בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה צג
שיל"ת ה' נח ששון לפ"ק ב' איפאלא יע"א
ישגה כארז בלבנון ואחריתו יהי' מנין בני אהובי הרבני החו"ב זך הרעיון ומטיב הגיון כמו"ה יודא צבי נ"י כאור בהיר:
אחרי הודיע משלומינו וכו' הנני להשיב על מה שעמדת על סתירת ב"י דהטור ביו"ד סי' נ"ז כ' דודאי דרוסה שנתערבה באחרות יש לו תקנה דנכבשינהו דניידי וכל דפרוש מרובא פרוש וב"י הרעיש עליו דאם אין האיסור ניכר במקומו גזרי' שמא יקח מן הקבוע וכדעת ר"י ולא כר"ת ובסוס"י ט"ו פסק הטור דבהמה שנשחטה אמה או בתה היום ונתערבה באחרות יש תקנה דנכבשינהו דניידי וכו' והמחבר בשו"ע פסק כן וא"כ דבריו סותרי' זה את זה כמדומה שכבר דברו אחרונים מזה עיין פלתי סי' ק"י, ולפענד"נ לפמ"ש תוס' סנהדרין ל"ז ד"ה התורה שהק' ר"ת והא ייחוד דאו' הוא וכו' והיכא אתי קרא דדברי קבלה למשרי מה דכתי' באו' ותי' דלא אסרה תורה אלא כעין אמו דלא עבידא דמשתרי אבל נדה סופה ליטהר ע"ש מבואר מזה דהיכא דאסורה עליו עולמית אסור הייחוד משום שמא יבעול או שאר קריבות דג"ע משא"כ אם יש היתר לאחר זמן לא חיישי' שמא יבא לידי כך וה"נ י"ל דס"ל למחבר דוקא בדבר שאסור לו עולמית גזרינן שמא יקח מן הקבוע אבל באו"ב דלמחר יש היתר לאיסורו לא גזרי' שמא יקח מן הקבוע וא"ש:
ועוד נ"ל דהאי גזרה שמא יקח מן הקבוע אין הפי' שיטעה בדין שמותר ליקח מן הקבוע דהא כיון דאין מתירין לו אלא ע"י נכבשינהו דניידי יש לו היכרא שאסור ליקח מן הקבוע וכדרך שאמרו בביצה ח"י מתוך שלא הותרה לו אלא ע"י דליו זכור הוא ע"ש, אלא דהוא ע"ד זה שאמרו בחמץ כיון דלא בדילי מיני' גזרינן דלמא אתי למיכל וה"נ אי שרית לי' ע"י דנכבשינהו דניידי לא יהי' בדיל מיניהו וישכח ויקח מן הקבוע וכ"ז חיישי' לתקלה דזמן מרובה אבל באו"ב דהוא רק חד יומא לא חיישי' לתקלה דאפי' בכ"א יום לא חיישינן לתקלה כמבואר סי' נ"ז סח"י, ועוד דמה שצריך לשחוט היום לוקח כשפרשו ואם יצרך לשחוט למחר כבר כולם מותרים לכן לא גזרי' שמא יקח מן הקבוע וא"ש:
ומ"ש על קושי' תוס' ע"ז וי"ו דזה ודלמא שהקשה הא חי לאחר מכאן שנים רבות דלדעת רמב"ן שהביא ב"י סי' נ"ה ניחא דאפשר שהי' טרפה שנחתכו רגליו בצוה"ג ומ"מ הי' יכול לחיות אח"כ ע"י שחתכו רגליו למעלה מן צוה"ג, לא כיונת יפה דממנ"פ טרפות שא"א לחיות שפיר ידעי' מאתך בדומין לך ואי טרפות כזה שאפשר לחיות א"כ מכל החי נמי א"א למעט דהא יכול לחיות וע"כ שחיי' ראשי אברים ולמעוטי מחוסר אבר בב"נ, וד' הטוב בעיניו יעשה להרים קרנינו באמת ובתמים בטוב ובנעימים כנפשך ונפש אביך הנאמן דוש"ת באהבה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל