בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה פו
שיל"ת ב' איפאלא עש"ק לס' ויצא תרנ"ב לפ"ק:
אלפי שלומים מגבהי מרומים לתלמידי אהובי הרב החו"ב בהוראה עושה פרי תבואה כמו"ה זישא נ"י פריעדמאן בק"ק נירעדיהאז:
כתבך בא אלי על דבר המעשה שהי' בעירך באיש אחד בשעה שאוכל בשר קורקבן עם חזרת ועודנו בין שיניו הרגיש בפיו ומצא חתיכת דראהט ארוך כחצי אגודל והי' מלוטש ועקום קצת והרב דשם אסר דשמא ניקב הקורקבן מחיים ודעתך נוטה להקל מטעמים אשר כתבת ונפשך אותה לדעת היכן דעתי העני' נוטה:
תשובה: חלילה לי להורות באתרי' דרב מרא דאתרא יושב על כסא הוראה בלי שאלת פיו ורע עלי המעשה שהגדת דעתך ברבים כי הי' לך לישא וליתן עם הרב אולי יחזור בו ויורדת לדבריך כמבואר בסי' רמ"ב סל"א בהג"ה כי אינו טועה בדבר משנה ובפרט בזמן לא נאמן אשר חלל לארץ נזר התורה צריך ליזהר מאוד שלא יתחלל ש"ש חו"ש ומה יאמרו הבריות זונות מפרכסות זה את זה אבל השתא הכא אין שום נפ"מ לשעתו וכבר חלף עבר רק להתלמד במקום אחר ובזה מותר להורות היתר כמבואר בסי' רמ"ב שם לכן אחוה דעתי בעהי"ת וד' יצילנו משגיאות, ויראנו מתורתו נפלאות, שלא אכשל חו"ש בהוראה, ויעשה עמנו לטובה אות:
בתשובת גאונים בתראי סי' י"ז היתה השאלה שבשעת אכילה נמצא עצם תחוב בבשר הקורקבן לצד חוץ ולא הי' ניכר נקב לצד פנים והי' ניכר שנעשה לפני השחיטה וכו' והשיב אם לא הי' יודע בבירור שנעשה הנקב מחיים הי' ראוי להתיר את הכל מתורת ס"ס דשמא אין כאן איסור והוא מפני שיש ספק שמא העצם נתחב בקורקבן ע"י שדחקו חתיכת בשר בקדירה עם הקורקבן ואת"ל שהעצם הי' בקורקבן מחיים שמא העצם הי' מכוסה כולו בעוביה בשר הקורקבן ולא הי' ניקב לחוץ אלא שעכשיו ע"י בישול יצא לחוץ ובזה פסק רשב"א בתשובה סי' שע"ד דתולין להקל אפי' במחט לפי שדרך ושט לבלוע וכו' ע"ש ובהגהות מהרב"פ סי' מ"ח בש"ך סקכ"ה תמה הא הוי שם אונס חד דלמא הבישול גרם תחיבתו או יציאתו לחוץ דמ"ל לא נתחב כלל מחיים או נתחב ולא יצא לחוץ מחיים תוכן הספיקות אחד הוא בשם אחד אי מחיים או לאחר מיתה ע"ש. ולפענ"ד מ"ש דהוי שם אונס חד משום דשני הספקות דלמא הבישול גרם תחיבתו או יציאתו לחוץ אינני מבין הלא הספק הראשון שמא העצם נתחב בקורקבן ע"י שדחקו חתיכות בשר בקדרה עם הקורקבן ואפי' לא בישל כלל רק נשאר חי בקדרה הי' ספק זה ואין הספק מחמת הבישול וספק השני הוא שמא אף שנתחב מחיים לא יצא לחוץ מחיים רק ע"י בישול נתרכך וע"י רתיחת הקדרה נדחק לחוץ ואין לו ענין כלל לדחיקת חתיכת בשר בקדרה דאפי' בישל הקורקבן לבדו יש ספק זה:
ומה שכתב דשניהם הוי שם אחד משום דבשניהם הספק אם ניקב מעל"ע מחיים הנה לפמ"ש החוו"ד בבית הספק בסק"י וסקי"ג היכא דיש ספק אם יש כאן ריעותא כלל ואת"ל שיש ריעותא שיכול לאסור דלמא לא אסרה ל"ש שם אונס חד כיון שהספק השני תלוי בראשון דאם לא הי' כאן ריעותא שיכול לאסור אין לספק שמא אסרה ושפיר הוי ס"ס ע"ש באריכות וה"נ כיון דיש ספק שמא נתחבה המחט לאח"ש ולא הי' כאן דבר שיוכל לאסור כלל והספק השני תלוי בראשון דאי אתה יכול לומר שמא ניקבה לחוץ מחיים טרם תדע שהי' כאן מחט מחיים כלל שפיר לא מקרי שם אונס חד והוי ס"ס, ומכ"ש למ"ש הפלתי שם דדוקא בהאי דכתובות הוי שם אונס חד משום דשני הספיקות סתרי אהדדי דמיד שאתה אומר שמא ברצון אי אתה יכול לומר שמא היתה קטנה שהרי קטנה אין לה רצון אבל היכא דלא סתרי אהדדי ל"ש שם אונס חד. וה"נ לא סתרי אהדדי דשפיר י"ל שנתחב מחיים ולא ניקב לחוץ רק ע"י בישול ושפיר הוי ס"ס:
ולפענ"ד נראה עוד לפמ"ש במק"א ליישב דעת הרמב"ם פ"ב מסוטה ה"ד ופ"ג מאיסורי ביאה ה"ב דקטנה שהשיאה אביה שזינתה ברצונה נאסרה על בעלה והר"ן בכתובות תמה עליו מיבמות ל"ג ע"ב דאמרי' פיתוי קטנה אונס הוא ועוד מכמה דוכתי וכתבתי סברא ישרה לחלק דודאי אין לקטנה דעת שלימה ואם מפתין אותה לזנות ומתפתית לזנות מקרי אונס דאין לה דעת שלימה לעמוד נגד הפיתוי אבל אם בלי פיתוי היא רצתה אחר הזנות שפיר מקרי רצון ונאסרת על בעלה ובהכי מיירי הרמב"ם שזינתה ברצון ובגמ' לא אמרו רק דפיתוי קטנה אונס הוא והיינו אם זינתה ברצון ע"י פיתוי מקרי אונס וא"ש, ולפי"ז י"ל דגם התוס' ס"ל כן דמשכחת בקטנה רצון כנ"ל אלא דפיתוי קטנה אונס הוא ולכן שפיר כתב דשם אונס חד הוא דאין לומר שמא באונס ואת"ל ברצון שמא בקטנותה ע"י פיתוי ופיתוי קטנה אונס הוא דמה לי אונס פיתוי בקטנה או אונס אחר שבועלה בחוזק יד בגדולה האי אונס והאי אונס ואם הי' בקטנה ברצון בלי פיתוי גם היא נאסרה על בעלה אבל בנידון דידן ל"ש שם אונס חד כלל:
אמנם בהגהות תשובת גאונים בתראי תמה על ס"ס הנ"ל הא אינו יכול להתהפך ולומר ספק לא ניקב לחוץ מחיים ואת"ל ניקב לחוץ מחיים שמא תחיבת העצם ע"י דחיקת הבשר שהרי כבר אמרת שנעשה מחיים ע"ש, ומה שתמהת ע"ז למ"ש הש"ך בדיני ס"ס אות ט"ו בשם מ"ע דהיכא שצריך לדון תחלה אם התחיל מעשה האוסר א"צ להיות מתהפך א"כ גם כאן צריך מתחלה לדון אם התחיל מעשה הטורף דשמא לאח"ש ולא הי' שום מעשה הטורף, עיניך הטעתך וממקום שבאת, הרי כתב הש"ך שם דנשבר העצם ואין עור ובשר חופין את רובא לא הוי ס"ס שמא לאח"ש ואת"ל קודם שחיטה שמא לא יצא לחוץ קודם שחיטה משום דא"י להתהפך ולומר שמא לא יצא לחוץ ואת"ל יצא לחוץ שמא לאח"ש דבכלל שמא יצא לחוץ היינו מחיים ע"ש, ואמאי לא אמרינן דתחילה צריך לדון אם הי' כאן כלל מעשה הטורף דשמא לאח"ש והוא ממש דומה לנ"ד, אבל באמת כבר הסביר שם פמ"ג סברת הש"ך דדוקא אם השני ספיקות הם בשני גופין כגון בספק עאל שספק הראשון הוא בארי אם נכנס והי' כאן גוף שיכול להטריף וספק השני בשור דאת"ל שנכנס והי' כאן גוף המטריף שמא לא נדרס השור בזה אמרי' דלא בעי' יכול להתהפך דתחילה אנו צריכין לדון אם הי' כאן גוף המטריף כלל אבל אם שני הספיקות בגוף אחד מזמן לזמן דהיינו שהס' הראשון אם הי' מעשה או גוף הטורף כאן קודם שחיטה בזמן המטריף או לאח"ש בזמן שאינו מטריף שפיר יכול להתחיל בספק השני קודם שדן תחילה אם הי' כאן בזמן המטריף ע"ש, וה"נ אין ספק אם יש כאן עצם שהרי עצם תחוב לפנינו בקורקבן ושני הספיקות בגוף אחד על עצם התחוב מזמן לזמן אם הי' תחוב מחיים או לאח"ש ואת"ל מחיים שמא הי' טמון בבשר הקורקבן ולא יצא לחוץ א"כ שפיר יכול להתחיל בספק השני שמא הי' טמון בבשר הקורקבן ולא ניקב לחוץ בלי שידון תחלה אם הי' תחוב כלל מחיים ואם מתחיל כן א"י לומר ואת"ל לא הי' טמון שמא לאח"ש דכבר החלטת שהי' מחיים ושפיר השיג שא"י להתהפך:
אך לפ"מ שהסביר חוו"ד שם דהיכא דספק השני תלוי בראשון לא בעינן יוכל להתהפך כגון בספק עאל דא"א שדרס אם לא נכנס תחילה ושפיר צריכין לדון תחלה אם נכנס ע"ש, ולפ"ז בשלמא שם בנשבר העצם בש"ך בדיני ס"ס אות י"ד משכחת ספק אם יצא העצם לחוץ גם אם הוא אח"ש אלא דאין נפ"מ בזה לדינא ושם במעשה זו ודאי יצא לחוץ בשעה שהובא לפנינו ואין לספק אלא אם יצא לחוץ מחיים ושפיר לא הוי יוכל להתהפך אבל כאן א"א לספק כלל שמא ניקב מבפנים לחוץ אח"ש כיון שאין נקב ניכר מפנים וגם אין אתה יכול לספק ולאסור שמא ניקב מחיים מחוץ לפנים דהא רוב הנבלעים דרך הושט כמ"ש רשב"א בתשו' וא"כ הספק שאתה בא לאסור בעבורו ולומר שמא ניקב מבפנים לחוץ א"א לספק רק אם הי' מחיים א"כ תחילה צריך לדון אם הי' העצם מחיים ושפיר לא בעינן יכול להתהפך ול"ק קושי' הג"ה שם:
ולפי דברינו יובן דעת המחבר בסי' מ"ח דבניקב מבפנים ולא מבחוץ דבעי' בדיקה אם יש קורט דם מבחוץ אם מלחו והדיחו אסור והק' דג"מ שם הא הוי ס"ס שמא אח"ש ואת"ל קודם שחיטה שמא לא ניקב לחוץ ע"ש ומה שתי' שם דמיירי שהי' קורט דם בפנים דודאי נעשה מחיים הוא תמוה ואשתמוטתי' דברי רשב"א בחולין נ"א שכ' ומיהו אפי' מצד אחד ולא נמצא עליו קו"ד צריך בדיקה כנגדו בעור החיצון וכו' אלמא דמיירי בליכא קו"ד בפנים ואפ"ה אם הודח ונמלח דא"א לבדוק אחר קו"ד בחוץ טרפה לדעת המחבר ותקשי הא איכא ס"ס ולפמ"ש ניחא דהוי ס"ס שא"י להתהפך ולומר שמא לא ניקב לחוץ ואת"ל ניקב לחוץ שמא לאח"ש דמיד שאתה אומר שמא ניקב לחוץ ע"כ היינו מחיים דלאח"ש אין נפ"מ בין ניקב לחוץ או לא ועיין חוו"ד סי' ק"י בבית הספק סקי"ג ודמי להאי דנשבר העצם וכו' שבש"ך שם דיני ס"ס אות י"ד דכאן הוי הספק בגוף אחד מזמן לזמן כמוש"ל וגם אין ספק השני תלוי בראשון דהא גם אם ניקב לאח"ש יש לספוקי אם ניקב או לא אלא דאין נפ"מ לדינא לאח"ש אבל אפשר להתחיל בספק זה בלי ספק ראשון ושפיר בעי' יכול להתהפך ולהכי לא הוי ס"ס וא"ש:
ולפ"ז יש ליישב קושי' הב"ח וש"ך שבש"ך סקל"ג דרמ"א סותר עצמו דלעיל משמע דלמאן דצריך בדיקה בניקב מצד אחד מותר בדיעבד בהודח ונמלח וכאן משמע דלמאן דצריך בדיקה לכתחלה לא שרי בדיעבד בהודח ונמלח. ועוד למה כתב כאן כלל סברת היש מקילין דלעיל שיש לסמוך עליהם דהא כתבו כבר לעיל ע"ש, ולפענ"ד י"ל דטעם היש מקילין דלעיל בהודח ונמלח היינו משום דס"ל דאפי' בלא הודח ונמלח נמי מותר משום ס"ס הנ"ל דלא בעינן יוכל להתהפך כלל עיין פר"ח סי' ק"י או דכאן לא בעינן יוכל להתהפך משום דתחילה צריכין לדון אם הי' כאן כלל מחיים אלא דמ"מ צריך לבדוק אם יש קו"ד דהיכא דאיכא לברורי מבררי' עיין דיני ס"ס אות ל"ה ולכן בהודח ונמלח או נאבד דליכא לברורי שרי משום ס"ס, ולפ"ז יש לחקור בהודח ונמלח נהי דאם בודק ואינו מוצא קו"ד אין ראי' שלא ניקב מעבר לעבר או שהי' לאח"ש דאפשר שהי' קו"ד והוסר ע"י הדחה ומליחה ומ"מ מכשירין ע"י ס"ס כנ"ל מ"מ הרי אפשר שגם אחר שהודח והומלח ימצא קו"ד ועיין ש"ך סקל"ג ופמ"ג שם והגהות מהרב"פ וא"כ י"ל דגם בזה צריך לבדוק לכתחלה שמא ימצא קו"ד והיכא דאיכא לברורי מבררי', ונראה דא"צ לבדוק ולברר דלא אמרי' איכא לברורי מבררי' אלא אם אפשר לברר שני צדדי הספק הן לאיסור הן להיתר כמו בלא הודח ונמלח דאם נמצא קו"ד מבורר האי' שהי' מחיים וניקב מעל"ע ואם ליכא קו"ד מבורר ההיתר שלא ניקב מעבל"ע או שהי' לאח"ש וא"צ להתיר משום ס"ס אבל בהודח ונמלח נהי דיכול לברר צד האיסור אם ימצא קו"ד אבל א"י לברר צד ההיתר אם לא ימצא קו"ד דאפשר שהוסר ע"י מליחה והדחה ויצטרך להתיר משום ס"ס ובכה"ג א"צ לברר, ולפי"ז י"ל דרמ"א לא ס"ל לסמוך על שיטה זו בהפ"מ אלא בדיעבד אם בדק ולא מצא קו"ד אחר שהודח והומלח דמותר מכח ס"ס אבל לכתחילה צריך לבדוק שמא ימצא קו"ד ולחוש לדיעה ראשונה אע"ג דליש מקילין א"צ לבדוק אפי' לכתחלה משום דא"א לברר שני צדדי הספק כנ"ל מ"מ חיישי' לשיטה א' דלא הוי ס"ס לענין לבדוק לכתחלה, ולכן הוסיף רמ"א אח"כ כיון דיש מקילין שא"צ לבדוק אפי' לכתחלה אם ניקב מעבל"ע או אם יש קו"ד עיין ש"ך סקל"ב סמכינן עלייהו בהפ"מ אם נמלח או הודח דא"צ לבדוק אפי' לכתחלה שמא ימצא קו"ד דסמכינן על יש מקילין דלעיל דהיכא דאי אפשר לברר שני צדדי הספק סמכינן על ס"ס וא"צ לברר וא"ש:
אמנם עוד הק' דג"מ אמאי אין מתירין בניקב אפי' משני צדדין משום נשחטה הותרה ונימא דלאח"ש ניקב ומה שתי' דמיירי ביש קו"ד בפנים וא"כ ודאי ניקב מחיים ולהכי אף בניקב רק מצד אחד ל"ש נשחטה הותרה לומר שלא ניקב מעל"ע כיון דאיכא ריעותא מחיים לא אמרינן נשחטה הותרה כמ"ש בסי' נו"ן כבר דחיתי לעיל מרשב"א חולין הנ"ל דמיירי אפי' באין קו"ד מבפנים, ולכן נלפענ"ד ואקדים ליישב מה שהק' בניקב מצד א' דהוי ס"ס כנ"ל והוא דכבר הק' ב"י מה חילוק יש בין מצד אחד לשני צדדי' הא ביש קו"ד גם מצד א' טרפה ואי ליכא קו"ד גם משני צדדי' כשרה ותי' דמב' צדדי' סגי בקו"ד סביב הנקב אבל במצד אחד צריך קורט דם דוקא נגד פי המחט ע"ש ובש"ך סקי"ז ולכאורה טעמא בעי כיון דהכא והכא צריך קו"ד דוקא אמאי סגי כאן בקו"ד סביבות הנקב וכאן בעי דוקא נגד פי המחט ובמק"א כתבתי דבניקב מצד אחד ויש קו"ד בחוץ אין הטרפות משום דחיישינן שמא ניקב לחוץ וחזרה לאחורי' אלא כיון דיש קו"ד בחוץ יש ראי' שיש שם מכה וכלשון הגמ' אם אין שם מכה קו"ד מנין וא"כ הוי שם כניקב מחמת חולי ומכה ומצטרף בהדי נקובת המחט בפנים והוי ניקב מעבל"ע וטרפה והארכתי בזה בשיטת הפוסקים ואכ"מ [ע"ל סי' פ'] ולהכי בעי קו"ד נגד פי המחט שיהי' ניקב זה כנגד זה אבל בניקב מעבל"ע סגי בקו"ד סביבות המחט דמזה מוכח שהי' מחיים:
אבל כעת נ"ל דבשלמא אם ניקב משני צדדי' א"כ אין ספק רק אם ניקב מחיים או אח"ש ובאמת לא שכיח כלל שינקוב אח"ש ועיין בלשון ש"ע דאם לא נמצא קו"ד אח"ש דחק ועבר משמע דרק משום דליכא קו"ד ואיכא הוכחה דאינו מחיים ע"כ תלינן דאח"ש דחק ועבר ועיין תב"ש סי' מ"ח סוף אות י"ד בשם תו"ח דאם מצא הנקבי' מיד אח"ש אפי' לא נמצא קו"ד לא תלינן בלאחר שחיטה אבל מלשון השו"ע לא משמע כן אלא כיון דלא נמצא קו"ד ואיכא הוכחה דלאח"ש נעשה אמרי' דדחק ועבר ע"י פרכוס וכדומה ולהכי דוקא כי ליכא קו"ד כלל דיש הוכחה שאינו מחיים תלי' ע"כ בלאח"ש אבל כי איכא קו"ד אפי' סביב הנקב שוב ליכא הוכחה גמורה שאינו מחיים לא תלי' בלאח"ש אבל בניקב רק מצד אחד דהס' הוא אם ניקב כלל מעבל"ע וחזרה לאחורי' נהי דצריך בדיקה אם יש קו"ד בחוץ היינו משום דאיכא לברורי מבררי' אבל כל כמה דליכא קו"ד נגד פי המחט שיש הוכחה שנקבה לחוץ וחזרה לאחורי' אמרי' נשחטה הותרה ואף שיש קו"ד סביב הנקב אין זה הוכחה שניקב לחוץ וכל כמה דליכא הוכחה שניקב לחוץ שרי, ולפ"ז נ"ל סברא ישרה דאף למה שצידד הפנ"י בסוגי' דפ"פ דאמרי' ס"ס אף אם ספק אחד לא שכיח דמ"מ כיון דספק אחד שקול ויש ג"כ מיעוט מספק השני הוי כמו רוב כמ"ש רשב"א בתשו' דס"ס הוי מטעם רוב מ"מ נראה דזה דוקא אם ספק הראשון שקול או במקום שיכול להתחיל באיזה ספק שירצה אבל במקום שצריך להתחיל בספק אחד דוקא וספק זה הראשון לא שכיח לא הוי ס"ס כיון דמיד שאתה מתחיל בספק הא' אתה מחזיקו לאיסור שוב א"א לצרף ספק הב' להיות כמו רוב ומעתה כאן כיון דא"א להתחיל שמא ניקב לחוץ או לא ניקב לחוץ דשוב לא תוכל לומר ואת"ל ניקב לחוץ שמא לאח"ש דמיד שתאמר ניקב לחוץ עכ"ח היינו מחיים דלאח"ש אין נפ"מ אם ניקב לחוץ כמש"ל וע"כ אתה צריך להתחיל ספק מחיים ספק לאח"ש וזה הספק הראשון וספק לאח"ש לא שכיח ולכן לא הוי ס"ס ולפ"ז נראה דהא דאמרי' באיכא ריעותא מחיים לא אמרי' נשחטה הותרה ה"ט דהא דאמרי' נשחטה הותרה היינו משום דרוב בהמות כשרות אלא דמחיים דבלא"ה אפי' כשרה אסורה באכילה אכתי לא החזקנו הרוב אבל לאח"ש דאם היא כשרה מותרת באכילה הרי כבר החזקנו שהוא מן הרוב כשרות והוא חזקת זכות ועיין כתובות כ"ד גדולה חזקה וכו' ועיי' תב"ש סי' ח"י סקכ"ט וריטב"א קידושין ס"ו ד"ה ה"ד ובשע"ת ח"ב כלל ה' פ"ג, אמנם כל זה אי ליכא ריעותא מחיים אבל אי וודאי איכא ריעותא מחיים הרי החזקנו החזקה בטעות דהרי אנו היינו מחזיקין דליכא ריעותא כלל וכמו"ש תבו"ש לענין מים במוח וכיון שהחזקנו החזקה בטעות שוב לא מהני החזקה כלל וכמו"ש רשב"א חולין י"א לענין גבינות וכתמים דכיון דהחזקנו החזקה בטעות שוב לא הוי החזקה כלל ע"ש, ומעתה נראה דזהו דעת המחבר שהוא דעה א' בשו"ע דאם א"א לבדוק אסור אפי' בניקב מצד אחד כיון דלאח"ש לא שכיח שינקוב וע"כ הי' מחיים וכיון דאיכא ריעותא מחיים והחזקנו בטעות שוב לא אמרי' נשחטה הותרה וחיישי' שמא ניקב מעבל"ע אבל היש מקילין ס"ל דדוקא היכא דודאי איכא ריעותא מחיים ובבירור החזקנו בטעות אז לא אמרי' נשחטה הותרה, אבל כאן דלא הוי וודאי ריעותא מחיים אלא מכח דלא שכיח שינקוב אח"ש ואינו וודאי שהחזקנו החזקה בטעות שוב אמרי' מכח חזקה דנשחטה הותרה שלא ניקב מעבל"ע וכשר ומיושב קושי' דג"מ:
ולפ"ז יצמיח דהיכא דאיכא קו"ד בפנים דודאי נעשה מחיים גם היש מקילין מודו דל"ש נשחטה הותרה אפי' בניקב מצד אחד אם א"א לבדוק אחר קו"ד בחוץ ודוקא בבדק מבחוץ וליכא קו"ד כשר אבל בלא בדק טריפה וא"כ לק"מ מה שהק' טו"ז סקי"ג מחולין נ"א די"ל דמעשה דרבי הי' קו"ד בפנים ושם מודו היש מקילי' דבדיקה בחוץ חיובית וא"ש:
ועוד נ"ל לפמ"ש הש"ך סי' ח"י סקכ"ה אהא דכתב השו"ע אבל מספיקא אין תולין לומר שנפל על חודו, והקשה הש"ך מ"ש מנאבד הסכין ואח"כ נמצא פגום דכשר כמבואר שם סי"ג ותי' בתי' השני דהתם כיון שנאבד יצא בחזקת היתר ולכן אפי' נמצא אח"כ פגום מוקמינן לי' בחזקת היתר אבל כאן כיון שהסכין לפנינו וצריך בדיקה א"כ לא החזקנו אותו בחזקת היתר ל"ש לאוקמא אחזקתו ולהכי אסור ע"ש, ולפי"ז ה"נ כאן כיון שביה"כ לפנינו ניקב מצד אחד וצריך בדיקה אם יש קו"ד בחוץ ל"ש נשחטה הותרה כיון שלא יצא בהיתר מעולם ולא החזקנו אותו בכשר כיון דצריך בדיקה ולכן אם הודח והומלח דא"א לבדקו אסור דל"ש לאוקמי' אחזקתי' מכח נשחטה הותרה שהרי לא החזקנו ההיתר מעולם:
ובהכי מיושב קושי' טו"ז סי' מ"ח סקח"י שהק' אהא דכתב רשב"א להתיר במחט שנמצאת מובלע בבשר הקורקבן שהובא בשו"ע סי"א משום דרוב הנבלעים דרך הושט, ועוד העמידנו על חזקתו דעוף זה בחזקת כשרות לגבי נקבים אלו עומד והק' טו"ז מ"ש ממ"ש הרשב"א עצמו שהעתיק רמ"א ס"ח דכ"מ שצריך בדיקה אם לא בדקוהו כגון שנאבד או לקחו המחט משם דאסור ולא אמרי' העמידנו על חזקתו, ולפמ"ש לק"מ דהתם שנאבד או לקחו המחט אחר שכבר חל עליו חובת הבדיקה ולא החזקנוה בהיתר ל"ש נשחטה הותרה ולהכי אסור אבל כאן דלא חל עליו חובת בדיקה מעולם מה"ט דנשחטה הותרה שפיר ס"ל לרשב"א דאמרי' נשחטה הותרה וא"ש:
ולפ"ז בנידון הטו"ז בשם אחיו שתינוק הרגיש בפיו בשעת אכילתו שיש מחט בקורקבן וצעק וראו במקום נשיכת השן בקורקבן יצא המחט משם חלק ממנו ואסר הכל וכו' צריך לומר כמ"ש בהגהות מהרב"פ דשם הי' המעשה שהי' ניכר הריעותא בבשר שסביב המחט דודאי הי' ריעותא מחיים ולהכי ל"ש נשחטה הותרה ולא ס"ס רק ספק אחד שמא לא ניקב לחוץ ולהכי אסר הכל אבל אם לא הי' ניכר ריעותא כיון דלא חלה עליו חובת בדיקה מעולם שפיר אמרי' נשחטה הותרה, ונ"ל שאפי' הטו"ז שהשמיט זה היינו דוקא במקום שלא הי' אפשר לתלות שנתחבה אח"ש ע"י דחיקת בשר בקדרה וא"כ לא שכיח שיתחב בקורקבן בבהמה אח"ש כמש"ל ולכן לא הוי ס"ס ול"ש נשחטה הותרה כמש"ל ביישוב קושי' דג"מ, אבל בנידון דתשו' גאונים בתראי שיש לתלות דמחמת דחיקת הבשר בקדרה נתחב העצם בקורקבן מודה טו"ז דאם לא ניכר ריעותא מחיים דאמרי' נשחטה הותרה וגם סומכי' על ס"ס כמ"ש בתשו' הנ"ל ומותר ועוד דאין מחזיקין איסור ממקום למקום כמ"ש מג"א סי' תס"ז סקט"ו ועיין דג"מ סי' מ"ח בש"ך סקל"א ואמרי' כאן נמצא וכאן הי' בקדרה או בקערה נתחבה המחט בקורקבן ולא היתה המחט בקורקבן מחיים במק"א כלל:
ועוד אני אומר דבר חדש לפמ"ש פמ"ג במש"ז סקח"י דאם מחט בקורקבן ופיה לחוץ באופן שודאי נקבה מפנים לחוץ ומבפנים נתרפא לגמרי ולא ניכר שום ריעותא אף דודאי ניקב מעבל"ע מ"מ לא הוי רק ספק טרפה דשמא קודם שניקב לחוץ נתרפא בפנים וכיון שאז לא הי' טרפה עדיין לא הוי קרום שעלה מחמת מכה ושפיר לא הוי רק ניקב מצד אחד וכשרה, ובזה יש ליישב דעת הרמב"ם פ"ו משחיטה הי"ב שכ' מחט שנמצאת בעובי' ביהכ"ס מצד א' כשרה ואם ניקב נקב מפולש לתוך חלל ביהכ"ס ונמצא טיפת דם במקום הנקב טרפה וכו' ותמה כ"מ דמלשונו משמע דניקב מצד א' היינו מצד חוץ א"כ הוי מחט בחלל הגוף דטרפה שמא ניקב א' מאברים הפנימים ע"ש, ולפי הנ"ל י"ל דרמב"ם ס"ל דלא מחזיקי' אי' ממקום למקום וגם רוב הנבלעים דרך הושט ולכן אמרי' שבאה מבפנים וניקב עד לחוץ ומ"מ כשר דאמרי' שלא ניקב לחוץ עד אחר שנתרפא בפנים ולהכי כשר דס"ל אף באיכא ריעותא א מחיים אמרי' נשחטה הותרה וכשיטת הפוסקים שהביא הש"ך רס"י נ' דס"ל כן ע"ש, ובזה דליכא קו"ד בפנים ונתרפא לגמרי רגלים לדבר שלא ניקב לחוץ עד אחר שנתרפא בפנים דאי ניקב לחוץ קודם שנתרפא בפנים לא הי' מתרפא בפנים שלא יהי' ניכר שום ריעותא דאחר שנטרפה הוי קרום שעלה מחמת מכה, ועוד דאיכא נמי ס"ס שמא לא ניקב לחוץ עד אח"ש אף שהתחיל לנקוב בפנים מחיים וכשיטת הפוסקים דס"ל הכי עיין בש"ך סי' מ"ט סק"ד ותבו"ש שם ודלא כד"מ שהביא טו"ז סי' מ"ח סקי"ז דבקורקבן כיון שניקב הרוב מחיים אמרי' דניקב כולו מחיים ע"ש ואת"ל דניקב לחוץ מחיים מ"מ שמא אחר שנתרפא בפנים ניקב לחוץ ולהכי כשר וא"ש:
ובזה מיושב נמי קושי' טו"ז סקח"י על הרשב"א שהבאנו לעיל די"ל דס"ל לרשב"א היכא דאיכא ריעותא מחיים לא אמרי' נשחטה הותרה אלא דבנבלע בעובי בשר הקורקבן בין אם בא מבפנים לחוץ בין אם בא מחוץ לפנים אין לאסור מצד נקיבת הקורקבן משום דאיכא ס"ס שמא לא ניקב לחוץ ואת"ל ניקב לחוץ שמא אחר שנתרפא בפנים ואף שא"י להתהפך ולומר שמא ניקב לחוץ אחר שנתרפא בפנים ואת"ל קודם שנתרפא ניקב לחוץ דשוב לא תוכל לומר שמא לא ניקב לחוץ מ"מ כאן ודאי לא בעי' יכול להתהפך שהרי הספק השני תלוי בראשון דאין אתה יכול לומר שניקב לחוץ קודם שנתרפא בפנים אם לא תאמר בתחילה שניקב לחוץ וא"כ מתחילה אתה צריך לומר לדון אם ניקב לחוץ כלל וגם הוא ממקום למקום אם ניקב ממקום שהוא עכשיו לחוץ וחזר לאחוריו ועיין תב"ש סי' מ"ח אות י"ג וא"כ גם לסברת פמג"ד בסי' ק"י שהבאתי לעיל לא בעינן בזה יכול להתהפך. וכן אם בא מחוץ לפנים איכא ס"ס הנ"ל לענין הקורקבן שמא לא ניקב לפנים ואת"ל ניקב לפנים שמא אחר שנתרפא בחוץ וא"כ אין איסור מצד הקורקבן רק דניחוש שמא ניקב אחד מהאברים פנימים וא"כ אפי' אין רוב הנבלעים דרך הושט אלא הוי ספק השקול אם בא מבחוץ או מבפנים מ"מ כיון שהמחט נמצאת בקורקבן ואין מחזיקי' אי' ממקום למקום א"כ בחלל הגוף לא אתילד ריעותא בודאי מחיים ושפיר אמרי' נשחטה הותרה והיינו שכ' הרשב"א דהעמידנו על חזקתו דעוף זה בחזקת כשרות לגבי נקבים אלו עומד פי' לגבי נקבים אלו של אברים הפנימים דליכא ריעותא מחיים ושפיר אמרינן נשחטה הותרה אבל לגבי נקיבת הקורקבן דאיכא ריעותא מחיים א"צ לנשחטה הותרה כלל רק מותר מטעם ס"ס וכנ"ל, ולפ"ז בנידון אחיו של טו"ז יש להתיר מטעם ס"ס הנ"ל אפי' ניכר שהי' תחוב מחיים דל"ש נשחטה הותרה מ"מ כיון דבשעת שריי' ומליחה לא הי' ניכר שום ריעותא לא בחוץ ולא בפנים ע"כ הי' מובלע בבשר עובי הקורקבן ונתרפא מבפנים ומבחוץ וא"כ איכא ס"ס הנ"ל שמא לא ניקב לחוץ ואת"ל שניקב לחוץ שמא אחר שנתרפא בפנים וגם יש רגלים לדבר שנתרפא קודם שנטרפה מדלא הי' ניכר שום ריעותא לא בחוץ ולא בפנים דאי נתרפא לאחר שנטרפה דהוי קרום שעלה מחמת מכה הי' ניכר ריעותא ומה אעשה ומהר"י אסר:
אבל כל זה בנידון דידי' שהי' תחוב בקורקבן וניכר שהי' מחיים דל"ש נשחטה הותרה אבל בנידון דידן שלא ניכר ריעותא כלל בקורקבן ולא נמצאה כלל תחובה בו ואפשר שהי' מחט בחזרת או בפת ודאי כ"ע מודו דשרי כיון דליכא ודאי ריעותא מחיים נשחטה הותרה וגם איכא ספיקי טובא ספק שמא הי' בתמכא או בפת ואת"ל בקורקבן שמא אח"ש ואת"ל מחיים שמא לא ניקב לחוץ ואת"ל ניקב לחוץ שמא אחר שנתרפא הפנימי ויש רגלים לזה כיון שלא הרגישו בשום ריעותא בקורקבן בשעת פתיחתו ושרייתו ומליחתו ובישולו, ועוד דלא מחזיקי' אי' ממקום למקום ואמרי' השתא בקערה נפל וגם אחזוקי ריעותא לא מחזיקי' עיין רש"י חולין מ"ח:
ומה שהשיב הרב נ"י דספק לאח"ש נתחבה לא שכיח וגם בתמכא לא שכיח ואין הספיקות שקולין לא הבנתי דאפי' לתב"ש דלא מספקינן לאח"ש היינו מיד אבל אחר יום וחצי יום מודה דאפשר לאח"ש ע"י דחיקת בשר בקדרה וכדומה וגם אפשר שלא הי' תחובה כלל רק מונחת בתוכו וגם בתמכא אפשר כן ועיין מג"א סי' תס"ז ס"ק כ"ה ד"ה מעשה משמע דוקא חטה במצה צוננת א"א דהי' מתגלגל ויורד, אבל מחט בתמכא אפשר הוא שנתחבה בו וגם מבואר שם שתלינן בתרנגול כיון דמשהו דרבנן ע"ש, ועוד וכי בקורקבן שכיח שתתחוב מחט מחיים והלא אפי' נימא דשכיח שתהי' מונחת בו מחט מ"מ לא שכיח שתתחוב שהרי במחט או קוץ הנמצא מונח בהמסס וביהכ"ס בחללו כשר וא"צ בדיקה כלל כמו"ש רמ"א סי' מ"ח ועיין ש"ך ודג"מ שם וע"כ דגם מחיים לא שכיח שיתחוב ואף שיש לדחות דלא שכיח שיתחוב ויחזור לאחוריו דהרי להפוסקי' בניקב מצד א' אסור אם נאבד בלא בדיקה ע"כ דחיישי' שמא חזרה לאחורי' וכ"ש בהמסס וביה"כ שעורן דק אע"כ דבמונח לא חיישי' כלל שנתחב וא"כ איך אפשר לומר דזה שכיח, ועוד דלפענ"ד אפי' שתהי' מונחת מחט לא שכיח דהא לכמה גדולי אחרונים בסי' מ"א בנסרך טרפש הכבד לביה"כ אפילו נמצאה מחט בפרש טרפה דמעיד על הסרכא ואי שכיח מחט מונחת בבני מעים מה עדותה של מחט, ועוד לפמ"ש בלאה"נ איכא ס"ס שמא לא ניקב לחוץ ואת"ל ניקב לחוץ שמא אחר שנתרפא בפנים לכן מכל הלין טעמי נ"ל להתיר בנידון זה אבל מ"מ אין תפיסה על הרב שאסר בזה כלל:
אבל מ"ש להתיר עפמ"ש המש"ז סי' מ"ח סקח"י שהקשה אמאי הוצרך רשב"א להתיר במחט המובלע בבשר הקורקבן משום דרוב הנבלעים דרך הושט תיפוק לי' משום דאיכא ס"ס שמא בפנים ואת"ל מבחוץ שמא לא ניקב אחד מאברים הפנימים ותי' דאיכא נמי ס"ס לאיסורא שמא ניקב הקורקבן מעבל"ע והבריא ואף דלא חיישינן שמא הבריא מ"מ כאן ע"כ הבריא או מבפנים או מבחוץ ואת"ל לא ניקב הקורקבן מעבל"ע והבריא שמא בא מבחוץ וניקב א' מאברים הפנימים, ולפ"ז בנידון דידן שפיר איכא ס"ס אי ניקב אחד מאברים הפנימים ואי ניקב הקורקבן לחוץ ואין כאן ס"ס לאי' כיון שאין הכרח שהבריא לא חיישי' שמא הבריא:
תמהני עליך שנשתבשת בזה מאוד דהתם בנידון הרשב"א לא הי' לאסור מצד ניקב הקורקבן אם בא מבפנים כיון שלא ניקב לחוץ וגם לא הי' קו"ד מבחוץ כמבואר בהגהות רמ"א סי' מ"ח אלא שחקר לחוש שמא בא מבחוץ וניקב אחד מאברים הפנימים וע"ז כתב רשב"א להתיר דודאי בא מבפנים משום דרוב הנבלעים דרך הושט וע"ז הק' פמג"ד שפיר הא אפילו אין רוב הנבלעים דרך הושט אלא ספק השקול אם בא מבפנים או מבחוץ נמי אין לאסור מחמת ספק זה דהא איכא ס"ס שמא מבפנים ואת"ל מבחוץ שמא לא ניקב אחד מאברים הפנימים וע"ז תי' מה שתי' אבל אנן בדידן באנו לאסור לא משום יש מחמירי' החולקין על הרשב"א וחוששי' שמא בא מבחוץ כמ"ש טו"ז סקי"ז אלא אפי' לדעת רשב"א דודאי בא מבפנים משום דרוב הנבלעים דרך הושט מ"מ כיון דא"א לבדוק אם הי' קורט דם מבחוץ אסור לדעת הטו"ז וכדעת המחבר ואפי' לדעת הש"ך בסקכ"ב דאם א"א לבדוק אחר קו"ד מותר גם לדעת המחבר מ"מ אם א"א לבדוק אם ניקב מעבל"ע מודה דאסור וא"כ מה ענין לכאן ס"ס שמא לא ניקב אברים הפנימים הרי לא משום נקובת אברים הפנימי' אנו אוסרי' רק משום הקורקבן עצמו, וגם מ"ש דכאן כיון שאין הכרח שהבריא לא חיישי' שהבריא הוא טעות דאמאי אין הכרח שהבריא הא לא ראינו המחט לא מבחוץ ולא מבפנים וע"כ כיון שלא בדקנו והי' רק באומד הדעת אפשר שהי' נקוב ועומד וכמו"ש תבו"ש ופמג"ד בשפ"ד סקכ"ה א"כ גם כאן יש ס"ס לאיסורא שמא הי' הקורקבן נקוב לחוץ ולא הרגשנו כיון שלא בדקנו דנהי דלשמא הבריא לא חיישי' לשמא ניקב חיישי' כמ"ש הש"ך סי' מ"ח סקל"ח ע"ש, ובזה תהי' שביתת קולמסי בברכת שלום ואמת צלח ורכב על דבר אמת כנפשך ונפש רבך דוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל