אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה קה

תשובה קד

שיל"ת ב' איפאלא עש"ק בחקותי תרמ"ג לפ"ק:

שוכ"ט לחתני אהובי הרבני החו"ב כמו"ה גרשון נ"י:

אשר עוררתני על דברת תוס' בכורות כ"ז ד"ה ואתי שכתבו וגבי תרומה לא מצינו בשום מקום שיצרוך בשום אכילה בגדולה דשמא לא שייך גדולה אלא בבשר ע"ש והקשית שהוא נגד גמ' ערוכה בסוטה ט"ו גב' שירי מנחות דקאמר ורשאין הכהנים ליתן לתוכו יין ושמן ודבש מ"ט אמר קרא למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין וכו' אלמא דגם במנחות שייך גדולה ולא בבשר דוקא א"כ בתרומה נמי שייך גדולה, נ"ל סברא ישרה דהא דחייבה התורה במתנות כהונה לאכלם בגדולה היינו דוקא אם במתנות עצמם בלי הוספת דבר משלו אפשר לאכלם בגדולה ושלא בגדולה אז מחויב לאכלם בגדולה אבל אם במתנות עצמם א"א לאכלם בגדולה רק ע"י שמוסיף דבר משלו לא חייבה אותו התורה להוסיף משלו כדי לאכלם בגדולה, וזה כונת תוס' דשמא ל"ש גדולה אלא בבשר, היינו במתנות עצמם בלי הוספת ד"א אל המתנות ל"ש גדולה אלא בבשר אבל בתרומה נהי דשייך גדולה ע"י הוספת ד"א אל המתנות כגון יין שמן ודבש אבל במתנות עצמם ל"ש גדולה וכיון שאינו מחויב להוסיף ד"א אלי' כדי לאכלה בגדולה לכן לא מצינו בשום מקום שיצריך בה בשום אכילה שיהי' בגדולה וא"ש:

והנה במנחה קודם שנקמצת אסור ליתן לתוכה יין ודבש ואסור לחמצה ועיין ברמב"ם פי"ב ממעה"ק הי"ד משמע קצת כן מלשונו דדוקא שירי' מותר לאכול בדבש אבל לא קודם שנקמצת, אמנם לחמץ השירים אסור כמו קודם קמיצה מקרא דלא תאפה חמץ חלקם אפילו חלקם לא תאפה חמץ כדאמרינן בכמה דוכתי והי' הו"א לומר דכמו שחימוץ אסור בשירים כקודם קמיצה כן אסור ג"כ לאכול השירים ביין שמן ודבש כמו שאסור קודם קמיצה, אך ז"א כיון דכתיב למשחה לגדולה ואם אפשר בגדולה במתנות עצמם מחויב לאכלם בגדולה א"כ נהי דאם צריך להוסיף ד"א שיהי' בגדולה ולא אפשר בגדולה במתנות עצמם אינו מחויב להוסיף מדילי' כדי לאכלם בגדולה מ"מ לא שייך לומר שאם מוסיף ואכלם בגדולה שיהי' עברה אלא אדרבה מצוה קעביד במה שמוסיף ואכלם בגדולה וכעין שכתבו הראשונים בחולין צ"ח דאע"ג דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא דרבנן מ"מ ל"ש לומר שיהי' מצוה לבטל מה"ת ע"ש וה"נ ל"ש לומר על מצוה שמוסיף מדילי' ואכלם בגדולה אף שאינו מחויב שיהי' עברה ולהכי אמרינן דמותר לאכול השירים ביין שמן ודבש ואינו אסור רק בחימוץ דגלי קרא, ולפ"ז א"ש דודאי במתנות גופייהו שפיר כתבו תוס' דל"ש גדולה אלא בבשר אבל ע"י יין שמן ודבש שפיר משכחת גדולה גם בשאר דברים אלא שזה אינו מחויב לעשות בגדולה כנ"ל אבל בסוטה שפיר קאמר דמותרים ליתן לתוכו יין וכו' כדי לאכלו בגדולה משום דכתיב למשחה וכו' ואין שייך לומר על מצוה שהוא עברה כנ"ל ואין אסורין אלא מלחמץ וא"ש:

אמנם אכתי תקשי מה שעוררת מתוס' זבחים ע"ה ע"ב ד"ה שביעית שהקשו תרומה קודם לפסח יהא אסור לחמצה משום דקא ממעט באכילתה ותירץ דהכי עדיפא לי' ושרי משום דכתיב למשחה וכו' וא"כ מצינו גם בתרומה אכילה בגדולה שמחמצה, והכא ל"ש תי' הנ"ל דהרי החימוץ הוא במתנות עצמם בלי הוספת ד"א מבחוץ וא"כ דברי תוס' סותרים עצמם, וסבור הייתי לומר לפמ"ש תוס' זבחים שם בתי' השני דעיסה מתחמצת מאליו ואפי' מערב בה שאור מ"מ בלא"ה היתה מתחמצת קצת לכן ל"ש בי' שמביא קדשים לבית הפסול כיון שאינו בידים משא"כ במבשל ירק של שביעית בשמן של תרומה ממעט באכילתה בידים ע"ש, מבואר דאינו נעשה חמץ טוב רק ע"י שאור אבל מאליו אינו רק נתחמץ קצת, ואינו טוב שיהי' מקרי אוכל בגדולה אלא ע"י שאור ועיין רש"י פסחים מ"ג ד"ה שיאור ותוס' חולין כ"ג ושוב י"ל כתי' הנ"ל דבתרומה גופא ל"ש גדולה רק ע"י שאור הבא ממק"א ולכן אינו מחויב לאכול בגדולה ומ"מ תירץ תוס' בזבחים שפיר כיון דמצוה לאכול בגדולה א"א לומר שאם מוסיף מדילי' כדי לאכול בגדולה שיהי' עברה וכנ"ל הגם דיש לחלק קצת מהנ"ל וא"ש:

אבל לא הונח לי בזה דודאי יכול לעשות שאור מתרומה גופא ולחמץ בו העיסה ועיין מנחות נ"ב דלר"מ השאור בודה להם מתוכן ומחמצן ואפילו לר"י דאמר אף היא אינו מן המובחר היינו משום שאין השאור מחומץ יפה וכפרש"י שם וזה שייך בשתי הלחם שאין פנאי שיהא השאור מחומץ יפה אבל בתרומה שאפשר להחמיצו יפה שפיר יכול לבדות השאור מתרומה גופא ולחמץ בו והדק"ל דאפשר בתרומה אכילה בגדולה:

לכן נ"ל כונה אחרת בדברי תוס' דבחולין קל"ב ע"ב אר"ח מתנות כהונה אינן נאכלות אלא צלי ואינן נאכלות אלא בחרדל מ"ט אמר קרא למשחה לגדולה וכו' [ומזה יש סתירה למש"ל דהרי חרדל אינו מן המתנות גופא ואפ"ה צריך חרדל כדי לקיים למשחה ויש לדחות כיון דהא דאיכא מצוה לאכול צלי היינו דוקא אם צלי ושלוק ומבושל שווה אצלו וכמ"ש תוס' שם א"כ י"ל דה"פ דאין קדימה לצלי אלא אם אוכלו בחרדל שהוא דרך גדולה יותר אבל בלא חרדל אין קדימה לצלי אבל מ"מ אינו מחויב לאכלו צלי ובחרדל דוקא וצ"ע] והקשה שם בתוס' ד"ה אין הא אמרינן בזבחים ד"צ ובכולן רשאין הכהנים לשנות באכילה לאוכלן צלויין שלוקין מבושלין ואמר בגמרא טעמא משום דכתיב בהו למשחה פירוש לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין ותירץ דודאי כמו שטוב לו ונהנה יותר מצי אכיל להו אבל אדם שטוב לו צלי כשלוק ומבושל יאכל צלי שהוא דרך גדולה יותר ע"ש, ולפ"ז א"ש דודאי שייך גם במנחות ותרומה גדולה לאכלם כמו שנהנה יותר וא"ש גמ' דסוטה דמותרים הכהנים ליתן בשיריים יין שמן ודבש אם ערב לו כן ביותר משום למשחה, וכן תוס' בזבחים כתבו שפיר דאם עדיפא לי' חמץ ונהנה יותר בחמץ שרי לחמצו משום למשחה אבל אם טוב לו ונהנה בזה כמו בזה שפיר כתבו תוס' בבכורות דל"ש גדולה אלא בבשר דשם אם הכל שווה אצלו צריך לאכלו צלי דהוי דרך גדולה יותר אבל בתרומה ל"ש גדולה אם הכל חביב אצלו בשוה רק שיאכל כמו שחביב אצלו יותר בזה שייך גדולה גם בתרומה ומנחות ומשו"ה לא מצינו גבי תרומה שיצריך בשום אכילה בגדולה כיון דאין גדולה אחרת רק לאכלו כמו שחביב עליו ביותר וזה ודאי כל אדם עושה שאוכל כמו שחביב עליו וזה ברור ואמת ועיין באו"ח סי' רי"א ס"א ובמג"א שם סק"ב, ובזה הנני חותם בשלום חמיך הדוש"ת:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה