אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה ע

תשובה סט

עוד להנ"ל

אחרי הודיע משלומינו ועל כן נקוה לשמוע מכם אשיב בד"ת על מה שתמהת ברש"י חולין מ"ה דפירש דכבדא כי כבדא עד שינטל כולו כדתנן גבי כבד ולא נשתייר ממנו כלום דמי דחקו לפרש שלא אליבא דהלכתא דקי"ל כמשנה אחרונה דבעינן שיור בכזית ולפענ"ד עיין פליתי סי' מ"א ולב ארי' חולין מ"ו והיוצא מדבריהם דטרפות הכבד הוא מצד עצמו אך זה רק אם לא נשתייר ממנה כלום אבל אם נשתייר כל שהו כשר מצד עצמו רק דבעי' כזית במקום מרה בשביל המרה ועיין עוד שם דהני מינים דלית להו מרה באמת סגי בשיור כל שהו ועיין בהקדמת הרמב"ם ליד החזקה דר"ה ור"י ור"נ קבלו מרב ושמואל ורבה ור"י קבלו מר"ה ור"י ומסתמא כולהו בחדא שיטתא כרבם ור' זירא אמר לרבה ור' יוסף בדף מ"ו ערוקאי כזית שאמרו במקום מרה וא"כ גם ר"נ ס"ל הכי וכיון דבדף מ"ה אמר אמימר משמי' דר"נ דכבדא כי כבדא א"כ מצד הכבד עצמו אינו טרפה אם נשתייר כל שהו ובמינים שאין להם מרה סגי בשיור כל שהוא לכן פי' רש"י כן דכבדא כי כבדא דסגי בשיור כל שהוא כדתנן וכו' וא"ש:

אמנם למ"ד דבעינן כזית במקום חיותא אם לא נשאר כזית טרפה מצד הכבד עצמה ועיין פלתי שם שהקשה דאי בעי כזית רק משום המרה א"כ מאי פריך לעיל אהא דאמר הלכה כדברי האומר בכזית ממתני' דלמא מתני' מיירי במינים שאין להם מרה ותי' בדוחק אך למ"ד דבעי כזית במקום חיותא ואין הטעם משום מרה לק"מ, ובהכי ניחא מה שדקדקת בתוס' מ"ו ד"ה הלכך שכתבו והכי קי"ל כדפסקי' לעיל הלכת כדברי האומר בכזית ואמאי לא העמידו לעיל דמייתי משנה אחרונה הו"ל למימר דהכי קי"ל ולהנ"ל ניחא דתוס' רוצים לומר דהכי קיימא לן דאפשר דבעינן כזית מצד טרפות הכבד עצמו ולא מחמת המרה דמשו"ה בעי כזית במקום חיותא ג"כ ולזה הביאו מדלעיל הלכה כדברי האומר בכזית ושקלי וטרי דשם מוכחת דמשום טרפות הכבד עצמו הוא כנ"ל:

אבל מ"ש דקשי' להו לתוס' דליסגי בשיור זית אחד מטעם ס"ס שמא הלכה כמשנה ראשונה ואת"ל כמשנה אחרונה דבעי' כזית שמא במקום מרה או במקום חיותא סגי ותירצו דספק אחד אינו נכנס בגדר ספק דכבר איפסקא הלכתא דבעינן כזית, ליתא דזה לא חשיב ס"ס כמ"ש תוס' ב"ק י"א ד"ה דקא דלא מצי למשרי מטעם ספק ספיקא דהוי תרי קולי דסתרי אהדדי וכו' וה"נ הוי תרי קולי דסתרי אהדדי דאם ישאר כזית במקום חיותא נתיר מכח ס"ס שמא כזית במקום חיותא בעי' ואם ישאר כזית במקום מרה נתיר משום שמא כזית במקום מרה בעינן:

ושוב הבאת קושי' פלתי סי' ט"ל אות ד' כיון דבין לרש"י בין לתוס' סרכא בכסדרן כשר ושלכ"ס טרפה א"כ מה ביניהו ותירצת דלתוס' לא הוי ריעותא כלל ואפי' יש בועה על הסרכא לא הוי תר"ל ואינני יודע מנלך הא, אבל אינני יודע מה קושי' הלא זה לשון תוס' בחולין מ"ז ומתוך הלכות טרפות של ר"ג וכו' משמע נמי שהסרכא מחמת נקב היא באה שמצריכי' נפיחה כשהאונות סרוכות זו לזו כסדרן וכו' והשתא אם הסרכאות באות בלא נקב א"כ כסדרן למה צריך נפיחה וכו' וא"כ הרי הנפ"מ מפורשת דלרש"י סרכא כסדרן בעי נפיחה ובדיקה ולתוס' לא בעי נפיחה ובדיקה ולק"מ:

ומ"ש על ב"י יו"ד סי' מ"ח שהביא דעת הרמב"ם פ"ו משחיטה הי"ב דמחט שנמצא בעובי ביה"כ מצד אחד כשרה אפי' נמצא בחוץ ע"ש ופלא בעיניך הלא בדף מ"ח פריך מ"ש ממחט שנמצא בעובי ביה"כ מצד אחד דכשרה ולא מפלגי' בין קופא לבר לקופא לגו ומשני התם אוכלים ומשקים דחקוהו ולרמב"ם הדק"ל דמצד חוץ לא שייך אוכלים ומשקים דחקוהו, הדבר פשוט דאם ניקב מצד חוץ בחלל הגוף לא שייך נמי חילוק שבין קופא לגו לקופא לבר דאימא שאר איברים דחקוה או שבהמה בכותל נתחכך ומדוחק הבהמה ניקב בקופה וכדומה או שניקב בפיה סמוך לו צד אחד ויצא לחוץ דרך פיה וממילא נשאר קופא לגו ואי דא"כ הוי מקום שאינו ידוע ואי אפשר לבדוק זה אינו דהרי לדעת הרמב"ם כתב ב"י דמחט שנמצא בחלל הגוף נמי אפשר לבדוק כל החלל וכשר:

ומה שהקשית עוד למ"ש הש"ך רס"י נ"ה בשם ש"ד דנשבר הערקום גופא טרפה מחמת צומת הגידין דאף דשם ליכא צוה"ג מ"מ חיישינן שמא מחמת חוזק השבירה נפסקו צוה"ג א"כ גם בנשברה השדרה למטה מאגפים במקום שכלה כח החוט לכל מר כדאית לי' בסי' ל"ב אמאי לא יהא צריך לבדוק החוט במקום המטריף דשמא מחמת חוזק השבירה נפסק החוט למעלה וכתבת לחלק דברגל שמתנדנד והולך חיישינן אבל שדרה דמינח נייח לא חיישינן וכהאי דחולין מ"ג דמחלק הגמ' בין ושט לקורקבן, הנה לכאורה החילוק נראה יפה אבל לפי דבריך החשש הוא על רגע השבירה ואז גם הרגל מינח נייח משא"כ שם בחולין החילוק הוא על משך זמן, אבל באמת לא דקדקת יפה שאין הטעם דמחמת חוזק השבירה נפסקו צוה"ג דהא בנחתך מיירי ועיין סי' ח"י סט"ו ובנחתך לא שייך ה"ט דהא נחתך בנחת אבל ראיתי בפמג"ד רס"י נ"ה שכתב הטעם דמחמת השבר נתקלקלו הגידין וא"כ לק"מ דאין אומרים בטרפות זו דומה לזו שהרי חותכה מכאן וחי' חותכה מכאן ומתה, ואפי' אם נאמר כדבריך דמחמת חוזק השבירה חיישינן שבשעת שבירה נפסקו צוה"ג לק"מ דהרי הא דשיעור חוט השדרה עד מקומות אלו פירש"י בחולין מ"ה לפי שמשם ואילך תשש כח חוט השדרה וירכים מעמידין אותה וא"כ שבירת השדרה שם אינו פועל לפסיקת החוט למעלה שאינו בחוזק דהא הירכים מעמידים אותה וגם אם השבירה פועל שם על החוט אין החוט שבמקום זה פועל על החוט למעלה לפי שתשש כח החוט שם:

ושוב הבאת קושי' מנ"ח, בהשמטות מצוה תקמ"ה בחולין קל"ט דקאמר אלא דחזי קן ואקדשי' איש כי יקדיש ביתו אמר רחמנא מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו והקשה לשיטת הר"א ממיץ שהביא הרא"ש בפירושו נדרים ל"ה דאדם יכול להקדיש מציאה אף שאינה תוך ד"א של אדם ולא זכה בה עדיין הואיל ובידו לזכות א"כ שפיר מצי להקדיש לקן היכא דחזי' לי' אף שאין קנוי לו עדיין הואיל ובידו לזכות, ואתה כתבת דכאן ל"ש הואיל ובידו לזכות דאדרבה צריך שילוח ולכן אף להרא"מ אינו יכול להקדיש כל זמן שלא זכה בו ולא כיונת יפה דקושי' הגמ' הי' על האפרוחים ולא על האם והאפרוחים בידו לזכות, אבל מעיקרא לק"מ דכיון דקנין ד' אמות הוא רק קנין דרבנן א"כ קרא דממעט מוקדשין משילוח הקן לא מיירי בהכי אפי' לשיטת דקנין דרבנן מועיל לדאורייתא עיין ב"ש ואב"מ סי' כ"ח מ"מ אי אפשר לומר דקרא איירי בקנין שיתקנו חכמים אח"כ באיזה זמן מאוחר וז"פ ובזה תהי' שביתת קולמסי כעת כי אני טרוד מאוד, וה' ירחיב לנו במהרה כנפשך ונפש אביך הנאמן, דושו"ט באהבה:

ש

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה