אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה סח

תשובה סז

שיל"ת ב' איפאלא עש"ק נשא תרנ"ה לפ"ק. שוכ"ט לאהובי חתני הרב הגדול, מעוז ומגדול, כמו"ה יוסף צבי נ"י סופר אבדק"ק שאמשון ולבתי הרבנית היקרה מ' פערל תי' לאוי"ט עם כל צאצאיכם נכדיי היקרים שיחי' ותי' לאוי"ט:

קבלתי מכתבך וכו' ועד"ת אשתשע עמך קצת ומ"ש לתרץ קושי' בריש השוחט דפריך עד כמה לישחוט וליזול והק' המקשה הא יש חשש שמא במקום נקב קשחיט אלא כיון דלא אפשר סמכינן ארובא אבל יותר מרוב אסור לשחוט לכתחלה כדי שיוכל לבדוק המיעוט דהיכא דאיכא לברורי מבררי' וכתבת ליישב כיון דנשחט הרוב אמרינן נשחטה הותרה והוי רוב וחזקה להיתר וא"צ לברר, דע כי ענין נשחטה הותרה לכאורה אין לו פי' מה חזקה הוא זו אבל פשר דבר הוא כי רוב בהמות כשרות וא"כ החזקנו בהמה זו בכשרה אלא דמחיים כיון דבלא"ה אסורה משום אבמה"ח ואינו זבוח ל"ל דכבר החזקנו אותה בהיתר מכח רוב זו היא חזקת נשחטה הותרה ולפי"ז אין קיום לדבריך מתרי טעמי חדא כיון דחזקה זו גופא מכח רוב בהמות כשרות אין כאן אלא חדא דהכל חד החזקה והרוב ושנית כיון דאם נאמר דצריך לבדוק מיעוט בתרא של הושט א"כ עדיין לא יצא הדבר בהיתר ול"ש נשחטה הותרה ועיין סברא זו בש"ך סי' ח"י סקכ"ה:

ומה שעמדת על דברי הרא"ש בחולין מ"ג דכתב וז"ל דהקילו בספק דרוסה הואיל וא"א בענין אחר ועלה בדעתך דמה שהקילו היינו משום דאיכא ס"ס אלא היכא דאיכא לברורי מבררי' אלא שמצאת בב"י סי' נ"ז ד"ה בהמה שכתב בשם מהרי"ח דאיכא למימר בס"ד הקילו כמ"ש הרא"ש ועוד דהוי ס"ס וכו' ומשמע דטעמא של הרא"ש לאו משום ס"ס לכן חשבת בכונת הרא"ש דטעמי' משום דמוקמי' הבהמה בחזקת כשרות רק מדרבנן החמירו לבדוק היכא דאפשר והיכא דלא אפשר הקילו, הנה זה פשוט דהכי אמרי' בחולין מ"ג למ"ד אין חוששין לס"ד משום דאוקי מלתא אחזקי' ומ"ד חוששין היינו משום דדרוסה שכיח כמ"ש תוס' בחולין מ"ג ע"ב ד"ה קסבר וא"כ היינו דוקא באפשר אבל בלא אפשר שרי:

ולולי דבריהם הי' נ"ל עוד עפמ"ש רשב"א בחידושיו לחולין דף י' דס"ל לאביי דלא אמרי' סדא"ו לחומרא אלא כגון חתיכה ספק חלב ספק שומן שאין הספק תלוי במעשה ובמקרה אלא חתיכה זו מעולם היתה או חלב או שומן ולא ידענו לה היתר מעולם אבל במקום שהספק תלוי במעשה ובמקרה אע"פ דליכא חזקה שרי דאמרי' דלא נתחדש מעשה ע"ש ולפי"ז בס"ד הי' לנו להתיר כיון שהספק תלוי במעשה ובמקרה ועיין בר"ן חולין מ"ג גבי ספק קניא שכתב דמאי דתלינן בקני' לאו משום קולא היא אלא משום דדרוסה מלתא אחריתא היא ע"ש אלא דכבר כתב מהרי"ט בתשו' ח"ב סי' א' דאפי' לדעת הרמב"ם דסדא"ו מה"ת לקולא מ"מ היכא דאפשר לברר איסורו מודה דמה"ת לחומרא וכמ"ד בכריתות י"ז דבשני חתיכות איכא אשם תלוי משום דאפשר לברר איסורו ע"ש ולפ"ז י"ל נהי דספק במקרה מותר היינו דוקא היכא דא"א לברר איסורו אבל בספק דרוסה כיון דאפשר לברר איסורו ע"י בדיקה אפי' ספק במקרה אסור מה"ת וה"ט דמ"ד חוששין לס"ד, ומעתה שפיר כתב הרא"ש דבעור החיצון של ושט כיון דא"א לבדוק והוי א"א לברר איסורו שוב הקילו דאין חוששין כלל כיון דהספק תלוי במקרה וא"ש:

ובזה י"ל פרפרת נאה דפריך בחולין אדעולא דאמר ישב לו קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא ומ"ש מס"ד ומשני קסבר אין חוששין לס"ד והדר פריך ומ"ש משתי חתיכות וכו' והוא פלא מה דמיון יש לזה לשתי חתיכות וגם הדמיון לס"ד תמוה קצת ולפמ"ש י"ל דבין אם פי' הבריא ניקב או פי' הבריא נתרפא י"ל דאין חוששין כיון דהוי ספק במקרה וי"ל דחוששין כיון דאפשר לברר איסורו דנהי דאי אפשר לברר היתירא לרש"י דגם נקוב אין לו בדיקה מבחוץ מ"מ אפשר לברר איסורו דאפשר שיהי' הנקב ניכר וגם בהבריא ונתרפא אף דאי אפשר לברר היתר מ"מ אפשר לברר אי' דמקומו נעשה צלקת עיין נדה נ"ה ותוס' שם והיינו דפריך ולעולא מ"ש מס"ד דג"כ הספק תלוי במקרה ואפ"ה אסור משום דאפשר לברר אי' וה"נ אפשר לברר איסורו ותיאסר ומשני קסבר עולא א"ח לס"ד וע"ז פריך ומ"ש משתי חתיכות דס"ל דטעם שתי חתיכות הוא משום דאפשר לברר אי' א"כ חזינן דהיכא דאפשר לברר אי' ספק אסור מה"ת דאפי' א"ת איכא ומשני התם איתחזיק אי' דטעמא דהתם אינו משום אפשר לברר איסורו אלא משום דאיקבע איסורא:

ומה שעמדת על דברי הר"ן שם בסוגי' דושט שהק' ג"כ קושי' זו שהק' הרא"ש ותי' דסימנים קשים הם אצל דרוסה וק"ל הא ראינו ששלט הארס בחיצון ולא הועיל קשויין כבר נשמר הר"ן מזה, במתק לשונו שכתב דכיון דשני עורות הן אפי' האדים החיצון אין סופו לירד לעור הפנימי דסימני' קשים הם אצל דרוסה וכונתו כמו שאתה מודה בס"ד שנמצא שהאדימו הסימנים ושלט בהם הארס מ"מ אמרינן בבהמה אחרת שהיא ס"ד דסימנים קשים הם אצל דרוסה ואין מביאין ראי' מסימנים אלו ששלט בהן הדרוסה ה"נ באותן סימנים עצמן כיון דשני עורות הן אין מביאין ראי' מעור החיצון ששלט בו הדרוסה על עור הפנימי ועדיין אמרינן בו דקשה הוא אצל דרוסה עיין היטב בלשון הר"ן ותראה שכן הוא וכ"ש דקושי' הר"ן ודאי מיושב שהרי באמת לא ראינו שהאדים החיצון וא"כ אמרי' דודאי לא שלט הדרוסה בסימנים משום דקשי' הם אלא כיון דאפשר בבדיקה צריך לבדוק אבל כיון שבדקנו בפנימי ולא האדים והחיצון א"א לבדוק שוב אמרינן מדלא האדים הפנימי ודאי גם החיצון לא האדים משום דסימנים קשים הן אצל דרוסה וכעת די בזה ובזה אתה שלום וביתך שלום ואך טוב וחסד ירדפונו כל ימי חיינו כנפשך ונפש חמיך דוש"ת באהבה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה