אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה פ

תשובה עט

שיל"ת ב' אויפאלא ה' קדושים תרמ"ז לפ"ק:

ישאו הרים שלום לידידי הרב הגאון המפורסם צדיק תמים כקש"ת מו"ה שמואל גינז נ"י אבדק"ק אבראהאם יע"א:

זה איזה שבועות הגיעני מכתב מצורב אחד משם הנקרא בשם מו"ה שמואל צבי שווארטץ נ"י ובו לשאול הגיע בדבר הנוגע להלכה ולמעשה וכבר נשאלתי בזה בימים אלו מהרב דטס"מ נ"י ויען כי דרכי מעולם שלא להורות ולהשיב באתריה דחבריה לכן מנעתי מבוא בשערי תשובה. אמנם שמעתי שהוא בהסכמתו דפר"מ אף כמדומה שהמגיד לא כוון שמועתו לכן הנני להעריך תשובתי אליו וכטוב בעיניו יעשה:

וזה תורף שאלתו איך לנהוג בטרפש הכבד שנסרך להמסס וביה"כ ונמצא מחט תחוב בפלידערליך או נמצא מחט בפרש והטבחים אומרים שהמנהג להכשיר והשוחטים אינם יודעין המנהג כי המה חדשים מקרוב באו והביא דעת אחרוני' המובאים בפתחי תשובה סי' מ"א:

תשובה מה אשיב וכבר הלכו בו נימושות וכל אחד ימצא כמבוקשו אך אין ביהמ"ד בלא חידוש ותחלה נבאר הדין שכתב רמ"א בסי' מ"ח ס"ח מחט או קוץ הנמצאים בהמסס וביה"כ בחללו ולא נתחב בהם כלל כשר בכל ענין וא"צ שום בדיקה ופירש הטו"ז והש"ך שם דאם נמצא קורט דם בחוץ דטרפה כמ"ש רמ"א סי' ל"ג ס"ט גבי ושט ואפי' לא נתחב כלל עיי"ש והצ"צ סי' מ"ט ופר"ח סי' הנ"ל ודג"מ שם ונובי"ק סי' ט"ו וסי' י"ט השיגו דשאני ושט דאכלה ופעיא ביה ואפשר שהיה המחט תחוב וע"י ניענוע הושט ואוכלין ומשקין דחקו המחט וחזר לתוך החלל אבל בהמסס וביה"כ וכרס דאוכלין ומשקין מינח ניחא אלו הי' המחט תחוב לא הי' חוזר לתוך החלל ובצ"צ שם ונוב"י סי' י"ט הנ"ל הביאו ראי' לדבריהם מדסיים רמ"א כשר בכל ענין מוכח דאפי' נמצא קורט דם מבחוץ נמי כשר, ולפענ"ד אין מזה ראי' לפמ"ש טו"ז סי' ל"ג סקט"ז בפירוש הגמי"י שדוקא קורט דם מבחוץ אסור בנמצא קוץ בחלל הושט אבל לא בקורט דם מבפנים משום דאיכא ס"ס ספק אם הקורט דם מחמת הקוץ או מחמת דבר אחר ואת"ל מחמת הקוץ שמא לא נקב רק הפנימי אלא שהטו"ז שם הביא ראי' מגמ' דבטפת דם מבפנים נמי אסור אך כ"ז בושט משום דאפשר שיש טפת דם גם בחוץ אלא שאינו ניכר לפי שחיצון אדום וכמ"ש טו"ז שם אבל כאן בכרס דל"ש ה"ט ודאי אפי' לטו"ז וש"ך דמטריפין אבל קו"ד בפנים ודאי כשר מטעם ס"ס, ולפ"ז י"ל דלשון בכל ענין קאי אדסמיך לי' בדין שכתב המחבר בניקב משני צדדים דטרפה אם יש קורט דם דשם טרפה אפי' בקורט דם בפנים וכמ"ש טו"ז סקי"ג ועיין בש"ך סקי"ד וכו' וע"ז כתב רמ"א דבנמצא בחלל ביה"כ כשר בכל ענין פירוש אפי' נמצא קורט דם מבפנים אבל קורט דם מבחוץ אפשר דטרפה:

ותו הביאו ראי' דהרי אפי' בניקב מצד אחד אינו טרפה אלא א"כ יש קורט דם בחוץ נגד פי המחט ממש וכמ"ש הטו"ז סקי"ג וש"ך סקכ"ו ובנמצא מונח א"א שיהי' קורט דם נגד פי המחט ממש ועיין פמ"ג במשב"ז אות י"ד ואיך יהי' נמצא חמור מתחוב ונוב"י ודג"מ הוסיף וכ"ת דשאני תחוב אם אין הקורט דם כנגדו אין מחזיקין איסור ממקום למקום לומר שהי' תחוב במקום אחר ויצא משם ונתחב כאן אבל בנמצא שפיר חיישינן שבמקום הקורט דם נתחב ויצא לחוץ ז"א דאכתי תקשי הא בתחוב מצד אחד ויש קורט דם בפנים ולא בחוץ כנגדו ממש כשר ואם לא יהי' קורט דם לא בפנים ולא בחוץ דודאי אחר שחיטה נתחב וקודם שחיטה הי' מונח יהי' טרפה וא"כ אין קורט דם בפנים חמור מיש קורט דם בפנים וזה תימא עיי"ש, ולפענ"ד ראי' זו תמוה דגם באין קורט דם לא בפנים ולא בחוץ כשר מה"ט דאין מחזיקין איסור ממקום למקום ואמרינן כאן נמצא כאן הי' ולא נתחב במקום אחר רק כאן אחר שחיטה וכי ודאי נתחב מחיים אלא דחוששין וכיון שנתחב במקום זה אחר שחיטה שוב אין חוששין שמא נתחב במק"א מחיים ויצאה לחוץ ושוב נתחבה כאן אח"ש דהוי נמי ממקום למקום ועיין במג"א סי' תס"ז סקח"י:

וגם מ"ש בכנפי יונה סי' מ"ח דאיך אפשר שמונח יהי' טרפה בכל מקום שיש קורט דם מבחוץ ובתחוב בפנים לא יהי' טרפה אלא כנגדו ממש והלא קודם שנתחב הי' מונח ע"ש ובתשובת מהרי"א דקלסיה ליתא מטעם זה דבמונח אמרינן שמא היתה תחובה נגד הקורט דם אבל בתחובה ע"כ לא היתה תחובה מקודם נגד הקו"ד כיון שעכשיו תחובה לא כנגד הקו"ד ואין מחזיקין ממקום למקום רק אמרינן כאן נמצא כאן הי' ועיין פמג"ד אות י"ד בטו"ז דאין סברא לומר שנתחבה ב' פעמים וא"ש:

ואמנם מה שהוכיח פמ"ג שם סברא זו דא"כ תקשי גם בושט דבנמצאת המחט בחלל הושט ויש קו"ד אף שאינו כנגד פי המחט טרפה כמ"ש טו"ז סי' ל"ג וליש מכשירין שם בהג"ה בנתחב אא"כ יש קו"ד משמע דבעי קו"ד נגד פי המחט א"כ תקשי איך יהי' חמור מונח מנתחב אע"כ כסברא הנ"ל דלא חיישינן שנתחב שני פעמים, לפענ"ד לא נראה כן ואקדים דעלה בדעתי לחלק מה שהביאו הטו"ז וש"ך ראי' במחט שנמצא בחלל ביה"כ ויש קו"ד בחוץ דטרפה מושט והוא דיש לחדש דהא דאמרינן בחולין נ"א במחט שנמצאת בעובי ביה"כ מצד אחד והפכה רבי ומצא עליו קו"ד וטרפה דאם אין שם מכה קו"ד מנין אין הטעם משום דאמרי' דודאי נקבה לחוץ וחזרה לאחוריה אלא כיון דאיכא קו"ד ודאי איכא מכה ושמא נקב החיצון וא"א לבדוק לשיטת רש"י בחולין כ"ח דושט אין לו בדיקה מבחוץ לענין נקובה כיון שטרפה בנקב משהו וטפת דם נכנסה לו ואינו ניכר וכאן הרי יש טיפת דם וכיון דודאי איכא מכה שמא ניקב ואינו ניכר או אולי הוא ודאי ניקב וא"כ לו יהי' שהוא מחמת חולי וד"א מ"מ כיון שגם עור הפנימי ניקב מחמת מחט א"כ נקבו שניהם זה כנגד זה וטרפה, הן אמת שול שמלשון רש"י שם ד"ה אמר אם אין מכה זו יוצאת לחוץ דם זה מנין כאן לא משמע קצת כן אבל אינו מוכרח, ולפ"ז בושט דפסקינן בסי' ל"ג ס"ד דניקב זה שלא כנגד זה טרפה אם הוא מרוח אחד שפיר חיישינן בנמצא מחט בחללו ויש קורט דם בחוץ שמא ניקב המחט הפנימי באיזה מקום ברוח זה שיש קו"ד בחצון אפי' שלא כנגדו וטרפה דבמקום הקו"ד חיישינן שניקב החיצון מחמת חולי ומכה אבל בביה"כ דכשר בניקב זה שלא כנגד זה כמ"ש הש"ך רס"י מ"ט לא חיישינן שהמחט ניקב עור הפנימי מכוון כנגד קו"ד שבעור החיצון ולהא לא חיישינן כלל שמא נקבה שני העורות וחזרה לאחוריה דאם נקבה כ"כ לא היתה חוזרת לאחוריה רק בניקבה רק עור אחד יש חשש זה כיון שלא נתחבה רק בראשה בעור חזרה לאחורי' וא"כ י"ל דאפי' יש קו"ד בחוץ נמי כשר:

אלא דהא ליתא דכבר עמד בנקוה"כ שם סי' ל"ג כיון דנמצא קוץ בלא קו"ד לאו כלום הוא דכולהי חיוי ברייתא קוצי אכליה וקו"ד בלא קוץ נמי לאו כלום הוא א"כ כשנמצא קוץ ויש קו"ד אמאי אסור ע"ש אבל לפענ"ד פשוט כיון דיש קו"ד ואם אין מכה קו"ד מנין א"כ עכ"ח האי קו"ד הוא מחמת חולי או מחמת קוץ ואם הוא מחמת חולי ודאי לא ניקב הפנימי כיון שאין ניכר בו שום חולי וכמ"ש בסי' ל"ג דע"י חולי לא חיישינן שמא הבריא ובכה"ג משכחת ניקב זה בלא זה ואם ע"י קוץ חיישינן שניקב גם הפנימי והבריא וטרפה לכן אם לא נמצא קוץ רק קו"ד כשר דתלינן בחולי משום דרוב בהמות כשרות אבל בנמצא קוץ תולין במצוי שהוא מחמת קוץ שהוא לפנינו ולא מחמת חולי וכמ"ש רשב"א בתוה"א הביאו טו"ז סי' נ"ז סק"כ וא"כ התינח אי אמרינן שקו"ד בא מקוץ אבל אי נימא גם עכשיו שקו"ד מחמת חולי שוב אין לחוש על הקוץ שניקב גם הפנימי כקושי' נקוה"כ וע"כ דאמרינן דקו"ד בא מקוץ וכנ"ל וזה שייך גם בביה"כ ושפיר למדו טו"ז וש"ך ביה"כ מושט, אך כל זה בנמצא אבל בתחוב בעור הפנימי אפי' יש קו"ד בחיצון שלא כנגדו נמי טרפה דהא אפי' לא נתחב הקוץ שם רק כאן בפנימי מ"מ במקום קו"ד בחיצון הוי כנקוב וכמש"ל והוי כניקב זה שלא כנגד זה דטרפה וכיון דעכ"פ באין הקו"ד כנגדו רק רחוק ברוח זה טרפה ממילא ליתא למשמעות פמ"ג וי"ל דושט כיון דאכלה בי' ופעיא בי' ומתנענע מחזקינן ממקום למקום ואפי' איכא קורט דם מרוח אחר נמי טרפה שמא נתחב שם הקוץ וחזר לאחוריו ונתחב כאן בפנימי וכמ"ש האחרונים הנ"ל וא"כ אין כאן חומרא במונח מבנתחב וא"ש:

ובספר מהר"מ שיק יו"ד סי' נ"ה ר"ל דוקא גבי ושט חיישינן במונח קוץ בחלל ויש קו"ד בחוץ משום דנקובת הושט נבלה והוי כמו ספק בשחיטה ואוקמא בחזקת איסור וכמ"ש הפלתי סי' ל"ג סק"ד ובבית הספק ד"ה ומה אעשה אבל בביה"כ אדרבה בחזקת היתר עומדת ואפילו בנולד ריעותא מחיים העלה הש"ך סי' נו"ן סק"ג דאוקי בחזקת היתר ואף שחת"ס יו"ד סי' כ"ד וכ"ה וחוו"ד סימן ק"י סקכ"ז העלו דנקובת הושט לא מקרי חזקת איסור מ"מ מצא לרשב"א בתה"א במשמרת דף ז' ע"א כתב כן דכל ספק נקב בושט מקרי איתחזק איסורא ע"ש, ובמחכ"ת אין דמיונו עולה יפה דסברת חוו"ד וחת"ס שם מבוארת דמשו"ה לא נקרא חזקת איסור דהא הי' לה חזקה לכשיעשה מעשה השחיטה תיפוק מחזקת איסור וא"כ דוקא בספק שהה ודרס שאנו מסופקים אם עשה מעשה השחיטה כהוגן אוקמא בחזקת איסור אבל בספק נקובת הושט כיון שודאי עשה מעשה השחיטה כהוגן ל"ש שני חזקת איסור עיי"ש היטב בדבריהם וכל זה לבתר דחדית לן רשב"א דל"ש בשחיטה סמוך מיעוטא לחזקה משום דהוי רוב גמור ולא אמרינן סמל"ח רק ברוב נשים מתעברות ומיעוט מפילות דאיכא שני מיעוטא מיעוט שאין מתעברות ומן רוב מתעברות חסר מיעוט מפילות עיי"ש בדבריו המתוקים אבל הוא הק' שפיר אי לא נימא כסברא הנ"ל א"כ תקשי בכל שחיטה שמא במקום נקב קשחיט ואי דאזלינן בת"ר כיון דנקובת ושט נבלה ועכ"פ אם שחט במקום חתך עיין חולין ל"ב ועיין דף י"ט והארכתי בזה בתשובה ונימא סמוך מיעוטא לחזקה וא"כ כתב שפיר דהוי חזקת איסור דאין לומר שהי' לו חזקה שאם יעשה מעשה שחיטה כהוגן יהי' כשר והרי נעשית דהא ע"ז אנו דנין דלא משכחת שחיטה כהוגן כלל משום סמל"ח ועיי' חת"ס סי' כ"ד:

ומעתה בנמצא קוץ או מחט בחלל ביה"כ הנסרך לטרפש הכבד כיון שהוכיח בצ"צ דסרכא גרע מקו"ד ממילא לש"ך וטו"ז הנ"ל הוא טרפה אבל לדעת צ"צ ופר"ח ופרי תואר ונוב"י וכנפי יונה ותב"ש סי' מ"ח ופמ"ג סי' מ"א כשר כיון שאינו תחוב, אלא דיש להשיב דבסרכא אפי' לדעת טו"ז וש"ך כשר והנה בתשובת מהר"מ שיק הנ"ל תמה על הצ"צ דלמד דסרכא גרע מקו"ד דהרי סרכא בשאר אברים אף דקי"ל בסוס"י מ"ו דכשר מ"מ יש שיטות דטרפה כמבואר בתה"ד סי' קס"ג וביש"ש פא"ט סי' מ"ח ובקו"ד ליכא מאן דמטריף ומאי ראי' הוא זה הלא טעם המטריפין סרכא בשאר אברים הוא משום דחוששין לדעת רש"י דאין סרכא בלא נקב כמ"ש תבו"ש סוס"י ט"ל אבל כאן דנסרך לחצר הכבד דאין נקב פוסל בנסתם כיון שאין הטרפות מחמת עצמו כמבואר סי' מ"א ס"ח בש"ך וטו"ז וא"כ איכא ס"ס שמא הסרכא מחצר הכבד ואת"ל מכרס שמא דלא כרש"י ויש סרכא בלא נקב וא"כ בכה"ג לכ"ע שרי ועדיף מקו"ד ע"ש, אבל באמת אין בהשגתו ממש דמ"ש שיש ס"ס משום שמא דלא כרש"י תמוה הלא ראית צ"צ הי' כיון דבקו"ד ליכא מאן דמטריף וסרכא בשאר אברים עכ"פ יש דיעות המטריפין מוכח דסרכא הוי לקותא טפי מקו"ד אפי' להמכשירין סרכא בשאר אברים וממילא במקום דטרפה בנמצא קו"ד טרפה נמי בנמצא סרכא:

ומה שהשיג דשאני כרס סרוך לטרפש מקו"ד משום דיש לתלות דסרכא בא מטרפש הלא כבר הקשה זה צ"צ בעצמו והוא מותיב לה והוא מפרק לה שפיר דגם קו"ד אי ליכא מחט אינו כלום ומ"מ בתחוב נגד הקו"ד טרפה רבי דאם אין מכה קו"ד מנין מכוון. נגד המחט וה"נ אם אין מכה וסרכא זו מטרפש מנין היא באה כאן מכוון כנגד המחט שתחובה בביה"כ שהרי הצ"צ בתחוב נגד הסרכא מיירי וא"כ כל זה בתחוב נגד הסרכא אבל בנמצא דל"ש ה"ט שפיר י"ל דוקא בקו"ד הטריפו טו"ז וש"ך אליבא דרמ"א משום דקו"ד הוא ריעותא ודאי בכרס אבל בנסרך לטרפש מודו דכשר דתלינן הסרכא בטרפש וכנ"ל:

אך לפמ"ש גם ז"א דהא גם בקו"ד קשה שמא הוא מחמת חולי דהא אי ליכא מחט אינו כלום ועכ"ח כמ"ש כיון דאיכא מחט נוקב לפנינו תולין במצוי א"כ בסרכא נמי כיון דאיכא מחט לפנינו תולין במצוי ולא בטרפש וטרפה לטו"ז וש"ך אליבא דרמ"א:

ועתה נבוא לענין אם תחובה נגד הסרכא כל האחרונים הסכימו לאסור דסרכא הוי כקורט דם מבחוץ וכדעת צ"צ ולא כדעת השואל ובתחוב שלא כנגד הסרכא דעת נובי"ת סוס"י י"ד וסוס"י נ"ז דכשר כמו בנמצא בפרש אבל רק במקום העב של ביה"כ ולא בתחובה במקום הדק מטעם שכתב בסי' י"ד ומשמע מדבריו שם בסי' נ"ז דיותר ברירא לי' להכשיר בתחוב שלא כנגד הסרכא מבנמצא והטעם פשוט משום דבתחוב שלא כנגד הסרכא אין מחזיקינן איסור ממקום למקום אבל בנמצא ל"ש ה"ט וכמו שהבאתי לעיל וחבל אחרונים שהביא פתחי תשובה מטריפין גם בנמצא על הפרש ועיין פמ"ג סי' מ"א בש"ך סקט"ז, ולכן תמוה בעיני מ"ש חת"ס יו"ד סי' מ"ח דבתחוב אפי' שלא כנגד הסרכא לית דין ולית דיין להכשיר אך אם תחוב רק בפליעדערליך שבביה"כ או בנמצא רק על הפרש אינו מוחה במקום שיש מנהג להתיר ע"ש, ולפי האמור תקשי כלפי לייא בנמצא תחוב שלא כנגד הסרכא יש להתיר טפי משום דאין מחזיקין איסור ממקום למקום, ואולי אין כונתו בתחוב רחוק הרבה מן הסרכא רק שאינו כנגדה ממש רק קרוב לה קצת ואפי' רחוק הרבה מרוחב קש עיין ש"ך סי' מ"ח סקכ"ו דאפשר שהנקב הוא בשיפוע וכמ"ש בתשובת מהרי"א יו"ד סי' ס"ח גבי כפתור בפנים וא"כ באמת לא נתחב המחט רק פעם אחת ובמקום אחד רק שנקב בשיפוע ואין כאן משום אין מחזיקין איסור ממקום למקום אבל ברחוק הרבה ממקום הסרכא ומכ"ש ברוח שכנגדו מודה חת"ס דהוי רק כנמצא:

אמנם מה שהרעיש שם בחת"ס דעינינו רואות כל שנמצא סרכא נמצא מחט או יתד וכו' וא"כ הרי קמן דהסרכא יש לה שייכות עם המחט ואם אין כאן מכה קו"ד מנין והנסיון הוא עד נאמן יותר מכל הסברות הבנויות על ראיות וכן כתב ג"כ בסי' ל"ג ע"ש, ולפענ"ד אפשר לומר אין הכי נמי אם היו בודקין כל ביה"כ מכל הבהמות ולא היו נמצא בהם מחט זולת כשיש סרכא הי' זה הנסיון עדות ברור אבל באמת כשאין סרכא אין בודקין כלל ואפשר אם היו מחפשין ובודקין הי' מוצאין ברובם קוצים ומחטים ויתדות כי אין מדקדקין במאכלם שלא יפול בהם כל אלה בבית ובשדה עיין פלתי סי' מ"א, ומה"ט נ"ל שכתב רמ"א סי' מ"ח דאם נמצא מחט או קוץ בהמסס וביה"כ בחללו ולא נתחב כלל א"צ שום בדיקה משום דאין כאן ריעותא כלל דכל הני חיויא ברייתא קוצי אכליה וכדאמרינן גבי ושט בחולין מ"ג נמצאת לא אצטריך לעולא דכולהי חיויא ברייתא קוצי אכליה ולפ"ז אין ראי' ממאי דכל שנמצא סרכא נמצא מחט שיש שייכות למחט עם הסרכא דלעולם הסרכא אין לה שייכות כלל עם המחט רק היא מחמת לחות וחולי בכרס או בטרפש והא דמוצאין מחט היינו משום דגם בלא סרכא אם היו בודקין היו מוציאין מחט דשכיח טובא שיפול במאכלם וא"ש:

ובזה נ"ל לפרש לשון תו"ח והגהת שו"ע שלא יהי' סותרים זה את זה דז"ל תו"ח אשר לפני כלל פ"ט אות יו"ד ומצאתי בבדיקת ישינים דאם נסרך חצר הכבד לביה"כ או נדבק שם צריך בדיקה שמא יש מחט וקוץ בכרס וכן עשו מעשה בזה וכן אני ראיתי בעיני בבודק אחד שבדק בזה ומצא יתד גדול בכרס ועמד עליו פמג"ד סי' מ"א בש"ך סקט"ז דבתו"ח כתב לשון שמא יש מחט וכו' ובהג"ה כתב שבודאי יש שם וכו' ולפמ"ש יש ליישב דבהג"ה בא ליישב מה דקשי' אמאי צריך בדיקה כלל הא הוי ס"ס שמא הסרכא מטרפש ואת"ל מכרס שמא אינו מחמת מחט רק מחמת לחות ואת"ל מחמת מחט שמא לא ניקב רק עור הפנימי ומחמת הנפוח נסרכה כמ"ש פלתי סי' מ"א אות ט' ואי משום איכא לברורי מבררינן הא רמ"א פסק בסי' ק"י סוף ס"ט דא"צ לברר ועוד אפי' לרשב"א דצריך לברר כבר כתב נובי"ק יו"ד סי' נ"ז דוקא באפשר לברר שני הספיקות ע"ש וכאן הלא אנו רואין מבחוץ שלא ניקב עור החיצון וא"כ גם אם נמצא מחט תחוב בעור הפנימי לא יהי' טרפה רק מספק ולא יתברר ספק זה אם ניקב לחוץ או לא וא"כ א"צ לברר כלל:

אך למ"ש דבכל הבהמות שכיחי טובא מחטין בכרס וקרוב לודאי שיש מחטין בכרס לכן תולין במצוי ואמרינן ודאי הסרכא הוא מן המחטין שבכרס וחולי אינו מצוי וכיון שהסרכא משם ודאי תחובה בעור הפנימי וטרפה כל זמן שלא בדק כמ"ש מנח"י בתו"ח כלל הנ"ל ונובי"ק סי' ט"ו ושאר אחרונים וזה כונת רמ"א בהג"ה שבודאי יש שם קוץ או מחט היינו נתינת טעם על מה שצריך בדיקה כלל משום דכרס היינו בחלל הכרס ודאי יש שם קוץ או מחט תמיד גם אי ליכא סרכא וכנ"ל ולא ודאי ממש אלא קרוב לודאי ושכיח טובא וכנ"ל ומצוי ולכן אין תולין בטרפש ובחולי ולא שמן הסרכא מוכח שודאי יש שם קוץ או מחט כמו שפירש חת"ס רק שבכל הבהמות קרוב לודאי שיש שם קוץ או מחט אבל בתו"ח קאי שמא יש מחט וקוץ במקום הסרכא בכרס לכן כתב לשון שמא כי אין זה ודאי רק ספק כי מן הסרכא לא מוכח מידי שיש מחט:

ולפ"ז גם לפי מה שהביא בתשובת מהרי"א הנ"ל מתו"ח אשר לפניו וז"ל ואם נסרך חצר הכבד לביה"כ או נדבק שם צריך לבדוק שם אחר מחט או קוץ ואם אין כלום מותר עכ"ל ומשמע לי' דוקא אם אין שם כלום דוקא מותר אבל נמצא בפרש אסור אפי' לא נתחב כלל ע"ש ולפמ"ש דתו"ח על מקום שכנגד הסרכא קאי א"כ הפירוש ואם אין כלום נגד מקום הסרכא מותר אע"פ שיש מחט בפרש:

וכל זה להלכה ולהבין דברי חכמים אבל לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה והאחרונים שאחרי חת"ס במדינתינו לא מלאה לבם להתיר אפי' בתחוב שלא כנגד הסרכא, לכן:

א] אם נמצא מחט תחובה בפנים אפי' שלא כנגד הסרכא אין להקל כלל וטרפה:

ב] וכן אם יש בועה או כפתור בפנים אפי' שלא כנגד הסרכא נמי אסור כמ"ש בתשובת מהרי"א הנ"ל וחת"ס סיל"ג:

ג] וכן אם יש נקב בעור הפנימי אפי' שלא נגד הסרכא אף שבנובי"ת סי' נ"ז מכשיר בכה"ג מ"מ לשיטתו אזיל שמכשיר גם בנמצאת מחט תחובה שלא כנגד הסרכא אבל למ"ש להטריף במחט תחובה שלא נגד הסרכא גם בנקב כן ואולי בנקב גרע טפי דבתחב שייך אין מחזקינן איסור ממקום למקום ולא חיישינן שנתחבה שני פעמים אבל כאן אם הנקב מן מחט עכ"ח שינתה מקומה וחיישינן טפי:

ד] אם לא נמצא מחט כלל אחר שבדק לא בעור ולא בפרש מותר אפי' שלא בהפסד מרובה אם אין בפנים שום ריעותא לא בועה ולא כפתור ולא נקב:

ה] אבל אם נמצאת מחט על הפרש או תחובה בפליעדעליך ואין שום ריעותא מהנ"ל בפנים אזי לכבוד שבת ויו"ט יכול להתיר:

ו] אבל בכל ימות השנה יחקור במקומות הסמוכין אם נהגו להתיר יוכל לסמוך על הטבח שגם במקום הזה נהגו להתיר מימי קדם ואם לאו אל יתיר:

ז] אבל אינו צריך למחות בחזקת היד כי יש למקילין על מה שיסמוכו כיון שאינו מבורר שנהגו לאסור:

ח] ומה טוב אם אינו יכול למחות שישפכו הפרש ולא יבדקו בפרש כלל וכמ"ש חת"ס:

ולתשלום הענין ראיתי בחת"ס סי' ל"ג שהק' על צ"צ ונוב"י דס"ל דוקא בושט טרפה אם נמצא מחט בחללו ויש קורט דם ולא בביה"כ דאם איתא דהיתה תחובה מי החזירה לאחוריה א"כ בחולין נ"א אמאי אמר אביי לרב עוירא טרח טרי' להאי גברא מתני' היא המסס וביה"כ שניקבו לחוץ והלא כיון דאין כאן סיבה להחזיר המחט לאחוריה להיותה מונחת בתוך החלל מהיכי תיתי נטרף אם לא ניקב לחוץ ע"י קו"ד שכנגדה דאם איתא שהי' תחובה לחוץ מי החזירה לאחוריה בחצי עוביה העור וע"כ צריך לחלק בין החזירה כולה להחזירה מקצתה ואין זו סברא פשוטה כ"כ וא"כ טובא קמ"ל אע"כ פשיטא לי' להטריף אפי' במונח וקו"ד בחוץ ע"ש, ולפמ"ש לעיל לק"מ דשם א"צ לומר שניקבה לחוץ וחזרה לאחורי' רק אפי' לא ניקבה רק הפנימי כמו שהיא לפנינו מ"מ כיון שבחיצון הי' קורט דם כנגדו ואם אין מכה קו"ד מנין א"כ גם החיצון נקוב ונקבו זה כנגד זה וטרפה ואין לומר דק"ל אמאי צריך בדיקה כלל מבחוץ ז"א דלדעת רמב"ם ואשר"י שהביא רמ"א סי' מ"ח סוף ס"ח באמת א"צ בדיקה רק שמקרה הי' כך שהפכה רבי ובדקה ולשיטות רוב ראשונים דבעי בדיקה כבר כתב טו"ז שם סקי"ב דפשיטא דבעי בדיקה כמו בכל ספק טרפות כשאנו רואין ריעותא עיי"ש וא"כ לק"מ, ולדינא כבר כתבתי מה שנ"ל בזה, ויתענג על רוב שלום וברכה טובה, עד, זקנה ושיבה, בנחת ושובה, כנפשו ונפש ידידו הנאמן הדוש"ת באהבה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה