אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה צב

תשובה צא

שיל"ת ב' איפאלא ב' נח תרנ"ה לפ"ק

ישאו הרים שלום לאוצר בלום ידידי הרב המאה"ג מעוז ומגדול כמו"ה אשר נ"י גראסבערג אב"ד דק"ק בעלעניעש:

יקרתו הגיעני ואודת גף העוף שנסדק לארכו תוך רוחב האגודל סמוך לגוף כבר נשאלתי בזה ויען אינו מקבל ארוך הנני להעתיק דברים ככתבן, ומה שכתבת בעוף שבא לפניך שנסדק גפו בחלק הסמוך לגוף משני צדדיו שהי' אפשר לראות מעבר לעבר אך הי' רחוק מן הגוף כרוחב אגודל והכשרת זה פשוט דברוחב אגודל רחוק מגוף דכשר כמבואר ברמ"א ואחרונים סי' נ"ג דזה לא מקרי סמוך לגוף ועיין ב"י בשם תה"ד ומהרי"ק, ומ"ש שאם הי' נסדק גם הבוכנא כה"ג באופן שאפשר לחלוק העצם לשנים היית מטריף לפי שאין הבוכנא קיימת והו"ל כשמוט כמ"ש הש"ך סק"ה ובעי בדיקת הריאה ואין אנו בקיאין בבדיקה כמ"ש רמ"א ס"ב גם בזה צדקת בדבריך:

אבל מה שצדדת להקל בנסדק לארכו ואינו רוחב אגודל מן הגוף רק שהבוכנא קיימת משום דהא דטרפה בנשבר הגף היינו משום דחיישי' שמא ניקבה הריאה עיין ב"י וכ"כ הש"ך סק"ו דחיישינן שמא נכנס העצם לפנים מן הצלעות ונקבה הריאה [לא מצאתי שם לשון זה] וכדמשמע מטו"ז סק"ב שכ' משא"כ כאן שאנו רואין שנכנס חוץ לגבולו מעבר לצלעות ע"כ חוששין שמא נכנס גם לריאה ועוד שם דבגף כיון שהעוף מנדנד אותו הנה והנה אפשר שע"י נכנס לפנים אבל אם נסדק לארכו שהוא שלם בשני ראשין אך באמצע נסדק אפי' אם חסר מן העצם ג"כ ליכא למיחש שנכנס לפנים ונקבה הריאה, ועוד דהא דעת הב"ח שהביא הש"ך סק"ו דאם נתרפא שאשי"י דכשר אפי' בסמוך לחבורו בגוף וגם הש"ך מסיק דיש לצדד ולהקל עיין פמג"ד בשפ"ד שם וכ"ש בנסדק לארכו:

ולפענ"ד להטריף בזה ומדברי הב"ח אין ראי' כלל דשם הטעם דאם הי' השבר כ"כ שינקוב הריאה לא הי' נתרפא יפה שאשי"י כמו בסי' נ"ה ס"ה וסי"ב וסברא זו ל"ש בנסדק לארכו וא"כ אין ללמוד זה מזה:

ומ"ש דנשבר הגף אינו טרפה רק משום דחיישינן שמא ניקבה הריאה וזה ל"ש בנסדק לארכו אינו כן דודאי לדעת המחבר שהוא דעת רוב הפוסקי' דנשבר סמוך לגוף נמי כשר ואינו כנשמט רק ביש עוקץ טרפה והוא מתשו' הרא"ש שהביא ב"י אז הטעם משום דחיישי' שנכנס העוקץ וניקבה הריאה כדרך שקוץ נוקב אבל אנן דמחמרינן בפחות מרוחב אגודל סמוך לגוף כיש אוסרי' שהביא רמ"א שדינו כשמוט והרי בשמוט אין החשש שנקב הריאה כדרך שהקוץ נוקב אלא משום דבשמוטת הגף מתנתקת הריאה עם הגף כמו"ש טו"ז סק"ה וש"ך סק"י בשם רש"י ור"ן וחשש זה שמתנתקת הריאה הוא ג"כ לשיטה זו בנשבר פחות מאגודל סמוך לגוף וכן נראה להדי' מדברי הגמי"י פ"ח מה' שחיטה אות ל' שממנו מקור דין זה והאי חששא איכא נמי בנסדק לארכו בפחות מאגודל סמוך לגוף כיון שנסדק שם בכח מתנתקת גם הריאה וניקבה:

ומ"ש טו"ז כאן שאנו רואין שנכנס חוץ לגבולו מעבר לצלעות נמי הכי פירושא שנכנס כח החבטא חוץ לגבולו מעבר לצלעות ע"כ חוששין שמא נכנס פי' כח החבטא גם לריאה ומתנתקת וניקבה וכן מ"ש אח"כ כיון שעוף מנדנד אותו הנה והנה אפשר שע"י נכנס לפנים היינו כח השבר והחבטא ובש"ך כתוב רק דחיישי' לנקיבת הריאה והיינו ע"י שמתנתקת:

ועוד שהרי ברשב"א שהביא ב"י כ' ובלבד שלא ישבר ממש סמוך לגוף דאז אפשר דחיישי' לנקיבת הריאה הסמוכה לו שמא בהשבר קורטא מיני' נקב לפנים ע"ש וחשש זה יש גם בנסדק לארכו שמא ניתז קורטא מיני' וניקב לפנים ע"כ ובזה תנוח דעתו כעת ואומר שלום וברכה וחיים כנפשו ונפש ידידו הנאמן דש"ת באהבה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה