בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה פג
מה שהארכת ושאלת בענין נימוק הולד במעי בהמה שהובא בד"מ סי' מ"ה דטרפה ובשו"ע לא נזכר דין זה גם בהגהות רמ"א וגם הטו"ז וש"ך לא דברו מזה כלום אך התבו"ש כתב דבליכא הפ"מ יש לחוש לזה וכ"ש בעוף משום דאפשר קיי"ל דבנימוק הולד סוף האם להמיק ע"ש [ושקר העדת בשמו שכתב דטרפה] ולכן העלה שם דגם בביצים סרוחי' ונקרשים לאסור מיהו בהפ"מ יש להקל ע"ש היטב וגם מה שהעדת בשם הש"ך סק"א דמטריף ניטל האם בעוף ומכ"ש ניקב או נימוק אינו כן אלא הביא דעת הפוסקי' כן ודעתו נוטה כב"ח שהביא דיש להחמיר היכא דליכא הפ"מ ולחוש לדעת הפוסקי' אבל בהפ"מ סמכינן אפוסקי' דמתירין, ויפה כתב באה"ט סק"ב דגעשוואלנע אייער כשר בהפ"מ לרמ"א וש"ך ולפר"ח אף בלי הפ"מ וכן כתב פמג"ד במשב"ז סוס"י מ"ה דיש להחמיר בביצים קרושי' באין הפ"מ כמו בנימוק הולד ע"ש ואין להאריך בזה כי הדברים פשוטים דכשר בהפ"מ ובע"ש ולעת הצורך כמ"ש פמג"ד בש"ד סק"ג אם האם בריאה ואין בה ריעותא, ומ"ש שראית בלמדך אצלי שאני הטרפתי בודאי היתה האם נרקבת ונימוק ואולי גם שאר בני מיעים הי' בהם ריעותא:
ומ"ש דבס' בית יצחק כתב בולד נימוק במעי בהמה דבהפ"מ איכא צד להקל וביצים הנימוקי' כתב המנהג להכשיר בהפ"מ טעמו מבואר שם בעמודי זהב משום דבביצים יש פלוגתא אם דומה לולד ולפעד"נ דביצים אינם דומי' לולד דדוקא אם כל הולד נימוק טרפה ולא בנימוק מקצתה ועפ"י הרוב אין כל הביצים נקרשי' וא"כ אין כל הולד נימוק ואפי' כל הביצי' נראי' נקרשי' מ"מ יש עוד בו זרע להעשות ביצים ואין כל הולד נימוק, ועוד מאן יימר שהביצים דומי' לולד הרי יש ביצים גם מן ספנא מארעא וא"כ אפי' ביצים מזכר אינם דומי' לולד ועוד דביצה אין בו חיות ונוח להמיק טפי מולד דיש בו חיותא ולכן אם נימוק הולד יש חשש טפי שימוק האם, ועוד דכבר כתבו תוס' חולין נ"ח ד"ה והלכתא דיש חילוק בין ביצים לולד דולד לאו גופה וביצים גופה וא"כ אין ראי' מזה על זה, ועוד דמאן יימר דביצים קרושי' וסרוחי' מקרי נימוק לכן הנכון לדינא כמ"ש שכתבו האחרוני' שנהגו להכשיר לעת הצורך אם לא נימוקה האם אבל בנימוקה גם האם מטריף הפלתי ע"ש:
ומה שתמהת על פלתי שהביא ראי' דנימוק הולד כשר מזבחי' ע"ד ע"ב דפריך בטריפה שנתערבה מנא ידעי' וכו' ואמאי לא משני בכה"ג שנימוק הולד במעי' וא"א להכיר שאין אות ורושם בגופה אע"כ דזה כשר ע"ש, ופלא בעיניך הא התם מיירי בטרפה מחיים וכאן מיירי שנמצא הולד נימוק במיעי' לאח"ש וכונתך דזה א"א לידע מחיים שהוא טרפה כבר מילתי אמורה לך פא"פ דשפיר משכחת לה לידע שהושיט ידו למעי בהמה מחיים והי' בה ולד ואח"כ חזר והושיט ידו למיעי' ומצא שנימוק הולד וכדאמרי' חולין ע"ד הושיט ידו למעי בהמה ושחט בה בן ט' חי ע"ש ואח"כ יצא ואינו מכיר טרפות בגופה ולכן מ"ש דכונת פלתי בהמה משילדה ולד שנימוק אין חדש בזה דע"כ קושי' פלתי בהכי מיירי דאל"כ הרי אפשר להכיר הטרפות ע"י הושטת יד למיעי':
ומ"ש ליישב קושי' פלתי עפמ"ש טו"ז סי' ל"ג סק"ט לחלק בין ריאה דאיגליד ובין שניהם אדומי' בושט דיותר טוב כשאין הקרום השני כלום מאם הוא שם דבוק והוא לקוי שעי"ז גם השני נלקה וא"כ ה"נ י"ל דאיסור אינו אלא בנימוק הולד והוא שם ולשון נימוק הכי דייק אבל אם יצא ממעי' מודה דכשר, לא כיוונת יפה דסברת טו"ז הוא דאם הריעותא הוא מחמת שניטל א"כ אין כאן ריעותא רק בהעדרו ואינו מזיק לקרום השני אבל בושט יש ריעותא בהווייתו ומזיק גם לקרום השני אבל כאן אין הריעותא מחמת שיצא הולד רק מחמת הויתו שהי' נימוק במיעי' א"כ אף שיצא אח"כ מ"מ כל זמן הויתו שם הזיק לאם דהא אינו נימוק כולו בפעם אחת כרגע ויוצא מיד וגם בנמצא בתוכה נימוק לאח"ש אמאי טרפה הא הי' יוצא ממנה אח"כ וגם אפשר להוציאו בידי אדם וכל מקום דאי בדרו לי' סמא חי' אינו טרפה לכן שפיר הקשה פלתי:
אבל אני תמה עליו שהרי שם שנינו כל הזבחים שנתערבה בהם טרפה והרי יש זבחים שהם זכרים דוקא וא"א להתערב בהם טרפה משום נימוק הולד דשייך רק בנקבה ועדיף לאוקמא באוקמתא דהתם דשייך גם בזכרים, ובזה ריוח וששון וצהלה ושוכ"ט עד העולם כנפש דוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל