אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה קי

תשובה קט

שיל"ת ב' איפאלא יע"א

ברכות לראש יוסף דעת גבר חכם בעוז ה"ה אהובי הבחור החרוץ ושנון שמו ינון המיול"ח ח מו"ה יוסף צבי סופר נ"י:

קבלתי מכתבו, ומ"ש ליישב דעת הרמב"ם פ"ה ממ"א שכ' תלש אמה"ח ונטרפה בנטילתו חייב שתים משום אמה"ח ומשום טרפה שהרי שני איסורים באים כאחד וכן התולש חלב מה"ח ואכלו לוקה שתים משום אמה"ח ומשום חלב תלש חלב מן הטרפה ואכלו לוקה שלש עכ"ל ולח"מ שם בשם מהרלב"ח הק' מדכתב ונטרפה בנטילתו משמע דאם נטרפה מקודם אין אי' אמה"ח חל על טרפה דלאו לאברים עומדת וא"כ בתלש חלב מה"ח אמאי חייב שתים הא אין איסור אמה"ח חל על חלב וכן בתלש חלב מה"ח מן הטרפה חייב שלש ואמאי הא אין איסור אמה"ח חל על אי' חלב וטרפה עיי"ש שהאריך, ושעה"מ פי"ז ה"ח מא"ב הביא עוד קושי' בשם פר"ח יו"ד סי' ס"ב לרמב"ם דפסק שם ה"ח איסור חע"א באיסור מוסיף א"כ אמה"ח חל על טרפה דהא הוי מוסיף איסור לב"נ כמ"ש תוס' חולין ק"ג וא"כ למה נקט ונטרפה בו דהוי איסור ב"א, ועוד שהרי הוא כתב אח"כ דאמה"ח חל על חלב וטרפה, וע"ז תי' דרמב"ם לשיטתו פ"ט ממלכים שאין ב"נ נהרג על אמה"ח של עוף וא"כ עכ"ח איסורא נמי ליכא דהא אזהרתן זו היא מיתתן ודלא כבעל מגדול עוז שם ולפ"ז מ"ש תולש אמה"ח ונטרפה בו מיירי בעוף דליכא איסור מוסיף לב"נ ואשמעינן דאחע"א באיסור בת אחת אבל אח"כ בתלש חלב דל"ש אלא בבהמה דבעוף ליכא חלב איסור שפיר אמה"ח חל על חלב וטרפה אפי' נטרפה מקודם משום דהוי איסור מוסיף לב"נ כקושי' פר"ח עכ"ד:

הנה לפי מה דפשיטא לי' דאמה"ח של עוף אפי' אי' ליכא בב"נ דבריו ניתנו להיאמר ואף שהוא דוחק קצת לומר דכונת הרמב"ם תלש אמה"ח מיירי דוקא בעוף דלא נזכר בדבריו רמז מזה מ"מ י"ל דבכל גווני מיירי בין בבהמה בין בעוף ונקט ונטרפה בו דהוי איסור ב"א משום עוף, אבל גוף הדבר שדחה דעת בעל מגדול עוז בשתי ידים הן אמת שמה שהביא ראי' דאיסורא איכא ממ"ש הרמב"ם רפ"ה ממ"א ועל אמה"ח הוא אומר לנח אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו ואי' אמה"ח נוהג בבהמה חיה ועוף ומזה משמע דעכ"פ איסורא איכא בב"נ אפי' בעוף אינה ראי' דעכ"ח לא קאי אדסמיך לי' בב"נ רק אשלפני פניו גבי ישראל דהא סיים בטהורים אבל לא בטמאים וב"נ מוזהר בטמאים כטהורים כדאמרינן בחולין ק"א ופסקוהו הרמב"ם בפ"ט ממלכים שם הי"ב:

אך מצאנו חבר לבעל מגדול עוז שגם הכ"מ בהלכות מלכים שם הבין כן בדעת הרמב"ם דב"נ אינו נהרג על אמה"ח של עוף אבל איסורא מיהא איכא עיי"ש באריכות דבריו ומה דקשי' לי הא אזהרתן זו היא מיתתן, הנה מצאנו הרבה כיוצא בזה דאיסורא איכא ואינו נהרג בפ"ט ה"ב וכל שאין ב"ד של ישראל ממיתין עליו אין ב"נ נהרג עליה ואע"פ שאינו נהרג אסור בכל וכו' ושם בפ"י ה"ו דב"נ אסור בהרבעת בהמה ובהרכבת אילן ואינן נהרגין ועכו"ם שהכה ישראל אפי' חבל בו כ"ש חייב מיתה בידי שמים ואינו נהרג ושם ה"ט אם עסק בתורה או שמר שבת חייב מיתה בי"ש ואינו נהרג ועיין כ"מ שם דוקא על שבע מצות נהרג ולא באינך וא"כ אמה"ח דעוף נמי דכותיה אף שאסור מ"מ אינו נהרג אולי אינו בכלל שבע מצות או שבא בקבלה שאינו נהרג או שהוא רק איסור עשה ודוקא אזהרתן בלאו זו הוא מיתתן ולא באיסור עשה ויצא לו לרמב"ם כן מש"ס שכ' כ"מ שם:

והיה אפשר לומר דפירוש אזהרתן זו מיתתן איני דעל כל מה שמוזהר מחויב מיתה ונהרג אלא לאפוקי דא"צ התראה ובמקום שמחויב מיתה חייב בלא התראה ואזהרתיה זו הוא מיתתן שהי' לו ללמוד ולא למד וכמ"ש הרמב"ם רפ"י ממלכים, אבל רש"י פירש בסנהדרין נ"ז אזהרה שלהם כלומר כל אזהרה דתנא תנא גבי ב"נ זו היא מיתה שלהם דלא דייק בהו תנא למתני מיתה גבי ח"מ ואזהרה בשאין בהם מיתה כלגבי ישראל ע"ש, ולפי פירושו ודאי לק"מ דלא נזכר בשום מקום דב"נ כל שהוא באזהרה נהרג עליו אלא דהתנא לא דק ואפשר דתני רק אזהרה ומ"מ נהרג ואפשר נמי דאינו נהרג ובאמה"ח של עוף לסמ"ש הכ"מ אדרבה תנא תנא בהדיא דאינו נהרג ולק"מ:

ומכ"מ ליישב דעת הרמב"ם דמנליה הא דאבמה"ח דעוף אסור לב"נ ואינו נהרג עליו ומ"ש כ"מ שם שהוכיח כן מסוגיא דחולין ק"ב הוא דוחק גדול דפירוש אינו סופג ארבעים הוא שאינו נענש ואינו נהרג ואשגירת לישנא הוא נראה לפענ"ד דאמרינן שם דר"מ ס"ל דאינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד ואמרינן מ"ט דר"מ אמר קרא וזבחת מבקרך ומצאנך ופירש"י וכתיב בתריה אמה"ח ולפ"ז נ"ל סברא ישרה כיון דדרשינן רק סמוכין ואין כאן יתור ועיין תוס' יבמות ד' ד"ה וכי א"כ ודאי אם בקרא דנאסר אמה"ח לב"נ לא ילפינן מיני' איסור אמה"ח בעוף שפיר י"ל דגם בקרא שנאסר אמה"ח לישראל נמי לא נאסר בעוף כיון דדריש סמוכין א"כ קרא לא מיירי רק בבהמה כדכתיב מבקרך ומצאנך אבל מעוף לא מיירי כלל וממילא אינו אסור אבל אי נימא דבקרא שנאסר אמה"ח וב"נ גם אמה"ח דעוף בכלל האיסור א"כ נהי דבקרא דכתיב איסור אמה"ח לישראל לא מיירי בעוף אבל כיון דליכא קרא למעוטי מהיכי תיתי לא יהי' נוהג בעוף כמו שנוהג בב"נ והרי זה דומה למה דממעטינן מרעהו עכו"ם והקדש עיין ב"ק ל"ח דלא מייתורא אלא דלא מיירי קרא רק מרעהו ולפ"ז לר"מ מוכח דבקרא דנאסר אמה"ח לב"נ לא הי' עוף בכלל וכמ"ש, ומעתה אני אומר דגם חכמים מודים בזה לר"מ דבקרא דב"נ לא הי' עוף בכלל אלא דס"ל כרבי בחולין כ"ח דיש שחיטה לעוף מה"ח ויליף לי' מן וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה וכו' וא"כ האי קרא דוזבחת מבקרך מיירי נמי בעוף ושפיר ילפינן מיני' דגם עוף בכלל אמה"ח ח משום דסמיך לי' ומיני' ילפינן דגם בב"נ אף עוף בכלל אמה"ח אבל ר"מ ס"ל כר"א הקפר שם דאין שחיטה לעוף מה"ת ולא מיירי קרא בעוף לכן ס"ל דגם קרא דאמה"ח דסמיך לי' לא מיירי רק בבהמה ולא בעוף, ועיין חידושי הר"ן סנהדרין דנ"ו ד"ה לא נצרכה דכי אמרי' אזהרה שלהם זו הוא מיתתן היינו דוקא באזהרות שהוזהרו לב"נ בלבד או באזהרות שהושוו ב"נ וישראלים במיתה אבל בדבר דב"נ וישראל מחד קרא נפקא א"א לחלק האזהרה לומר דב"נ נהרג וישראל אינה במיתה עיי"ש, ולפ"ז לפמ"ש דהא דעוף בכלל אמה"ח ישראל וב"נ מחד קרא נפקי שפיר אין ב"נ נהרג עליו ודברי רמב"ם נכונים וממילא לק"מ מה שהקשה הא אזהרתן זו היא מיתתן וא"ש:

ושנית נ"ל דבסנהדרין נ"ו ע"ב דרשינן אכל תאכל ולא אמה"ח ח והק' חידושי הר"ן בהדיא איתסר אמה"ח לב"נ ואך בשר בנפשו דמו לא תאכלו, ולפענד"נ דתוס' וחי' הר"ן שם הקשו הא לאדה"ר לא הותר בשר כלל לאכילה וכיון שכן ל"ש בי' אזהרת איסור אמה"ח ועיין בכ"מ רפ"ט ממלכים ולדעתי נראה דהרי שם נ"ט ע"ב ילפינן דאדה"ר לא הותר לו בשר לאכילה מדכתיב לכם יהי' לאכלה ולכל חית הארץ ולא חית הארץ לכם א"כ דוקא בשר בהמה וחי' נאסר באכילה לאדה"ר ולא בשר עוף ושפיר נצטווה אכל תאכלו ולא אמה"ח בעוף ולפי"ז כיון דאמרינן התם וכשבאו ב"נ התיר להם וכו' יכול לא יהא אמה"ח נוהג בו ת"ל אך בשר בנפשו וכו' יש לחדש דדוקא בשר בהמה וחיה שנאסר מתחלה והי' בכלל היתר לב"נ ע"ז נאמר אזהרה דאמה"ח אך בשר בנפשו וכו' אבל בשר עוף שלא נאסר מתחלה לאדה"ר ולא הי' בכלל היתר ע"ז לא נאמרה אזהרה דאך בשר בנפשו כלל ושפיר אצטריך קרא דאכל תאכל ולא אמה"ח לאסור אמה"ח דעוף ומיושב קושי' חידושי הר"ן, ומעתה דוקא באמה"ח דבהמה וחי' יש אזהרה בב"נ אבל בעוף ליכא אזהרה רק איסור עשה דאכל תאכל ולא אמה"ח ושפיר כתב הרמב"ם דאמה"ח דעוף אין ב"נ נהרג עליו דדוקא אזהרתן הוא מיתתן בלאו אבל באיסור עשה אינו נהרג אבל איסורא איכא מאכל תאכל ולא אבמה"ח ולק"מ:

ובפשיטות י"ל כיון דאצטריך שם דנ"ט קרא למעוטי שרצים דאין בהם משום אמה"ח לב"נ ש"מ דעוף דליכא קרא אמה"ח נוהג בו לב"נ וכיון דרק מדאצטריך ילפינן לה אינו נהרג עליו דאין עונשין מה"ד ועיין רמב"ם בסה"מ שורש ב' וא"ש:

וביישוב קושי' מהרלב"ח ופר"ח על הרמב"ם פ"ה ממ"א נ"ל דהנה ידוע שאיסור מוסיף הוא שמוסיף אי' על אותה חתיכה עצמה מה שלא הי' עלי' מקודם עיין רש"י שבועות כ"ד ע"ב ויבמות ל"ד וכמה דוכתי והנה אי' אמה"ח אינו בבשר לחוד רק במשהו בשר גידים ועצמות כדאמרינן בחולין ק"ב ואי' טרפה אינו רק בבשר ואינו על גידין ועצמות וא"כ אין שייך לומר דאמה"ח הוי אי' מוסיף על אי' טרפה שהרי על אותה חתיכה שהיתה אסורה משום טרפה שהוא הבשר לא ניתוסף עלי' אי' כלל לב"נ משום אמה"ח דבשר לחודא אינו אסור משום אמה"ח ומה שנאסר משום אמה"ח לא נאסר מעולם משום טרפה שהוא גידין ועצמות ואין לומר דא"כ חל בכולל מגו דחל על גידין ועצמות חל נמי על בשר דז"א דבגידין ועצמות בלא בשר נמי אין בו משום אמה"ח וא"כ אינו חל כלל דאי בשר לא אכל בשר גידין ועצמות נמי לא אכל וכמ"ש תוס' שבועות כ"ח ע"ב דבאומר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים בב"א אין שבועה השני' חל מה"ט:

ואפי' למ"ד בחולין קכ"ח דבארכובה שאין בה בשר כלל נמי מטמא משום אמה"ח מ"מ א"א לומר דחל איסור אמה"ח על טריפה בכולל אבר שאין בה בשר כמו ארכובה חדא דאפשר דרק לענין טומאה איתמר דארכובה מטמא אף שאין בה בשר כלל אבל לענין אכילה באמת אינו אסור רק אם יש משהו בשר שראוי לאכילה ולא ארכובה, ועוד בשלמא למ"ד לאברים עומדת שייך לומר מיגו דחל על ארכובה חל נמי על כל בהמה איסור אמה"ח אף אם איסור טריפה או חלב קדים במעי אמו עיי' תוס' ורשב"א חולין ק"ג אבל למ"ד לאו לאברים עומדת אין איסור אבמה"ח חל עד שנפרש וא"כ כשמפריש אבר שיש בו בשר גידין ועצמות ל"ש כולל מיגו דחל על ארכובה שאינו חל על ארכובה כלל ואפי' חותך גם ארכובה מ"מ אינם אגודים זה בזה וכל אחד איסור אמה"ח בפני עצמו מחמת פרישתו וא"כ א"ש דל"ש בזה מוסיף וכולל כלל ומיושב קושי' פר"ח ותוס' חולין ק"ג ד"ה מ"ס והוא סברא ישרה למוצאי דעת:

ולפ"ז בתלש אמה"ח דהיינו כמו שהם רוב אברים בשר גידין ועצמות שפיר כתב הרמב"ם ונטרפה בו ומשום איסור בת אחת דאי טרפה מכבר אין אמה"ח חל דלא הוי מוסיף כמ"ש אבל בתלש חלב שהוא אבר שאין בו גיד ועצם וכמ"ש הרמב"ם שם בה"ב שפיר כתב הרמב"ם דחל איסור אמה"ח על איסור חלב וטריפה משום דהוי מוסיף כקושית תוס' ופר"ח ובזה ל"ש תירוץ הנ"ל דכיון דאין בו גיד ועצם שפיר מוסיף אמה"ח איסור לב"נ אהאי חתיכה גופא שהיה אסורה קודם משום חלב וטריפה וא"ש:

ואין להשיב עמ"ש דאכתי איכא מוסיף איסור לב"נ משום בשר מן החי דבזה ל"ש סברתי הנ"ל, ז"א דכבר הק' כ"מ פ"ט ממלכים הי"א אמאי פסק הרמב"ם דבשר מה"ח אסור לב"נ הא בפ"ה ממ"א פסק כר"י דאינו חייב על במה"ח אלא משום טרפה וב"נ ודאי לא הזהרו על הטרפה ותירץ לח"מ דאף דקרא דאוסר אמה"ח לישראל אין במשמעות לאסר ג"כ במה"ח אבל קרא דכתיב גבי ב"נ לאסור אמה"ח ילפינן מיניה נמי במה"ח עיי"ש, ולפ"ז כיון דהא דאיסור מוסיף חל היינו משום מיגו דחל האי שם איסור לענין דבר שניתוסף בו חל נמי לענין מה שהיה אסור גם מקדם וא"כ ל"ש כאן לומר מיגו דחל במה"ח לגבי ב"נ משום אף בשר בנפשו דמו לא תאכלו חל נמי איסור במה"ח לגבי ישראל משום ובשר בשדה טרפה דהא אינו כלל שם איסור זה דאיסור ובשר בשדה טרפה אינו חל גם לגבי ב"נ ואיך יחול משום מוסיף לגבי ישראל ובלאה"נ לר"י אכל טרפה ובמה"ח אינו חייב אלא אחד כדאמרי' שם בחולין ק"ב ע"ב ול"ש מוסיף במה"ח על אי' טרפה:

ולפמ"ש יש לחדש עוד דתוס' ורמב"ם לשיטתיהו אזלי דבחולין ק' ע"ב א"ל בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו ופירש"י שלא הוזהרו כלל עד סיני אלא לאחר שהוזהרו בסיני נכתב במקומו להודיע על איזה מעשה הוזהרו עיי"ש אבל הרמב"ם בפיה"מ כתב מה שאמר מסיני נאסר וכו' שכל מה שאנו מרחיקים או עושים היום אין אנו עושין אלא במצות הקב"ה ע"י מרע"ה לא מפני שהקב"ה אמר זה לנביאים שלפניו כגון זה שאין אנו אוכלין אמה"ח אינו מפני שהקב"ה אסרו לנח אלא לפי שמשה אסר עלינו אמה"ח במה שצוה בסיני שיתקיים איסור אמה"ח וכו' מבואר דמה שאסור לישראל אמה"ח אינו מקרא דאך בשר בנפשו וכו' שנאמר לנח רק משום לא תאכל הנפש עם הבשר שנאמר למשה בסיני ומעתה נ"ל דאם מתרין בו שלא יאכל אמה"ח צריכין להתרות בו משום לא תאכל הנפש עם הבשר ואם התרו בו משום אך בשר בנפשו אינו חייב מלקות דאין איסור לישראל כלל מצד מקרא זה רק משום מקרא ולאו הנאמר בסיני ולפ"ז מיושב קושי' פר"ח דלא מקרי איסור מוסיף רק אם האיסור שחל על האי' כבר הוא משם אחד עם מה שמוסיף כגון א"א שפרסה נדה מיגו דחל איסור נדה לגבי בעלה חל נמי לגבי אחרים על אי' א"א משום מוסיף עיין רש"י יבמות נ"ד דשם אי' נדה הוא אחד לגבי בעלה ולגבי אחרים אבל כאן איך נאמר מיגו דחל לאו דאך בשר בנפשו לגבי ב"נ חל נמי לאו דלא תאכל הנפש עם הבשר לגבי ישראל הא שם לאו אחר הוא שאינו לגבי ב"נ ולאו דב"נ אינו בישראל זה לא מקרי אי' מוסיף וא"ש:

אך תוס' לא ס"ל כפירוש הרמב"ם רק כפירש"י הנ"ל וא"כ ס"ל דכל מצוה שנאמרה לב"נ ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה ותרי לאוי שייכי בין בישראל בין בב"נ ואין נפ"מ מאיזה מקרא מתרין אותו שפיר כתבו בחולין ק"ג דאמה"ח הוי איסור מוסיף משום דמוסיף איסור לב"נ כיון דהוי משם א' ומי שהוא אחד יזכני לעושר וכבוד כנפש אוהבו בכל לב וחותם בברכת אהבה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה