בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה סב
שיל"ת ב' איפאלא ב' וישב תרס"ב לפ"ק
לידידי הרב החו"ב בתו"י העדני העצני ענף עץ אבות כמו"ה שלמה נ"י קליין ביישוב מ' קערעסטש:
מכתבו בשאלתו מעש"ק העבר הגיע עדי עלה ונסתפק אם מראה עורות הושט הם ירוק בלע"ז גרי"ן או שאר מראות שאינם לבן או אדום מה דינו:
הנה הפרי תואר סי' ל"ג העלה לאסור ופמ"ג במשב"ז סי' הנ"ל אות' י' כתב עליו וא"י מנלן להוסיף על הטרפות דלקמן נמי בירוקין שהאדימו כל שלא נודע שנפלה לאור אנו מכשירים ה"ה כאן תליא בשינוי הטבע ודוקא אודם ולובן קי"ל דטרפה ומכ"ש לרש"ל דסובר דוקא אודם ולא לבנים ומכ"ש שאר גוונים ע"כ נראה דאין לאסור בשאר גוונים וצ"ע) והנה בגוף הדין כבר האריכו קדמונינו וטו"ז סי' ל"ג סק"י כתב ופסול המראות לא תמצא אלא בריאה ומנין להוסיף בטרפות וכן כתב טו"ז סי' מ"ג סק"ה בשם רש"ל דאין שינוי מראה פוסל כלל בטחול וכן כתב ש"ך שם סק"ד וכן דעת פר"ח הביא פ"ת שם אות ה' ועיין פמ"ג שם אות ה' שהביא דעת תב"ש לאסור בשינוי מראה והוא חולק עליו והביא חבל נביאים דשינוי מראה לחוד אינו פוסל ולעיל כתב בסי' מ"ג אות ה' דבשינוי מראה המנהג להכשיר ועיין נובי"ק יו"ד סי' י"ג וי"ד שכתב להכשיר בשינוי מראה אי ליכא ריעותא אחרת שמשונה גם במשמוש היד משאר בשר שהוא רך או נימוק קצת וכדאי הם לסמוך עליהם אפי' שלא בשעת הדחק וכ"ש בהפסד מרובה או לכבוד שבת ולעני בדבר חשיב:
ולא באתי רק בשביל מה דקשי' לי על פרמ"ג הנ"ל שכתב מנלן להוסיף על הטרפות מה שלא נזכר בגמ' דשינוי מראה טרפה ומ"מ הביא הטור סי' מ"ד דעת העיטור דכל שינוי מראה פוסל בה וקבעוהו המחבר שם ס"ה בשו"ע להלכה ונ"ל לפמ"ש הש"ך שם סקי"ט ואע"ג דכל האברים חוץ מריאה אין שינוי מראה פוסל שאני כולי' כיון דלקותא פוסל בה ושינוי מראה הוי לקותא כדאיתא בש"ס פא"ט מ"ז ע"ב וכו' ופי' התבו"ש כונתו דבכ"מ אין לקותא פוסל כי אם כשנעשה כבשר שהרופא גורדו ולכן יש מראות הפוסלת ויש שאין פוסלת וכמ"ש סי' מ"ג סק"ד ולהש"ך כל שינוי מראה כשר כמ"ש הש"ך שם סק"ד משא"כ היכא דאיכא לקותות הפוסלין אע"פ דאינו כבשר שהרופא גורדו וכגון מוגלא ומכת חרב ולהכי אפי' מראה דאינו רק לקותא שאין הרופא גורדו נמי יש לפסול ע"ש:
ויומתק בזה מה דאמרינן חולין מ"ג לאפוקי לקותא דרכיש בר פפא ואמאי לא אמר לאפוקי לקתה בכוליא ולהנ"ל ניחא דלקתה בכוליא לקותא שהרופא גרדו לא נתמעט מזה די"ל שהוא טרפה משום נקב וחסרון הגם דבאמת קי"ל דניקבה הכוליא כשר מ"מ לא נתמעט מהא דאמר ח' טרפות די"ל שהוא טרפה והיא בכלל נקובה וחסירה רק לקותא דרכיש בר פפא שאינו כבשר שהרופא גורדו ואינה בכלל נקובה וחסירה ואפ"ה קאמר רכיש דטרפה זהו דנתמעט שאינו בכלל ח' מיני טרפה:
והכי נמי מסתברא דהרי כתבו ראשונים דכל מקום שחסר וניקב טרפה אפי' אינו חסר וניקב רק שהוא כבשר שהרופא גורדו נמי טרפה דהוי כחסר וניקב ועיין בשו"ע סי' נ"ז סעי' ט"ז וב"י סוס"י מ"ג וא"כ גבי כוליא דניקבה הכוליא כשר א"כ אפי' לקותא שהוא כבשר שהרופא גורדו אין להטריף מטעם נקב וחסרון וע"כ דלקותא בכוליא טרפות בפני עצמו הוא דמשו"ה ממעטינן לי' מח' מיני טרפות וא"כ אפי' אינו כבשר שהרופא גורדו נמי טרפה:
אלא דצ"ע קצת ממ"ש רש"י בדף מ"ג שם וא"ת ישנו בכלל נקובה כי היכי דאמרינן בלקותא דריאה לאו מלתא הוא דהו"ל ניקבה, הכוליא והא ליכא למ"ד דאפילו רכיש מודה דנקובת הכוליא כשרה ובלקותא הוא דטריף ואי נימא כדעת תבו"ש בש"ך דבכוליא טרפה אע"פ שאינו כבשר שהרופא גורדו אמאי לא כתב רש"י דאין לומר שהוא בכלל נקובה דהא לקותא בכוליא טרפה אע"פ שאינו כבשר שהרופא גורדו ואין כאן חסרון כלל וצ"ע לכאורה, ולפמ"ש יש ליישב דגם זה נכלל בדברי רש"י דהא דאמרינן דלקותא בכוליא טרפה אע"פ שאינו כבשר שהרופא גורדו היינו מכח הוכחה זו דניקב הכוליא כשר וא"כ אפי' לקותא שהרופא גורדו נמי אינו טרפה משום נקב וחסרון אלא הוא טרפות בפ"ע לקותא וא"כ אפי' אינו כבשר שהרופא גורדו נמי טרפה וכונת רש"י לומר וא"ת ישנו בכלל נקובה ובאמת לקתה בכוליא אינו טרפה עד שיהי' כבשר שהרופא גורדו ותי' דזה א"א דהו"ל ניקבה הכוליא וליכא למ"ד ורק בלקותא הוא דטריף והוא טרפות בפ"ע ואפי' אינו כבשר שרופא גורדו וא"כ ודאי אינו בכלל נקובה:
ולפ"ז א"ש דודאי כל שינוי מראה לקותא הוא כיון שאינו כדרך כל הבהמות אלא שאינו לקותא המטריף והאדים בשר בכל הבהמה נמי לקותא היא אלא שאינו לקותא המטריף ובמקום המטריף ושינוי מראה אינו חולי המטריף שאין כאן נקב וחסרון ולא עתיד לינקב ויפה כתב פמ"ג מנלן להוסיף על הטרפות שלא נזכר בגמ' אבל בכוליא דלקותא טרפה אע"פ שאינו חסר ולא ניקב ולא עתיד לינקב שפיר אמרינן דשינוי מראה טרפה ואין צריך להזכירו בגמרא דודאי לקותא הוא עכ"פ כיון שמשונה משאר בהמות והרי הוא בכלל לקתה הכוליא וא"צ להזכירו ואע"ג דמצינו בחולין נ"ד דמחו בכוליא וקטלי' ואפ"ה כשרה משום דגמירי דאי בדרו לי' סמא חיי מ"מ בשינוי מראה לא גמירי ואינו חוזר לברייתו ומ"מ בשאר אברים אינו מטריף דכמוה חיה רק בכוליא אין כמוה חיה ועיין בחולין ז' ע"ב דאפשר דהמכה לא חיית ומ"מ הגברא חיי וא"ש:
ואכתי צ"ע ממ"ש תוס' חולין נ"ה ע"ב אהא דפריך והרי דמים זכים וכו' וכתב רש"י לא ידענא מה קושי' ותוס' כתבו דה"פ והרי מים זכים דאתי מחמת לקותא וכשרים בכוליא ולא גמרינן ממוגלא וא"כ אין לדמות הטרפות זל"ז וא"כ מצינו לקותא דכשר בכוליא דהיינו מים זכים ולפ"ז איך נימא דשינוי מראה הוא נזכר בכלל לקתה הכוליא משום דכל לקותא טרפה אע"פ שאינו כמו בשר שהרופא גורדו הא מ"מ מצינו לקותא שכשר בכוליא והי' הגמרא צריך להזכיר דשינוי מראה הוי לקותא דטרפה בכוליא, אך ז"א דלעולם כיון דלקתה כוליא טרפה אפי' אינו כבשר שהרופא גורדו הכל בכלל וגם שינוי מראה רק לקותא שהוזכר בפי' בגמרא להיתר כמו מים זכים שרי' אבל לאיסור א"צ להזכיר בפרטות כמ"ש משא"כ בושט שפיר כתב הפמ"ג מנלן להוסיף על הטרפות דאי שינוי מראה טרפה הו"ל לגמ' להזכיר טרפות זה:
אלא אי קשי' הא קשי' דפריך והרי מוגלא וכו' ואמאי לא פריך והרי בשר שאין הרופא גורדו דכשר בריאה ושאר אברים ופסול בכוליא וכעין זה הק' בעה"ע הובא בב"י סוס"י מ"ד אמאי לא מותיב מלקותא ומלובן דכשר בריאה ופסול בכוליא ע"ש, אבל לפענד"נ דלפמ"ש דמהא דנקב כשר בכוליא מוכח דלקתה הכוליא טרפה אפי' אינו לקוי כבשר שרופא גרדו וגם בשינוי מראה הן לובן הן כל שינוי מראה א"כ מ"פ והרי מוגלא דכשר בריאה ופסול בכוליא הא מוגלא פסול בכוליא לדעת רש"י ורשב"א וטור מטעם לקתה הכוליא ועיין בטו"ז סי' מ"ד סק"ו וא"כ דלמא ה"ק כל הפוסל בריאה כשר בכוליא שהרי נקב פוסל בריאה וכשר בכוליא וכ"ש היכא דכשר בריאה דכשר בכוליא אבל רק בדבר שאינו מוכח דטרפה בכוליא מהא דנקב כשר בכוליא וכגון חסר מגוף הריאה דכשר כמבואר סי' ל"ו ס"ח ושייך נמי בכוליא כה"ג כשר בכוליא אבל שינוי מראה וכדומה ומוגלא דפסול בכוליא אפי' אינו כבשר שהרופא גרדו דמוכח דטרפה בכוליא מהא דנקב כשר בה מטעם לקתה הכוליא ומין טרפות זה לא שייך בריאה שפיר מצינו דכשר בריאה ופסול בכוליא ומאי פריך והרי מוגלא:
ונ"ל עפמ"ש הש"ך סי' מ"ד סקי"ז בשם מהרש"ל דלובן בכולי' אינו טרפה עד שיגיע למקום חריץ וה"ה לכל המראות אבל במוגלא העלו הטו"ז שם סק"ו וש"ך סק"ח דטרפה אפי' אינו מגיע למקום חריץ ומשום דסופו להתקלקל עד מקום חריץ וא"כ בריאה נמי נימא הכי כשיש מוגלא שסוף העור להתקלקל וטרפה ואפ"ה לא אמרינן כן וכשרה ופריך שפיר והרי מוגלא דכשר בריאה ופסול במוגלא וכ"ז במוגלא אבל מלובן ושאר מראות ומלקתה הכוליא ומבשר שאין הרופא גרדו לק"מ די"ל כקושיתינו הנ"ל וא"ש:
אמנם לכאורה קשיא איך אפשר לומר דמוגלא טרפה אפי' אינו מגיע לחריץ הא אמרינן חולין מ"ח מליא מוגלא טרפה אלמא דבעי דוקא מגיע לחריץ וכבר הביא טו"ז סי' מ"ד קושי' זו בשם רש"ל וכתב לחלק בין אם הוא רק מבפנים צריך שיגיע לחריץ בועה בולטת לחוץ לא בעינן מוגלא מגיע לחריץ ע"ש ולדידי בלאה"נ לק"מ דלהכי נקט מליא מוגלא טרפה משום דבעי למימר מים זכים כשרה לאשמועינן רבותא וכחא דהתירא דמים זכים אפי' הגיעו לחריץ כשרה נקט מליא אבל באמת מוגלא טרפה אפי' בלא מליא:
ולפ"ז י"ל לחדודי בעלמא דהיינו דפריך והרי מים זכים דכשרים הכא והכא וכתב רש"י לא ידענא מה קושיא ולפמ"ש י"ל כיון דפריך ממוגלא דלא בעינן מטיא לחריץ משום דסופו להתקלקל וקשיא הא אמרינן מליא מוגלא וע"ז אמר והרי מים זכים דכשרים הכא והכא ושפיר נקט מליא לרבותא דאפ"ה מים זכים כשרה:
ומה שהתפלא על פמ"ג דלקמן נמי בירוקים שהאדימו כל שלא נודע שנפלה לאור אנו מתירין דתלי' בשינוי טבע וה"ה כאן ותמה הא המחבר בסי' נ"ב ס"ו סתם דנמצא שינוי באחד מאברים אלו אעפ"י שאינו ידוע לנו שנפלה לאור טרפה והרמ"א שהביא יש מכשירין כתב הש"ך בסקט"ו דוקא בהפ"מ והאריך בזה, ולק"מ דהתם הטעם שאנו מטריפין בשינוי באברים אלו ירוקין שהאדימו ואדומים שהוריקו היינו משום דתלינן שנפלה לאור ונחמרו בני מיעיה וא"כ דוקא באברים אלו ולא בשאר אברים ודוקא בהוריקו והאדימו ולא בשאר מראות ודוקא בעוף ולא בבהמה וא"כ שפיר מוכח דשינוי מראה לאו לקותא היא ולהכי כתב המחבר אע"פ שאין ידוע לנו שנפלה לאור ולא כתב אע"פ שידוע לנו שלא נפלה לאור משום דאז באמת כשרה וזה פשוט וא"צ לפנים, ובזה אתן החותמת, בברכת שלום ואמת, כנפשו ונפש ידידו דוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל