אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה פח

תשובה פז

עוד להגאון הנ"ל נר"ו

ועל דבר שאלה השני' שחושש באווזא ששתאה סיד כפי הנראה מדבריו משום נחמרו בני מעיים כיון שהיה רותח [אמנם לא ביאר אם הרתיחוהו אצל האש לאיזה תכלית או היה רותח מצד עצמו כדרכו בשעה ששופכין עליו מים וממחין אותו]:

תנן בחולין נ"ו ואלו טרפות בעוף וכו' נפלה לאור ונחמרו בני מעיה וכו' ותבו"ש רס"י נ"ב הביא בשם רוקח דנפל למים רותחין הו"ל כנפל לאור יע"ש ובתשובת חת"ס ביו"ד סי' נ"ד נשאל בבהמות ששתו מים חמין אם יש בהם חשש נחמרו והוכיח דל"ש בזה נחמרו דא"כ למה נקט המשנה נפלה לאור ולא קתני סתם נחמרו בני מעיה וזה קושיא על דברי רוקח ג"כ הגם שלא הביא דבריו:

ועלה בדעתי דזה תליא בג' פירושים שיש בפירוש נחמרו דרש"י פי' כווצו מחמת האור ונהפכו מראיתן, ורמב"ם בפיה"מ כתב ופירוש נחמרו נשרפו וכן אמרי' במחויב שרפה וחומרת את בני מעיו. ומרדכי פי' נתחממו עיין טו"ז ופמ"ג רס"י נ"ב ומעתה לפי' הרמב"ם ודאי ל"ש שרפה רק באור ולא במים חמין ועיין בבדה"ב להרא"ה דף קס"ה ע"א דליבון אינו כהגעלה דהגעלה מפליט מה שבתוכו ולפיכך אם מגעיל אותו מקצת כלי שנשתמש בו איסור כשר דכבלעה כך פלטה וכמו שבלע יותר משיעור התשמיש ע"י לחות כן פולט ע"י לחות אבל ליבון אינו מפליט רק שורף ומכלה ואינו מכלה רק אותו חלק שמלבן ע"ש ועיין ש"ך יו"ד סי' קכ"א סקי"ז ועיין באו"ח סימן תנ"א בחק יעקב אות מ"ב דלכן בליבון מהני אף בקדם בליעת האיסור לטלאי משום דליבון אינו מפליט רק שורף הכל במקומו אבל הגעלה לא מהני ע"ל סס"י פ"ט] וע"כ דמים חמין אינו שורף, ואף דיש לחלק דשאר דברים אין כח במים חמין לשרוף מ"מ בני מעיים יש להם כח לשרוף וכמ"ש חידושי רשב"א בסוגיא דחולין שם דסימנים קשים הם אצל נחמרו כמו אצל דרוסה רק בבני מעים פועל החימור וא"כ י"ל דגם מים חמים אף שאינו שורף דבר אחר מ"מ בני מעיים שורף מ"מ כיון דעכ"פ חזינן בדבר אחר שאין חמים שורפין כאש מנ"ל לבדות מלבינו דחמים שורפין בני מעיים כיון דמתני' רק לאור קתני, ועוד דמסתבר דשריפת האש הוא ע"י שמיבש כל הלחלוחית נעשה אפר אבל במים חמין שיש בו לחלוחית ל"ש ששורף, אבל לדעת רש"י דנחמרו היינו כווצו זה שייך גם במים חמין וכדאמרינן בחולין מ"ו בחמימי לא משום דכווצי, וכן לפי' מרדכי נתחממו שייך ג"כ במים חמים דהרי קי"ל דכלי ראשון מבשל אפילו אינו אצל האור אלמא דחום כ"ר הוא כחום האור:

ובתשובת מהר"מ שיק יו"ד סי' ע"א מייתי ראיה דמים חמים יש בהם משום חימור ושורף מגמ' פסחים ע"ה דמרבינן לענין מכוה ושריפת בת כהן מים חמין אע"ג דכתיב מכות אש ובאש תשרף עיי"ש, ולפענ"ד אין ראי' משם דשם עשו המים חמים ודאי פעולת האש שנעשה מכוה והומתה הבת כהן רק שאנו דנין מכח גזיה"כ דבעינן אש דוקא וילפינן דתולדות אש כאש לענין זה אבל אין מזה ראיה שיש במים חמים כח ליחמר כמו שיש באש וזה פשוט:

ולפ"ז לדעת הרבה ראשונים דאם מצינו נחמרו בני מעיים ולא ידעינן שנפלה לאור תלינן השינוי בחולי ודאי לק"מ דליתני נחמרו בני מעיה ולא לתני נפלה לאור דאי קתני הכי הו"א אפילו לא ידעינן דנפלה לאור טרפה וקמ"ל דבעינן עד שידע דנפלה לאור, וא"כ ל"ק רק לדעת הרי"ף ורמב"ם וסייעתם דמטרפי אפילו לא ידעינן שנפלה לאור ולפ"ז לפמ"ש י"ל דשיטות אלו סוברים כפי' הרמב"ם וא"כ ודאי אין במים חמים חשש נחמרו ושפיר נקט נפלה לאור דוקא אבל רוקח סובר כפרש"י ומרדכי ומשו"ה גם במים חמים שייך נחמרו, והא דלא נקט נחמרו סתם היינו לאשמעינן דלא חיישינן לנחמרו אלא בידעינן שנפלה לאור דוקא וכנ"ל:

ומה שהקשה בחידושי רשב"א שם אי נימא דבלא ידעינן שנפלה לאור לא חיישינן לנחמרו א"כ גם בידעינן שנפלה לאור לא ניחוש ונתלי שהוא בתולדה כמו בריאה שנקבה היכא דממשמשא ידא דטבחא או בא זאב ונטל בני מעים, ולפענ"ד י"ל דהני שיטות ס"ל דבלא ידעינן דנפלה לאור חשש נפילה לאור או שהוא בתולדה ומחמת חולי שוין ותלינן לקולא ועיין בטו"ז סי' נ"ז סק"ב אבל בידעינן שנפלה לאור איסורא שכיח טפי דמחמת אור הוא וטרפה, ורשב"א י"ל דס"ל כמ"ש ר"ן בחולין נ"ג ע"ב דתליא בקניא בין לקולא בין לחומרא דדריסה מלתא אחריתא היא וה"נ חימור מלתא אחריתא ושפיר הק' דהו"ל למתלי לקולא:

ועוד נ"ל לחלק דשאני היכא דממשמשא ידא דטבחא או בא זאב ונטל בני מעים שנולד הספק אחר שחיטה ושייך לומר נשחטה הותרה אבל בנפלה לאור לא מיבעי' נולד הספק מחיים, אלא אפילו נולד הספק מחיים נמי אמרינן נשחטה הותרה היינו בלא נודע הספק עד אחר שחיטה, אבל כאן דנודע הספק מחיים ל"ש נשחטה הותרה דלא יצאה בחזקת היתר מעולם ועיין תוס' יבמות ל"א וד"מ יו"ד סימן ל"א, והרשב"א הקשה לשיטתו דלא ס"ל הך סברא ביבמות שם ועיין בש"ך יו"ד סי' נ' סק"ג ויו"ד סי' פ"א:

אבל בלאה"נ דס"ל להנך שיטות דאם נפלה לאור בידוע שנחמרו בני מיעיה וטרפה ודאי אם נאבדה בלא בדיקה רק אם בודקין וראינו שלא הוריקו האדומי' ולא האדימו הירוקי' זה ראי' שלא נחמרו וכ"ז שאין לנו ראי' שלא נחמרו אמרינן ודאי שנחמרו וא"כ לא קשיא שנתלה בחולי או בתולדה דנהי דאפשר לתלות בחולי מ"מ כיון דהוריקו והאדימו עכ"פ אין לברר שלא נחמרו וכיון דא"א לברר שלא נחמרו הרי אמרינן שבודאי נחמרו וטרפה ואתי שפיר:

ואמנם הדרנא בי לפי שמצאתי ברמב"ם בפיה"מ בסנהדרין נ"ג ופירש חומרת את בני מיעיו מחממת בני מיעיו ושורפת אותן וכן אמרו ז"ל בעוף שנפל לאש נפלה לאור ונחמרו בני מיעי' ויש גורס מגזירת חמרמרו מיעי ורש"י באיכה פירש דרך בני מעיים כשמשליכם אדם לאור הם כווצים ומתחמרמרי' הרי שכלל הרמב"ם ג' הפירושים יחד ומבואר מזה דגם לרמב"ם אינו שורף ממש הבני מעיים שיהיו לאפר אלא מחמם אותם וכווצים מחמת חום ואין אלא משמעות דורשין ביניהם על שם מה נקרא נחמרו וא"כ ליתא למ"ש:

ולולי דמסתפינא הייתי אומר דבר חדש דבאמת לפי מה שהבינו הקדמונים בדברי הרמב"ם פ"ז מה"ש הכ"א דאם נמצא שינוי בבני מעיים טרפה אפי' לא ידעינן שנפלה לאור א"כ סותר עצמו למ"ש בפיה"מ חולין נ"ו וז"ל ה"ז טרפה ואסורה באכילה ע"מ שאותו העוף הוא שנפל לאור כי מה שאמר נפלה לאור ר"ל כי מתנאי הטרפה שתפול לאור וישתנו מראי' כמו שאמרו נפלה מן הגג שמתנאי' שתפול בכח ע"ש, מבואר דבעינן שידעינן שנפלה, לכן נ"ל בשנשים לב דבהלכה כ' שם כתב הרמב"ם עוף שנפל לאור והוריק לבו וכו' בכל שהוא ה"ז טרפה הרי שזכר כ"ש כדאמרינן בגמרא שיעור ירוקתן כשיעור נקובתן אמנם בהכ"א כתב כל עוף שנמצאת הכבד כמראה בני מעיים וכו' ולא הזכיר בכ"ש וגם לא הזכיר כנגד בני מעיים ועיין בכ"מ שם שהוא פירש מ"ש בגמרא כנגד בני מעיים פירוש למראה בני מעיים או שאינו גורס כלל כנגד בני מעיים:

מזה נראה דודאי אם לא מצינו רק שינוי כ"ש בבני מעיים ודאי תלינן שבא מתולדה או מחמת חולי ואם אינו כבשר שהרופא גורדו כשר אם לא ידעינן שנפלה לאור וכמ"ש בפיה"מ ואינו טרפה אלא בידעינן שנפלה לאור אבל אם כל האבר נשתנה מראיתו זה קי"ל לחכז"ל שאינו מצוי בתולדה או מחמת חולי ובידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעיו וטרפה אפילו לא ידעינן שנפלה לאור:

ובהכי ניחא מה שסיים הרמב"ם שם בהכ"א וכן הושט שנמצא העור החיצון שלו לבן והפנימי אדום בין בעוף בין בבהמה הרי הוא כאלו אינו וטרפה, והוא פלא גדול מאי שייטא דחליף בעורות הושט לכאן ומכ"ש דלשון וכן לא א"ש ובפרק ג' ה"כ כשכתב דין הושט וכתב דחיצון אדום ופנימי לבן הי' לו להביא דין זה, ולפמ"ש א"ש לפמ"ש הר"ן פא"ט דף מ"ג דחליף דושט טרפה משום דאמרינן דרוסה הוא ועיין פלתי סימן ל"ג מ"ש דאם שניהם אדומים י"ל שהוא חם בטבע וכן שניהם לבנים י"ל שהוא קר בטבע אבל אם חיצון לבן ופנימי אדום אין לומר שהוא חם בטבע דא"כ איך החיצון לבן וא"ל קר בטבע דא"כ איך פנימי אדום וע"כ דרוסה היא וזה שהביא הרמב"ם ראי' מושט כמו דהתם אף שלא ראינו שנדרסה מ"מ כיון דאין לתלות שהוא בטבע התולדה אמרינן דרוסה היא ה"נ אף שלא ראינו שנפלה לאור מ"מ כיון שנשתנה כל האבר ע"כ אמרינן שנפלה לאור ונחמרו בני מעים כיון שאי אפשר כלל לתלות שהוא בתולדה וא"ש:

ויותר נראה דס"ל לרמב"ם דחליף דושט טרפה מטעם חימור וכמ"ש הר"ן דטרפה מטעם דאמרינן דרוסה היא כן ס"ל לרמב"ם דטרפה מטעם דאמרינן נחמרו הסימנים ואף דסימנים קשים הם אצל נחמרו כמו אצל דרוסה וכמ"ש הרשב"א בחידושי לחולין נ"ו, ועוד דהרמב"ם כתב דגם בבהמה טרפה והרי הוא כתב להדיא בפ"י מה"ש הי"א דל"ש נחמרו בבהמה מ"מ נ"ל דהיינו דוקא בשינוי כ"ש דזה טרפה רק בעוף ולא בבהמה לפי שהעור מגין וגם מעים קשין ליחמר ומכ"ש סימנים וכמ"ש ראשונים ולכן אפילו ידעינן שנפלה לאור תלינן בתולדה שהוא מצוי' יותר דתליא במצוי בין להקל בין להחמיר כמו שמבואר בסי' נ"ז אבל בנשתנו כל הסימנים דא"א לתלות כלל בתולדה ע"כ תלינן בנחמרו אפילו בבהמה ואפי' בסימנים, ולפ"ז א"ש גם לרמב"ם כמש"ל דמשו"ה נקט נפלה לאור ולא נקט סתם נחמרו בני מעים משום דמתני' מיירי שהוריקו או האדימו רק כשיעור נקובתן בכ"ש ואז גם לרמב"ם אינו טרפה אלא בידוע שנפלה לאור וא"ש:

ובפשיטות נ"ל דלק"מ דאי לא הוי תני נפלה לאור רק נחמרו בני מעיה הו"א דאי נפלה לאור טרפה אפילו לא ראינו שום שינוי דאמרינן ודאי נחמרו רק דלא איגלי בהתייהו דאפשר להיות נחמרו בלא שיוריקו או יאדימו רק הוריקו או האדימו ראי' שודאי נחמרו אפילו בלא ידעינן שנפלה לאור קמ"ל דאפילו ידעינן בודאי שנפלה לאור נמי בעינן נחמרו שיהי' שינוי דוקא:

אמנם הא קשיא דאי נימא דבמים חמים נמי שייך נחמרו א"כ בשתיית חמים נמי שייך נחמרו ולפ"ז גם בבהמה שייך נחמרו ע"י שתיית חמים דהא דל"ש בבהמה נחמרו כתבו ראשונים משום דעור מגין ובשתיית חמים ל"ש עור מגין ואף דכתבו ג"כ שבני מעים קשים ליחמר מ"מ לא כתבו רק שקשים ליחמר אבל מ"מ אפשר הוא. וגם נראה מדבריהם שאין זה עיקר הטעם רק משום דעור מגין וממילא בשתיית חמים דל"ש עור מגין גם בבהמה שייך נחמרו וא"כ תקשי אמאי לא מנה לי' בטרפות דבהמה וכמו שהקשה חת"ס סי' נ"ד, אבל לפענ"ד לק"מ דודאי הראשונים הקשו שפיר אי נפלה לאור טרפה בבהמה כמו בעוף הו"ל למתני גבי בהמה וממילא ידעינן גם גבי עוף ולא צריך למתני גבי עוף כלל אבל אי בהמה טרפה רק בשתיית חמים ועוף אפילו נפלה לאור א"כ אי תני רק גבי בהמה אכתי לא ידעינן דבעוף גם נפלה לאור טרפה וע"כ צריך למתני גבי עוף ואי דליתני נמי גבי בהמה ז"א דממאי דקתני בעוף נפלה לאור ממילא ידעינן דבבהמה היכא דליכא עור מגין כגון בשתיית חמים נמי טרפה תו ל"צ למתני גבי בהמה דתרתי ל"ל משא"כ שאר טרפות שמנה בשניהם כל חד אצטריך למלתי' כמ"ש הראשונים:

ומורי נ"י במחנה חיים ח"א סי' ל"ה הק' אי שייך נחמרו בבהמה בשתיית חמים א"כ מה הקשה הר"ן על הרמב"ם דמכשיר נפלה לאור בבהמה דלימא לוי יתר עליהן עוף בנפלה לאור ונחמרו בני מעים הא גם בבהמה שייך נחמרו בשתיית חמים, ולפענ"ד ראיה זו אינני מכיר דהרי בלא"ה כבר תי' הרא"ש שם קושיא זו עיין באשר"י בפנים וכונתו נ"ל דבשלמא נשבר העצם ולא ניקב קרום של מוח דטרפה בעוף המים משום דסוף הקרום לינקב הרי הוא טרפה משעה שנשבר העצם ובבהמה אעפ"י שיש ריעותא זו אינו טרפה שפיר קאמר דיתר עליהם עוף, אבל נפלה לאור אין זה טרפות גם בעוף רק ריעותא שיוכל להטריף כמו על הדורס ואם בדקנו ולא נחמרו מיעי' כשר ובבהמה אמרינן דאין ריעותא זו יכולה להטריף ולעשות מעשה הטורף ליחמר בני מיעי' ואמרינן דלא נחמרו והרי גם בעוף אם לא נחמרו כשר ול"ש יתר עליהם עוף דמה דכשר בבהמה אם ידעינן דלא נחמרו גם בעוף כשר, ולפ"ז הר"ן דלא ניחא לי' בתי' זה ע"ע הכי קא קשיא לי' כיון דמשכחת ריעותא שיכול לעשות מעשה טרפה בעוף ולא בבהמה הי' לו ללוי למימר יתר עליהם עוף דריעותא דנפלה לאור יכולה להטריף בעוף וליחמר בני מעיה משא"כ בבהמה אין ריעותא זו יכולה להטריף וא"כ כי נמי אמרינן דריעותא דשתיית חמים יכולה להטריף גם בבהמה אכתי תקשי לימא יתר עליהם עוף דגם ריעותא דנפלה לאור תוכל להטריף משא"כ בבהמה אין ריעותא דנפלה לאור יכולה להטריף רק ריעותא דשתיית חמים:

ועוד נ"ל לחלק דודאי אף הרוקח לא קאמר דנפלה למים חמים יש חשש נחמרו אלא בחום כלי ראשון דקי"ל שהוא מבשל אבל בכלי שני דאינו מבשל גם רוקח מודה דל"ש חימור, ובזה א"ש דנקט נפלה לאור ולא סתם נחמרו דא"כ הו"א אפילו בכלי שני דהא גם כלי שני מיכווץ כוויץ כדאמרינן בחולין מ"ו בחמימו לא דכווצי אלמא דאם הם חמים יותר מפושרין כווצי ואפילו בכלי שני, ואולי גם לרוקח בעינן דוקא עומדי' אצל אש ועיין בתוס' ואשר"י שבת מ"ב גבי מילחא צריכא בישולא וכו' ומשו"ה נקט נפלה לאור למעוטי כלי שני או אפילו כלי ראשון באינו עומד אצל האור דבעינן אור דוקא אבל בשתיית מים חמים מודה רוקח דל"ש חימור כיון דסימנים קשים הם אצל חימור וכמ"ש רשב"א וא"כ כשמים חמים עוברים דרך הושט עד שבא לבני מעים לא מיבעי' דלא הוי כעומד אצל האור אלא אפילו אי לא בעינן עומד אצל האור רק סגי בכלי ראשון שהעבירוהו מן האור מ"מ כאן כלי ראשון נמי לא הו' רק כמו כלי שני כיון דהי' לו דפנות המקררות בושט ול"ש בי' חשש חימור:

והא דאמרינן בסנהדרין נ"ב מדליק את הפתילה וזורק לתוך פיו ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו אלמא דגם שם אינה חומרת הסימנים רק בני מעים ואפ"ה אף שעובר דרך הושט עד בני מעיו חומרת בני מעיו אלמא דהוי ככלי ראשון עכ"פ, ז"א דלא מיבעי' לדעת יש"ש דדבר גוש אפילו בכ"ש הוי ככלי ראשון ודאי לק"מ דהתם דבר גוש הוי אלא אפילו לשיטת החולקי' דהוי ככ"ש מ"מ פתילה של אבר הוי אור ממש וכמ"ש הרמב"ם פי"ב משבת ה"א המחמם את הברזל כדי לצרפו במים ה"ז תולדות מבעיר וחייב ע"ש:

ובמק"א עשיתי סמוכין לזה [עיין בי"ש או"ח סוס"י רמ"ב] מהא דאר"ע פסחים ה' ומצינו להבערה שהוא אב מלאכה והרי אמרינן רפ"ק דב"ק אבות מכלל דאיכא תולדות ולא מצינו שום תולדה להבערה וא"כ איך קרי אב אע"כ כדעת הרמב"ם דמבעיר עצים הוא אב ומבעיר ברזל הוא תולדה דהבערת עצים, אבל מהא דמנה לי' בשבת פרק כלל גדול בהדי אבות מלאכות אין ראיה דנקט לישנא דאבות על הרוב שיש להם תולדות דה"נ קתני התם במשנה הקודמת דחייב על כל מלאכה ומלאכה אף דאינו חייב על אחד מהם וכדתני איסי רפ"ק דשבת ועיין תוי"ט שם:

ועלה בדעתי עוד דל"ש נחמרו אלא בנפלה באור או במים חמים שמסובבת מהחום מכל צדדים אבל אם רק נפלה על האור אפילו לצד בני מעים ליכא חשש נחמרו כיון שאינה מסובבת מכל צד ויש אויר המקרר וא"כ ה"נ בשתיית חמים כיון שאינה מסובבת מכל צד ליכא חשש נחמרו, אך מדברי הר"ן לא משמע כן שהביא בשם הרשב"א דוקא כשהוריקה כבד למטה במקום חיבורה בבני מעים אף שלא הוריקה למעלה כנגד גבה טרפה אבל הוריקה לצד גבה ולא במקום חיבורה כשרה שזו דרך גבה נפלה ולפיכך הוריקה הכבד ולא הוריקו בני מעים ע"ש ואי נימא דבעינן מסובבת כולה באש מ"ל נפלה על גבה או על בטנה הלא חום האש שולט בכל הצדדים א"ו דלא בעינן רק נפלה על האור לצד בני מעים וכן משמע הלשון נפלה לאור ולא קתני נפלה באור:

ועוד נ"ל עיין טו"ז סי' נ"ז סק"ז עמ"ש רשב"א דנ"מ בנץ שיש לו דריסה בגדיים וטלאים אם ניקב בצפרנו לחלל למ"ד דקוץ אין לו בדיקה דאלו בקוץ לית לי' בדיקה דנקב כ"ש אינו ניכר אבל בנץ בודקין אם ניקב לחלל והאדים הבשר מבפנים טרפה ואם לאו כשרה והקשה הב"ח אמאי כשרה נהי דמשום דרוסה ליכא אכתי משום נקובה איכא ותירץ הטו"ז דאם לא האדים בשר מבפנים איכא הוכחה שלא ניקב דאם הי' נוקב הי' ג"כ מטיל ארס והי' ניכר האודם ע"ש. וה"נ אני אומר בשתיית מים חמים שהחימור בא מבפנים בלי הפסק העור אלו נחמרו בני מעים הי' שינוי מראה בכל בני מעים והי' איגלי בהתייהו וכיון שאין כאן רק שינוי משהו ע"כ אינו מחמת החמירה של חמים רק בתולדה או חולי וכשרה, ולפ"ז אם באמת הי' שינוי מראה בכל בני מעים הי' באמת טרפה, ובזה מוסבר יותר מש"ל דלהרמב"ם חליף דושט טרפה משום נחמרו דכיון דאיכא שינוי מראה בכל הסימנים דהיינו בשני עורות שפיר י"ל דנחמרו מבפנים ע"י שתיית מים חמין וטרפה וא"ש ובשני דרכים אלו דרך ג"כ מורי במ"ח שם ותא חזי מה בין דברי לדבריו שם:

וראיתי עוד שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד המהר"מ שיק יו"ד סי' ע"א ומ"ח שם דשתה מים חמין מעצמה ל"ש נחמרו כמו דאמרינן לענין ריסוק אברים בסי' נ"ח דדוקא נפלה אבל קפצה מעצמה לא חיישינן לריסוק דמשערת בעצמה אם תוכל לקפוץ, וה"נ דוקא נפלה לאור שלא מדעת אבל שותה מדעת אמדה נפשה ול"ש נחמרו ע"ש, ותיתי לי שקיימתי מסברא דנפשאי ואוסיף לקח דכאן עדיף טפי דהתם צריך לומר דמשערת מתחילה קודם הקפיצה אם תוכל לקפוץ בלי ריסוק וכמ"ש הטו"ז סי' הנ"ל סי"א בשם הר"ן דאחר הקפיצה תו א"א לאהדורי אבל כאן א"צ לומר דמשערת בתחלה אם תוכל לשתות בלי חימור בני מעיה רק אחר שמלחכת המים חמין בפיה ובלשונה ומכוה אותה פורשת מלשתות ואינה בולעת ומקיאה ואם שותת ע"כ אינה חם כ"כ שאינה יכולה לסבול ויחמרו בני מעיה וליכא חשש כלל:

ומדברי הג"א גבי הוריקה כבד כנגד בני מעים יש ללמוד עוד קולא שכ' אע"ג דניקב הכבד כשר מ"מ כיון שהוריקה הכבד איגלי בהתייהו וחוששין אף ללב ולקורקבן ולמעים אעפ"י שעדיין אינו ניכר בהם וכו' ומדבריו למדתי דנחמרו בני מעים אינו טרפה אא"כ נחמרו ונתחממו ונתכווצו כולם כמו גבי נפילה שאין כאן טרפות בשום אבר רק הטריפות הוא שנתרסקו האברים בכללם כן גבי נחמרו אין טרפות בשום אבר רק הטרפות משום שבני מעים בכללם נחמרו, אלא דאם לא ראינו שום שינוי בשום אחד מבני מעים אמרינן דלא שלט חום האש בפנים עד שיחמרו בני מעים אבל אם רואים כשיעור נקובה באחד אפילו במקום שאינה עושה טרפה אמרינן כיון דחזינן דשלט כח האש בפנים ודאי כולם נחמרו רק דלא איגלי בהתייהו, ולפ"ז אינו טרפה רק אם הי' האור נגד כל בני מעים אבל אם לא הי' האור נגד כולם אינו מזיק, ומעתה בשתיית מים חמים שאין החום נגד כל בני מעים לב וכבד שהרי עובר דרך הושט לקורקבן ומשם לדקין ל"ש נחמרו כלל, אבל מדברי כל הפוסקים לא משמע כן רק דהוי כאלו נוקב נגד השינוי מראה או דהוי כאלו נוטל כולו וכמ"ש הרמב"ם בפ"ז מה"ש הלכה כ' ועיין לח"מ שם:

ועוד למדתי מדבריו שכ' שם וכל זה מיירי היכא דליכא למיחש לריסוק אברים אלא נפלה לאור וליחמר אבל אם נפלה ממקום גבוה לארץ י"ט בדלא ידעה דאיכא למיחש לריסוק אברים דינו שוה לבהמה ע"ש, משמע דס"ל דדוקא נפלה לאור דאיכא חבטא והבלא דאור שייך נחמרו ואף דקי"ל כמ"ד ב"ק נ' אין חבט בפחות מעשרה היינו משום חבטא לחוד אבל חבטא בהדי הבלא דאור חיישינן ועיין תוס' חולין נ"א ד"ה נפל וגם בנפלה למים חמים כדינו של רוקח שייך חבטא ועיין יו"ד סי' נ"ח סעיף ז' עוף שנחבט ע"פ המים אבל עברה באור אפילו שלא מדעת דליכא חבטא כלל לא שייך כלל נחמרו ולא לחנם נקטה המשנה נפלה לאור, ולפי זה בשתיית מים חמים דליכא חבטא כלל לא שייך דין דנחמרו כלל:

ודבר זה מתורת משה למדנו ג"כ הרמב"ם בפיה"מ שהבאנו לעיל שכתב ואסורה באכילה ע"מ שאותו העוף הוא שנפל לאש כי מה שאמר נפלה לאור ר"ל כי מתנאי הטרפה שתפול לאור וישתנו מראיה כמו שאמרו נפלה מן הגג שמתנאי' שהפילה בכח נראה מזה דסובר דגם כאן בעינן שנפלה בכח וזהו מתנאי הטרפות ובלא"ה ליכא חשש נחמרו, ובזה א"ש ג"כ שאינו סותר עצמו למ"ש בחיבורו פ"ז מה"ש דאפילו לא ידעינן שנפלה לאור אי חזינן שינוי בבני מעים אמרינן בודאי נפלה לאור ונחמרו בני מעים ואמאי בעי כאן דידעינן שנפלה לאור וכבר הערתי בזה לעיל, ולפי האמור ניחא דאין כונתו כאן דבעינן ידיעה שנפלה לאור אלא דנפילת האור הוא מתנאי הטרפות וכמ"ש כי מתנאי הטרפה שתפול לאור אבל בלא נפילה וחבטא אין כאן טרפות ומשו"ה נקט במתני' נפלה לאור דוקא ולא נחמרו סתם כי הנפילה מתנאי הטרפות אבל אם ראינו שינוי בבני מעים אף דלא ידעינן שנפלה לאור מ"מ טרפה דאמרינן ודאי נתקיים התנאי שנפלה לאור ונחמרו בני מעי' וכמ"ש בחיבורו הטהור וא"ש:

ומכל הלין טעמי נ"ל דבשתיית מים רותחי' או סיד רותח ליכא חשש נחמרו כלל, ובעיקולי שרעט לקצת טעמים שכתבתי לעיל ליכא חשש נחמרו ומקצת טעמים יש בזה חשש נחמרו, אבל בנידון שאלתו דאווזא ששתאה סיד רותח דשייכן כל הטעמים שכתבנו לפענ"ד אין בו בית מיחוש כלל, הכ"ד מחותנו ידידו ואוהבו הנאמן הדוש"ת:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה