אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה סה

תשובה סד

שיל"ת ב' איפאלא ג' שופטים א' דר"ח אלול תרמ"ט לפ"ק. במיפק שעתא תתברך לעילא מן כל ברכתא תלמידי המופלג חו"ש כמו"ה שמואל הירש פלאכר נ"י ביישוב ערדא-בעניע.

מכתבך בא אלי שלשום והיום חשתי להשיבך אבל רק בקוצר לפי מסת הפנאי בימים אלו אשר ימים הקדושים משמשי' ובאים, ומה שתמהת על מהרש"א חולין כ"ח עמ"ש תוס' שיש שום חולי שיאדים כמו דרוסה ואין לו בידקה מבחוץ, ותמה מהרש"א אמאי לא כתבו דאיכא למיחש למיעוט דרוסה גופא ע"ש, [ע"ל סס"ג וסי' שאח"ז] וק"ל הא אמרי' בכורות כ' דלא אזלי' בתר רובא דתליא במעשה וא"כ י"ל דגם לר"מ לא חיישי' למיעוט דתליא במעשה ודרוסה הא תליא במעשה משא"כ חולי שמאדים כדרוסה אינו תליא במעשה, הנה לפ"מ שצידד בס' גוור"ד כלל ס"א דהא דרובא דתליא במעשה אינו רוב הוא רק מדרבנן אבל מה"ת שפיר הוי רוב ע"ש, ועיין בפמג"ד בפתיחה להל' שחיטה ריש שורש ד' מעיקרא לק"מ דדוקא אמרו לחומרא דלא אזלינן בת"ר דתליא במעשה אבל לחוש למיעוטא לחומרא שפיר חיישינן ואפי' למיעוטא דתליא במעשה כיון דמה"ת אין חילוק לא אמרו רבנן להקל משום דמיעוטא תליא במעשה:

וגם לפמ"ש מהרש"א חולין י"א בתוס' ד"ה אתי' דמיעוט טרפות הוי רק מיעוטא דמיעוטא ופירושו נ"ל כיון דיש ח"י מילי טרפות ובכל הני ילפותות דשם אין חשש רק על חד מין טרפות וזה הוי מיעוטא דמיעוטא שימצא בו טרפות זה דוקא וא"כ לפי דבריו צ"ל דהא דפריך ור"מ היכי אכיל בישרא הא במקום נקב קשחיט הוי רק מיעוטא דמיעוטא וגם ר"מ לא חייש וע"כ צ"ל כמ"ש פמ"ג בשפ"ד סי' ל"ו אות ה' דוקא מה"ת לא חייש ר"מ למיעוטא דמיעוטא דנימא בי' סמל"ח מה"ת אבל מדרבנן חייש ע"ש, ולפ"ז למ"ש גוו"ד כלל הנ"ל דמיעוטא דתליא במעשה הוי כמיעוטא דמיעוטא שפיר כתב מהרש"א דתוס' הי' יכול לתרץ דפריך היכי אכיל בישרא משום דרוסה גופא דהא מדרבנן חיישינן לר"מ אפי' למיעוטא דמיעוטא עכ"פ לסברת המקשן הזה כנ"ל:

ועוד נ"ל דכבר העיר נובי"ק אהע"ז סי' מ"ג ושאר גדולי אחרונים דהא דפריך בחולין י"א וליחוש שמא במקום נקב קשחיט אלא לאו משום דאזלינן בת"ר הא נקובת הושט הוי נבלה עכ"פ בשחט במקום נקב וא"כ איכא נגד הרוב חזקת אינו זבוח, ותי' משום דרובא וחזקה רובא עדיף ע"ש, והנה הא דרובא דתליא במעשה ל"ה רוב הוא מצד חזקה קמייתא דאוקמא אחזקה שלא נעשה מעשה, וכן ביאור בשע"ת ח"ג כלל ט"ו ועיין מג"א סי' ח' סקי"א ופמ"ג שם והארכתי בזה בתשובה ואכ"מ ע"ל סי' א'] ומעתה כאן נהי דמיעוט דרוסה תליא במעשה ואיכא חזקה נגד המיעוט חזקה שלא נדרסה מ"מ נגד חזקת שלא נדרסה איכא חזקת שא"ז ואיכא חזקה מול חזקה וממילא נשאר רוב ומיעוט כמו בעלמא ושפיר חיישינן למיעוט לר"מ וכתב מהרש"א שפיר:

ובזה יש ליישב קושית מהרש"א בבכורות כ' בתוס' ד"ה חלב שהקשה אמאי פריך ור"מ היכי אכיל בישרא, אמאי לא פריך ואנן היכי אכלינן בישרא נימא סמל"ח דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת ע"ש, ולפמ"ש ניחא דלדידן לא קשה די"ל דיש לנקובה בדיקה מבחוץ ואכלינן ע"י בדיקה כקושית תוס' חולין כ"ח ולא ס"ל כר"א דיש חולי שיאדים כמו דרוסה רק דלר"מ ק"ל היכי אכיל בישרא משום דרוסה גופא כקושית מהרש"א ואי דאיכא חזקת שלא נדרסה הא איכא כנגדה חזקת א"ז ושוב ניחוש למיעוט כמ"ש, אבל לרבנן ל"ק כלל דנימא סמל"ח דהא נגד חזקת א"ז איכא חזקה שלא נדרסה ואיכא חזקה נגד חזקה וממילא לא חיישינן נגד מיעוט ושפיר אכלינן בישרא וא"ש:

אבל האמת יורה דרכו נ"ל דל"ש בזה תליא במעשה כלל ואקדים דבגוו"ד כלל הנ"ל הק' בהא דאמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם הא הוי רובא דתליא במעשה דהא כשנולד אדם א"י כלום ואח"כ לומד ויודע וא"כ הו' מעשה גמור ואמאי אזלינן בתרי' ע"ש שהאריך, ולפענ"ד נראה דבר חדש דבאמת יש להבין מ"ט דרובא דתליא במעשה ל"ה רוב כיון שרוב בהמות נתעברות ויולדות תוך שנתן ונעשה בהם מעשה זו ומיעוט לא נעשה בהם מעשה זו של עליית זכר ואנו דנין על בהמה זו אם היא מהרוב או מהמיעוט אמאי לא אמרינן דהיא מן הרוב כיון דברוב בהמות ודאי נעשה מעשה זו ואפילו נאמר דזה הוי כמו חזקה שלא נעשה מעשה כמש"ל וסמל"ח, ז"א דשם בבכורות מיירי מה"ת ולדידן מה"ת ל"א סמל"ח, ועוד דאין זה במשמע לשון הגמרא שם. ועוד כיון שהרוב ודאי יצאו מחזקה זו ובהמה זו לא היתה לפנינו עד אחר שנולד הספק אם היא מן הרוב שיצאו מחזקתן או ממיעוט שנשארו בחזקתן ל"ש סמל"ח כלל, ומכ"ש כיון שהרוב ודאי יוצאין מחזקתן א"כ אין זה חזקה כלל כיון שעפ"י הרוב לא תשאר בחזקתן ועיין כעין סברא זו בנובי"ק אהע"ז סי' ל"א לחלק בין ראוהו חי מבערב או לא דבלא ראוהו חי ל"ש חזקת חיים אף שודאי היה חי פ"א כיון דודאי איכא מת בעולם ומיד נולד הספק אם חי אם מת ע"ש:

לכן נ"ל סברא ישרה דל"ש רוב אלא א"כ הרוב והמיעוט משוני' זה מזה כגון רוב בהמות כשרות ומיעוט טרפות או רוב נשים ולד מעליא יולדות ומיעוט מפילות דהמיעוט משונה מהרוב אבל היכא דאין המיעוט משונה מן הרוב ל"ש למיזל בת"ר ועיין חת"ס אהע"ז ח"ב סי' קמ"ד והארכתי בזה בתשובה [עיין בי"ש או"ח סי' ק"ה] וגם זה ברור כמו דאמרי' בחולין י"א דרובא דאיתא קמן עדיף מרובא דליתא קמן ה"נ אף דאזלינן אפילו בת"ר דליתא קמן היינו עכ"פ כשהרוב הוא בעולם בשעה שאנו דנין עליו רק דליתא קמן, אבל אם בשעה שאנו דנין עליו אינו כלל בעולם לא אזלינן בת"ר והארכתי בזה בסוגיא דפ"פ בהא דכתבו תוס' ברצון אינו רוב גמור אלא מדרבנן, ולפ"ז בהאי דבכורות כ' בעז אחר שנתה שאנו מסופקין אם כבר ילדה ל"ש לומר שהיא מן הרוב שכבר ילדו לפי שאין הרוב שכבר ילדו משונים מן המיעוט שעדיין לא ילדו דהאי גופא סריקא והאי גופא סריקא ועיין בראשונים ב"ק צ"ג ואין כאן לומר רק משום שרוב בהמות עולה עליהם זכר ומתעברות, גם בבהמה זו נעשה מעשה זו והרי מעשה זו כבר אינה בעולם ולא שום רושם ממנה וכבר חלף הלך לו אלא שהיו בעולם ובכה"ג לא אזלינן בת"ר כיון דרוב אינו בעולם וזה פירש רובא דתליא במעשה שאין כאן שינוי בעצם הרוב רק שתלוי במעשה שהי' לא אזלינן בת"ר, ולפ"ז דוקא אם לא נשאר רושם המעשה בעולם ושינוי ע"י המעשה ברוב אמרינן דרובא דתליא במעשה אינו רוב, אבל ברוב מאש"מ נהי שהרוב בא ע"י מעשה הלימוד מ"מ רושם המעשה נשאר בעולם שרוב שלמדו יודעים הלכות שחיטה שפיר אזלינן בת"ר ואמרינן שהוא מן הרוב מומחין היודעי' ה"ש וכקושיתנו הנ"ל כיון שרוב זה הוא בעולם אף שבא ע"י מעשה ולפענ"ד אמת נכון הדבר:

ובזה יש להצדיק דעת הב"ח באו"ח סי' ח' שכתב דלא מוקמינן הציצית אחזקתן כיון שאין החזקה בטבע ממילא אלא מכח אדם שתיקון הציצית ורובא עדיף מחזקה ומסקינן בבכורות דרובא דתליא במעשה לא חשיב רוב ומג"א שם תמה עליו, ולפמ"ש דרובא דתליא במעשה ל"ה רוב כיון שהרוב אינו בעולם בשעה שאנו דנין עליו ה"נ חזקה דוקא אם הוא בטבע שעדיין הטבע בעולם בשעה שאנו דנין הוי חזקה אבל אם הוא תלוי במעשה כיון שבשעה שאנו דנין כבר פסקה מעשה שלו ל"ה חזקה וא"ש, אלא שהב"ח מדויל ידי' משתלים שכתב שם דרמאש"מ מקרי רובא דתליא במעשה ע"ש בפנ"י וע"כ לא ס"ל כמ"ש וצ"ע, ומעתה גם בהך דה דמיעוט דרוסות אף שבא ע"י מעשה מ"מ כיון שרושם המעשה נשאר בעולם דזיהרא מקלי קלי לבהמה ונטרפת בו ויש בעולם מיעוט דרוסות לא מקרי מיעוט התלוי במעשה ושפיר כתב מהרש"א דלר"מ חוששי' למיעוט דרוסות:

ועוד נ"ל בטעמא דמלתא עפמ"ש הרמב"ם רפ"ח מסנהדרין דהא דהולכין אחה"ר הוא מצות עשה של תורה שנ' אחרי רבים להטות וכבר כתב שמ"ק ב"מ וי"ו דרוב אינו ודאי רק ספק אלא שהתורה התירו ספק זה ע"ש, ולפ"ז לא אזלינן בת"ר אלא אם דנין עליו לענין דיני תורה אבל כל זמן שאינו נוגע לד"ת אין לומר שודאי הוא מן הרוב, וראיתי בא' מן האחרונים ואינני זוכר כעת מקומו להשיג עמ"ש טו"ז חו"מ סי' רע"ז ס"ו דאם אינו ודאי נפל אין הבא אחריו בכור לנחלה משום דאזלינן בת"ר דהוי בן קיימא, והשיג דלענין בכור שאני דדרשינן ראשית אונו מי שלב אביו דוה עליו ובזה אף שמצד ד"ת אזלינן בת"ר מ"מ אין לב אביו דוה עליו מחמת רוב כי הא דאזלינן בת"ר הוא רק מחוקי תורה ולא בטבע אנושי [עיין ב"ש או"ח סוס"י רע"א], ולפ"ז בהאי דבכורות תחילה צריכין אנו לדון אם עלה עליה זכר ולומר רוב הבהמות עולה עליהם זכר והרי זה אכתי אינו נוגע לד"ת ואפילו עלה עליה זכר מ"מ אפשר שלא נתעברה ולא נפטר מן הבכורה וא"כ אכתי אינו נוגע לד"ת ולכן לא מהני רוב וממילא כיון דלא מהני רוב לומר שעלה עליה זכר שוב א"א לומר דרוב מתעברת ויולדות דכיון דלא עלה עליה זכר לא נתעברה ואולי לזה נתכוין מג"א סי' ח' ודלא כפמ"ג שם שהבין דמג"א מטעם ס"ס אתי עלה ולפ"ז בהאי דרמא"ש וכן בהאי דמיעוט דרוסות שכתב מהרש"א דמיד דאנו דנין רוב לענין ד"ת אם שחיטתו כשרה או אם ניחוש למיעוט שהבהמה טרפה שפיר אזלינן בת"ר וגם חיישינן למיעוט אף דתליא במעשה וא"ש וגם זו סברא ישרה לפענ"ד ושניהם כאחד טובים:

אלא דעל שני סברות שכתבתי תקשי מהא דהק' תוס' בכורות הנ"ל ויבמות קי"ט אהא דפריך שם אלא לא תינשא אמאי הלוך אחר רוב נשים ורוב נשים מתעברות ויולדות והק' תוס' הא הוי רובא דתליא במעשה, ולפמ"ש מאי קושיא הא שם הרוב בעולם שיש להם בנים ואינן זקוקין לייבום מיד אנו דנין על הרוב לד"ת אם זקוקה לייבום, אבל גם הא לא תברא דשם אנו דנין על אשה זו מכח צרה ואין לומר עלי' שהיא מהרוב רק מה שנאמר דצרתה מן הרוב יהני לה וכבר כתב הר"ן בגיטין ס"ד בשם הרמב"ן דאין חזקת פנוי של הקרובות שאין באות לדון לפנינו מועלת לה וה"נ אין מה שצרתה הוא מהרוב מועלת לה לכן שפיר מקשי רק רוב דתליא במעשה לפי טעם הא' דהוי כמי שרוב אינו בעולם כיון שהיא אינה מהרוב רק צרתה ורוב דצרתה אינו מועיל לה, וכן לטעם השני כיון דאנו אומרי' צרתה מעוברת משום רוב נשים מתעברות ויולדות ולגבי דידה אין נ"מ לד"ת שוב לא מהני רוב וממילא דלא מהני לגבי אשה שאנו דנין עליה, ובזה יש להסביר גוף סברת הרמב"ן הנ"ל דחזקה ג"כ לא מהני רק למה שנוגע לד"ת ולא שיהי' ודאי כמ"ש לענין רוב וא"כ על הקרובות שאין דנין עליהן ד"ת ל"ל כלל שהן פנויות מצד חזקה דמה שאינו נוגע לד"ת אין החזקה מכרעת וממילא לא מהני נמי לדידה וא"ש. ובזה צלח ורכב על דבר אמת ולמוד בהתמדה ויהי חן ד' עמך כנפש רבך החותם בברכה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה