בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה פה
שלום וברכה לאחי יקירי ואהובי הרב החריף ובקי כמו"ה משה נ"י בלוהם בק"ק ה' מאד:
מכתבך קבלתי וכו' ועתה באתי על ד"ת מה שהארכת בדברי דג"מ סי' מ"ט על תשו' באר עשק דס"ל אם ניקב הקורקבן בעופות הפטומים והשומן סותם טרפה משום שהשומן אינו בתולדה וכשיוכחש יסור השומן והשיג דג"מ מר"ן פא"ט שהק' לשיטת רש"י דאין סרכא בלא נקב א"כ כיון, דנקב בריאה אפשר שיתכשר בסרכא כסדרן א"כ גם כי ליתא לסרכא ואית בה נקב אמאי מיטרפא ותי' דיש נקב שראוי להעלות ארוכה ויש שאינו ראוי ואם עלתה בו סרכא כסדרן הוברר הדבר שלא נטרפה מעולם כי נקב זה הוא ראוי להעלות ארוכה אבל כל זמן שהיא נקובה חיישי' שמא נקב זה אינו ראוי להעלות ארוכה ע"ש א"כ מה בכך אם יסור השומן כיון שקבל פ"א סתימה הרי מוכח שהוא מן הנקבים כשרים ומה בכך שאם יוכחש יוסר משם ע"ש:
הנה גוף דברי דג"מ תמוהין שלמד מדברי הר"ן דכל נקב שהיא טרפה אינו מקבל סתימה לא משומן ולא מד"א והרי סרכא בשלא כסדרן דודאי טרפה והלא קיבל סתימה וכל קרום שעלה מחמת מכה בושט ובריאה דטרפה ומ"מ קיבל סתימה ואין לזה פי' כלל, ועלה בדעתי דכונת דג"מ הוא עפ"מ דאמרי' בחולין נ"ז ע"ב ודלמא קסבר ר"י טרפה משבחת ומשני א"כ במידי דמיטרפא בה וכו' ופרש"י נהי דמשבחת בשאר אברים מיהו האי מלתא דמיטרפא בי' מי הדרא ומשבחת וכו' וה"נ אלו הי' נקב הקורקבן טרפה לא היתה מקבלת השומן ובמידי דמטרפא בי' לא היתה משבחת. אלא דגם על זה יש לפקפק הא ניקב הקורקבן טרפה ודאי ומה מהני דמשבחת במידי דמיטרפא בי' הא לטרפה ודאי לא מהני שגם הוכחה להכשירה לא מהני וכמ"ש רשב"א בתשו' הביאו ש"ך סי' נ"ז סקמ"ח דאפי' חי יב"ח לא מהני ע"ש, אבל י"ל דכונתו כיון דאינה משבחת במידי דמיטרפא ע"כ דהי' כאן שומן בתולדה שסתם הנקב, ולא נטרפה מעולם, ובזה א"ש טפי מה שתי' דחיישי' שמא הי' שומן עוד קודם שניקב והוא תמוה דא"כ אדרבה עדיף טפי שהי' סתימא דמעיקרא ומה שנשמר מזה במ"ש ולכשיוכחש יוסר השומן יבואר לקמן, ולפמ"ש ניחא דכיון שהי' השומן קודם הנקב ל"ש ה"ט דבמידי דמיטרפא אינה משובחת דהא נשבחה קודם שנטרפה ואפשר ע"י שנטרפה בנקובת הקורקבן יוכחש השומן עי"ז:
אלא דלמאי דפירשתי דברי דג"מ אין לו ענין כלל לדברי הר"ן, ועוד תימא עליו בשלמא דהאי דר"ן סרכא בכסדרן איני עתיד להתפרק כמ"ש רש"י בחולין מ"ו לכן שפיר כשר אם עלתה בו סתימה דאיגלאי מלתא שהי' נקב שראוי לעשות בו סתימא שאינה ראוי להתפרק אבל בשומן הקורקבן מה בכך שהי' ראוי להעלות בו סתימא אבל רק סתימא שראוי להתפרק שהרי לכשיוכחש יוסר השומן וסתימא כזו אינה מכשרת וצ"ע:
ויותר תמוה בעיני על הדג"מ שלא שת לבו לדברי הר"ן במקומו שם שכתב פי' לפירושו דכסדרן ה"ט דכשרה משום דכיון דהיינו רביתיהו חברתה מגונה עלי' ולא מתפרקא ולא מחמת הקרום בלבד הוא שכשרה דא"כ הו"ל קרום שעלה מחמת מכה בריאה ואינו קרום אלא משום דדמיא לריאה שניקבה ודופן סותמה דכשרה וה"נ האונא סותמתה ע"ש, הרי מבואר דלאו מחמת הסתימה שעלתה עלי' אח"כ לחוד מתכשרא אלא גם מחמת סתימת האונה דמעיקרא ולפ"ז בשומן קורקבן דליכא רק סתימת שומן שעלה עלי' אח"כ שפיר כתב באר עשק דטרפה כיון דליכא בהדה סתימה אחת דמעיקרא:
ובהכי מיושב קושיתך שהקשית לדברי הר"ן הנ"ל דנקב טרפה אינו מקבל סתימה א"כ אמאי אמרי' בושט ניקב זה שלא כנגד זה טרפה הא כיון דחזינן דעלה עלי' סתימה הרי הוא מן הנקבים הכשרים אלא דז"א כיון דאכלה בי' וכו' זימנין דמתהנדזין בהדדי ואז אזלה לה הסתימה אלא דק"ל למ"ש דג"מ הנ"ל דאם קיבל פ"א סתימה ג"כ מוכח שהוא מן הנקבים הכשרים ולפי"ז גבי ושט נמי כיון שקיבל פ"א סתימה אפי' מתהנדזין בהדדי אפ"ה הרי אנו רואין שהוא מן הנקבים הכשרים, אך דג"מ שם מחלק דר"ן קאי לשיטת רש"י דאין סרכא בלא נקב וא"כ הסתימא אחר הנקב ושפיר מוכח שהוא מן הנקבים הכשרים אבל בעופות הפטומי יש לחוש שמא הי' הסתימא קודם לנקב, ולפ"ז גבי ושט נמי הי' הסתימא קודם לנקב ואין ראי' שהוא נקב כשר, ונמצא למידין מזה שאם הי' הנקב קודם לסתימא אע"פ שכשיוכחש העוף אזלא הסתימא כשר ולפ"ז תקשי גבי ושט כיון דאכלה בי' וכו' ודאי זימנין דלא הוי בהדדי ואע"ג דזימנין דהוי בהדדי הרי זה דומה לשומן הקורקבן וכאן הסתימא באה לאחר שניקב:
ובגמר דבריך אתה נתפס דא"כ אמאי לא קשי' לך גבי וושט אפי' בניקב זה כנגד זה אמאי טריפה הא כיון דאכלה בי' וכו' ודאי זימנין דלא הוי זה כנגד זה ואף דעכשיו הם זה כנגד זה מ"מ הוא דומה לשומן הקורקבן וכאן הסתימה בא לאחר שניקב, אבל זה שיבוש דדוקא אם נסתם הנקב ע"י שומן או סרכא ומתרפא בזה כתב דג"מ כיון דנסתם ונתרפא איגלאי מילתא דנקב זה מן הנקבים הכשרים העומדי' להתרפאות ולא הי' טריפה מעולם אבל ושט הרי אין הנקב של עור אחד נסתם ונתרפא ועדיין הוא נקוב ועומד אלא ע"י שגמדא לי' ופשטא לי' הגיע שמה חלק ושט השלם ג"כ אבל הרי ג"כ זימנין דמתהנדזין בהדדי ואז ניקב הושט לבית חללו והוא טריפה באותו רגע וכל גופה נכנס בה הטריפות ושוב אינה חוזרת להכשירה וממילא הוא שיבוש ג"כ מ"ש גב' ושט נמי כיון שקיבל פ"א סתימא אפי' מתהנדזין אח"כ בהדדי הרי אנו רואין שהוא מן הנקבים הכשרים דז"א דהא הנקב לא נתרפא כלל ואדרבה כי מיתרמי בהדדי נעשה טריפה ושוב אינו חוזר להכשירו כנ"ל ועוד דהאיך מוכח מזה שהוא מן הנקבים הכשרים אפי' הוא מן הטריפות ע"כ כיון דגמדא לי' ופשטא לי' מתרמי בשום פעם שיגיע שמה חלק שלם מעור האחר של ושט:
ולפענ"ד בניקב זה שלא כנגד גם בושט אינו ספק טריפה שמא בשום פעם איתרמי זה כנגד זה אלא אפי' ודאי, טריפה הוי ולוקה עלי' משום טריפה דאפי' עדיין לא לא איתרמי זה כנגד זה מ"מ כיון דאפשר שיתרמו זה כנגד זה מעתה התחיל הטריפות כמו בכל טריפות שהם משום סופן לינקב וליטול ולהתפרק דהטריפות מתחיל משעה שנולד החולי אשר מחמתה סופו לינקב ולהנטל ולהתפרק ועיי' מ"ב סי' ס"א ותב"ש סי' ל"ה אות מ"ז ופמג"ד שפ"ד רס"י מ"ד ובתשו' הארכתי:
ואמנם לפמ"ש מיושב גם עיקר קושיתך דבושט כיון דאין כאן אלא דבר אחד סתימת העור השני אינו דומה להא דר"ן שיש כאן שני דברים סתימת האונה וסתימת הסרכא:
אבל קושיתך מעיקרא לק"מ דבסרכא כסדרן קי"ל לחז"ל דכשרה וע"ז הק' הר"ן א"כ גם כשעדיין נקוב יהי' כשר כיון דאי בדרא לי' סמא חיי ויש לו תקנה בסרכא וע"ז תי' דכל זמן שלא נסרך חיישי' שמא אין לו תקנה וכשנסרך איגלאי מלתא שהי' נקב שיש לו תקנה אבל ניקב זה שלא כנגד זה בושט קי"ל לחכז"ל כיון דזימנין דמתהנדזים בהדדי טרפה ואין כאן נקבים כשרים כלל, ועוד דבשעה דמתרמי בהדדי הוא טרפה ואין טרפה חוזר להכשירו מה תאמר גם כשהם בהדדי הרי עומד שיהי' לו סתימא כשיהי' זה שלא כנגד זה ז"א דא"כ הוא סתימא שעומד להתפרק שלאחר שיסתם בשעה שהם זשלכנ"ז שוב פ"א יתרמו בהדדי לכן שפיר טרפה:
ועתה אחי הסכת ושמע פירש דברי הר"ן דבאמת דבריו תמוהים כיון דאונא לחודא אינו סותם רק בהדי סרכא א"כ אין כאן סתימה דמעיקרא דהא הסרכא לא הי' מעיקרא וכיון שהיתה טרפה פ"א אינו חוזר להכשירו, אבל האמת יורה דרכו דפשר דבר כך הוא דכל נקב שעתיד להתרפאות ולעלות בו קרום אינו טרפה כלל כיון שיכולה להעלות ארוכה וכמ"ש הר"ן והא דקרום שעלה מחמת מכה בושט או בריאה טרפה היינו משום דקרום שיעלה בו הוא עתיד להתפרק ולכן היכא דאיכא סתימה דמעיקרא נהי דמצד הסתימה אינו כשר מ"מ אם עתיד לעלות בו קרום ולהתרפאות אינו טרפה כיון שעתיד להתרפאות ולעלות בו קרום והקרום שיעלה בו לא יתפרק:
ובזה יובן דברי רש"י חולין מ"ג ד"ה אינו קרום שכתב ואם ניקב ונסתם אפי' עלתה בו סתימא עבה ואינה מתקיימת וכו' דכל נקובי דטרפות לא מהני להו סתימא דסלקא בהו לאח"ז ול"ד וכו' דהאי סתימא דמעיקרא הוא והוא תמוה דפתח משום דעומד להתפרק ואינו מתקיים וסיים משום דלאו סתימה דמעיקרא הוא דמזה משמע כיון דקודם הסתימה שלט בה הטרפות אפי' עלה בה אח"כ סתימא שאינו עומד להתפרק ג"כ אינה חוזרת להכשירה, ולפמ"ש נכון דהכל חד כיון דאין כאן סתימא דמעיקרא הקרום שיעלה בה עתיד להתפרק ולכן טרפה אבל אם יש סתימא דמעיקרא אם יתרפא לא תתפרק והוי טרפה, אלא דיש נקבים בריאה שאפילו בכסדרן אינו עתיד לעלות קרום ולהתרפאות ומשו"ה כתב הר"ן דאם נמצא נקובה חיישי' שמא נקב זה אינו ראוי להתרפאות וטרפה דסתימת האונא לא מהני לה אבל אם הסרכא סותמה מעיקרא היתה ראוי להתרפאות ולהעלות קרום ולא יתפרק יען שהוא כסדרן ולכן כשרה והבן:
ולפמ"ש בכונת הר"ן מיושב מה שהק' חת"ס יו"ד סי' ל"ח על הר"ן הנ"ל דא"כ סרכא בכסדרן ל"ל בדיקה הא א"נ תבצבץ מ"מ הא חזינן דנקב זה ראוי לסרכא ע"ש ולפמ"ש ניחא דנהי דחזי' דראוי' לסרכא מ"מ כיון שעדיין נקוב לא חזי' שראוי להתרפאות וסתימת האומא אפי' נסרך לאונא אחרת אינו מועיל רק אם עלה בה קרום ונסתם ונתרפא מהני האי כסדרן שלא יתפרק וא"ש:
ולפי"ז לק"מ קושי' נוב"י על באר עשק דבשומן הקורקבן כיון שהנקב לא נתרפא רק שעלה סתימה אח"כ א"כ נכנס בה הטרפות קודם שנסתם ושוב לא מהני סתימה שאינו עתיד להתפרק שאין טרפות חוזר להכשירו, וכן מה שהקשת בושט כיון שהנקב לא נתרפא א"כ כיון שפ"א מיתרמי אהדדי ונכנס בה הטרפות שוב לא מהני סתימת עור האחר ואפילו עלה קרום על הנקבים מ"מ כיון שנכנס בו הטרפות הקרום הזה עתיד להתפרק:
ויותר נ"ל בכונת הר"ן דס"ל דדוקא סתימת האונא שאצלה מהני משום דהוי סתימא דמעיקרא אלא דאפשר שאין האונא שאצלה סותמה שפיר ובזה יובחן אם סותמה שפיר נסרכה אצלה ולכן כל זמן שנקובה ולא נסרכה אצלה חיישי' שמא נקב זה אינו ראוי לסרכא דאונה סותמה שפיר ולכן טרפה דוק ותשכח ובזה מיושב קושי' חת"ס דאי מבצבץ חזי' דלא סתמה שפיר האונה שאצלה ומה בכך שראוי להעלות סרכא הא לא הוי סתימא דמעיקרא וכיון שנכנס בו הטרפות אינו חוזר להכשיר וגם הסרכא עתיד להתפרק:
ובהכי יש ליישב ג"כ מה שהביא שם קושי' בשם מהרעק"א אמאי לא הק' הר"ן על הגמ' בריאה שניקבה ודופן סותמה והוא דסביך בבישרא כי לא סביך אמאי טרפה נימא אי הוי חי הוה מסתבך בבישרא לבסוף ולפמ"ש ניחא דהתם ידע הר"ן דכל זמן שלא נסתבך חיישי' שמא לא סתמה שפיר שהוא נגד העצם דאינו סותם אבל בתרי אוני כסדרן הוי ס"ל דודאי סותם שפיר וע"ז תי' כנ"ל [ע"ל סי' ע"ט ופ"ד] וד' יגמור עלינו הכל לטובה, כנפשך ונפש אחיך הנאמן דושו"ט:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל