בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה ס
שיל"ת ב' איפאלא ג' ניסן תרנ"ז לפ"ק:
שוכ"ט לחתני אהובי הרב המאור הגדול, מעוז ומגדול, כמו"ה יוסף צבי נ"י אבדק"ק שאמשאן:
אחרי הודיע משלומינו, אודות הפרה שהיתה חולה כמה ימים ולא יכלה לעמוד על רגלה ואח"כ נתרפא עד שעמדה אבל עדיין אינה יכולה לילך רק שגוררת רגל זה בעת הילוכה ובעת עמידה עומדת גם על רגל זה ובדק קצב ישראל הבקי ואמר שאינו מרגיש שום שבר או העתקת בוקא דאטמא ממקומו רק שיש נפוח מבחוץ בעצם הקולית הסמוך לגוף ואח"כ בא גוי לרפאותה והפרה היתה שוכבת תמיד ולא הי' אפשר לכפוף רגלה והעכו"ם כפפה בחזקה ונשמע קול כעין הנשמע כששוברי' איזה דבר במקום שהקולית מחובר עם הגוף והפרה עומדת על רגלה זה במשור והולכת איזה פסיעות גם על רגל זה בלי גרירה והבאת דברי פ"ת סי' נ"ה אות ב'. תמהני שלא חקרת אצל הגוי שכפף את הרגל ממה יוכל להיות שנשמע הקול אם אומר דבר המתקבל אבל לדעתי קרוב הדבר שהי' הקול הזה מהחזרת אבר שניתק ממקומו למקומו, והנה בראש עצם הקולית המחובר לשוק שניתק ממקומו קי"ל בסי' נ"ה דכשר אפי' איעכול ניבי' כמבואר שם ס"ג ולדעת הש"כ סק"ז לא בעי' בניתק אפי' עו"ב חופין את רובו ע"ש ולפי השערתי אם שם ניתק או הוחזר למקומו אפשר לשמוע הקול במקום שקולית מחובר בגוף:
וגם אם נשבר הקולית רחוק יותר מד' אצבעות סמוך לגוף כשר עכ"פ בעור ובשר חופין את רובו כמבואר בס"ב ואף דאנו מטריפין כל שבר במקום שאם נחתך טרפה כמבואר שם ברמ"א ס"ה מ"מ בהפ"מ מורי' כהלכה ועיין בחכמת אדם כלל כ"ד סוף אות ג' דאפי' יש נקב קטן מכשירי' וכ"ש בנידון דידן דליכא נקב ואין רואי' שום ריעותא וכ"ש דלא ידעי' כלל שנשבר וליכא רק שמיעת קול, ועיין בש"כ שם סק"ו דאפי' בנשבר סמוך לגוף ורואה שנפסקו ואינו בקי בנתעכלו יש להקל בהפ"מ, ולפ"ז גם כאן שייך ספק ספיקא שהביא פ"ת בשם גבעת שאול שמא לא ניתק בוקא ממקומו ואת"ל ניתק שמא לא איעכול ניבי' וכן לענין שבר שמא לא נשבר ואת"ל נשבר שמא לא יצא לחוץ לכן נ"ל להתיר החלב בהפ"מ ואפשר דכאן עדיף טפי דשם ראינו הכאה ולא שייך שגרונא נקטי' אבל כאן אפשר גף אם שגרונא נקטי נשמע קול כזה אם כופף רגלה בחזקה, והי' בזה שלום מנאי חמיך הדוש"ת באהבה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל