אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה ק

תשובה צט

שיל"ת ב' איפאלא ד' שופטים ער"ח אלול תרנ"ח לפ"ק:

שלומי נדבה מדגול מרבבה לתלמידי אהובי הרבני החרוץ ושנון וריח לו כלבנון כמו"ה ליפמאן העללער נ"י:

מכתבך הגיעני ונפשך בשאלתך בברדלס הנקרא טחור שבא לדיר גדול אשר בה הלכו על הארץ אנה ואנה י"ד עופות ומהם המית י"ב ושנים נשארו חיים וקיימים ולמעלה סמוך לתקרת הבית הי' דף ועל הדף הלזה הי' ט"ז עופות ובאלו שלמעלה לא ניכר שום רושם אפי' בא' מהם מה דינם

הנה בגוף הדין כבר נחלקו אבות העולם דעת הרמ"א סי' נ"ז ס"ט דאפי' הרג אחד מהם דוקא שלא ראינו שדרס עוד אחרים אבל אם דרס אחרים הרי ראינו שלא נח רוגזי' וכל מה שבדיר אסור והוא מאו"ה וכן הסכים הש"ך סקכ"ח בהביאו דעת ד"מ וב"ח אמנם טו"ז שם סקט"ז חולק וס"ל דאפי' הרג הרבה נמי אמרי' דנח רוגזי' ואין חוששין לאחרים והביא כן בשם משאת בנימין:

ובתשו' צ"צ סי' ק' כ' דאין כאן מחלוקת דאו"ה ורמ"א איירי שדרס עוד אחרים ולא הרגם דאז כש"כ שחמתו בערה בו שהצילו עצמם ולא הי' יכול להמיתם לכן חיישינן שדרס גם אחרים אבל אם המית אפילו הרבה אמרינן כיון שראה נקמתו נח רוגזי' אלא שהצריך שמצאנום מתים מיד כשיצא הדורס משם אבל אם מצאום הרוגים למחרתו שמא בהיות הדורס דרסו ולא מת ולא נח רוגזי' רק שאח"כ מת מחמת הדריסה ע"ש ולפ"ז אם מצאום מת מיד אחר שיצא הדורס מותרים הנשארים לכו"ע ואם לא מצאום מת עד למחרתו אסורים הנשארים לכולי עלמא:

ובתשובה אחת כתבתי [ע"ל סימן צ"ה] הנה בהאי דקטע רישא דחד מינייהו נח רוגזי' יש בו ד' טעמים,

א) כתב ראש יוסף דכך קים להו לחכז"ל דכי קטע רישא דחד מנייהו נח רוגזי' שכן טבע הדורס ולפי טעם זה שפיר י"ל דאם הרג יותר מאחד א"כ קחזינן שיצא חוץ לטבע וחיישי' שדרס עוד,

ב) דכבר הקשו תוס' חולין מ"ג ע"ב ד"ה קסבר אמאי חוששין לספק דרוסה נימא נשחטה הותרה ואפי' נולד ספק מחיים ותירצו דדרוסה שכיח וא"כ י"ל דלא הוי שכיח רק שידרוס אחד לכן בקטע רישא דחד מנייהו שוב לא חיישינן שדרס עוד ומוקמי' אחזקה כקושי' תוס' דשוב לא הוי ס"ד שכיח שידרוס עוד ומה שיש לפלפל בזה הארכתי בתשובה שם, ולפי טעם זה נראה דאפי' הרג הרבה מ"מ לא שכיח שידרוס עוד והנשארים כשרים דמוקמינן אחזקה כקושי' תוס',

ג) כתב ראש יוסף בדעת הר"ן כיון דחזינן שהרג אחד אמרי' אם איתא דדרס אחרים הי' נמי הורגן, ולפ"ז בהרג הרבה ודאי אמרינן אם איתא שדרס עוד הי' הורגן שהרי חזינן שהרג הרבה נדרסי',

ד) כתב הדרישה דלעולם לא אמרי' שהנדרס יהא לו כח לברוח מן הדורס אלא שאם לא מצאנו הרוג והרי ודאי דרס אחד וחזינן שהי' כח לנדרס להציל עצמו שפיר חיישי' גם לאחרים שמא דרסן והי' בהם כח להציל עצמם אבל במצאנו הרוג דקטע לרישא דחד מנייהו שוב אמרי' על האחרים דודאי לא דרס דאם איתא דדרס לא הי' כח בנדרס להציל עצמו מיד הדורס ועיין חת"ס יו"ד סי' נ"ז וגם לטעם זה אפי' המית רבים הנשארים מותרים מטעם דאין כח בנדרס להציל עצמו מיד הדורס כיון שאין הוכחה שהנדרס הציל עצמו מיד הדורס:

ולפי טעם זה האחרון אפילו נמצאו רבים מתים למחרתו נמי הנשארים מותרים כיון דליכא הוכחה שהנדרס הציל עצמו מן הדורס דהא אפשר שמתו מיד וכן לטעם השני כיון דלא שכיח שידרוס רק אחד אף שדרס הרבה מ"מ כיון דל"ש בי' דרוסה שכיח שוב מוקמי' הנשארים בחזקת היתר אפי' נמצאו המתים למחרתו, אמנם לטעם השלישי דאמרינן כיון דחזינן דהרג אחד אם איתא דדרס גם אחרים נמי הי' הורגן זה שייך דוקא אם נמצאו מתים מיד כשיצא הדורס אבל בנמצאו מתים למחרתו אם כן אין ראי' שהרג אחד ודלמא אחר כך מתו וא"כ שפיר יש לחוש שדרס גם הנשארים, ואולי משו"ה נקט בגמ' חולין נ"ג קטע רישא דחד מנייהו ולא נקט הרג חד מנייהו וכמ"ש הש"ך סקכ"ה וה"ה הרג ולא חתך משום דבהרג ולא חתך בעי' דוקא שראוהו שמת מיד אבל בקטע רישא אפי' מצא כן למחרתו נמי לא חיישינן על האחרים כיון דודאי מת תחת יד הדורס ולפ"ז בנ"ד אם קטע רישא דחד מנייהו אפילו נמצאים הרבה מתים למחרתו שאינן קטועי ראש נמי מותרים הנשארים כיון דחזינן דהרג אחד ודאי אותן שדרס הרג כולן ומתו תח"י והנשארים לא דרס דאם איתא דדרסן הי' ממיתם ומותרים, ומעתה אם הי' בי"ב המתים אחד דנקטע ראשו אפי' נמצא כן למחרתו יש מקום להקל בשנים הנשארים אם אין בהם שום רושם דרוסה לשלש טעמים אחרונים רק לטעם הראשון אין להקל וא"כ עכ"פ יש לסמוך על חכ"א כלל כ"ה סקכ"ז דמותר למכרם לנכרי חיים וכל שכן דמותר להשהותם עד שיטילו ביצים עיין סימן נ"ז סעיף ח"י וש"כ ס"ק מ"ז ועיין בחת"ס יו"ד סימן נ"ז:

ובפרט כאן בעופות ודיר גדול כבר הסכימו הטו"ז סקי"ד וש"ך סקכ"ד כיון דנשמטים מן הדורס אנה ואנה אין חוששין להם ועוד דיכולים לפרוח באויר כמ"ש במשב"ז סקי"ד ואפי' לדעת רי"ו שהביא הב"ח דוקא בעוף הדורס חיישינן שמא דרס בפריחה אבל לא בברדלס וגם גוף הדבר שברדלס דורס המציא רק הב"ח בתשובה הביאו בשפ"ד סקט"ז מהא דפסחים ט' דחשיב חולדה וברדלס בהדדי ואינה ראי' גמורה רק זכר לדבר וכבר הארכתי בזה בתשובה אחת [ע"ל סיצ"ו] אלא שכבר הורה זקן וא"כ שפיר יש מקום להתיר גם שני עופות הנשארים בארץ אפי' באכילה, אלא שיש לפקפק קצת דכאן כיון שהרג י"ב מהם עכ"ח לא הי' להם מקום להשמט או לפרוח באויר אלא דאינו מוכרח דאפשר דלשנים אלו הי' להם מקום להשמט או פרחו באויר וא"כ עכ"פ למכור לנכרי חיים או לשהותם עד שיטילו ביצים שרי:

ואותן ט"ז שהיו על הדף למעלה פשיטא דשרי אפי' באכילה עפ"י תשו' הב"ח החדשות שהביא יד אפרים על הגהת רמ"א סי' נ"ז ס"ט במעשה שהי' בדיר שלש אוזות בכלוב ועוד הלכו ובאו בדיר שני אוזות וד' בר אוזות ולמחר מצאו ד' בר אוזות קטועי ראש ע"י ברדלס שקורין טחור וכו' ופסקתי שהב' שהלכו בדיר עם הבר אוזות אסורים כיון שבודאי על ביניהם אבל הג' שהם בכלוב שרי כיון שנעשו שני כתות בחדר אחד אע"ג דעל במקום אחד לגבי כת אחרת הוי כספק על והוי ס"ס ע"ש, ואין לומר דשאני התם שהיו בכלוב ומחיצת הכלוב מחלקם לכן הוי ספק על דלשונו לא משמע כן דהרי כתב שנעשו שני כתות בחדר אחד, ועוד דהרי כ' טו"ז סקי"ד בשם הב"ח דבהא דבעופות הנשמטים אנה ואנה לא חיישינן להו דטעם דין זה משום דכל שאפשר לברוח מן הדורס הו"ל ספק נכנס ספק לא נכנס דמותר אלמא אע"ג דליכא הפסק מחיצה מ"מ מקרי ספק על:

וכדמות ראי' לסברא זו ממשנה ה' פ"ו דטהרות נכנס לבקעה בימות הגשמים והטומאה בשדה פלונית ואמר הלכתי למקום הלז ואיני יודע אם נכנסתי לאותו השדה וכו' ר"א מטהר ופי' הר"ש דהו"ל ספק ביאה ואין כל הבקעה חשובה כשדה אחד לפי שהשדות חלוקים זה מזה במצריה ועיין רש"י פסחים יו"ד ואפילו לחכמים דמטמאים היינו משום דמטמאין גם בספק ביאה וכמ"ש תוס' פסחים שם ד"ה ספק על וכן פי' הר"מ בפיה"מ דטהרות שם אלמא אע"ג דליכא הפסק מחיצה מ"מ מקרי ספק ביאה וספק על כיון שחלוקין במיצר והכא נמי כיון שחלוקים אלו למעלה על הדף ואלו למטה על הארץ שפיר מקרי לגבי אותן שלמעלה ספק על אעפ"י דודאי על למטה:

ובהכי ניחא לי לשון הגמ' בחולין נ"ג דקאמר דכ"ע ספק על ספק לא על וכו' דהוא כפל לשון שהי' די באמרו ספק על, ומאז אמרתי לפמ"ש ש"ש ש"א פי"א בשיטת תוס' ריש נדה דהיכא דליכא ריעותא במה להסתפק זה אינו נכנס בגדר ספק אלא ביש ריעותא ומקום במה להסתפק ע"ש ולפ"ז אי הוי נקט ספק על לחוד הו"א דמיירי דוקא באין מקום להסתפק הוא דאין חוששין אבל ביש מקום להסתפק חוששין ולהכי נקט ספק על ספק לא וה"פ ספק על שיש ריעותא ומקום להסתפק דעל ומ"מ כיון שיש ספק לא על אין חוששין כלל אבל לדברי הב"ח א"ש טפי וה"פ ספק על ואפי' על ודאי ויש ספק לא על דהיינו לכת האחרת אם יש שני כתות בחדר אחד כמעשה דב"ח נמי אין חוששין וא"ש, ובזה יבא שלום ינוח על ראשך כנפשך ונפש רבך ידידך:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה