בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה סו
שיל"ת ב' איפאלא ג' תצוה תר"ן לפ"ק:
שוכ"ט לכבוד המו"מ, מלא פלג, השנון, שמו ינון מו"ה שמואל שטאססעל נ"י בק"ק מ' לאפאש:
מכתבו וכו' והנה האריך ליישב כמה קושיות בדרך חידוד ויסודו בנוי ליישב קושית מהרש"א בחולין כ"ח בתוס' ד"ה אתא שהקשו אי ושט יש לו בדיקה מבחוץ א"כ מה פריך ור"מ היכי אכל בישרא דלמא במקום נקב שחיט ונימא דהוי אכל ע"י בדיקה, ותירץ שיש שום חולי שיאדים כמו דרוסה ואין לו בדיקה מבחוץ והקשה מהרש"א ל"ל הכי שיש שום חולי הא למיעוטא דדרוסה גופא איכא למיחש דאין לו בדיקה מבחוץ עיין שם [עיין מה שכתב על קושית מהרש"א בתשובה הקודמת] וכתב ליישב על פי דברי ש"ש שמעתתא א' פ"ד שכתב לדעת רשב"א חולין ט' דאפילו סדא"ו הוא לחומרא מ"מ בספק הבא ע"י מקרה ומעשה שאנו מסופקים אם נתחדש המעשה והמקרה לאיסור אזלינן לקולא א"כ איך יליף בחולין י"ב דאזלינן בת"ר מכל הני דקאמר שם ודלמא טרפה הוא ודלמא לא אזלינן בת"ר והתם ה"ט משום דספק תלוי במקרה אזלינן לקולא, ותי' דהתם יליף דאזלינן בת"ר דאל"כ ניחוש שמא הוא טרפה בתולדה ע"ש, ולפ"ז לדרוסה לא חיישינן כלל אפילו ר"מ דחייש למיעוטא משום דתלוי במקרה ולכן כתבו תוס' חולין שיאדים כמו דרוסה שהיא מיעוט בתולדה, ולפענ"ד קושית ש"ש מעיקרא לק"מ דהרשב"א לא חידש אלא אם הספק הוא אם נתחדש כלל מעשה או מקרה האוסר בזה אמרינן דספק מה"ת לקולא ותלינן דלא נתחדש המקרה ומעשה ומ"מ אין לו ענין לחזקה כמו שביאר רשב"א שם אבל היכא דאיכא ודאי מיעוט בהמות שנתחדש בהם מקרה ומעשה המטריף והספק הוא על בהמה זו אם היא מרוב שלא נתחדש בהם מקרה ומעשה המטריף או מן המיעוט שודאי נתחדש בהם מקרה ומעשה המטריף אי לאו דאזלינן בת"ר הי' ספיקו אסור מה"ת ועיין פלתי סי' ט"ל אות ב', ולפ"ז בהתרועע היסוד נפל הבנין דגם לר"מ דחייש למיעוטא כיון דודאי איכא מיעוט דרוסות בעולם שפיר איכא למיחוש שמא היא ממיעוט דרוסות, וגם תירוץ ש"ש דיש חשש שמא הוא טרפה בתולדה תמוה דהא לרשב"א בספק במקרה אפילו במקרה הבא בי"ש ספיקו לקולא וא"כ מה יענה לפי' שני שברשב"א נדה כ"ג גבי ושטו נקוב דטרפה אינו ראוי כלל לבריית נשמה אלא דחיישינן דילמא מתחלה הי' נולד ונברא כשר, אלא שלאח"ז ניקב ע"ש וא"כ כיון שנברא פ"א כשר אפילו נולד טרפה הוי ספק במקרה שנתחדש, אלא דבאמת מצינו דרובא דתליא במעשה לא אזלינן בתרי' אע"ג דודאי יש כאן רוב שנעשה בהם המעשה וכתבו אחרונים דלפ"ז במיעוט דתליא אפילו לר"מ לא חיישינן לי' וזה אין לו ענין לרשב"א הנ"ל דרשב"א מיירי אפילו במקרה הבא בי"ש אבל מיעוט דתליא במעשה הוי רק במעשה הבא מבחוץ ולא במקרה הבא בי"ש וא"כ מיעוט דרוסות הוי מיעוט דתליא במעשה ולא חיישינן לי' ולק"מ קושית מהרש"א אלא דבזה כבר הלכו נימושות ואינני מכניס עצמי בזה:
והנ"ל ליישב קושית מהרש"א בשנדקדק בלשון תוס' שכתב שיש שום חולי שיאדים כמו דרוסה מה רצונם במשל הזה שמאדים כמו דרוסה והי' די לומר חולי שיאדים וא"כ אינו ניכר בחיצון שהוא אדום. לכן נ"ל דהנה הטור בסי' ל"ג הביא דעת בעה"ע דאפילו בהמה ס"ד יש תקנה בשחיטה ולבדוק הושט מבפנים ולא חיישינן שמא במקום דרוסה קשחיט וכן הוא דעת רש"י פא"ט מ"ג ע"ב ותוס' שם כתבו דלמ"ש בדף כ"ח דבס"ד איירי לא יתכן לומר כן ע"ש, והרא"ש בדף מ"ג הקשה כיון דאין לושט בדיקה מבחוץ לענין דרוסה מה מהני בדיקת פנים דלמא עדיין הארס מבחוץ וסופו לחלחל לפנים, ותירץ דכ"ז שלא חילחל לפנים ניכר הוא גם מבחוץ ע"ש, אמנם למ"ש תוס' שיש חולי המאדים כמו דרוסה הדק"ל מה מהני בדיקת פנים דלמא עדיין הארס מבחוץ ולא חילחל לפנים ואי דא"כ הי' ניכר ז"א דשמא יש חולי בחיצון המאדים כמו דרוסה ואפילו אינו חולי המטריף ולהכי אינו ניכר וטרפה משום ס"ד, אך זה שיבוש דהא דאזלינן בת"ר ורוב אין בו חולי שיאדים כמו דרוסה, והתינח לדידן אבל לר"מ דחייש למיעוטא הדק"ל, ולפ"ז י"ל דזה כוונת תוס' דס"ל בתירוץ זה כשיטת רש"י ובעה"ע דבדרוסה ל"ש במקום דרוסה קשחיט דמקומו ניכר כשיטת רש"י ובעה"ע הנ"ל וא"כ ל"ק ר"מ היכי אכיל בישרא ניחוש לדרוסה ולכן תי' דאכתי איכא למיחוש לדרוסה כקושית הרא"ש דגם אם בודק בפנים שמא עדיין לא חילחל לפנים והוא מבחוץ ואינו ניכר ואי כתירוץ אשר"י שאם עדיין לא חילחל לפנים ניכר מבחוץ ז"א דיש שום חולי שאינו מטריף שיאדים כמו דרוסה ואינו ניכר אף אם עדיין לא חילחל לפנים וכנ"ל וא"ש כוונת תוס' באמת משום דרוסה ולק"מ קושית מהרש"א:
ומה שהק' ראש יוסף על מהרש"א חולין י"א שהקשה למ"ש תוס' שם דבפ"א איכא העמד טמא על חזקתו א"כ תקשי נימא סמוך מיעוטא לחזקה ואיך מביאין פ"א ואי כיון דהיא בת שתי שנים איכא חזקה שאינה טרפה, ז"א דהא הוי חזקה שלא נתבררה בשעתא, ותירץ דסמל"ח לא הוי אלא מדרבנן ע"ש והק' בספר הנ"ל הא כתבו תוס' יבמות קי"ט ע"א ד"ה מחוורתא ובחולין פ"ו ע"ב ד"ה סמל"ח דלר"מ סמל"ח הוא מה"ת, ולפענ"ד נראה דכבר האריכו גדולי אחרונים דיש שני מיני חזקה דמעיקרא האחת המבררת הספק והיינו אם אנו מסופקים אם נעשה מעשה ונשתנה הדבר ממש שהי' כגון שנים אומרים נתקדשה וב' אומרים לא נתקדשה למ"ד תרי ותרי סד"ר ומה"ת מוקמינן אחזקת פנוי' והיא מבררת הספק שלא נתחדש ולא נעשה כלל מעשה הקידושין וכן בגירושין בכה"ג וכן בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת מבררת שלא נעשה מעשה השחיטה ועיין חוו"ד סי' ק"י וחת"ס יו"ד סי' כ"ט אבל בחזקה דאיתרע כגון זרק קידושין או גט ספק קרוב לו ספק קרוב לה ל"ש לומר דמשום חזקת פנוי' או חזקת א"א נפלו הקידושין או הגט קרוב לו וכן בכתובות י"ג ל"ש לומר שחזקת כשרות שלה לכהן מבררת שהי' הבועל אדם כשר ועיין תוס' חולין פ"ו ע"א ד"ה מ"ט ומ"מ מוקמינן אחזקה דמעיקרא דמספק מניחין הדבר בחזקת שהי' מחזיקין אותו עד השתא כדאמרינן בכתובות כ"ד גדולה חזקה וכו' וע"ש בפירש"י ועיין תבו"ש סי' ח"י סקכ"ט ופי' המשניות נזיר ס"ג, ועיין ריטב"א מס' עירובין דף ל"ו ד"ה רבא דלעולם אזלינן בתר דבר שהספק בא ממנו ולא בתר הנגרר וכן כתב טו"ז יו"ד סי' א' סק"ו ופמ"ג שם ובגוו"ד כלל ס"ב חולק ע"ז ועכ"פ גם לדעת פמ"ג דהוי חזקה אין זה חזקה המבררת, ולפ"ז כאן שנולד הספק בפרה אם טרפה אם לאו ל"ש לומר משום העמד טמא על חזקתו הוי הפרה טרפה שהטמא הוא רק דבר הנגרר מן הפרה ואין זה חזקה המבררת רק מספק מניחין אותו טמא כמו שהי' ומעתה א"ש דבחזקה המבררת הוי סמוך מיעוטא לחזקה מן התורה כיון שהחזקה מבררת שהוא מן המיעוט וחזקה ומיעוט מעידין על דבר אחד אבל כאן שחזקת טמא אינה מבררת שהפרה טרפה והיא מן המיעוט שפיר כתב מהרש"א דסמוך מיעוטא לחזקה הוא רק מדרבנן:
ובתירוץ שני תי' המהרש"א דבמיעוט דלא שכיח לא אמרינן סמל"ח כמ"ש הרא"ש והאי מיעוטא דפרה נמי לא שכיח הוא ע"ש ושעה"מ פ"ג מיבום תמה דא"כ איך ילפינן דאזלינן בת"ר גבי קטן וקטנה הא שאני פרה דמיעוט לא שכיח משא"כ התם הוי מיעוט דשכיח, ולפענ"ד נראה דבאמת יש להבין מ"ש מהרש"א דמיעוט דפרה לא שכיח הא א"כ גם הרוב כשרות לא שכיח גבי פרה, ונ"ל דהנה התבו"ש סי' ט"ו הק' דברמב"ם פ"ב משאה"ט ה"ו ופ"ד ממ"א ה"ד משמע דבהמה שנשחטה תוך ז' מעל"ע אפילו בדיעבד אסור וכן משמע מתוס' נדה מ"ד ע"ב ד"ה דקיי"ל ובאשר"י שבת פראד"מ ובאה"ע סי' קס"ד ס"ז ביבמה שילדה אח"מ בעלה ומת הולד תוך שלשים וניסת לאחר קודם חליצה מותרת לבעלה בדיעבד רק היבם חולץ לה ע"ש, ותירץ דג"מ שם עפ"י תוס' נדה הנ"ל שהקשו אמאי אסורה הבהמה בדיעבד ניזול בת"ר ולדות שאינם נפלים ותי' דהוי מיעוט דשכיח ודבר ההוה הוא והך דבר ההוה הוא מיותר, אלא דכונת תוס' דבבהמה הספק הוא בכל הבהמות אם מותר לשחטם תוך ז' מעל"ע ואם נתירם הרי אנו מתירים ודאי גם המיעוט נפלים לכן אפי' בדיעבד אסור אבל ביבמה גוף הדבר שיזדמן שימות בלי שום זרע וישאר רק זרע זו שימות אח"כ אחר מותו תוך ל' יום הוא דבר שאינו שכיח כלל ולא דבר ההווה בכל הנשים שפיר אזלינן בת"ר דאם נתירה אכתי לא נתיר מיעוט נפלים דאפשר דכל אלו שיזדמן כן הם מן הרוב ע"ש, וזה כונת מהרש"א כיון דפרה לא שכיח גם אם נכשיר הפרה אינו מוכח שהכשרנו גם מיעוט טרפות דאפשר שכל פ"א הוא מן הרוב לכן לא אמרינן בי' סמל"ח וא"ש, ולפ"ז גם בהך דקטן וקטנה כיון דגוף הדבר שתפול קטנה לייבום או שתפול לפני יבם קטן אינו דבר ההוה בכל הנשים וכל הני שיזדמן כן אפשר שהם מן הרוב שאינם סריסים או אילנות ואין אנו מתירין כלל מיעוט סריסי' ואילנות שפיר ילפינן מפר"א דאזלינן בתר רוב וא"ש:
מיהו בעיקר קושית ש"ש ש"א ספ"ד להקשות איך יליף מפר"א דאזלינן בת"ר הא היא בת שתי שנים ועכ"ח דלא נולדה טרפה רק דליחוש שמא אח"כ נעשית טרפה וא"כ הו"ל ספק שנתחדש מחמת מקרה ומותר מה"ת, ותירץ כיון דאיכא העמד טמא על חזקתו וחזקת שאינה טרפה הוי חזקה שלא נתבררה שפיר אפילו ספק שנתחדש ע"י מקרה אסור מה"ת ע"ש והתינח אי לא אזלינן בת"ר אבל כיון דאזלינן בת"ר מה הקשה מהרש"א דנימא סמוך מיעוט טרפות לחזקת טמא, ז"א דא"כ הו"ל פלגא ופלגא וכיון שהוא ספק שנתחדש ע"י מקרה מותר מן התורה ולק"מ:
ומה שדקדק ראש יוסף אהא דקאמר פסח וקדשים מא"ל הא פסח נמי קדשים והו"ל למימר קדשים מא"ל פשוט דלק"מ דהרי קי"ל כרבנן דפסחים ע"ח דנטמא בשר אינו זורק את הדם כמ"ש רמב"ם פ"ד מק"פ וא"כ לר"מ דחייש למיעוטא כיון שא"י לאכול פסח א"י להקריבו כלל אבל שאר קדשים שפיר יכול להקריב אלא שא"י לאכול ומבטל מ"ע דאכילת קדשים ולהכי פלגינהו בתרתי דבפסח תקשי שא"י להקריב כלל ובשאר קדשים תקשי שא"י לקיים מ"ע דאכילת קדשים וא"ש, והשוכן מעונה, יתן לנו אבר כיונה ויברך אותנו בברכה שלימה, עדי יבנה עיר ד' שמה, כנפש החותם בברכת התורה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל