בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה עט
עוד להנ"ל
ומה שהקשה לדעת דגומ"ר סי' מ"ח בדעת באר עשק דמשו"ה בעופות פטומים אין השומן סותם דיש לחוש שמא קודם שניקב הקורקבן כבר נשמן ואח"כ ניקב והשומן סופו שיוכחש ואז לא יהי' לו דבר הסותם ע"ש וא"כ בסי' ל"ט סח"י דפסקינן בריאה שנקבה ודופן סותמתה בבשר ובעצם כשר ומביא פ"ת בשם רדב"ז שהבשר החופה את העצם נקרא בשר רק בבהמות הכחושות אין זה נחשב לבשר אלא עצם ואינו סותם ע"ש ואמאי יהי' סתימא אפי' באינן כחושות הא כשיוכחש לא יהי' דבר הסותם כמו בשומן של עופות המפוטמים הנ"ל ונראה לי דיש להבין ומה בכך שהשומן סופו שיוכחש הרי הא דסתימא שסופה להתפרק אינו סתימא היא משום דסופו להתפרק כמפורק דמי ומעתה הוא טרפה והתינח אם ודאי סופו להתפרק אבל שומן זה אינו ודאי שיוכחש ואינו ככחוש מעתה ואמאי טרפה מעכשיו לא ליטרף עד שיוכחש ועוד דהא סמא בידי' לפטמו ולא יוכחש ויהא סתימה מעליתא ולא גרע מהא דאמרינן בחולין נ"ד דאי בדרי לי' סמא וחי' וכו' ע"ש, ונראה עפ"מ דאמרינן חולין נ"ז ע"ב דאפי' אי טרפה משבחת היינו בשאר אברים אבל במידי דמיטרפה בה לא ע"ש ולפי זה כיון דקיימ"ל בסימן מ"ו ס"א דדוקא שומן של אותו אבר סותם ולא של אבר אחר וא"כ אי נימא בעופות מפוטמים שהשומן סותם עכ"ח צ"ל שהוא שומן של אותו אבר ושפיר אמרינן דאם ניקב אותו אבר בנקב שאינו מקבל סתימה והיא טרפה ודאי יוכחש השומן במידי דמיטרפא בי' ומתנונה והולכת וסופו ליכחש אפי' יפטם העוף וטרפה, והתינח נח בשומן אבל בריאה שנקבה ודופן סותמתה כבר כתב טו"ז סי' מ"ו סק"ג דבשר סותם אפי' מאבר אחר וכיון דלאו מיני' מיטרפא כדאמרינן בחולין מ"ח שפיר יכול לפטם הבהמה שלא יוכחש הבשר מהצלעות ובאברים דלאו מיני' מיטרפא שפיר משביח וא"כ ברור דלא הוי ודאי שיוכחש ואדרבה סמא בידי' שלא יוכחש ולהכי כשרה ולא קשי' מידי:
אלא שאני תמה על גוף השגת דג"מ שהבין מדברי הר"ן דכל נקב שהוא טרפה אינו מקבל שום סתימה והרי קרום שעלה מחמת מכה בושט בחולין מ"ג דאינו קרום וטרפה וכן קרום שעלה מחמת מכה בריאה בחולין מ"ח והרי חזי' דאע"ג דהוא טרפה אפילו הכי מקבל סתימה רק הפירוש שאינו מקבל סתימה שאין סופו להתפרק וכמו שפירש"י בחולין מ"ז ע"ב אינו קרום שסופו ליסתר וכו' הלכך אע"ג דלא מפקא זיקא טרפה וכן פירש"י בחולין מ"ו ע"ב ואעפ"י שהוא סותם הנקב ואינו מוציא רוח הא אמרן קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום שסופו ליסתר ומשו"ה בסרכא כסדרן שאינה מתפרקת והקרום הולך וחזק כמ"ש רש"י חולין מ"ו ע"ב כשר וע"ז הקשה הר"ן א"כ גם כי ליתא לסרכא ליתכשר כיון דהדרא בריא ותירץ דיש נקבים שאין ראויין שתעלה בו סרכא כלל ולכן טרפה מספק שמא נקב זה אינו ראוי לסרכא ע"ש אבל ודאי יש נקבים שהם טרפה וראויין לקבל סתימה אלא שסופן להתפרק רק אפילו במקומות שאין סופן להתפרק יש נקבים שאין ראויין לקבל סתימה כלל, ובזה נכונים דברי רש"י שאינם סותרי' עצמם דבמקומות הנ"ל פי' שאינו קרום משום דסופו ליסתר ובחולין מ"ג פי' דכל נקובי דטרפות לא מהני להו סתימה דסלקא בהו לאחר זמן ולא דמי לריאה שנקבה ודופן סותמתה וכו' דהאי סתימה דמעיקרא הוא ומשמע דטעם דקרום שעלה מחמת מכה אינו קרום משום דאין טרפות חוזר להכשירו ועיין באשר"י חולין ע"ו, אבל לפמ"ש הם שפה אחת ודברים אחדים דהיכא דהוי סתימא דמעיקרא הקרום הולך וחזק ואין סופו להתפרק ואיגלאי מלתא שלא היתה טרפה מעולם וכמ"ש הר"ן, ולפי"ז צדקו דברי באר עשק דבשומן של עופות המפוטמים לא מהני התימה דאף אם ניקב ואח"כ נתפשט סופו שיוכחש ויתפרק ודאי ולכן טרפה אבל ודאי אפשר שיקבל סתימה אך לא סתימה שאין סופו להתפרק:
ומזה פלא בעיני על חת"ס יו"ד סי' מ"ד שהוציא מדברי הר"ן הנ"ל דכל נקובי ריאה אינו אלא ספיקא דשמא ראוי להעלות סרכא ורצה לצרף ספק זה להיות ס"ס והוא תמוה מאוד דר"ן מיירי בסרכא כסדרן דאם מעלה סרכא אין סופו להתפרק ואיגלאי מלתא למפרע דכשרה ובזה כתב דכל עוד שהנקב בלא סרכא הוי רק ספק שמא אינו ראוי להעלות סרכא אבל שאר נקבים שאינן בין אונא לאונא בכסדרן אפי' מעלין סרכא הן ודאי טרפה דסופה להתפרק א"כ הנקבים הם ודאי טרפה ולא ספיקא:
אבל האמת יורה דרכו דאין כונת באר עשק משום דהשומן סופו להתפרק אלא משום דקי"ל בסי' מ"ו דהא דחלב טהור סותם אינו סותם אלא באותו אבר שהשומן דבוק בו בתולדתו אבל אם סותם נקב של אבר אחר לא מקרי סתימה וטרפה וס"ל לבאר עשק דהך שומן של עופות המפוטמים נמי הוי כשומן של אבר אחר ואינו סותם לפי שאינו בתולדתו והראי' כשיוכחש יוסר השומן משם וא"כ אינו חלב של אבר זה ולא קשי' מריאה שניקבה ודופן סותמתה ומרה שנקבה, וכבד סותמתה ויריבים בחלחולת דבשר סותם אפי' באבר אחר וכמש"ל בשם טו"ז וא"כ אין לו ענין כלל להא דהר"ן ולחנם השיג עליו הדגו"מ [עמש"ל סי' פ"ה ופ"ו] ובזה בא שלום ינוח באהלי, עד כי יבא שילה, כנפש החותם בברכת השנים:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל