בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה פז
שיל"ת ב' אויפאלו ד' מקץ תרמ"ה לפ"ק:
בימי חנוכה שלום וברכה לידינ"פ מחותני הרב הגאון הצדיק מו"ה אליעזר זוסמאן סופר נר"ו האב"ד דק"ק האלאש:
אחרי דש"ה במה שנשאל על אווזא ששתאה סיד וביקש שאחוה דעתי מה דינה אם דומה לחלתית:
הנה בחולין נ"ח אמר שמואל הלעיטה חלתית טרפה מ"ט דמינקבא להו למעיים ופלא בעיני יעיין שבת קנ"ה איזהו המראה ואיזהו הלעטה וכו' הלעטה למקום שיכולה להחזיר ועכ"פ הוא ע"י אדם שמלעיט אותה ואמאי נקט הלעיטה, ומשמע דדוקא נקט שהרי בברייתא דמקשה מינה לשמואל נקט תחילה ושאכלה הרדופני וכו' ואח"כ נקט הלעיטה תיעה וחלתית והדר נקט אכלה סה"מ אלמא דוקא נקט וכן היא לשון הרמב"ם פ"ו משחיטה הי"ג ולשון הטוש"ע סוס"י נ"א ומזה נראה דוקא בהלעיטה אדם יש חשש שנוקב בני מעיים אבל אכלה מעצמה ליכא חשש כלל וברייתא לרבותא נקט דבעלין אפילו הלעיטה כשרה:
אמנם בתשובת מבי"ט שהביא ש"ך שם סק"ח ותשובת ב"י שהביא שם הגאון ביד אפרים שפלפלו בבהמות שאוכלות עשב שקורין בערבי כלך אם טרפה כמו בקורט של חלתית נראה שאוכלות מעצמם ואפ"ה דנו עליו שיהי' טרפה, וצ"ל דמשו"ה נקט הלעיטה חלתית משום דאין דרך הבהמה לאכול חלתית מעצמה רק אם אדם מלעיטה משא"כ בהרדופני וסה"מ אוכלת מעצמה נקט אכלה, ולפ"ז הי' מזה ראי' למבי"ט דאותו עשב כלך אינו חלתית כיון שהבהמה אוכלת מעצמה:
ועיין פרי תואר אות זי"ן אם אכלה עלין ומסתפק אם אכלה קרטין דבהדיהו נראה דטרפה ולפמ"ש צ"ע אמאי ניחוש שאכלה קרטין הא אין דרכה לאכול קרטין של חלתית, אך ז"א דהא גם עלין אין דרכה לאכול דהא ברייתא בעלין מיירי ואפ"ה נקט הלעיטה וא"כ כיון דחזינן דאכלה עלין חיישינן שמא אכלה גם קרטין:
ופר"ח הביא רי"ו שכל קורט של חלתית בהדי הנך שכשרים משום טרפה ואסורים משום סכנת נפשות והשיג עליו שהוא נגד הגמ', ולפמ"ש אפשר לומר דס"ל לרי"ו כמש"ל דדוקא בהלעיטה טרפה אבל באכלה מעצמה כשרה ואין בה רק סכנה וא"ש:
ובהגהות יד שאול סי' הנ"ל תמה עליו ממשנה שבת ק"מ אין שורין את החלתית בפושרין וכו' אלמא דאין בו סכנה וגם למה לא הביא הגמ' בחולין משנה זו, ולענ"ד למ"ש הרע"ב שם שנוהגין לאכלו במקומות הקרים וכ"כ הרמב"ם שם בפיה"מ א"כ אפשר שבמקומות החמים יש בו סכנת נפשות וכפרש"י משתלח משכי' שהחלתית מחממתו ורפואתו מים קרים, ומה דק"ל אמאי לא הביאו בגמ' דהא אם מטריף אין חילוק בין מקומות קרים לחמים לק"מ דאף דמטריף בהמה ומנקיב למעיינה מ"מ אינו מזיק לאדם ויעיין פ"ת:
ודעת המבי"ט דדוקא נקט קורט של חלתית ומשו"ה הי' מכשיר בכלך אחרי שהוכיח שאין זה חלתית, אמנם הב"י הוציא מלשון הרמב"ם הנ"ל שכתב קורט של חלתית וכיוצא בו דגם שאר דברים שיש בהם חשש זה נמי טרפה עיין ביד אפרים באריכות, ומעתה לדעת המבי"ט פשיטא שאין בסיד שום חשש אך לדעת הב"י יש לספק בזה:
אמנם הלא פרש"י בא"ט נ"ח קורט של חלתית חד הוא ונוקב את בני מעיים א"כ גם מ"ש הרמב"ם וכיוצא בו היינו נמי שהוא חד ויכול לנקוב הבני מעיים, ולפ"ז בסיד ל"ש חשש זה שאינו חד ואפילו למאי שהוכיח התבו"ש סי' מ' סק"ד דהפירש שהחלתית מחליש הבני מעיים וסופן לנקוב מ"מ לא יחלוק על רש"י אלא שכונתו דאף דכולי חיוי ברייתא קוצי אכלי מ"מ אינו נוקב כיון שאין בני מעיים חלושים אבל חלתית מחליש הבני מעיים ונוקב אח"כ מפני שהוא חד וא"כ ל"ש בסיד ועיין פלתי שם שכיוון לדברי תבו"ש והעלה דלפ"ז באכלה קורט של חלתית הוא טרפות ניכר מבחוץ ע"י החום] א"כ בסיד שאין רואין בחוץ אין לספק שמא דומה לקורט של חלתית:
וגם בנידון דמבי"ט וב"י גבי כלך נראה דלא חשו רק משום שמתו הרבה בהמות וגם ראו בהרות אדומות בבני מעיים אבל בלא"ה אחזוקי ריעותא לא מחזיקינן ועכ"פ אפשר לסמוך בזה על רופא אם אומר שאין סיד רותח נוקב ועיין פרי תואר סוס"י נ"א ועיין חת"ס הל' נדה דוקא על גוף פרטי אין לסמוך על הרופאים אבל במה שאומרים דרך כלל שכן נמצא בטבע יש לסמוך עליהם, ומכ"ש בנידון דידן דלדעת המבי"ט אין חשש כלל ואפילו לדעת רמב"ם וב"י מ"מ לפרש"י אין חשש כלל וגם לפירש תבו"ש ופלתי י"ל דאין חשש ויש סניף קצת גם דעת רבינו ירוחם ודאי יש לסמוך על רופא הבקי בטבע אם אומר שאין זה נוקב ולדעתי אפילו בלי שאלת רופא אין חשש בזה:
ויש להסביר מש"ל בדעת רי"ו לחלק בין אכלה מעצמה להלעיטה דהרי אמרו בגמ' מאן דאכיל תלתא תקלא חלתית אליבא רקני משתלח משכי' ור"א אכיל חד תקלי ויתיב במי' והי' לו רפואה. והנה אף דאין ללמוד בהמה מאדם וכמ"ש תוס' ר"פ א"ט דאדם אית לי' מזלא, מ"מ יש ללמוד מזה דגם בבהמה לאו בקורט אחד של חלתית מיטרפא אלא באוכלת הרבה, ובהכי ניחא דלא נקט אכלה חלתית דהוי משמע אפי' אכלה מעט מיטרפא קמ"ל דוקא הלעיטה שאכלה הרבה, וגם יש ללמוד דיש שני שיעורין שיעור א' יש לו רפואה עדיין במים קרים ובלא רפואה משתלח משכי' ושיעור יותר גדול דלא מהני לי' רפואה, ולפ"ז י"ל דס"ל לרי"ו דבאוכלת מעצמה מיד שמרגשת כאב וחום גדול פוסקת מלאכול ואי בדרי לה סמא במים קרים חי' ואינה טרפה דאינה אוכלת כ"כ עד דלא יהני לה רפואה וכדאמרינן לענין נפילה בחולין נ"א אמדה נפשה אבל בהלעיטה כ"כ ע"י אדם עד דלא מהני לה סמא אז טרפה:
ובזה מיושב מה שהק' תבו"ש סי' מ' סק"ד על שיטת רש"י דחלתית נוקב מפני שהוא חד הא אמרינן בחולין מ"ג כל הני חיוי ברייתא קוצי אכלי ואפ"ה אינו נוקב בני מעיים, ולפמ"ש א"ש דבסתמא אוכלת רק מעט ויש ריוח בבני מעיים ואינו נוקב ורק בהלעיטה חלתית הרבה עד שיש דוחק בבני מעיים אז נוקב ומכ"ש דא"ש טפי לדעת רי"ו דאם אוכלת מעצמה אומדת עצמה שלא לאכול כ"כ עד דמיטרפא בי' ורק בהלעיטוה אחרים יש חשש וא"ש:
ולפי"ז באוכלת מעצמה מעט סיד שאינו חד נ"ל דלכ"ע אין בו שום חשש משום אכלה חלתית ומותרת: