אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה נז

תשובה נו

עוד להרב הנ"ל

בעזה"י ב' איפאלא א' לס' תצא תרמ"ה לפ"ק:

שמחתם אותנו בקו"ל משלח ידיכם כי תלי"ת שלום לכם ישביע ה' אותנו שובע שמחות לראות זרע בירך ולהאריך ימים בטוב ובנעימים, ומ"ש להצדיק דבריך ביישוב קושי' תוס' ורשב"א חולין י"א משום דלמאי דס"ד דלא אזלינן בת"ר חיישינן נמי לטרפות דנקובת הושט ופסוקת הגרגרת דהוי נבלה אחר שחיטה ועיין תוס' חולין ל"ב ד"ה ורמינהו וש"ך ואחרונים יו"ד רסי' ל"ג וא"כ יש לחוש שמא תינקב הושט או יופסק הקנה באמצע השחיטה וא"כ א"א להנצל מן המכשול דהא המכניס נבלה למקדש חייב כרת כמ"ש הרמב"ם פ"ג מביאת מקדש הט"ז בשרץ דמ"ש ואפילו יוציאנה מיד ולא ישהה שיעור שהייה מ"מ הא ח"ש אסור מה"ת ולכן אין לסמוך על החזקה להבא:

הנה הגם כי השכלת בדבריך מ"מ אינו נכון חדא כיון דאינו נעשה נבלה עד גמר שחיטה ויוכל לגמור השחיטה א"כ בשעת גמר השחיטה הרי הוא חזקה לשעבר ועוד דבשעת גמר שחיטה נמי אינה נבלה ובהדיא שנינו בתוספתא דאהלות פ"ב ישראל ששחט בהמה טמאה לעכו"ם ושחט בה שנים או רוב שנים מטמא טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות עיי"ש ועיין חולין קי"ז ע"ב ומשנה וי"ו פ"א דאהלות וא"כ שפיר יכול לשחוט רוב סימנים משום חזקה שאינה טרפה דהוי חזקה לשעבר ואחר שחיטת רוב אפילו ינקב הושט או יופסק הגרגרת שוב לא תהי' נבלה אפי' אחר שתמות ואף דבקדשים צריך למרק היינו מדרבנן ולכתחילה ועיין יומא ל"ג וחולין כ"ט ואפי' היה פסול מה"ת בקדשים בלי מירוק מ"מ נבלה לא הוי בפסול שאחר שחיטת רוב ב' סימני':

ועוד אני מסתפק אפי' אי אמרינן יש טרפות לחצי חיות מ"מ אפשר דלא אמרינן יש נבלות לחצי חיות ואם ניקב הושט באמצע שחיטה אולי לא הוי נבלה אפי' אחר שחיטה אף דנקובת ושט נבלה אחר שחיטה מ"מ אין נבלות לחצי חיות כיון שתחילת השחיטה היתה בהכשר ולא דמי לשהה באמצע השחיטה דהוי נבלה דהתם הלכתא גמירי לה דאינו שחיטה כלל אבל בניקב הושט באמצע שחיטה אני מסופק וצריך באר רחובות לפענ"ד ואם בזה אינו נבלה ליתא למה שכתבת

ועוד דהא ודאי אין חשש שיפסק הקנה או ינקב הושט ברגע כמימרא מחמת עצמו אם לא ע"י קוץ או ד"א אבל שינקב או יופסק ממילא אינו אלא אם נברא כך או ע"י חולי וא"כ אין לחוש שמא ינקב בתוך השחיטה דמחמת קוץ וכדומה הרי אפשר להזהר וע"י חולי א"כ אתה מוכרח לומר שכבר יש כאן חולי שינקב הסימנים ולענין זה הרי הוי חזקה על מעיקרא שאין כאן חולי הנוקב ולא על להבא:

אבל מ"ש דאפי' לא שהה שיעור שהייה אסור מה"ת משום דח"ש אסור מה"ת בדותא היא ולא מיבעיא למ"ש במק"א [עיי' ב"ש או"ח סי' קל"ט] דאין ח"ש אסור מה"ת אלא בהיה בו מתחילה כשיעור [עיין שבת כ"ו תוס' ד"ה אין, מ"נ] אם כן זה לא שייך בשיעור זמן שהרי חצי שיעור זמן לא בא מכל שיעור זמן שהרי כל השיעור עדיין לא היה בעולם ובא אח"כ אלא אפי' נימא דלא כנ"ל מ"מ בשיעור זמן ל"ש ח"ש אסור מה"ת וכל הטעמים שנאמרו בח"ש לא שייכי גבי זמן לא חזי לאצטרופי שיהי' כשיעור בפ"א בעולם ולא חזי לאצטרופי כבאכ"פ ועיין מ"ש שאגת אריה לענין ב"י ולא אחשביה כמ"ש חכ"ץ, והגע בעצמך שני גדלות כתב הרא"ש בתשובה שהוא משיעורין הללמ"מ [עיין ראב"ע עה"ת ויקרא כ' ט' ותשו' מהרי"ל סי' נ"א הביאו כפ"ת יומא פ"ב ובהגהות מהרצ"ח נדה דף מ"ה, מ"נ] אם כן נימא דכבר שית וכבר שבע הוי ח"ש ואסור מה"ת בכל איסור או בנותר דכל השיעור הוא עד בוקר נימא דעד חצות לילה הוא ח"ש או שכיר יום שעובר בבל תלין אם משהה שכרו כל הלילה נאמר דאסור להשהות מקצת הלילה דהוי ח"ש ועיין ב"מ ק"י ע"ב ברש"י אלא הא בדותא דבשיעור זמן ל"ש ח"ש אסור מה"ת כלל, אך א"צ לכל זה רק כיון דמבע"ל בשבועות ט"ז אי גמירי שהייה למלקות או דוקא לקרבן וכרת ש"מ דפשטיה דקרא דוישלחו מן המחנה פירושו מיד בלי שהייה א"כ אפילו אי גמירי שהייה נמי למלקות מ"מ לא מפקיה קרא ממשמעותיה לגמרי והוי עכ"פ איסור תורה אפילו בלי שהייה ועיין במל"מ פ"א דחמץ ה"ז:

ועל דבר הקושי' בשם ספר תולדות אברהם על ר"ח כהן דילפינן רובא עדיף מחזקה מפ"א דאזלינן בת"ר אע"ג דאיכא חזקה כנגדה דאוקי גברא שמזין עליו בחזקת טמא והק' הא אמרינן בנזיר ס"א דכותי אין לו טומאה מדכתיב ואיש אשר יטמא ולא יתחטאו כל שיש לו טהרה יש לו טומאה וכותי הואיל ואין לו טהרה אין לו טומאה מ"ש ולפ"ז דלמא בעלמא לאו רובא עדיף מחזקה אבל הכא ה"ט דרובא עדיף מחזקה משום דחזקה בא מכח הרוב דאי לאו דאזלינן בת"ר שיהיה לו טהרה לא היה לו טומאה ג"כ, הנה לפענ"ד אין הקושי' ישרה דאי לאו דהדין בכה"ת דרוב עדיף מחזקה הי' ראוי כאן לומר כיון דאם הוא טמא אין ראו' להיות לו טהרה משום רוב דהא הוא נגד חזקה וכיון דאינו ראוי לטהרה לא יהי' טמא באמת וע"כ מדהוא טמא ואית לי' טהרה מוכח דבכל מקום רוב עדיף מחזקה:

אבל לפי דברי השואל אני אומר דמוכח דרוב עדיף מחזקה דאל"כ א"א שיטהר בפרה אדומה דהא יש חזקה נגד הרוב אלא משום דאם אין לו טהרה אין לו טומאה וא"כ אמאי אצטריך קרא ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ע"ז ומדאצטריך קרא ש"מ דבלאו ה"ט דאם אין לו טהרה אין לו טומאה נמי היה פ"א מטהר אף דרוב הוא נגד חזקה ועכ"ח משום דרוב עדיף מחזקה:

ועוד נ"ל דדוקא אם הגברא אינו בר טהרה אז אין לו טומאה אבל אם הגברא בר קבולי טהרה אלא דליכא פ"א שפיר יש לו טומאה והגע בעצמך השתא כולנו טמאי מתים דליכא אפר פרה וכי נימא כיון שאין לנו טהרה אין לנו טומאה אלא כיון דגברא בר קבולי טהרה יש לו טומאה וה"נ דכוותיה אף דלא משכחת טהרה כלל דבכל פ"א יש חזקה נגד הרוב מ"מ התורה לא כתבה דכל שאין לו טהרה אין לו טומאה אלא אם הגברא לאו בר קבולי טהרה ולא אם אין לגברא במה ליטהר שלא יטמא כיון שיש במה להטמאו' ולק"מ:

ומה שהקשית לדעת רמב"ן שבאשר"י חולין ע"ז דאם נחתכו צוה"ג דטרפה אם אח"כ חתך כל הרגל למעלה מצוה"ג חוזר להכשירו וכן ריאה שניקבה ולא סביך בבישרא טרפה חזרה ונסבכה הוכשרה ודלא כדעת הרא"ש שם דבריאה ה"ט משום דאי סביך בודאי מתחילה היתה עומדת להסתבך ולא הי' טרפות מעולם וכמ"ש הר"ן פא"ט מ"ז לענין סרכא בכסדרן דיש נקב שראוי להעלות סרכא וזה לא נטרפה מעולם רק שאם אנו מוצאין נקב מטריפין שמא אין נקב זה ראוי להעלות סרכא עיי"ש וקשי' לך א"כ במנחות וי"ו דפריך וטרפה מהכא נפקא ת"ל ממשקה ישראל מן המותר לישראל אמאי לא משני דצריך מן הבקר בטרפה שחוזר להכשירו דמותר לישראל לדעת הרמב"ן ואפ"ה פסלה רחמנא לגבוה ודלא כמ"ש שגם האשר"י ס"ל כרמב"ן בחוזר להכשירו בי"ש ואינו חולק רק בחוזר להכשירו בידי אדם רק כונת הרא"ש כנ"ל ולדידי לק"מ רק לשיטת רמב"ן:

ולפענ"ד נראה דבאמת לא משכחת טרפה חוזר להכשירי אלא בהנך ג' גווני דלעיל וא"כ בריאה שנקבה וסביך בבישרא או יש סרכא בכסדרן בלאו קרא דמן הבקר נמי פסול להקרבה דהרי כל זמן שלא נסבך בבישרא ולא סתמתו הסרכא הי' פסול משום ממשקה ישראל דאז הי' אסור להדיוט וא"כ אף שאח"כ חזר להכשירו להדיוט מ"מ פסול לגבוה משום דנדחה ואינו חוזר ונראה למ"ד ביומא ס"ד דבעלי חיים נדחין ואף דקודם הקדש ל"ש דיחוי וא"כ צריך קרא בנטרפה וחזר להכשירו קודם הקדש ז"א דנהי דאפשר לידע שנטרפה קודם הקדש כגון שהקדישה תוך ג' ימים לשחיטתה וכיון דאיכא סרכא או סביך בבישרא בודאי התחיל הטרפות קודם שלשה ימים כמבואר ביו"ד סי' פ"א אבל אי אפשר לידע שחזרה להכשירה קודם הקדש ואכתי תקשי לר"י דס"ל בקידושין ז' דיחוי מעיקרא הוי דיחוי ואי בטרפות צומת הגידין דבזה שפיר אפשר לידע שנטרפה וחזרה להכשירה קודם הקדש דהכל מבחוץ וגם בלא"ה ל"ש שם דיחוי דהרי בידו לחתוך הרגל למעלה מצוה"ג וכל שבידו לאו דיחוי מ"מ בזה ודאי לא צריך קרא לפסלו משום טרפה דבלא"ה נמי פסול משום דהוי בעל מום ועיין ברמב"ם פ"ז מבימ"ק ה"ט:

ואפילו נדחוק ונאמר דאכתי אצטריך קרא להיכי דהקדישה ושחטה מיד ומצא ריאה שנקבה וסביך בבשרא או סרכא בכסדרן דודאי חזרה להכשירה קודם הקדישה מ"מ האי קרא דמן הבקר מוקמינן לי' במנחות שם באקדשיה והדר נטרפה וזה אינו משום דמייתר לחוד רק דלישנא דקרא הכי דייק אם עולה קרבנו מן הבקר שכבר הוא עולה וקרבנו והדר מן הבקר צריך שלא יהי' טרפה ועיין קצו"ח סי' נ"ב וכן מבואר בקרבן אהרן דהאי דוקא בשעת הקרבה מיירי ע"ש וא"כ גם המקשן ס"ל כן דמיירי באקדשיה והדר נטרפה אלא דפריך משום דהוי ס"ל דגם זה ידעינן מן ממשקה ישראל וכיון שכן א"א לומר דצריך קרא דמן הבקר בטרפה שחזרה להכשירה דבלא"ה פסולה משום דהוי נראה ונדחה ואינו חוזר ונראה וא"ש:

ואולי בזה אפי' למ"ד בעלי חיים אין נדחין מ"מ בטרפה כאן דקיי"ל טרפה אינה חיה דינה נשחוטין דלכ"ע נדחין לבר מלחנן המצרי ועיין טו"ז יו"ד סוס"י ב' וצ"ע:

אבל מעיקרא לק"מ דהרי בברייתא שם דף ה' קאמר והלא דין הוא ומה בעל מום שמותר להדיוט אסורה לגבוה טרפה שאסורה להדיוט אינו דין שאסורה לגבוה וכו' הרי להדיא דבטרפה שאסורה להדיוט יליף מקרא דמן הבקר שאסור לגבוה ופריך שפיר אתנא דברייתא דטרפה שאסורה להדיוט א"צ ילפותא דמן הבקר דהא שפיר ידעינן מקרא דממשקה ישראל וא"ש, ובזה הנני חותם בכל חתמי ברכות כנפשך ונפש חמיך דוש"ת באהבה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה