בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה קו
עוד להרב הנ"ל
שיל"ת ב' איפאלא ה' הדברים תרנ"ד לפ"ק
הנני למבוקשך להעמידך באורח מישור באיזה דברים הבאת בספרך בשם חכם א' שהביא סתירה למ"ש הפלא"ה ספ"ק דכתובות דלא אמרינן אין הולכין בממון בת"ר אלא היכא דנפ"מ רק לענין ממון לחוד אבל היכא דאזלינן בת"ר זה לענין שאר דברים מהני נמי לענין ממונא מהא דכתב המרדכי חולין פ' הזרוע רמז תשל"ז ונראה לראבי"ה דהקונה הלחיים דכלפי הראש מן הגוי וגם הזרוע והראש של ישראל דפטור כיון דניהוג הוא שאם תמצא טרפה שמניחו לגוי אימת מחייב משעת זביחה והאי שעתא לית ברירה דתיהוי דידי' אע"ג דרוב בהמות כשרות הן קי"ל כשמואל וכו' כי אזלינן בת"ר הנ"מ לענין איסורא אבל לענין ממונא המוציא מחבירו לא ע"ש ולמ"ש הפלא"ה תקשי הא בממון התלוי באי' גם לשמואל אזלי' בת"ר לענין ממון כיון דרוב בהמות כשרות נ"מ גם לענין אי', ולפענ"ד אין זה סתירה דדוקא אם החזקנו רוב זה לשאר דברים מהני גם לענין ממון אבל כאן אדרבה גם לענין אי' לא החזקנו הרוב שהרי צריך לבדוק הריאה גם לענין איסור ולכן לא מהני לענין ממון, ואין להשיב דזה כתב אח"כ ותו דטרפות הריאה שכיח די"ל דתחלה כתב אפי' אין טעם בדיקת הריאה משום דטרפות הריאה שכיח רק כשני טעמים אחרים שכתב רשב"א חולין ט' ושאר ראשונים מ"מ לא החזקנו הרוב לענין אי' ושוב כ' דטרפות הריאה שכיח ומשו"ה אין סומכין על הרוב לענין אי' ומכ"ש לענין ממון ולק"מ:
ועוד דהפלא"ה לא כתב אלא במקום שלא יתברר שהוא מן המיעוט אבל כאן שפיר כתב כיון דאפשר שיתברר שהוא מן המיעוט ויניחו לנכרי שוב אינו מתחייב בשעת זביחה, ועוד דדוקא באופן דנ"מ מן הרוב לענין אי' מהני גם לענין ממון והרי בשעת זביחה אין נ"מ לעולם לענין אי' רק לאח"ש נ"מ לענין אי' ואמרי' נשחטה הותרה אבל בשעת זביחה אין נ"מ רק לענין ממון ועדיין לא החזקנו בשום מקום בשעת זביחה לענין אי' שפיר כתב המרדכי דלא מהני לענין ממון משום דאין הולכין בממון בת"ר וכסברת הפלא"ה מפורש בתוס' בכורות כ' סד"ה ור"י שכתבו ומיהו היא קצת תימה דלענין ללקות בגיזה ועבודה ולענין ליקרב למזבח חשוב ודאי בכור ולענין נתינתו לכהן יחשב ספק ע"ש:
ושוב כתבת שדברי מרדכי הנ"ל סותר למ"ש מוח"ז בקונטרס הספיקות כלל וי"ו אות ה' דבמתנות כהונה מוציאין עפ"י רוב ול"ש בזה אין הולכין בממון אחה"ר וטעמא מדכתיב עני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו עיין חולין קל"ד ובמרדכי הנ"ל מוכח דגם במתנות כהונה אין מוציאין ממון עפ"י הרוב ולפענ"ד לק"מ דדוקא אם גם הוא מן המיעוט הוא שלו שייך צדק משלך ותן לו אבל כאן אם הוא מן המיעוט מניחו לנכרי ואינו שלו ל"ש צדק משלך ולכן שפיר אין הולכין בממון אחה"ר:
ועוד נ"ל דהך צדק משלך ותן לו ה"פ דדוקא אם צריך לתת לחבירו מכח הרוב כדי שלא יופסד או ירויח חברו אמרינן דחזקת ממון שלו עדיף מרוב אבל במתנות עניים ומתנות כהונה שאין תכלית נתינתו רק בשביל שהוא ממון חבירו רק שמצוה עליו ליתן ואדרבה שלו הוא והוא ממון שאין לו תובעין רק שמצוה עליו לתת משלו לכהן או לעניים שפיר אזלי' בת"ר ואמרי' שמצוה עליו ליתן מכח הרוב ומה בכך שיש לו חזקת ממון אינו נפטר ממצותו וזה צדק משלך ותן לו וכ"ז במקום שאם יתברר בודאי שהוא כהרוב ודאי יהי' חייב ליתנו אז חייב ליתנו גם מצד הרוב אבל כאן אם אינו חייב ליתנו מצד הרוב אפי' יתברר בודאי שהוא מן הרוב וכשר יהי' פטור כיון שאינו מיחייב בשעת זביחה בכה"ג ל"ש צדק משלך ותן כדי ליפטר ממצותו שהרי ודאי פטור ממצותו וא"ש: