אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה סט

תשובה סח

שיל"ת ב' איפאלא ד' לס' בן פורת עלי עין תרס"ב לפ"ק:

האלף לך שלומים, מגבהי מרומים, לבני אהובי הרבני החו"ב זך ונקי מו"ה בן ציון נ"י ולזוגתך כלתי החשובה מ' גאלדא תי' לאוי"ט:

מכתבך קבלתי ושמחתי בשלומכם אשר תל"י גם מאתנו לא נעדר וברכתי תעלה לראש חמיך מחותני נ"י ישראל זאב בן עטיל ויניח ה' לו מכל אויביו מסביב ולא יריעו אויביו לו ובכל אשר יפנה יצליח כי הנה הכומר ביד היוצר, יחליץ ה' את חמיך מן המיצר ולא יחגרו ביז"ע [ר"ת ישראל זאב בן עטיל] ועל אויביו יתגבר, ועתה באתי על ד"ת ודרך כלל אני אומר אם חכם בני ישמח לבי גם אני אבל אעוררך באיזה פרטים מ"ש לתרץ קושי' תוספות חולין כ"ח על רש"י שכתב דהאי בר אוזא דממסמס קועי' דמא לא בעי למיבדקי' משום ספק דרוסה דתלי' בכלבא או בקניא דמה נפ"מ כיון דאפי' קניא בעי בדיקה וכתבת למ"ש טו"ז סוס"י ע"ט דאם נדרסה האם מזיק גם לולד וא"כ יש נפ"מ דאי תלי' בקניא הולד מותר משא"כ בדרוסה, לא כיונת יפה דשם בבהמה מיירי שהולד יש לו חיות בפני עצמו רק דאמרי' היא וולדה נדרסו אבל כאן בבר אוזא שהוא עוף אין כאן ולד רק ביצה והרי קי"ל בסי' פ"ו דביצת טרפה אסורה מן התורה ואפי' לא נטרפה אלא סמוך לשחיטה עיין ש"כ שם סק"ח וא"כ גם אם צריכה בדיקה משום נקובה נמי ביצתה אסורה ושפיר הקשו תוס' דאין נפ"מ בין אם בעי בדיקה משום ספק דרוסה או משום קניא:

ומ"ש ליישב קושי' שני' על רש"י דא"כ אמאי קאמר לקמן מ"ג נפקא מינה לספק דרוסה ולא קאמר נפ"מ לספק נקובה עפמ"ש תוס' לקמן מ"ג אמאי חוששין לספק דרוסה נימא נשחטה הותרה אפי' בנולד ריעותא מחיים ותי' דדרוסה שכיח והש"ך סי' נ' כתב דדברי תוס' אלו ותוס' יבמות ל"א הם רק לרבה אבל לאביי ורבא אם נולד ריעותא מחיים לא מוקמינן אחזקה ולפ"ז א"ש דבחולין כ"ח הוא רבא שפיר פירש"י דבעי בדיקה משום ספק נקובה דלדידי' בריעותא מחיים לא מוקמי' אחזקה אבל לקמן מ"ג הוא רבה וא"כ בספק נקובה מוקמינן אחזקה הוצרך לומר נפ"מ לספק דרוסה והוא דבר נאה, אלא שיש לפקפק דהרי אפי' לדעת מהרמ"ל בתשובה שהביא הש"ך סי' נ' דגם בריעותא מחיים מוקמי' אחזקה מ"מ בישב לו קוץ בושט חיישינן שמא הבריא משום דשכיח וכן מ"ש רשב"א בתשו' בנמצא מחט תחוב ולא הספיק לבדקו אם ניקב משני צדדים דטרפה היינו נמי משום דשכיח ע"ש בש"ך וא"כ עכ"פ מצינו נמי ספק נקובה דלא מוקמי' אחזקה כיון דשכיח ואכתי תקשי דהו"ל למימר נ"מ לספק נקובה ואין לומר דלא קאמר הכי דא"כ הי' במשמע כל ספק נקובה אפי' היכא דלא שכיח דזה אינו דהיכא דל"ש לאיסור טפי לא הוי ספק נקובה אלא ודאי אינו נקובה משום דמוקמי' אחזקה ולא מקרי ספק נקובה רק היכא דשכיח טפי לאיסורא:

אבל מ"ש לתרץ קושי' הש"ך סי' ל"ג על הרמב"ם ושו"ע דפסקו נקובת הושט הוי נבלה מחיים מחולין ל"ב דקאמר נבלה דמטמא מחיים לא קתני ואפ"ה קתני נקובת הושט עפ"י שב שמעתתא ש"ה פ"א דאי בנולד ריעותא מחיים ל"א נשחטה הותרה ע"כ ס"ל דמחזיקין מאיסור לאיסור הגם שהבנין נאה אבל אין לו יסוד כלל, דהא הכל בנוי על קושי' איך אפשר לומר כלל דנקה"ו לא הוי נבלה מחיים רק טרפה הא לאחר מיתה הכל מודים דהוא נבלה דהוי פסול בשחיטה כמ"ש הש"כ שם והא אין מחזיקין מאיסור לאיסור, וזה שיבוש גדול דאין מחזיקין מאל"א לא שייך אלא בספק אם נאסרה באיסור השני לא אמרינן כיון שקודם ודאי היתה אסורה באיסור ראשון אוקמא אחזקת איסור כיון דאיסור ראשון ודאי פקע אבל בודאי אסורה באיסור השני כמו נקה"ו לאחר שחיטה דהוי ודאי נבלה מה אין מחזיקין מאל"א שייך בזה וכי בשביל שהיתה טרפה מחיים אי אפשר לה להיות נבלה לאח"ש (ויש לדון בזה משום אא"ח ע"א ואכ"מ] והרי אפי' מהיתר לאיסור מחזיקין דשמוטה לדעת בה"ג אין כאן אפי' טרפות מחיים ומ"מ אין שחיטה מועלת לו והוי נבלה מחמתו לאחר שחיטה עיין תוס' חולין ט':

ומה שהקשית לדעת הש"ך דנקה"ו לא הוי נבלה מחיים רק טרפה ולאח"ש הוי נבלה א"כ מה פריך בדף ל"ב מאלו טרפות לישני דהתם מחיים ונפ"מ לחלבה [וא"צ לזה אלא דנפ"מ אם חתך ממנה כזית בשר מחיים ואכל דחייב נמי משום טרפה למ"ד אחע"א אמה"ח או במה"ח ואפילו למ"ד אאחע"א מ"מ אי לאו לאברים עומדת ולאו לחתיכת בשר עומדת הוי אמה"ח או במה"ח וטרפה איסור בת אחת עיין חולין ק"ג ויש להאריך בזה] והא דקתני דהוי נבלה היינו לאח"ש וניחא לך עפ"י תוספת בדף ל"ב דמתני' דאלו טרפות משמע לי' לאח"ש מדקתני כל שאין כמוה חי' ולא קאמר כל שאינה חי' ע"ש, יפה כתבת ומיהו בלאה"נ לק"מ דהרי הוכחת הש"ך דנקה"ו לא הוי נבלה מחיים מהא דאמרי' התם כי קתני נבלה דלא מטמא מחיים וכו' והרי המקשן דפריך ורמינהו אכתי לא אסיק אדעתי' האי סברא עד דמסיק לבסוף ולק"מ:

ומ"ש ליישב מהרש"א בכורות כ' ע"ב בתוס' ד"ה חלב פוטר שהקשה לרבנן נמי קשי' היכי אכלי' בישרא נימא סמל"ח ותי' דהך דשמא במקום נקב שחט לאו בחזקת איסור שלא נשחטה עומדת אף אם נשחטה במקום נקב נשחטה כראוי ולא מקרי אלא טרפה שנשחטה ומטהרה מידי נבלה הוא והוא פלא כמו שמתמה פמג"ד סי' ל"ג בשפתי דעת סק"ה הא נקה"ו הוי נבלה. וכתבת דאליבא דתוס' שפיר כתב מהרש"א דתוס' עכ"ח ס"ל דנקובת הושט לא הוי נבלה רק פסוקת הגרגרת מדציינו בדף ל"ב ורמינהו אלו טרפות בבהמה פסוקת הגרגרת ולא הביאו כלל נקה"ו שנזכר במשנה קודם פסוה"ג, הנה הגם שכבר קדמך בזה היעב"ץ ח"ב סי' י"א לדעתי אינה הוכחה כלל דתוס' ציינו ורמינהו ורומיא דמתני' הוא מפסוקת הגרגרת דאיתא במתני' דל"ב שהוא נבלה משא"כ נקובת הושט לא נזכרה כלל במשנה דף ל"ב רק במשנה דרפא"ט ואין כאן רומי' רק מפסוה"ג ולכן ציינו התוס' על זה:

ומה שנ"ל ביישוב דברי מהרש"א לפמ"ש בנובי"ק אהע"ז סי' מ"ג דבכל ספק בשחיטה יש שני חזקות זו נגד זו דלבהמה יש חזקת אינו זבוח ונגד זה יש לה חזקת טהרה שהרי בחייה טהורה היתה ואם אתה אומר שלא נשחטה א"כ עכשיו היא טמאה שהרי נבלה היא ע"ש ובתשו' אמרי אש דחה זה דלא אמרי' אוקמא אחזקה אלא לומר שלא נתחדש דבר ולא נעשה מעשה אבל לא אמרינן אוקמא אחזקה ודאי נתחדש דבר ונעשה מעשה השחיטה, ולפי זה בספק נקובה הושט אף דלאח"ש הוי נבלה משום דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת מ"מ אינה מטמאה משום נבלה דהא לענין טומאה אדרבה בחזקת טהרה עומדת כמ"ש נוב"י וכאן שנשחטה ודאי כהוגן א"צ לומר מצד החזקה שנתחדש מעשה אדרבה אמרינן שלא נתחדש מעשה ולא ניקב הושט ועוד אפי' ליכא חזקת טהרה מ"מ לאו בחזקת טומאה עומדת עכ"פ ועיין חולין ט' ושם בתוד"ה ואסורה באכילה ומעתה לענין טומאה נבלה אין לומר דניחוש שמא במקום נקב שחט ואי דאזלינן בת"ר מ"מ נימא סמל"ח דהא אין כאן חזקת טומאה ואדרבה איכא חזקת טהרה כנ"ל וממילא אזלי' בת"ר ואינה מטמאה משום נבלה וכיון שכבר החזקנו הרוב שאינה נקה"ו לענין שאינה מטמאה משום נבלה שוב לא אמרי' סמל"ח אפי' לענין איסור כיון שכבר החזקנו הרוב לענין טומאה וכמ"ש הפלא"ה סופ"ק דכתובות שאם החזקנו הרוב לענין איסור שוב מהני גם להוציא ממון ולא אמרינן סמל"ח ממון וזה כונת המהרש"א דהך חששא דשמא במקום נקב שחט לאו בחזקת איסור שלא נשחטה עומדת לומר דלא שייך חזקת טהרה משום דלא אמרינן חזקה שנתחדש מעשה שחיטה דהא אף אם נשחטה במקום נקב נשחטה כראוי ונעשה מעשה השחיטה ושפיר איכא חזקת טהרה וא"כ לא מקרי אלא טרפה שנשחטה מקרי אפי' תאמר סמל"ח ומטהרה מידי נבלה הוא שאין מטמאה משום דאזלי' בת"ר כיון דלענין טומאה לא שייך סמל"ח וממילא גם לאיסור לא אמרינן סמל"ח ושפיר אכלי' בישרא וא"ש:

ומ"ש לתרץ קושי' מהרש"א דלא אמרינן סמל"ח אלא באיקרא אבל לומר בכל בהמות סמל"ח לחוש שמא במקום נקב קשחיט הרי ודאי אנו סותרים רוב בהמות כשרות, הגם שנראה מזה שכלך ישר בסברא מ"מ אינו אמת דאין הענין כמו שכתבת דע"י החזקה נחלש הרוב אלא דע"י החזקה אנו אומרים שזהו מן המיעוט דהא החזקה אינה מכחשת הרוב דבשביל שבהמה בחזקת איסור עומדת א"א לומר שזה אינו מומחה ועיין מ"ש תוס' חולין פ"ו ד"ה מ"ט וזה אפשר לומר בכל בהמה ששוחט שהיא מן המיעוט בשביל שבחזקת איסור עומדת, ותדע דאם כסברתך מה פריך לר"מ היכי אכיל בישרא דלמא לא חייש למיעוטא אלא באיקראי כמו בקטן וקטנה ביבמות ס"א אבל לא בכל בהמות א"ו ל"ש רק בכל בהמה ששוחט חיישינן שזו היא מן המיעוט ואין אנו מכחישין שרוב כשרות רק חיישינן על אותה בהמה שהיא מן המיעוט:

ומ"ש עוד ליישב קושי' מהרש"א וקושי' תוס' על רש"י אמאי לא קאמר נפ"מ לספק נקובה עפ"י דברי פלתי דהרשב"א הקשה לרש"י ניקב זה בלא זה היכי משכח"ל למה דלא קי"ל כעולא וחוששין שמא הבריא ותי' דוקא בכל הושט אין לו בדיקה מבחוץ לפי שעיניו משוטטות בכל אבל במקום ידוע כנגד אותו מקום שניקב הפנימי יש לו בדיקה גם מבחוץ ע"ש והק' פליתי אות י"א א"כ בבהמה נמי יש לה בדיקה שיבדוק החיצון במקום ידוע וישחוט שם ואח"ש יבדוק כל עור הפנימי דושט ותי' דאכתי יש חשש שמא במקום שניקב הפנימי שחט והחיצון ניקב במקו"א וגם ניקב זה שלא כנגד זה טרפה ע"ש ועיין פליתי אות ב' שכתב דניקב זה שלכ"ז לא הוי נבלה רק טרפה וא"כ מיושב קושי' תוס' ומהרש"א כיון דספק נקובה ל"ש אלא לענין טרפה ולא לענין נבלה ל"ש חזקת איסור ואמרינן נשחטה הותרה אלו דבריך והוא דבר שכל אף שיש להשיב הרבה, אבל לא דקדקת בדברי פלתי שלא כתב בניקב זה שלכ"ז אלא דלא הוי נבלה מחיים אבל מודה דאין שחיטה מועלת לו ולאח"ש הוי נבלה ושפיר שייך חזקת איסור וליתא למ"ש:

ושוב הזכרתני מה ששמעת ממני ליישב לשון הטור בסי' ל"ג שכתב ניקבו שניהם אפי' זה שלא כנגד זה טרפה הלכך בכל מקום שניקב טרפה והב"י תמה דמאי הלכך שכתב הטור היינו הך שכתב לעיל ניקב זה שלכ"ז טרפה, ואמינא עפמ"ש נובי"ק חיו"ד סי' ט' דאם ניקב הושט סמוך לראש ששם דבוק בבשר נמי טרפה ול"א שהבשר סותם שהרי שני עורות דבוקים הרבה ואפ"ה ניקב זשלכ"ז טרפה וה"נ לפעמים גמדא לי' ולא נשאר דבוק במקומו ע"ש וזה ג"כ כונת הטור כיון דניקב זה שלכ"ז טרפה משום דגמדא לי' הלכך כל מקום אפי' ניקב סמוך לראש נמי טרפה מה"ט והוא נכון ופשוט. ושמחתני בהודעה שכונתי לדעת הגדול בס' תשובה מאהבה ח"א סי' פ"ו, מובא בפ"ת רס"י ל"ג, וה' יחנך בני ויאר עיניך בתורתו ויראתו כנפש אביך הנאמן דושו"ט באהבה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה