אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה קיג

תשובה קיב

שיל"ת ב' אויפאלא ד' כי ברוך הוא ותר"ם כראם קרני לפ"ק

רוב שלום לאוצר בלום אהובי חתני הרב המאוה"ג כמו"ה גרשון נ"י:

מכתבך קבלתי ומ"ש ליישב דעת הרמב"ם פ"ט ממלכים דפוסק דאין ב"נ נהרג על אמה"ח מעוף ולפי הבנת הקדמונים דגם איסור ליכא ע"ל סי' ק"י] א"כ מאי משני בפסחים ע"ג בשוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז תיקן להוציא מידי אמה"ח ופירש"י לב"נ הא בחולין מ' מוקי לה בחטאת העוף מדלא קתני זבח וא"כ אין כאן איסור אמה"ח כלל לב"נ וכבר עמד בזה פלתי סי' ס"ב וע"ז כתבת דבאמת הק' רש"י ותוס' נימא דתיקן להוציא מידי טומאת נבלה ותירצו דגם תקרובות ע"ז מטמא אפי' באוהל והק' צל"ח הא אכתי תיקן שלא יטמא בגדים בבית הבליעה כנבלת עוף טהור דהא בחטאת העוף מיירי ותירץ כיון דאמר רחמנא שלא לזבוח בחוץ אמרינן כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אעל"מ והוי כמתה מאליה והוי נבלה ומטמאה באמת בגדים בבית הבליעה ולפ"ז הרמב"ם דפוסק כאביי דאע"מ וכמ"ש לח"מ פ"ו מבכורות ה"ח שפיר י"ל דתיקן להוציא מידי נבלה כקושי' צל"ח וא"צ לשנויא דרבי עוירא ושפיר י"ל דאין אמה"ח נוהג בב"נ בעוף אלו דבריך:

הנה דבריך נכונים ע"ד פלפול לדעת צל"ח אבל גוף דברי צל"ח אינן נראין לפענ"ד דמה שהק' הא תיקן שלא יטמא בגדים נ"ל כיון דא"א לבא לידי טומאה אלא ע"י אכילה והרי אסור לאכלו א"כ לא תיקן בזה כלום דאל"כ תקשי מאי פריך כלל בכל הסוגי' מאי תיקן נימא דתיקן שלא יהא בו אמה"ח אף שאסור משום שאר איסורים אעכ"ח כיון דבלא"ה אסור לאכלו לא מקרי זה תיקן וה"נ כיון שבלאה"נ אסור לאכלו אין זה תיקון מה שמוציאו מידי טומאה שבא ע"י אכילה, ואף שהצל"ח שם צידד ליישב זה דלמ"ד לאו לאברים עומדת אין איסור אמה"ח חל לגבי ישראל משום דאין אחע"א דבריו תמוהים דהא כיון דחל לגבי ב"נ חל נמי לגבי ישראל דהוי איסור מוסיף כדאמרינן בחולין ק"ב ע"ש אעכ"ח כמ"ש כיון דאסור לאכלו אין זה תיקון מה שאין עליו עונש או שאינו מטמא אם עבר ואכלו, ומכש"כ למ"ש תוס' שבת ק"ו דבשחיטה בעינן שיהי' התיקון בשעת הקלקול ודאי לא מקרי זה תיקון בשעת הקלקול מה שמרויח אם עבר ואכלו כיון שאסור לאכלו א"כ קודם שאכלו אין כאן תיקון כלל:

ומ"ש רש"י גבי ב"נ שאם אכלו אינו נהרג כונתו דאינו נהרג ומותר לכתחלה דהא גם לכתחלה מותר באמת אלא דאתי לאפוקי אף דאנן אין רשאין לתת לו מ"מ אם לקח בעצמו ואכל לא עביד איסורא או דאתי לאפוקי דלא נימא כמו דתיקון מצוה לא חשיב תיקון כמבואר בשבת ק"ו ה"נ תיקון איסור לא חשיב תיקון רק גבי ישראל משו"ה חשיב תיקון איסור תיקון משום דנזהר באיסורים ולא הי' אכלו באיסורים ומקרי תיקון מה שתיקנו לאכילה אבל ב"נ שאינו נזהר באיסורים כדאמרינן ב"ק ל"ח ראה ז' מצות שאין מקיימו והוא אוכל גם אמה"ח א"כ אין כאן תיקון לאכילה רק תיקון איסור הו"א דלא מקרי תיקון להכי אשמעי' רש"י דגם בב"נ תיקון איסור מיחשב תיקון ומ"ש רש"י שאם אכלו אינו נהרג כונתו דלא עביד איסורא, אבל גבי ישראל שנזהר באיסורים ודאי לא מיחשב תיקון מה שתיקן ריוח בעבר ואכלו באיסור אבל בגמרא שפיר אמרינן דתיקן להוציא מידי נבלה מלטמא היינו בנבלת בהמה לענין טומאת מגע ומשא שהוא בלא אכילה שפיר מקרי תיקון אף דאסור לאכלו אבל בנבלת עוף טהור דליכא טומאת מגע ומשא רק טומאה באכילה כדדרשינן בתו"כ לא יאכל לטמאה בה אין לך אלא האמור בה עיין רש"י שבועות ז' ע"ב אין זה חשיב תיקון כלל מה שמוציאו מידי טומאה זו אם הוא באכילה בלי איסור נבלה וכמ"ש, ולפ"ז צ"ל דמ"ש רש"י ותוס' דבשוחט חטאת וכו' ל"ש שתיקן מידי טומאת נבלה משום דתקרובת ע"ז נמי מטמא היינו רק דלא תקשי למאי דהוי ס"ד בחולין דמיירי בחטאת בהמה הא תיקן להוציא מידי טומאת נבלה אבל לפי האמת דמיירי בחטאת העוף בלאה"נ ל"ש תיקן להוציא מידי טומאת נבלה כנ"ל:

ובזה נדחה מ"ש ליישב דעת הרמב"ם באופן השני דרמב"ם לשיטתו בפ"ו מאבה"ט דטומאת תקרובות ע"ז דרבנן וא"צ לתי' דר"ע רק דתיקן להוציא מידי טומאת נבלה דל"ש תירוץ רש"י ותוס' ולפמ"ש ז"א כיון דקושי' היא למאי דמוקי לה בחטאת העוף ל"ש בי' תיקון להוציא מידי טומאת נבלה כלל וכמש"ל:

וגם תירוץ הצל"ח אינו נכון בעיני לפמ"ש הש"ך בחו"מ סי' ר"ח דבאפשר לעשות בהיתר ל"ש עביד לא מהני וכונתו נ"ל דדוקא אם עצם המעשה הוא נגד רצון התורה א"כ אין הקב"ה חפץ בקיום המעשה לכן אמרינן דהמעשה בטל אבל במכירה בשבת ע"י הוצאה מרשות לרשות וכי רצון התורה שלא יהי' מכור הלא אפשר למכרו בהיתר וא"כ קיום המעשה אינו נגד רצון התורה רק עשיית המעשה לכן שפיר מהני ובזה מיושב מה שהרעישו שם קצו"ח ונתיבות ומכ"ש למ"ש אחרונים דבאיסור התלוי בזמן לא אמרינן דל"מ די"ל דסברתם כנ"ל כיון דמותר בזמן אחר א"כ אין קפידת התורה על קיום מעשה זו רק על עשיית המעשה ול"ש ל"מ וה"נ באי' התלוי במקום ל"ש לא מהני דכי קפידת התורה שלא יהיה בהמת קדשים שחיטת ולא יתקיים מעשה השחיטה רק קפידא על המקום שלא ישחט בחוץ וא"כ קפידא על עשיית המעשה שחיטה ולא על קיום המעשה שתהיה שחוטה ול"ש עביד לא מהני וזה סברא ישרה [ע"ל סי' י"ז ובאריכות לקמן סי' שכ"ד]:

ומ"ש עוד ביישוב דעת הרמב"ם הנ"ל דס"ל טומאה תקרובת דרבנן ושפיר תיקן להוציא מידי טומאת נבלה אקדים דרמב"ם פ"ח מעכו"ם ה"א כתב אבל השוחט בהמת חבירו לעכו"ם וכו' לא נאסרה דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו עיי"ש ולכאורה דבריו סותרים למ"ש פ"ד משגגות השוחט בהמת קדשים חוץ לעזרה בשבת לע"ז חייב ג' חטאות וכו' בד"א באומר בגמר זביחה הוא עובדה אבל אם לא היתה כוונתו לכך משישחט בה מעט לע"ז תיאסר ואינו חייב משום שחוטי חוץ עד שישחוט ב' או רוב ב' וכו' ולרמב"ם כיון דפוסק אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אפי' במעשה א"כ אינה נאסרת כלל משום ע"ז ול"ל בגמר זביחה הוא עובדה דהא חטאת אינו שלו ואין לומר כדמשני בחולין מ"א כיון דקניא ליה לכפרה כדידיה דמי ועיי"ש בתוס' דסוגי' דזבחים קי"ד הוא אליבא דר"ה אבל הרמב"ם פסק בפ"ד מאיסורי מזבח הלכה ה' כסוגי' דזבחים ולית ליה האי סברא כיון דקניא לי' לכפרה כדידיה דמיא וא"כ קשי' כנ"ל, לכן נ"ל דס"ל לרמב"ם לפי סוגי' דזבחים באמת ס"ל כסברת הרא"ה בחולין הנ"ל דאף דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולא אסר מ"מ לא שרי לה והוי נבלה ואין כאן משום שחוטי חוץ ולכן הצריך שאומר בגמר זביחה הוא עובדה, ולפ"ז הרמב"ם לשיטתו ל"ק קושית תוס', דתקרובת ע"ז מטמא דרבנן דהיינו שאר תקרובות אבל בשוחט לע"ז הוי נבלה כנ"ל ומטמא מה"ת וא"כ אין מקום לדבריך דלרמב"ם תיקן להוציא מידי טומאת נבלה:

ומעתה תפסת מועט תפסת על הפלתי שתירץ דרמב"ם מפרש תיקן שמוציאו מידי אבמה"ח לישראל דמשום אמה"ח היה חייב על משהו בשר גידין ועצמות אבל משום שאר איסורים צריך דוקא כזית בשר ותמהת הא כתב הרמב"ם בפי"א ממא"ס דהאוכל משהו מתערובות ע"ז לוקה, ולפמ"ש לק"מ דזה במקריב משלו דנאסר בהנאה משום תקרובת אסור בכ"ש משום לא ידבק בידך אבל כאן אינו שלו וא"י לאסור אלא משום דהוא תקרובות ע"ז לא שרי לה ואינו אסור בהנאה לית ביה משום לא ידבק בידך ואינו אסור רק בכזית וא"ש:

מיהו בלאה"נ לק"מ דאף שכתב הרמב"ם פ"ז מע"ז דבהמה שהקריבה כולה לע"ז אסורה בהנאה אפילו פירשא ועצמותיה וקרניה וטלפיה ועורה הכל אסור בהנאה מ"מ פשיטא אם אכל עצמות שאינו לוקה משום ולא ידבק בידך וכו' שאין זה הנאה של כלום וכן משמע מלשון הרמב"ם פי"א דמא"ס הנ"ל שכתב מבשר או מפירות אפי' מים ומלח וכו' משמע אבל לא עצמות וגידיה דהוי כאלו אכל עפר ודלא כמחהש"ק סי' תמ"ב סקי"ד דאם אכלו הנאה מיהו הוי ועיין בחולין קכ"ד דזית בשר לא בטיל לגבי עור אבל פחות מכזית בטל ולפ"ז כתב פלתי שפיר דאם אוכל אבר שיש בו משהו בשר וגידין ועצמות משום תקרובות ע"ז היה פטור דמשהו בשר בטל לגבי גידין ועצמות ובגידין ועצמות לית ביה איסור משום תקרובות אבל משום אמה"ח חייב בכה"ג דזהו עיקר איסורו ושפיר תיקן להוציא מידי אמה"ח וא"ש, חמיך הדש"ת,

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה