בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה סד
שיל"ת ב' איפאלא יום ד' י"ב תשרי הרמ"ת קרן לפ"ק:
על רוב שלום תתענג בשמחת החג אהובי בני יקירי הרב המאוה"ג וכו' כמו"ה יצחק יעקב נ"י:
קראתי בכל לב מכתבך הנעים וכו' ועל דבר שאלתך אם נאבד הושט מאווזות הלעוטים בחטי תוגרמה (קוָקוָרוָץ) בלי בדיקה אם יש להכשיר, יפה הורית להכשיר וכן אני מורה ובא וכמו שהביא הש"ך סוס"י ל"ג בשם תשובת מהר"ם לובלין סכ"א וכתב דאפילו למחמירין בסימן ל"ט בנאבדה הריאה בלי בדיקה היינו משום דבריאה שכיח כמה מיני טרפות סרכות ובועות ומראות וצמקה ויתר וחליף וכדומה משא"כ בושט שאינו אלא טרפות פרטי אין להחמיר ע"ש, והש"ך בסימן ל"ט סק"ח כתב דגם המחמירין בריאה אינו מדינא אלא שחכמים עשו חיזוק לדבריהם לאסור בלא בדיקה, דאל"כ לא יתקיים תקנתם משא"כ בושט לא מצינו שעשו חיזוק זה כדי לקיים תקנתם והרי מתשובת מהרמ"ל שם נראה שלא פשט מנהג זה בכ"מ לבדוק הושט כלל וגם רמ"א כתב בסיל"ג ויותר טוב שלא לבדוק וא"כ לא עשו חיזוק כדי לקיים תקנתם, וכן פסק בספר חכ"א כלל ט"ז אות יו"ד בפשיטות ובפ"ת סוס"י ל"ג הביא בשם תשובת בית אפרים יו"ד סי' ו' עוד לחלק בין ריאה לושט דבריאה מיעוט המצוי שיהי' טרפה אבל בושט יש רק מיעוט המצוי שיש ריעותא ולקותא, אבל לא שיהי' טרפה ומשום דאינו שולט בחיצון, ובשם פמ"א הביא שם דאפילו ראו ריעותא בושט בעור הפנימי וברור להם שלא הי' נקב מפולש ולא בדקו אחר קורט דם ונאבד שכשר:
ועוד י"ל לחלק בין נאבדה הריאה לושט דגבי ריאה מיעוט המצוי הוא בטבע לכן אפילו בדיעבד אסור בנאבדה, אבל בושט המיעוט המצוי בא רק ע"י מעשה וכח וחוזק הלעטה והוי מיעוט הבא ע"י מעשה דלא אזלינן בתרא כמו דאמרינן בריש פ"ג דבכורות דרובא דתליא במעשה לא הוי רוב ועיין מג"א סימן ח' דהטעם דאמרינן חזקה שלא נעשה מעשה, וה"נ אף שודאי הלעיטו מ"מ אוקמא אחזקה שלא נעשה כ"כ בחוזק ובכח שינקוב הושט, ואפי' הלעוט בכח לא ניקב דסימנים קשים הם וכדאמרינן בחולין בסוגיא דדרוסה סימנים קשים הם אצל דרוסה והגם דלא מצינו זאת אצל נקובה ואצל קוץ, משום דודאי יש קוץ שיכול לנקוב אפילו קשה מאד, אבל ללעוט בקוקורוץ ודאי י"ל סברא זו דמשו"ה מקרי מיעוט דתליא במעשה:
ושנית י"ל עפמ"ש רשב"א בחולין דף ט' בטעם הג' דמשו"ה הצריכו בדיקה בריאה שאם יש סרכא תראה מיד לעינים בפתיחת הבהמה ואם אינו בודק נראה כמעלים עין מן האיסור ע"ש, ולפ"ז בנאבדה הריאה הוי כאיבדו בידים ומעלים עין מן האיסור לכן אסורה וגם בושט איבדו בידים אסור אבל נאבד בשוגג גבי ושט שפיר מותר:
ובגוף הדבר נ"ל לתת טעם נכון להצריך בדיקה לכתחילה ולהכשיר אם נאבד בלי בדיקה לא רק מצד חומרא לכתחלה והוא עפ"מ שכתב דג"מ יו"ד סי' ט"ו לחלק בין יבמה לבהמה אמאי בבהמה מחמרינן אפילו בדיעבד בנשחט תוך זי"ן ולא אזלינן בת"ר ולדות שאינן נפלים משום דבבהמה הספק הוא בכל הבהמות ואם ניזול בת"ר ודאי נאכל גם המיעוט שהם נפלים אבל ביבמה אינה דבר ההוה בכל הנשים רק מקרה באשה זו שפיר סמכינן בדיעבד שהוא מן הרוב ואין כאן איסור כלל עיי"ש שהעמיס כן בתוס' נדה דמ"ד, ולפ"ז בשלמא לענין לבדוק לכתחילה כיון שהוא מיעוט המצוי ואם לא נבדק ודאי נאכל גם מיעוט הטרפות שפיר צריך לבדוק אבל אם נאבד גם אם נכשיר את זו ונסמוך על הרוב לא נאכל ודאי מיעוט הטרפות דהרי כולם בודקים ובזו שאנו דנין עלי' אמרינן שהוא מן הרוב ואין כאן איסור כלל:
ולפ"ז יש סברא חדשה לחלק בין ושט לריאה ע"פ דברי רשב"א שהבאתי בסמוך ולהיפך ממש"ל והוא דבריאה כיון שאם יש סרכא נראית לעינים מיד בפתיחת הבהמה וא"כ אין לומר דמשו"ה תקנו לבדוק כיון דאם לא נבדוק ודאי נאכל גם מיעוט הטרפות דהרי אפשר שנראה הריעותא מיד בפתיחת הבהמה ואפי"ה תקנו לבדוק ומשו"ה גם בנאבדה אסורה אף די"ל דליכא איסור כלל וכנ"ל מ"מ הרי גם אם לא היו בודקין כלל נמי אפשר דליכא איסור כלל אם נסמוך על הרוב, אבל בושט שפיר י"ל דהא דצריך בדיקה לכתחילה היינו משום דאם לא נבדק ודאי נאכל מיעוט טרפות אבל בנאבד דלא שייך ה"ט וכמ"ש שפיר מותר וא"ש:
ויש לי מקום עיון למ"ש מג"א סי' תל"ז סק"ד דהא דאין בודקין כל ח"י טרפות משום כל היכא דאיכא לברורי מבררינן היינו משום דא"צ לברר אלא באם הי' לו חזקת איסור אבל כאן לא הי' לו חזקת טרפה סמכינן ארוב וא"צ לברר, ולפ"ז בושט דלדעת הפלתי סיל"ג אות י"ד דספק נקובת הושט הוי ספק בשחיטה ואוקי בחזקת איסור וכן דעת הרבה אחרונים א"כ אמאי א"צ בדיקת הושט מדינא אפילו באווזות שאין נלעטות שאינו מיעוט המצוי משום איכא לברורי מבררינן כיון שבא להוציא מחזקה, והי' נראה מזה ראי' למ"ש חוו"ד סי' ק"י וחת"ס יו"ד סי' כ"ד דזה לא מקרי ספק בשחיטה ודוקא אם הספק הוא אם נעשה מעשה השחיטה כהוגן שייך לומר אוקי אחזקה שלא נעשה מעשה השחיטה אבל בספק נקובת הושט הרי אדרבה הי' לה חזקה שאם נעשה בה מעשה שחיטה תהי' כשרה שהושט ראוי להשחט דרוב בהמות כשרות עיין בדבריהם הנעימים:
ואמנם לפי דעתי הוא מחלוקת קדמאי דאהא דאמרינן בחולין ט' הטבח צריך שיבדוק בסימנים לאחר שחיטה אם נשחטו כראוי כתב הר"ן ומדברי בה"ג נראה שצריך לבדוק ג"כ אם שחט בסימנים עקורי' ולא הודו לו דבהמה בחייה לאו בחזקת שנעקרו סימנים קיימא ע"ש, מבואר דדעת בה"ג כדעת פלתי דכיון דאין שחיטה מועלת בסימנים עקורי' מקרי חזקת איסור אף דל"ש חזקה שלא נעשה מעשה וה"נ בספק נקובת הושט, והחולקין ס"ל ממש כדעת החוו"ד וחת"ס הנ"ל וא"כ לדעת בה"ג קשיא כנ"ל:
ועלה בדעתי לומר לדעת בה"ג דהסברא הוא כך כיון דע"כ אנו סומכין על הרוב בשאר ח"י טרפות ואין לנו לברר לכן גם לענין נקובת הושט דשייך איכא לברורי סומכין ג"כ על הרוב וכסברת השואל שבתשובת צ"צ סי' ס"ט בביצת טרפה שנולדה ביו"ט שנתערבה דלא מקרי דשיל"מ כיון דלענין טרפה ע"כ סומכין על הביטול סומכין נמי לענין איסור נולד ועיין בכנפי יונה סי' ק"ב, משא"כ באווזות הלעוטות ל"ש לומר כיון שאתה סומך על הרוב לענין שאר ח"י טרפות סמוך נמי לענין נקובת הושט דהא בשאר טרפות אינו מיעוט המצוי לכן סמכינן ארוב אבל בושט הוי מיעוט המצוי לכן לא סמכינן ארובא, אלא דהא ליתא דא"כ באין לעוטים נמי נימא דלענין שאר טרפות סמכינן ארוב משום שאינו נגד חזקה אבל בושט שהוא נגד חזקה לא סמכינן ארוב ואמאי אינו צריך לבדוק:
אבל מ"מ נ"ל לקיים סברא הנ"ל דבאין לעוטים כיון דע"כ סמכינן ארובא אפילו נגד חזקה דאל"ה ניחוש שמא במקום נקב קשחיט ועיין נובי"ק אה"ע סי' מ"ג לכן סמכינן לגמרי ארובא וא"צ לברר אבל בלעוטות שפיר צריכין לבדוק משום מיעוט המצוי ולא סמכינן ארוב ואי דע"כ אתה צריך לסמוך ארוב משום שמא במקום נקב קשחט, ז"א דהא אם שוחט במקום הלקותא מחמת הלעטה מהני לי' בדיקה דניכר כמו בשוחט במקום דרוסה שטפת הדרוסה ניכרת וכמ"ש תבו"ש סי' ל"ג אות ט"ו ע"ש:
ויותר נ"ל עפמ"ש במק"א [ע"ל סי' ק"ץ ובבי"ש או"ח סוס"י ו'] דלא אמרינן דצריך לברר אלא במקום דודאי יוכל לברר שני צדדי הספק הן לאיסור הן להיתר אבל אם א"י לברר רק צד אחד א"צ לברר ועיין נובי"ק יו"ד סי' נ"ז ובושט לא מיבעי' לדעת רמ"א סי' ל"ג ס"ח דכנגד מקום המלוכלך מקרי מקום שאינו ידוע ואין אנו בקיאין בבדיקה א"כ לשיטת הסוברי' דושט אין לו בדיקה מבחוץ גם לענין נקובה אין לברר אפילו צד אחד דאם נבדוק ולא נמצא נקב בפנימי אכתי אינו מבורר שהוא כשר דהא בדיקה בכל הושט הוי מקום שאינו ידוע ואם יבדוק ונמצא נקב בפנימי נטריף דאין לו בדיקה מבבחוץ ואכתי אינו מבורר שהוא טרפה דשמא החיצון שלם אלא אם נמצא שניהם נקובים אז טרפה ודאי וכיון דיש ספק אם יוכל לברר א"צ לברר כלל, אלא אפילו לדעת המחבר שם דנגד מקום המלוכלך מקרי מקום ידוע מ"מ י"ל דוקא נגד מקום המלוכלך אבל בכל הושט מקרי מקום שאינו ידוע, אלא אפילו נאמר דכל הושט מקרי נמי מקום ידוע ודוקא מחט בחלל הגוף בסי' נ"א דצריך לבדוק כל האברים הפנימים מקרי מקום שאינו ידוע וא"כ יש לברר צד ההיתר אם נמצא פנימי שלם מ"מ כיון שאינו ברור שיוכל לברר צד האיסור כנ"ל שמא ימצא פנימי ניקב ולא חיצון ויטריף מספק שאין לושט בדיקה מבחוץ שוב א"צ לברר ויש להאריך בזה הרבה ואין הזמן מסכים וא"ש:
הדרן לקמייתא דאפילו באווזות הלעוטות אם נאבד הושט בלא בדיקה כשר וכן פסק בפשיטות בחת"ס סי' כ"ד הנ"ל, ומ"ש בספר בית יצחק דקוקורוץ הוי כתבואות חדודים שכתב התבו"ש דאימור רובו לנקב, הנה יפה פקפקת הלא אפשר לעמוד על הנסיון, אלא דבזה י"ל אולי באתרי' דתבו"ש שהיו מלעיטים בתבואות חדודים באמת היו רובן טרפות, אלא דמכח זה אינו מוכח עדיין דרובן נקובין אולי הוא רק מחמת חולי ואולי לא ניקב החיצון וא"כ א"א לעמוד על הנסיון. אבל הא קשיא אי רובן נוקבי' מה מהני בדיקה הא בכל הושט הוי מקום שאינו ידוע עכ"פ לדעת רמ"א ואין אנו בקיאין בבדיקה, מיהו גם בזה י"ל אלו הי' ניקב הי' ניכר לקותא כיון שהוא מחמת הלעטה בכח וכיון שאין לקותא ניכר דבזה אנו בקיאין שפיר מכשירין וכמ"ש טו"ז יו"ד סי' נ"ז סק"ז דבנץ שניקב לחלל אם לא האדים כשר כיון דליכא חשש דרוסה ואף דאכתי איכא למיחש לספק נקובה מ"מ אמרינן אלו הי' ניקב הי' מאדים וכיון שלא האדים ודאי לא ניקב וה"נ דכוותי':
ולפ"ז בהנלעטים בקוקורוץ שאנו רואין דרובן כשרים ודאי הנסיון מעיד שרובן אינן נוקבין ואינו כמו תבואות חדודים דתבו"ש שפיר כשר בנאבד, ותדע דהרי ודאי אם רובן נוקבין אסור לשוחטן ביו"ט ועיין באו"ח סי' תצ"ח ומג"א שם סק"י וסקט"ז ואנו רואין בכל יום ששוחטין אווזות לעוטות ביו"ט ואין פוצה פה ומצפצף אלא ודאי דאין רובן נוקבין ושפיר כשר אם נאבד הושט בלי בדיקה בלא שום פקפוק מיהו כ"ז בלא ראו בו ריעותא קודם שנאבד, אבל בראו בו ריעותא ונאבד קודם בדיקה כיון דיצא מרוב כשרות אין דעתי נוחה להכשיר, ועיין מ"ש תבו"ש לענין מים במוח, הגם שפ"ת סי' ל"ג הביא בשם תשובת פמ"א להכשיר גם בזה והספר הנ"ל אין אתי ואינני יכול לשפוט מבחוץ ואותיות מחכימות, וח"ת שלך לפום ריהטא טובים, והזמן קצר, וכ"ט ממך לא יבצר, כנפשך ונפש אביך הנאמן דוש"ת ומברכך בשמיו"ט ושמחת אתה וביתך:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל