אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה קיב

תשובה קיא

שיל"ת מאדע ה' חקת התורה תרל"ז לפ"ק:

ארז בלבנון, שמו ינון, נזר ועטרה, מרבה המשרה כבוד ידינ"פ הרב הגאון הגדול ליהודים המפורסם בכל אפסים צדיק תמים, בסוד חכמים, כולו ממתקים וכולו מחמדים כקש"ת מו"ה משה שיק נ"י אבד"ק חוסט תע"א

מכתב הדגנ"י הגיעני ואשר שחרני להזמין רב פלוני ויעמוד לפני לנסיון אם הוא ראוי לשרת בקודש, תמה אקרא ובא כי שת עדיו עלי לשים אותי נוטר הכרמים כרם ד' צבאות בית ישראל ועלי צץ נזרו לראו"ת ביעק"ב במרעו"ת הצביעו"ת פתח אהל מע"ט בתורה ואני מושך מרשות הרובי"ם את ידי ואיני נכנס לתגר זה בימים ההם כי פארו"ת הנאסרי"ם נותן יד לפתאי"ם וריקים מכל חכמה ומדע והמה סומכין על הסדוקי"ם ועל החשודי"ם ועל פליטת ספוריה"ם והולכין במומי"ן אחר הר"ב ריב ד' ואינם אוכלים מן השבחי"ם ולא מן הפסקי"ם אשר יגיע תמי"ם על כו"ר מזבח ד' לרצון ולא ידעו ולא יבינו למי החות"ם אמ"ת ולמי הפסולי"ם לכן הכבד ושוא"ת עדיף:

וכדי שלא יהי' מכתבי ריק מד"ת אציע לפני הד"ג מה שעלה בדעתי בימים אלו על מה שהעיר הד"ג בהגהותיו על סמ"ה ע"ד דברי הצל"ח פסחים ע"ג שכתב דכל בן נכר לא יאכל בו אזהרה לב"נ עצמו שלא יאכל מן הפסח וזה דעת הרמב"ם פ"ט מק"פ ה"ז המאכיל כזית מן הפסח לעכו"ם עובר בל"ת כלומר בלאו דלפ"ע כמו מושיט אמה"ח לב"נ ע"ש, והק' הד"ג דא"כ גם משהו אסור דהא כתב הרמב"ם בה:' מלכים פ"ט דלא ניתנו שיעורין לב"נ ואמאי נקט הרמב"ם כזית, ולפענ"ד לק"מ דהנה ברור בעיני בהא דגוי ששבת חייב מיתה אף דלא נאמרו שיעורין לב"נ מ"מ אם העביר ב' אמות ברה"ר או הוציא כחצי גרוגרת וכדומה עדיין מקרי גוי ששבת וחייב מיתה כיון דלישראל נאמרו שיעורין ומקרי שובת אם עשה כן שוב גם הגוי מקרי שובת וחייב מיתה דאסור לו לשבות כדרך שישראל שובת ומקיים מצות שבת, וראי' לזה דאל"כ מה הרעיש פר"ד איך שמר אברהם שבת נימא שעשה מלאכה פחות מכשיעור דאם דין ב"נ יש לו הרי לא שבת דלא ניתנו שיעורין לב"נ ואם דין ישראל יש לו שפיר קיים מצות שבת א"ו כמ"ש, וה"נ ישראל מצווה לאכול פסח ומה שהוא מצוה לישראל אסור לב"נ וכיון דלישראל נאמרו שיעורין ואינו מקיים מצות אכילת פסח בפחות מכזית ממילא לא נאסר לב"נ בפחות מכזית שהרי אין ישראל מקיים בו מצוה וא"ש:

ואפילו אם נאמר גבי שבת דלא כמ"ש היינו משום דאזהרת יום ולילה לא ישבותו נאמרה לב"נ קודם שנצטוו ישראל על השבת ולא נאמר להם שיעורין אבל מצות כל בן נכר לא יאכל בו שלא נאמרה עד אחר שנצטוו ישראל במצות אכילת פסח ואיסור ב"נ תלוי במצות ישראל ולהם נאמרו שיעורין גם ב"נ אינו אסור רק בשיעור זה כי ודאי להם לא נאמר שיעור אבל לישראל נאמר שיעור ואיסורם תלוי בישראל זה לא מקרי נאמר שיעורין לב"נ:

אבל במחכ"ת הגדולה דבריו תמוהים הרבה וז"ל הרמב"ם שם המאכיל כזית מן הפסח וכו' למומר לע"ז או לגר תושב או לשכיר ה"ז עובר בל"ת ואינו לוקה וכו' ובן נכר האמור בתורה זה העובד אל נכר ואין מאכילין ממנו לעכו"ם אפי' גר תושב וכו' הרי שבן נכר פירושו ישראל מומר לע"ז [וכן משמע ברמב"ן נימוקי חומש פ' בא דעיקר אזהרה על ישראל שנשתמד קאי וע"ש פירש"י ותרגום אונקלס] ולדידי' שפיר נאמרו שיעורין ושפיר נקט כזית משום בן נכר ולכן לבסוף כשכ' ואין מאכילין ממנו לעכו"ם באמת לא נקט כזית משום דבעכו"ם אפי' משהו אסור דלא נאמרו שיעורין לב"נ ודברי הצל"ח נכונים:

אבל מדברי הרא"ה בחינוך פ' בא שכתב מצוה י"ג שלא להאכיל מן הפסח לישראל מומר לעכו"ם שנאמר כל בן נכר לא יאכל בו וכו' מוכיחים שלא כדברי הצל"ח, חדא דמשמע מתוך הלשון דהמצוה הוא שלא להאכיל, וכן שם במצוה י"ד כ' לשון זה שלא להאכיל מבשר הפסח לגר ולתושב וכו', ועוד דממנ"פ הרי אינו מונה רק תרי"ג מצות הנוהגין בישראל ולא מצות ב"נ שאין נוהגין בישראל כמו שאינו מונה מצות ב"נ של יום ולילה לא ישבותו וע"כ אינו מונה רק מצות שנוהגין בישראל וא"כ אם כדברי הצל"ח שמצות אלו לב"נ נאמרו ולא לישראל למה מונה אותם במנין תרי"ג ואי משום דע"י שנצטוו בזה ב"נ עובר הישראל אלפ"ע מ"מ למה מונה אותם בשני לאוין הלא לאו דלפ"ע הוא לאו שבכללות לכל מצות שבתורה) ועוד שכבר מנה לאו דלפ"ע בפ' קדושים מצוה רל"ב מצוה בפ"ע אלא עכ"ח כדברי נ"מ בפ"ט מק"פ דהאי לא יאכל קרינן בי' לא יאכיל, ועוד ק"ל לפ"ד אמונת שמואל סי' י"ד שהביא פ"ת סי' ס"ב אות ג' דהיכא דשרי לדידי' ואינו אסור אלא לב"נ ל"ש לפ"ע א"כ ה"נ כיון דלישראל שרי הפסח ומצוה נמי איכא אינו עובר בלפ"ע אם נותנו לבן נכר או לתושב ושכיר א"ו דהתורה אסרתו ולא יאכל לא יאכיל הוא וכמ"ש כ"מ, ונא ישים עיניו על דברים אלה לטובה ויודיעני דעתו הרמה, וד' יעשה עמנו לטובה אות, עדי יחוש ישועות הניבאות כנפשו היקרה ונפש החותם בברכה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה