אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה צו

תשובה צה

עוד להרב הנ"ל

שיל"ת ב' איפאלא א' בהעלתך תרס"ד לפ"ק

אחרי הודיע משלומינו ועל כן נקוה לשמוע מכם שוב אשיב על שאלתך באחד שהי' לו יותר מתשעים אוזות קטנות בחדר אחד ארכו ג' אמות וחצי אמה ורחבו ב' אמות מצומצמות ופעם אחד נמצא בבקר ג' מהם מתים נשוכים בצוארם [ודמם נמצץ כן אמר השואל] ובבקר שני נמצא ט"ו הרוגים כמו כן באופן זה ממש מה דינם של של האוזות הנשארים, וכתבת שקשה לסמוך בזה משום דעופות נשמטים אנה ואנה מחמת ריבוי העופות שא"י לפרוח והמקום צר להשמט אך לא נראה ולא נשמע שום דורס כמו ברדלס ושכיחי שם עכברים גדולים [ראטטען] שאין להם דרוסה כמבואר בחת"ס סי' ח"ן ונ"ט וא"כ פשוט להתיר דספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא כמבואר סי' נ"ז סי"ג אלא שהעולם אומרים כיון שנמצץ דמם ראי' שהי' כאן ברדלס שקורין טחו"ר אשר זה דרכו פרע ומוצץ דמו

ואני תמה מנא ידעי שנמצץ דמם אולי יצא דמם מחמת הנשיכה והעכברים אכלוהו ולקקהו ואי משום שלא אכלו ולא גררו העופות אני אומר ולטעמיך שהי' ברדלס נמי תקשי זאת דהא אמרינן בפסחים ט' וכל מקום שחולדה וברדלס יכולים להלוך א"צ בדיקה ופירש"י שאם הושלך שם חטטוהו ואכלוהו ולשינוי דר"ז בבשר לא משיירא ואף שתוס' כתבו שם דדוקא בבשר נפלים דרכיך נראה דגם בשר של אוזות קטנות נמי רכיך ואפילו לשינויא דרבא מ"מ הא אמרי' שם ע"ב כיון דחולדה וברדלס מצויין שם ודאי גררוהו בהאי שעתא נהי דשיורי משייר מיגרר ודאי גררום בהאי שעתא לכן לפי דעתי אמירת העולם פטומי מילי בעלמא נינהו:

והנה מה דפשיטא לי' לחת"ס דעכבר אינו דורס וחולדה דחושב בין הדורסים הוא מין חיה כבמשנה ה' פ"ח דכלאים ודאי אמת נכון הדבר ואף דברש"י שבת קמ"ו ע"ב כ' דנמיי' וחולדה שרצים נינהו [עיין תוי"ט פ"ט דחולין מ"ב], אבל ברש"י שבת נ"א ע"ב וחולין נ"ב ע"ב מבואר על נמיי' וחולדה כי חיות הנה ובני הב' החו"ש כ"ה משה נחום נ"י עוררני שכן מבואר ג"כ ברש"י וברע"ב פסחים ר"פ כ"ש וברשב"ם ב"ב כ"ב ע"ב ד"ה כדי ובעכ"ח דתרתי איתניהו ועיין תוי"ט פסחים הנ"ל והאי דחשיב לי' בין הדורסים חיה הוא דלא מצינו דורסים רק בחיות ובעופות הטמאים ועיין רמב"ן פ' בראשית בפסוק ויברך אותם אלקים בהמה הם מינים האוכלים עשב בין ישובי בין מדברי וחיתו ארץ אוכלי הבשר יקראו חיות וכולם יטרופו ועיין רמב"ן פ' נח בפסוק ואך את דמכם לנפשותיכם ועכבר אינו מין חיה רק מין שרץ כמ"ש בפ' שמיני:

ואמנם גוף דין זה דברדלס [בל"א אילטיס כמ"ש באה"ג חו"מ סי' שפ"ט ס"ח והוא הטחו"ר] יש לו דרוסה הוא נובע מתשו' הב"ח סי' קמ"ז שהוכיח מדברי הרשב"א בתוה"ב [ב"ב ש"ג] דחולדה יש לה דרוסה בעופות ועיין רמב"ם פ"ה מה"ש ה"ו, ובודאי גם ברדלס דין חולדה יש לה דבתלמוד מזכיר בפ"ק דפסחים חולדה וברדלס בחדא מחתא:

ועוד ראי' דבכמה מקומות דלא ממעט בגמ' אלא כלב דאין לו דרוסה משמע דשאר חיות יש להם דרוסה לכל חד וחד לפי כחו ע"ש, והנה ראי' שני' יש לדחות דאפשר כאן בכלב שמכה ביד לכן הוצרכו להוציא שאין לו ארס לעשות דרוסה אבל ברדלס אפשר שאינו נלחם ומכה ביד כלל ולא הוצרכו להוציאו, וראי' ראשונה היא חלושה מאוד מדחשיב חולדה וברדלס בחד לענין שאוכלים וגוררים הנפלים המה שווין גם לענין דרוסה אבל צריכין אנו לכוף כאגמון ראשינו נגד דברי הב"ח

ואמנם הא קשיא דרש"י לא גרס כלל ברדלס רק חולדה וחזיר וכן הוא במשנה שבמשניות ובגמ' ספי"ח דאהלות ואפילו לגי' תוס' פסחים שם ומהר"מ שהביא תוי"ט באהלות שם שהחזיר והחולדה והברדלס או שהחולדה וברדלס וחזיר נמי תקשי וכי נימא דחזיר יש לו דרוסה כחולדה משום דנחשב עמו בחד והרי חזיר אין מין חיה כלל רק מין בהמה עיין מג"א רס"י תקפ"ו ומחהש"ק שם באריכות וכיון דחזיר אין לו דרוסה אעפ"י שנחשב עם חולדה ה"נ ברדלס י"ל דאין לו דרוסה אע"פ שנחשב עם החולדה, ומה"ט נמי קשיא לי אפילו ללשון דברייתא דמסיק וגרסי' בפסחים שם ובע"ז מ"ב ובנדה ט"ז מפני שחולדה וברדלס מצויין שם מ"מ כיון דבמשנה הנ"ל חשיב חולדה וחזיר בחד ומ"מ אין שווין לענין דרוסה א"כ מנלן בברייתא דמסיק וחשיב חולדה וברדלס בחד לענין דנימא אכלוהו או גררוהו דשוין הם לענין דרוסה, ויותר הי' לו להביא ממשנה ב"ק ט"ו ע"ב הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והנחש הרי אלו מועדין ולפוסקים דדובים ונמרים יש להם דרוסה עיין ש"ך סי' נ"ז סק"ו א"כ מדחשיב לברדלס בהני ד' חיות שיש להם דרוסה משמע שגם לברדלס יש דרוסה, אבל גם זה אינו דהא חשיב נחש ונחש אין לו דרוסה כמ"ש חת"ס יו"ד סי' ח"ן ונ"ט, וכן משמע בסנהדרין נ"ט ע"ב דדריש ובכל חיה הרומשת על הארץ לרבות נחש ופירש"י דנחש בר מלאכה קודם שנתקללה לילך על גחון וכבר כתב רמב"ן בחומש פ' בראשית ואמר בבהמה ובחיה רומש על הארץ ובשרצים הנגררין רומש בעבור שדריכתם באדמה בכל גופם וא"כ הנחש לאחר שנתקללה ודריכתה באדמה בכל גופה היא בכלל שרצים ולא בכלל חיה ואינה דורסת וגם אינה מאוכלי בשר, ועוד דקי"ל אין דרוסה אלא ביד וכיון שנקצצה ידיה ורגליה [עיין רש"י בראשית ומ"ר פ"כ] אין לה דרוסה ומ"מ חשיב לה בהדי הני ה"ה נמי לברדלס דיש לומר שאין לה דרוסה:

ובני הרב החו"ב מו"ה בן ציון נ"י עוררני דמרש"י ב"מ כ"ה משמע כדעת הב"ח דברדלס יש לו דרוסה בעופות שכ' ברדלס צבוע וי"א פוטיא"ש ודרכו להרוג אווזים ותרנגולים, אבל גם זה אינו ראי' דנהי שהורג אווזים ותרנגולים מ"מ י"ל דדרוסה אין לו שהרי נחש נמי דודאי הורג ומ"מ אין לו דרוסה כמש"ל ולדעת רי"ו שבש"ך סי' נ"ז הנ"ל דוב ונמר אף שזה דרכם להרוג אפילו אדם מ"מ דורס אין להם וגם מה שהביא בני הרב הנ"ל מפיה"מ להרמב"ם ב"ק ט"ו שכתב וברדלס היא החיה שקורין בלשון ערבי אלדב"ע ובמדרש תלפיות בסוה"ס מביא באורך גדלה ותמונתה ומשמע שהיא חיה גדולה שדרכה להמית גם אדם ומבואר דלא כב"ח ופמ"ג שכתבו שהוא טחו"ר שהיא קטנה מאד, הנה גם מזה אין ראי' להיפוך דכ"כ תוס' סנהדרין ט"ו ע"ב ד"ה והברדלס ותוס' בכורות ח' ע"א ד"ה ברדלס דשני מיני ברדלס יש, יש שהוא עז כ"כ שדרכה להמית אדם ויש שהיא חיה קטנה כעין חולדה ע"ש:

ואמנם איתא בירושלמי שם ספ"ק דב"ק דברדלס דורס דקאמר שם על מתני' הנ"ל תני רמ"א אף הצבוע אר"י בי ר' אבין לא אמר ר"מ אלא בצבוע זכר שיש לו שעה שהוא קשה כארי ופי' פני משה ודורס ואוכל כארי ולפיכך הוא מועד לכך ואם הזיק משלמין בעלים נזק שלם ועיין מראה פנים שם וברש"י בבלי דט"ז ע"א אלא דמשמע שם דדוקא ברדלס זכר הוא דורס ולא הנקבה לכן הזכר הוא מועד גם לדורס ואוכל דהוי כי אורחי' אבל בנקבה אינה דורסת כלל רק היא מועדת למה שהי' אורחי' להזיק ועיין ש"מ שם, ולפ"ז גם לפי מה שאומרים העולם שהוא קרוב שהיא ברדלס לפי שמצץ הדם אכתי איכא ס"ס שמא ברדלס נקבה שאינה דורסת ואת"ל ברדלס זכר שמא לא דרס האחרים והוי כמו ספק על דהוי ס"ס כמ"ש הש"ך סקל"ב ע"ש:

אבל לפענ"ד יש עוד טעם להתיר בנ"ד מהא דגרסינן ב"ב דכ"ד האי חצבא דחמרא דאשתכח בפרדיסא דערלה שריא רבינא לימא משום דס"ל דר"ח ושני שאני התם דאי מיגנבא מינה אצנועי בגווה לא מצנעי והנ"מ חמרא אבל ענבי מצנעי ודעת תוס' ורא"ש ורשב"א דלדידן דקי"ל כר"ח אפילו בענבי שרי אבל דעת רמב"ן בחידושי ב"ב דבענבים גם ר"ח מודה דאזלינן בתר קורבא דהא איכא קורבא בהדי חזקה כאן נמצא וכאן היו ע"ש, והנה חי' רמב"ן ב"ב אין אתי אבל ראיתי בהגהות מהרב"פ ביו"ד סי' רצ"ד סי"א שכ' ומסביר עוד שם דהוי מצוי ומקום הקרוב במקומו ע"ש, והנה כפי הנראה מכותלי שאלתך שכיחי העכברים הגדולים ראטטען שם בחדר ההוא שהיו האוזים וא"כ הוי מצוי ומקום הקרוב במקומו ותלינן בהו ולא בברדלס, וגם לפמ"ש סמ"ע סי' רנ"ט סק"ו הטעם לזה דלא אמרינן בזה רוב וקרוב הולכין אחה"ר והיינו רוב העיר דלא אמרינן כן אלא היכא דהקרוב אינו במקום שנמצא שם עצמו וצריכין לומר שבא לשם ממקום אחר וכו' ואנו מסופקים אם בא מקרוב או מרוב אזלינן בת"ר ואמרינן דמן הרוב בא אבל היכא די"ל שלא בא מעלמא כלל אמרינן דלא בא מעלמא ע"ש, ולפ"ז ה"נ כיון די"ל שלא בא מזיק מעלמא רק העכברים שהם שם הזיקו אמרינן שלא בא מזיק מעלמא כלל, וכן למ"ש טו"ז סי' רצ"ד סקי"ז בכונת הרמב"ם אלא ודאי דאף למאי דקי"ל כר"ח דהולכין אחה"ר מ"מ סברא חזקה דמכרם זה גנבום וכמו דאמרינן בכתובות פ' המדיר כאן נמצא וכאן הי' וכן לענין חמץ בפסח זכרוהו הפוסקים וזה עדיף טפי מקורבא דמוכח דכתבו תוס' בפ' לא יחפור דלא אזלי' בתר הקורבא והכא לכ"ע אזלינן ע"ש, והרי חזקה זו דכאן נמצא וכ"ה עדיף דהא אין הולכין בממון בת"ר ובחזקה דכ"נ וכ"ה מוציאין הכתובה מן הבעל בכתובות ע"ה כש"כ דמהני חזקה זו דעדיף מרוב דלא נחוש לפטומי מילי כיון שנמצץ דמם ודאי הוא מברדלס רק אמרינן כ"נ וכ"ה מן העכברים השכיחים כאן בחדר שהיו העופות, ואפילו אם חזקת כ"נ וכ"ה לא עדיף משאר חזקה מ"מ הא איכא בהדה חזקת העופות שלא נדרסו וידוע דעת הריב"ש דב' חזקות עדיף מרוב ועיין פנ"י בקו"א כתובות י"ב בד"ה ויאמר יהושיע בפסקא ועל ארבעה אפילו בשתי חזקות הקשורים זב"ז כמו חזקת חי וחזקת א"א וכ"ש באינם קשורים זב"ז לכן דעתי מסכמת להתיר העופות הנשארים בלי שום ריעותא, גם ה' יתן הטוב וכ"ט מכם לא יבצר כנפשך ונפש חמיך דוש"ת באהבה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה