אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה קא

תשובה ק

שיל"ת ב' אויפאלא ג' ח"ש תרנ"ז לפ"ק:

ישפות ה' שלום וברכה והצלחה לחתני אהובי הרב הגדול מעוז ומגדול כמו"ה יוסף צבי סופר נ"י האבדק"ק שאמשאן:

מכתביך קבלתי ושמחתי בשלומכם ועל דבר השאלה שאחד לקח כ"ה כבשים ושחטו אחד מהם ואחר השחיטה ראה השוחט על ערפו כעין מכה והיתה פתוחה ומלאה דם ומוגלא והי' נראה להם כאלו הכבש הי' נדרס ולא רצה השוחט שוב לבדוק לפנים הריאה ולהכשיר מפני חשש הנ"ל ואח"כ שאל הקצב שהוא אחד מבעלי הכבשים את הרועה אשר מתחת ידו לקחוהו הכבשים מאדונים ממה בא להכבש המכה על ערפו והשיב שבא זאב ונכנס לדיר שהיו בה כ"ה כבשים הנ"ל ודרס את האחד ואמר השוחט שא"כ כולם אסורים והלך שוב א' מהקצבים בעלי הכבשים לשר הממונה בהשדה ושאל אודות הנעשה בכבשים והשיב שהרועה שקר ענה כי לא הי' שם רועה בהדיר ושאל שוב להרועה ואמר שבהיותם בשדה בא הזאב ודרס את הא' ודעתך נוטה להתיר:

גם דעתי מסכמת להתיר דהרי קיי"ל בסי' נ"ז סי"ג כשבא לפנינו מבעבע דם ולא ידענו במה תולין במצוי בין להקל בין להחמיר וכבר הוכחתי בתשו' אחת [ע"ל סי' צ"ה] דאין הפי' מצוי להזיק כפי' הב"ח רק הפי' מה שהוא שכיח ורוב יותר וכן פי' חת"ס יו"ד סימן ס"ג וא"כ בנ"ד ודאי שכיח ורוב שבקנה נגף או כלב נשכו או תיש דקרו בקרניו וזאב לא שכיח כלל בימי הקיץ ודאי תלי' בכלבא וקניא ואף דחת"ס שם קשה עליו לסמוך ע"ז לחוד היינו משום שהומתו ששה וב' מאותן המומתי' נאכל קצת מהם דאינו מצוי שכלב יעשה כן אבל חלבה בכבש א' ודאי מצוי בכלבא וקניא ודקירה בקרנים ועיין חולין נ"א זכרים המנגחים זא"ז ולפ"ז אותו א' שהי' בו המכה נמי מותר ואף דקיי"ל בסי' ל"ג ס"ח להטריף כל בהמה דצוארה מלוכלכת בדם דחיישי' לנקובת הושט ואין אנו בקיאים מ"מ כאן שהי' בעורף מאחוריו כבר כתב בנובי"ת יו"ד סי' כ"ג דאין חשש כלל דמי החזיר סימנים לאחורי עורף לחוש לנקובת הושט ממול עורף ע"ש ומכש"כ לדעת הרא"ה בבדה"ב דאפי' זאב וכלב תלינן בכלבא אפי' להחמיר משום דדריסה מלתא אחריתא הוא וכבר ביארתי דבריו במק"א [עיי' תשו' הנ"ל]:

וכ"ז על אותו כבש שנמצא בו המכה אבל שאר הכבשים הרי איכא ס"ס ספק כלבא ספק זאב ואת"ל זאב שמא לא דרס יותר מזה הא' ואף דפסקי' בסי' נ"ז ס"ט דבפצע א' מהם חוששין לכולם דכ"ש שחמתו בערה בו כשהציל עצמו ולא הרגו היינו דלא אמרי' מחמת זה נח רוגזי' וחוששין לספק דרוסה משום דשכיח כמ"ש תוס' ר"פ אלו טריפות והיינו בספק אחד אבל כאן דאיכא ס"ס ודאי מידי ספיקא לא נפקא שמא לא דרס יותר והוי ס"ס ואפי' נימא כיון שחמתו בוערה בו שכיח שידרוס יותר מ"מ אינו ודאי וכבר כתב פנ"י בסוגי' דפ"פ דאפי' ספק אחד לא שכיח להיתירא מ"מ הוי ס"ס וממקומו הוא מוכרע שהרי בספק על כתב הש"ך סקל"ב דהוי ס"ס שמא לא נכנס כלל ואת"ל נכנס שמא לא דרס אף דחוששין לספק דרוסה ואמרי' דשכיח דדרס ומ"מ מצרפי' אותו לס"ס והגם שכתבת שהי' נראה להם כאלו הכבש הי' נדרס איננו יודע במה נראה להם אם מצד סברתם תלו בזאב או שהכירו שהוא דריסת הזאב כדאמרי' בזבחים ע"ד ע"ב כולהו כר' ינאי לא אמרו בין נקובת הקוץ לדריסת זאב מידע ידעי האי משוך והאי עגול ומ"מ בין דריסת הכלב לדריסת זאב מספקא להו תוס' שם אם אפשר לברר וא"כ במה נראה להם שהוא דריסת זאב וכש"כ שכבר הי' מכה ודאי קשה להכיר, וגדולה מזה כ' ב"י הביאו טו"ז סקכ"א דאפי' נמצא צפורן ארי תחוב לו בגבו אינו אסור אלא בראו שנכנס ארי אבל לא ראו שנכנס תולין לומר שצפורן זה הי' בכותל ונתחככה הבהמה בכותל ונתחבה בגבה ע"ש:

וא"כ לא נשאר חשש רק מצד אמירת הרועה והרי קי"ל דאין עכו"ם נאמן לא לאי' ולא להיתר אם אינו מסל"ת בלי שאלה כמבואר ביו"ד סי' ט"ז סי"א ועיין טו"ז וש"ך שם וטו"ז סי' קכ"ב סק"ד וסי' שי"ג סק"ב ובש"ך סי' קכ"ז סק"כ ואף דאי מהימן לי' העכו"ם נאמן כמבואר סי' ט"ז הנ"ל מ"מ כאן הרי לפנינו דלא מהימן שהרי חזרו ושאלו להשר והכחישו ואפי' בעד ישראל דמבואר בסי' קכ"ז ס"א דאין אחר נאמן להכחישו רק הבעלים מ"מ מבואר שם הטעם מאחר שהבעלי' שם ושתקו והוי שתיקה כהודאה וכאן ל"ש זה שהרי הבעלים אינם יודעים כלום וגם לא היו כל הבעלים שם וגם בזה תמה הש"ך שם על דברי רמ"א ע"ש, ועוד מה חזית דסמכת על דבריו הראשונים סמוך על דבריו האחרונים שאמר שהי' בשדה ושם וודאי הוי האחרים מותרי' כמבואר בסי' נ"ז ס"ט לפי שיכולין לברוח והוי כמו ספק על עיין טו"ז וש"ך ואי משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד זה שייך רק היכא דבעי' דיני עדות ואפי' בע"א ישראל באיסור צ"ע אם שייך אינו חוזר ומגיד ועיין חוו"ד סי' קפ"ה מה שהאריך בזה ועכ"פ אם הגיד שלא בפני ב"ד העלה דחוזר ומגיד ועיי' ש"ש שמעתא וי"ו פ"ד [ע"ל סי' רי"ד וב"ש אה"ע]:

ואפילו לדעת מהר"מ לובלין סי' ס"ו הביאו טו"ז סי' מ"ח שכתב בעובדא דידי' דאין לסמוך על דברי הגוי להתיר רק לאסור היינו משום דשם הי' רגלים לדבר שהי' המחט בביה"כ עכ"פ בפרש כיון שעדיין הי' עוסק בהוצאות הפרש ומסמר בידו וצריך בדיקה כמ"ש בסוף התשובה ועיין נקה"כ סי' מ"ח אבל כאן בלי אמירת העכו"ם הוי תלינן בכלבא וקניא והיינו מתירי' כ"ע מודה דאין הגוי נאמן לאיסור ולא הוי גילוי מלתא:

ועוד שלפי לשון השאלה שאמר הרועה שבא זאב ונכנס לדיר אשר שם הכ"ה כבשים ודרס את האחד משמע שאמר בבירור שלא דרס רק א' זה שהי' לו מכה בעורף וא"כ הפה שאסר הוא הפה שהתיר את האחרים כמ"ש טו"ז סי' מ"ח סקי"ט והביא ראי' ממשכה פ"ז דדמאי ע"ש, ולכאורה הוי קשי' לי על ראי' טו"ז הא אמרי' בכתובות כ"ב מנין להפה שאסר הוא הפה שהתיר שנ' את בתי נתתי וכו' וא"כ בשלמא שם בדמאי דמיירי בישראל שפיר אמרי' הפה שאסר אבל בגוי לא גלי קרא דנימא הפה שאסר וכו', אבל ז"א דהרי באמת פריך התם ל"ל קרא סברא הוא וכו' ומסיק דקרא אצטריך לד"א וכיון דסברא הוא א"כ אפי' נכרי נמי נאמן מה"ט, ואפי' למ"ש תוס' שבועות כ"ב דיש דברים שאין הסברא, פשוטה כ"כ וצריך קרא להשמיעני הסברא וא"כ י"ל דר"א דאמר התם דילפי' הפה שאסר מקרא ס"ל דלא הוי ידעינן הסברא בפשטות אלולי דגלי קרא הסברא ואף דבעי' קרא לאב נאמן לאסור בתי הזה לכדר"י ולא ליבם מ"מ ממילא שמעי' מינה הפה שאסר וא"כ אינו בנכרי ז"א דבתר דגלי קרא שמעי' דהסברא אמת וא"כ גם בגוי אמרי' האי סברא:

ואפי' לא אמר הגוי שזה האחד שנמצא בו הריעותא הוא שדרס הזאב יש לעיין כיון שנאמן שלא דרס רק א' ומה"ת ברובא בטל רק מדרבנן אינו בטל משום דבע"ח חשיבי ולא בטלי שפיר יש לתלות שזה שנמצא בו הריעותא הוא שדרס ואין כאן איסור כלל בתערובות עיין יבמות פ"ב וביו"ד סי' קי"א ונדה ס' ורמב"ם פ"ד מאבות הטומאה ה"ד, והי' לי לכתוב עוד עפ"י דין המבואר ביו"ד סי' ק"י ס"ז כיון שכבר נאכל אחד מהם ועיין חת"ס יו"ד סי' ס' אבל יען אין צורך לזה בנידון דידן וגם מאפס הפנאי אקצר כי לפענ"ד הכבשים מותרים בלי פקפוק ובזה שלום תנין ותצליח בכל ענין כנפש חמיך דוש"ת באהבה:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה