בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה עו
שיל"ת ב' איפאלא ג' חוקת תרנ"ה לפ"ק:
שוכ"ט לבני אהובי וחביבי הרבני החו"ב זך ונקי העדני העצני מו"ה יודא צבי נ"י וכאל"ש בק"ק ש' פאטאק:
מכתבך קבלתי ועתה אשיב בד"ת בדין סרכא בכסדרן על יתרת בדרי דאונא שנראה מדברי פמ"ג סי' ל"ז בדיני תרתי לריעותא אות וי"ו וט' דמקרי תרתי לריעותא וכתבת להחזיק דבריו מדברי תוס' דף מ"ז שהוכיחו דאונא הסרוכה לאומא בכסדרן כשרה דגם אומא בכלל אונא דאל"כ איך משכחת שלא כסדרן בשמאל דטרפה וקשה לך הא קי"ל דיתרת בדרי דאוני כשר וא"כ משכחת שלא כסדרן בשמאל כגון שהי' יתרת בדרי דאוני בשמאל ואף דרבא ס"ל דגם יתרת בדרי דאוני טרפה מ"מ לפי האמת דבדרי דאוני כשר שפיר משכחת לי' אעכ"ח דע"ז לא הוי מצי למימר דבכסדרן כשר כיון דיתרת בדרי דאוני בסרכא כסדרן הוי תר"ל וטרפה ועכ"ח לא מיירי מיתרת אלו דבריך:
ולפענ"ד זה אינו דסרכא בכסדרן אפי' ריעותא כל דהוא לא הוי עיין טו"ז סי' ל"ז סק"ג ויתרת בדרי יש פלוגתא אם הוי סתם ריעותא או ריעותא כ"ד עיין תב"ש סי' ל"ז ס"ה ולב"ש וקרוב הדבר דלא הוי תרתי לריעותא ריעותא סתם עם ריעותא כל דהוא ולא מלבי אמרתי דברים אלו אלא כן הוא בספרי בדיקות תב"ש לבו"ש בית יצחק ואוהל יצחק ותורת זבח ואין לי פנאי לחפש ולציין והם חולקים ע"ד פמ"ג ותוס' ודאי לא נחתי לזה דגוף דין תר"ל לא נזכר בגמ' והוא חומרת פוסקים אחרונים:
אבל הפשוט דתוס' סיימו ורבא סתמא קאמר בין בימין ובין בשמאל ומרבא שפיר מייתי ראי' דל"ל דמשכחת ביתרת בשמאל דלדידי' יתרת בדרי נמי טרפה, ואפשר לומר עוד דאי נימא דאונה הסרוכה לאומא לא מקרי כסדרן משום דאומא מקרי ולא אוני א"כ בנסרך ליתרת בדרי דאוני נמי לא מקרי כסדרן דלאו אונא מקרי רק יתרת, ואולי אם יש יתרת אינו עומד כ"כ במיצר החזה וסוף הסרכא להתפרק וטרפה ואם זה כשר גם אונא סרוכה לאומא כשר והוכיחו תוס' שפיר:
ומה שהקשית לשיטת רשב"א ופסקו המחבר רס"י ל"ו דקרומי ריאה שנקבו זה שלא כנגד זה כשר א"כ אמאי דייק בחולין מ"ו גבי ריאה דאושא אי מבצבצא טרפה ואי לא כשרה תתאי אינקוב עילאי לא אינקב וכו' דלמא ניקבו שניהם רק דהוי זה שלא כנגד זה וע"כ דאפי' זשלכנג"ז נמי ודאי מבצבץ וא"כ תקשי אמאי אי מבצבץ טרפה דלמא הוא זשלכנג"ז ולכן מבצבץ ומ"מ הוא כשר:
הנה כי כן ודאי לק"מ דרוב פעמים אם הוא זה שלא כנגד זה אינו מבצבץ ולכן אם מבצבץ טרפה אבל גוף דקדוקך לק"מ דהרשב"א כתב דניקב זה שלא כנגד זה כשר משום דדבוקים זה בזה ואין הרוח יוצא ביניהם וכבר הקשו אחרונים מריאה דאושא דאמרי' זיקא דביני וביני הוא ותירצו דרוב פעמים אין הרוח יוצא ביניהם ולכן לא מחזקי' ריעותא בניקב זה שלא כנגד זה אבל לפעמים יארע שנפרדו הקרומים ולכן בריאה דאושא חזינן שנפרדו הקרומים ויצאה מכלל שאר ריאות ולפ"ז אם בצבצא רשב"א נמי מודה דטרפה עיין משב"ז רס"י ל"ו ולפ"ז בריאה דאושא שפיר אמרי' ואי לא כשרה תתאי אינקב עילאי לא אינקב דאי הוי עילאי מינקב אפי' זשלכנג"ז הי' מבצבץ כיון שבריאה זו הקרומים נפרדו וגם הי' טרפה אפילו זה שלא כנגד זה כיון שנפרדו והרוח יוצא ביניהם:
אלא אפי' למ"ש ב"י דאפי' נפרדו ויוצא הרוח כשר כיון דהוי זשלכנג"ז וק"ל מריאה דאושא וצ"ל דריאה דאושא אי מבצבצא טרפה רק מספק דלמא יש נקב קטן זה כנגד זה דא"א לבדוק כמ"ש הפרישה הביאו פמ"ג שם וא"כ הפי' אי מבצבצא טרפה דלמא זה כנגד זה וע"ז אמר ואי לא כשרה תתאי אינקב עילאי לא אינקב כנגדו דמיירי בי' עד השתא ולק"מ:
ובחי' אמרתי בהא דאמרי' חולין מ"ו ע"ב והלכתא מגין כדר"י וכתבו תוס' בכ"מ קיי"ל כרבינא לקולא ולא הוצרך לפסוק כאן אלא משום דבעי לאתויי ר"י והוא פלא לאיזה צורך בעי לאתויי דר"י לענין האי הלכתא ואמרתי כדברי' הנ"ל דדעת המחבר רס"י ל"ו דבריאה ניקב זשלכנג"ז כשר לפי ששני הקרומין דבוקין זה בזה והרוח לא יבא ביניהם על הרוב עיין ב"י וש"ך סק"א והקשו אחרונים מריאה דאושא ותי' דרוב פעמים לא יבא הרוח ביניהם אבל לפעמים יבא וטרפה ובריאה דאושא חזי' שאין דבוקי' ולפ"ז אם מבצבץ לכ"ע טרפה וב"י כתב אפי' יצא הרוח ל"ל בה כיון שהוא זשלכנג"ז וריאה דאושא טרפה רק מספק בנקב קטן שא"א לבדוק אם הם זה כנגד זה עיין במשב"ז שם ואי מבצבץ כתב שם דודאי טרפה ורמ"א הביא שם דיש מטריפין וכתב הש"ך הטעם משום דלפעמים הרוח נכנס בזה ויוצא בזה ע"ש והיינו דקאמר והלכתא מגין אבל רק כדר"י לכל שיטה כדאית לה לדעת המחבר אפי' נקבו שניהם זשלכנג"ז מגין רק לא באושא כדר"י וכמבואר לעיל ולרמ"א מין רק זשלכנג"ז כדר"י משום דפעמים נכנס הרוח ביניהם כדר"י וא"ש:
ומה שתמהת על טו"ז סי' ל"א סק"ד שכתב ועי"ל דבמחט בחלל הגוף הרי עליך ע"כ לומר שעשתה איזה נקב ובאה שם א"כ שפיר יש לחוש שמא ניקבה אחד מהאברים משא"כ כאן שאין הכרח שהתולעת עשה נקב ע"כ לא מחזקי' איסור ממקום למקום שהוא נגד דעת הר"ן שהביא ב"י סוס"י ל"ו דאם הריאה שלימה ועלתה בנפיחה כשרה ולא חיישינן דלמא המחט ניקב סמפונא לחברי' דאחזוקי ריעותא לא מחזקי' ע"ש והרי מחט שנמצא בריאה ע"כ נקבה הסמפון כמ"ש רש"י חולין מ"ח ע"ב ד"ה סמפונא וא"כ שע"כ עשתה נקב שפיר מחזקי' ממקום למקום לדעת טו"ז חילוק גדול יש ביניהם דבשלמא במחט בחלל ודאי עשתה נקב אחד או שעשתה נקב בעור הבהמה ובשרה מבחוץ ובאה לחלל או שנבלעה דרך הושט וניקבה אחד מאברים הפנימים ובאה אל חלל הגוף ולכן שפיר חיישי' שמא עשתה אותו נקב אחד שודאי עשתה במקום שעושה טרפה דמ"ל אם נעשה הנקב במקום שעושה טרפה או במקום שאינו עושה טרפה הכל רק מעשה אחת ולא יותר אבל במחט שנמצא בריאה ע"כ מיירי שנמצא בבשר הריאה ולא במקום שמתפצל סמפון מחבירו וא"כ אם אתה אומר שבמקום הזה ניקב הסמפון ויצא לבשר הריאה לא עשה רק נקב א' אבל אם תאמר שנקב במקום שמתפצלי' הסמפונות תאמר שעשה שני נקבים האחד מסמפון לחבירו ואח"כ עשה נקב בבשר הריאה ובא לכאן וא"כ אף שע"כ עשה נקב א' לא מחזקי' ריעותא שעשה שני נקבי' כיון שאין הכרח שעשה שני נקבים:
ודוגמא לזה כתב ש"ש ש"ג פ"ד ליישב דעת ב"י בבדה"ב סי' קי"ט דאפי' מי שהמיר אינו חשוד למפרע שאם שחט או ניקר חלב ואח"כ המיר באותו יום הכל כשר והק' עליו נעמיד בהמה בחזקת איסור והרי הרשיע לפניך כמו במקוה שנמדד ותי' דבמקוה שאני דאותו חסרון בעצמו שנמצא עתה אמרי' שהי' למפרע אבל בהמיר שמעשה רע שעשה עתה ודאי לא עשה למפרע רק דנימא מדהשתא עשה מעשה רשע גם למפרע עשה מעשה רשע אחרת הא לא אמרי' ע"ש וה"נ דכוותי':
ומ"ש על קושי' פלתי סי' ט"ל סק"ד שהק' מה נפ"מ בין דעת דאין סרכא בלא נקב ובין דעת תוס' דסרכא שלא כסדרן טרפה משום דסופו להתפרק סוף סוף כסדרן כשר ושלא כסדרן טרפה וכתבת דנפ"מ אם הושיט ידו למעי בהמה והרגיש בסרכא וא"י אם הוא כסדרן או שלא כסדרן וחי' אח"כ יב"ח לרש"י כשרה אבל לתוס' טרפה דאף דחי' יב"ח אין ראי' שהוא כסדרן דמשום סופו להתפרק יכולה לחיות עד יב"ח אחר הפירוק, גם אני נשתמשתי הרבה בסברא זו אבל לדינא צריך עוד דו"ח אך תירוצך הוא דוחק גדול וא"י אם אפשר להושיט ידו למעי בהמה בחיי' באופן שיגיע ידו לריאה וירגיש בסרכא:
ולפי פשוטו י"ל למ"ש הר"ן בחולין מ"ז דלשיטת רש"י דאין סרכא בלא נקב ראוי' לאסור סרכא תלוי' וכן אפי' כסדרן אם היא מגב לגב או מחיתוך לגב וכו' ולשיטת התוס' שרי דאין סופו להתפרק:
ועוד נ"ל נפ"מ דר"ן שם הק' כיון דכי יש נקב בריאה אפשר דהדר בריא ומתכשרא בסרכא א"כ אפי' ליכא סרכא רק נקב ליתכשר ותי' דנקב שמעלה סרכא בכסדרן ודאי כשר אבל יש נקב שאינו ראוי' להעלות סרכא ולכן כשיש נקב אוסרי' מספק שמא אינו ראוי' להעלות סרכא ועיין תוס' ואשר"י חולין י"א דבספק טרפות הגבינות מותרין משום ס"ס ספק אינה טרפה ואת"ל טרפה שמא אח"כ נטרפה ולפ"ז יש נפ"מ אם יש נקב בריאה במקום שאפשר להעלות סרכא כסדרן לדעת רש"י הגבינות והחלב מותרין משום ס"ס דשמא נקב זה ראוי להעלות סרכא אבל לדעת תוס' כיון דאיכא נקב הוי ודאי טרפה והגבינות והחלב אסורין:
ומ"ש עפי"ד הר"ן הנ"ל ליישב קושי' הגאון מוה"ר שלום זצ"ל מקאמינקא לשיטת רש"י דאין סרכא בלא נקב והרי גם נקב קטן מעלה סרכא וא"כ לר"ש דס"ל עד שתינקב לבית הסמפונת ע"כ סרכא שלא כסדרן אינה אוסרת דגם נקב קטן דמותר לר"ש מעלה סרכא ובתיקוני זוהר תיקונא עשרין וחמשא מחמיר ואוסר סרכא שלא כסדרן והוא סתם ר"ש דכל הש"ס וכתבת עפי"ד הר"ן הנ"ל דכיון דנקב כשר לר"ש ע"כ אינה מעלה רק סרכא בכסדרן ואם עלה סרכא שלא כסדרן בודאי ניקב לבית הסמפונות שהוא טרפה יפה אמרת וגם אני חשבתי כן:
ומ"ש ליישב קושי' חת"ס יו"ד סי' ל"ח ע"ד תוס' ד"ה היינו רביתייהו שכתבו דתרי אוני דסריכי בכסדרן צריכי בדיקה לר"ג ושאר גאונים למ"ש הר"ן הנ"ל דהא דנקב בריאה בין אוני לאוני בכסדרן דמהני סתימת סרכא טרפה כל זמן שלא נסתם אינו אלא מספק שמא נקב זה אינו ראוי לסרכא ע"ש א"כ סרכא בכסדרן ל"ל בדיקה הא אפי' מבצבץ מ"מ הא חזי' דנקב זה ראוי לסרכא ע"ש דבריך ניתנו להאמר ולפענ"ד נראה דלק"מ שהרי פשוט שאם יש שני נקבים ובאחד יש סרכא ובשני אין סרכא דטרפה שמא נקב השני אין ראוי לסרכא וה"נ בנקב אחד שאין שלם ביניהם הלא גם דבר קטן מאוד אפשר לחלק לשנים ועיין תויו"ט פ"ג דמקואות מ"א ושמא במקום של חצי נקב ראוי להעלות סרכא וחצי השני של הנקב אינו ראוי להעלות סרכא דמ"ל אם יש הפסק עור ביניהם או לא וא"ש, ובחידושי' הארכתי, וד' יאר פניו אתנו סלה, ויבנה עיר על תלה, כנפשך ונפש אביך הנאמן הדוש"ת באהבה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל