אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה סא

תשובה ס

שיל"ת ב' איפאלא ג' ראה תרנ"ט לפ"ק:

החיים והשלום לידידי הרבני המופלג בתורה הותיק, מלא עתיק, כמו"ה ישעי' מאנהיים נ"י בק"ק דערטשקע:

מכתבו קבלתי ועל דבר הספק למ"ש תב"ש סי' ל"ג דאם ניקב עור א' בתורבץ והשני בושט זה שלא כנגד זה נמי טרפה דאפשר דמתרמי אהדדי אם דינו כנבלה משום ניקב הושט או כטרפה משום דליכא טרפות רק ע"י נקיבת התורבץ ויש נ"מ מזה עיין ב"ח וכו"פ סי' כ"ז וש"ך סי' ל"ג סק"ה ותבו"ש סי' כ':

הנה כאן נמצא וכאן הי' כעת בני הרב אבדק"ק האנשאוויטץ נ"י ואמר לפשוט ספיקו מדלא משני בחולין דף ל"ב רומי' דמתני' דהתם אמתני' דא"ט דבכה"ג מיירי ש"מ דהוי נבלה ואפשר שזה כוונת המחבר סי' ל"ג ס"ג ומיושב קושי' הש"ך שם. ולפענ"ד המחבר ודאי לא כוון לזה שהרי כתב ושט או תורבץ הושט שניקב לחלל בכ"ש נבלה משמע שכ"א מהם ניקב לחללו אבל גם הראי' שהביא אינה ראי' מלבד שלשון נקובת הושט לא משמע כן אבל א"א לשנויי הכי דאטו ושט אושט קא רמית גרגרת אגרגרת לא קשי' ובגרגרת ל"ש לשנוי' הכי:

אבל לפענ"ד נראה דאפי' בושט גופא אם ניקב זה שלא כנגד זה לא הוי נבלה דבאמת פמ"ג בפתיחה לה' שחיטה בשורש ג' חקר מאין לנו דנקובת הושט ופסוקת הגרגרת הוי נבלה דאין שחיטה מועלת להם וכמ"ש הש"ך סי' ל"ג סק"ד אבל הדבר פשוט דאם נפסק הגרגרת ברובו נפסק חיותו ואין מיפק חיותי' בשחיטה אפי' שוחט למעלה או למטה מפסוקתו ועיין סי' ל"ד בטו"ז סק"ג וש"ך סק"ד ופלתי שם וממילא בבהמה דבעי' ב' סימנים אם שוחט אח"כ הושט ג"כ לא הוי מיפק רוב חיותא בשחיטה ועיין חולין י"ט וגם בעוף כיון דאין שחיטה מועלת בקנה אינה מועלת גם בושט וכמ"ש תוס' חולין ט' ד"ה כולהי לענין שמוטה וכן בושט אם ניקב כ"ש ושוחט במקום הנקב א"כ כשמגיע לרובו לא הוי מיפק חיותו בשחיטה ואפילו שוחט למעלה או למטה מנקב מ"מ בכל אורך הושט שכנגד הנקב לא פעל נקב השחיטה כלום כמש"ל גבי קנה ונמי לא הוי מיפק רוב חיותי' בשחיטה וכן אפילו שחט הושט שלא כנגד הנקב והנקב הוא מצד האחר מ"מ הרי קי"ל בסי' כ"א ס"ד דשחיטה העשוי' כקולמוס או כשיני המסרק כשרה דזה ג"כ מיפק רוב חיותו בשחיטה וא"כ כשמגיע לחצי הושט הנקב שבצד האחר מצטרף שיהא רוב הושט נפסק וא"כ לא הוי רוב מיפק חיותא בשחיטה ובתשו' הארכתי בזה והסרתי כל פקפוק, וכ"ז אם נקבו שני העורות זה כנגד זה בשעת שחיטה אבל אם הם זה שלא כנגד זה בשעת שחיטה דאינו טרפה אלא משום זימנין דמיהנדזין בהדי הדדי אבל כיון דעכשיו בשעת שחיטה לא הוי מיהנדזי בהדדי שפיר הוי מיפק רוב חיותי' בשחיטה ושפיר שחיטה מועלת להו דלא הוי נבלה רק טרפה:

ובהכי ניחא מה שדקדקו אחרונים למה נקט נקובת הושט ולא ניקב הושט כמו ניקב קרום של מוח וניקב הלב ולפמ"ש א"ש דהרי מסקי' לעיל ל"ב דמשנה דא"ט הוא קודם חזרה ולהכי נקט נקובת הושט שהוא בינוני פעול ופירושו שתמיד הוא כן נקוב דהיינו אפי' ניקב זה כנגד זה נמי לא הוי רק טרפה ולא נבלה וא"ש:

ובאחד השיחים שיחה נאה של ד"ת הקשני בני הנ"ל עמ"ש דג"מ סי' ל"ג בדעת הרמב"ם דנקובת הושט הוי נבלה היינו רק לענין איסור נבלה ולא לענין טומאת נבלה ובזה מיישב קושי' הש"ך שם שהוא נגד גמ' חולין ל"ז דפריך ודלמא היינו נבלה היינו מסוכנת ומשני לא ס"ד דכתיב וכי ימות וכו' לאח"מ הוא דקרי' רחמנא נבלה מחיים לא אקרי נבלה ולדג"מ מה ראי' משם דקאי לענין טומאה דכתיב הנוגע בנבלתה לכן מחיים לא אקרי נבלה אבל לעולם לענין אי' מחיים נמי אקרי נבלה והיינו נבלה היינו מסוכנת וגם גוף דברי הרמב"ם תמוהין דכאן מוכח בפירוש דמחיים לא אקרי נבלה והשבתי לו דכאן כתיב וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה משמע דקודם מיתה היא ראוי' לאכלה אלמא דמסוכנת לא מקרי נבלה קודם מיתה אפי' לענין א' אכילה:

אבל אין צורך בזה דהמעיין בפנים בתב"ש יראה דס"ל בדעת הרמב"ם דכל שנעשה מעשה בסימנים שאין שחיטה מועלת בהם הרי הוא אסור משום נבלה דגבי לא תאכלו כל נבלה לא כתיב מיתה רק גבי טומאה ואפילו שחטה ונפסלה בשחיטה ומפרכסת אינה מטמאה רק בעשאה גיסטרא או נוטל ירך וחלל שלה מטמאה משום דאין זה חיות רק כזנב הלטאה שמפרכסת וכ"ז בנקובת הושט ופסוקת הגרגרת שאעפ"י שחי' היא אין שחיטה מועלת אבל במסוכנת שאין בה שום טרפות אי אמרת שאסורה באכילה משום נבלה ואין שחיטה מועלת בה ע"כ משום דחשבי' לה כמתה ואפי' מפרכסת אין חיותה חיות רק כזנב הלטאה שמפרכסת א"כ מטמאה נמי מחיים דכבר מתה היא ואין חיותה חיות וע"כ מדגלי קרא דמחיים לא מקרי נבלה וחיותה חיות א"כ באכילה נמי שרי כיון דשחיטה מועלת בה וז"פ ואמת ותל"מ, ושוכן מעונים יברכהו בברכת כהנים ידידו הנאמן דוש"ת:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה