בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה קיד
עוד להרב הנ"ל
מכתבך וכו' ומ"ש על מה שיישבתי סתירת הרמב"ם מפ"ח דעכו"ם לפ"ד משגגות אשר עמדתי עליו וגם פלתי סי' ד' עמד בזה דס"ל כשיטת הרא"ה דעכ"פ לא שרי לה וכתבת במכ"ת זה א"א דא"כ אמאי סתם הרמב"ם בה' ע"ז דאינה נאסרת עכ"פ הו"ל להזכיר דלא שרי לה דלא נטעה שהשחיטה מתרת, הנה מלבד שלא ידעתי מי לחשך לומר כן הלא כמו שפי' הרא"ה בגמ' אינו אוסר אבל גם אינו מתיר כן הפי' גם ברמב"ם אינה נאסרת אבל גם אינה ניתרת ואי דהו"ל לפרושי דין זה סמיך עצמו אמ"ש בהלכות שגגות דמשם מוכח כן כמ"ש ועליה דידי' קסמיך, אבל בלאה"נ דבריך בטלים דשם בה' ע"ז מיירי גם מחליפין ול"ש דלא שרי לה שכתב אבל אם שחט בהמת חברו לעכו"ם או החליף לא נאסרה שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו:
וגם מ"ש שדברי לא יתכנו ליישב השגתך על הפלתי בסי' ס"ב מרמב"ם פי"א דמא"ס דתקרובות ע"ז בכ"ש ואמרתי לפי דברי בסתירת רמב"ם הנ"ל תקרובת זה אינה אסורה רק משום דלא שרי לה ובעי כזית וכתבת דפלתי מדויל ידו משתלם שתירץ דשלמים ממון בעלים כריה"ג וחטאת את דקניא ליה לכפרה כדידיה דמי וא"כ לשיטתו הוי כאן תקרובות ע"ז ממש ואסור בכ"ש ועדיין צע"ג, שקר העדת והוספת דברים מדעתך וכל המוסיף גורע ולא כתב הפלתי דחטאת כיון דקניא ליה לכפרה כדידיה דמי דהרמב"ם פ"ד מאיסורי מזבח פסק להדיא דלאו כדידיה הוא וכמ"ש במכתבי הקדום רק ז"ל הפלתי י"ל דס"ל ואזיל לשטתו כריה"ג, דשלמים ממון בעלים הוא ואוסר שלו כמ"ש הגמ' ותוס' עיי"ש וכונתו דרמב"ם בפ"ד משגגות לא נקט כלשון הגמ' אשוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז רק השוחט בהמת קדשים חוץ לעזרה בשבת לע"ז ומיירי בשלמים דהוי שלו ולכן צריך דאומר בגמר זביחה עובדה משום שלמים אבל הפלתי בסי' ס"ב דקאי על גמ' פסחים שהוא על ברייתא דנקט חטאת ודאי אינו שלו ואינו אוסר רק דלא שרי שפיר כתב דבעינן כזית וכמ"ש וכל דברי שרירין וקיימין ומה שלא תירץ פלתי סתירת הרמב"ם כמוני בסי' ד' לא נחית לזה ובסי' ס"ב נחית לזה:
ומה שפלפלת עמ"ש דרמב"ם לא אמר דתקרובות אסור בכ"ש רק במשהו בשר לבדו אבל משהו בשר עם גידין ועצמות המשהו בשר בטל לגבי גידין ועצמות והבנת וחקרת דזה דומה לסברת רבינו יקר דלר"ש לא אמרינן בתערובות כ"ש למכות וענית ואמרת דשם הטעם משום דל"ש אחשביה כמ"ש אחרונים אבל כאן אסור בכ"ש בלי טעמיה דאחשביה, לא הבנת יפה דאם מעורב כ"ש אוכל מע"ז בשאר אוכלין יש לדמותו כמו שדמית אבל משהו בשר על גידין ועצמות שאינו אוכל בטל תורת אוכל מיניה ונחשב כגידין ועצמות וכמו שהבאתי מגמ' חולין דבטל לגבי עור ונחשב כעור לענין טומאה ואין כאן דיבוק מע"ז כלל דאינו נהנה כלל מע"ז וכמ"ש באריכות במכתב הקדום, אבל גם לפי הבנתך מה שהבאת מדברי ר"ש פ"ג דערלה בשם ירושלמי דע"ז ואביזריהו אפי' באלף לא בטיל מקרא דלא ידבק בידך חשבת דמה"ת לא בטיל מקרא זה והוא טעות דרק מדרבנן לא בטיל משום דאחשביה תורה לאסור בכ"ש חשיב נמי מדרבנן דאינו בטיל וכמו בריה דחשיבא ולא בטלי מה"ט וז"ל הר"ש שם משמע שזה גורם להם להחשב לאסור בשיעור מועט וכו' מבואר דלאו מקרא ילפינן דלא בטיל אלא מסברא כיון דאחשביה תורה לאסור בכ"ש הוי ככל דברים חשובים ולא בטיל וזהו רק מדרבנן לרוב הפוסקים, והנני בזה חמיך דש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל