בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה נה
עוד להרב הנ"ל
מה שכתבת שנושאי כליו של הרמב"ם תירצו דעת הרמב"ם בכמה מקומות שדחה סוגי' אחת מפני סוגי' אחרת ידעתי בני ידעתי אבל זה אם יש הכרח בסוגי' אחרת לדינו מכח קושי' או סברא מוכרחת אבל אני לא אמרתי אלא שאין לדחות גמ' מפורשת דחולין ק"מ דלמ"ד ט"ח גם בעוף ט"ח מפני סוגי' דחולין ע"ה דאמרינן דבדגים דזוטרא חיותא טא"ח והיה אפשר לומר סברא דגם בעוף אינו חיה אבל אינו מוכרח דהא עוף נפיש חיותא מדגים וכיון דסוגי' דחולין ק"מ ס"ל דעוף אינו דומה לדגים רק לבהמה איך ניקום אנן ונאמר סברא נגד הגמ' וכ' מפני שאנו מדמין נאמר חו"ש מסברא דהסוגיות מחולקים:
ומה שדקדקת בסוגי' דחולין ע"ה אי נימא דעוף אינו דומה לדגים רק לבהמה א"כ הו"ל למימר בהמה ועוף דנפישא חיותיה לק"מ משום דהא דט"ח ילפינן מקרא ובין החיה אשר לא תאכל וקרא בבהמה כתיב דחיה היינו בהמה ובהמה בכלל חיה ואע"ג דתדבר"י דריש חיה מלשון חיות מ"מ אינו מוציא קרא מפשטיה דחיה היינו בהמה ועיין רש"י חולין מ"ב ד"ה זאת החיה ועוד משום דבעי למימר או דלמא אפי' למ"ד טא"ח ה"מ בהמה דיש במינה שחיטה וכו' לא נקט עוף בהדי' בהמה משום דאיכא למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ואמת כי רש"י פי' שם אבל דגים דאין במינן שחיטה דאין במינן טרפות לא הוי טרפות לגביהו כמיתה וכונתו כיון דא"צ שחיטה ומתו מאליהן כשר אין בהם נבלה וממילא אין בהם טרפות ג"כ וזה ל"ש בעוף דאפי' למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת מ"מ נחירה בסימנים בעינן ומתה מאליה הוי נבלה כמ"ש תוס' חולין כ' ד"ה לא וכמה דוכתי וה"ה דיש בעוף כל הטרפות וכדתני לוי חולין נ"ו מ"מ כיון דלא מצי למנקט האי לישנא דנקיט בבהמה שבקינן לגמרי, ועוד כתב הר"ש מקינון בספר הכריתות שער ב' אות פ"ב דמצינו בברייתא בהמה שר"ל עוף פ"ק דחולין ט"ז בכל שוחטין וכו' וא"כ י"ל דה"נ דקאמר בהמה ר"ל גם עוף וא"ש:
ועל מה שכתבתי דאפי' אי ס"ל לראב"י בחולין נ"ז דסובר טרפה יולדת ומשבחת דחיישינן למיעוטא וכדעת הפלתי מ"מ שפיר יליף בחולין י"א משעיר המשתלח דאזלינן בת"ר משום דאפי' ר"מ דס"ל דחיישינן למיעוטא נמי אינו חולק אהא דאזלינן בת"ר היכא דלא אפשר וע"ז תמהת הא הני אמוראי טרחו למצוא ילפותא דאזלינן בת"ר אפי' היכא דאפשר כגון בקטן וקטנה דעלה קאי התם רובא דליתא קמן כגון קטן וקטנה מנלן וחילוק שבין אפשר ללא אפשר ר"כ הוא שהמציא אח"כ ופירש"י דלמסקנא הא דאזלינן בת"ר הוא הל"מ או מאחרי רבים להטות משמע אפי' רובא דליתא קמן, ואני אומר אכתי בפזיזך קיימת ואמאי לא קשי' לך לכל הני אמוראי מה יענה ר"מ לכל הני ילפותות אבל הדבר פשוט דס"ל לראב"י וכל הני אמוראי, דבהא פליגי ר"מ ורבנן דרבנן לא ס"ל לחלק בין אפשר ללא אפשר וילפי' דאפי' היכא דאפשר אזלינן בת"ר ור"מ ס"ל דלא ילפינן אפשר משאי אפשר ועיין סוכה נ' ע"ב פלוגתא אי דנין אפשר משאי אפשר ויבמות מ"ו ומנחות י"ט ודף פ"ב וכמה דוכתי ורב כהנא המציא לבסוף דכמו דר"מ ע"כ ס"ל דאין דנין אפשר משאי אפשר ה"נ לרבנן ליכא למילף אפשר משאי אפשר וקושי' זו דר"כ לאו דוקא לר"א דיליף משחיטה אלא לכולהי אמוראי אעכ"ח ח דלרבנן ידעינן דאזלינן בת"ר אפי' באפשר מהלל"מ או מאחרי רבים להטות ולר"מ דחיישינן למיעוטא אם הוא מה"ת באמת לא ס"ל הך הלל"מ וגם מאחרי רבים להטות לא משמע לי' אלא רובא דאיתא קמן רק יליף מהני ילפותא דלעיל והיינו רק בלא אפשר, ואף שכתב הרמב"ם בהקדמתו לזרעים ובס' המצות שורש ב' דבהלל"מ לא תפול בו מחלוקת אפשר דהיינו רק בפירש הדבר כי נמסר באר היטב אבל אפשר שאחד סובר שלא נמסר כלל כן והראי' דאמרינן בכמה דוכתי אין אדם דן גז"ש מעצמו אא"כ קבלה מרבו והיינו הלל"מ ואפ"ה בר פלוגתיה חולק עליו, ועכ"פ זה אמת גם למסקנא דלר"מ דחייש למיעוט היינו רק באפשר וא"כ מה חסר לנו אם נאמר דהא ס"ל לראב"י טרפה יולדת ומשבחת משום דחייש למיעוט היינו לפי האמת וכהני תנאי דחיישינן למיעוטא אבל למאי דהוי בעי למילף רוב משעיר המשתלח באמת הוי ס"ל דלא חיישינן למיעוטא וטא"ח אבל אין אנו צריכין לכך לפמ"ש אלא דראב"י קאמר דרבנן ילפי משעיר המשתלח דאזלינן בת"ר אפי' באפשר אבל איהו ס"ל כר"מ דחייש למיעוטא ושפיר ס"ל טרפה יולדת ומשבחת וכמ"ש הפלתי:
ומה שתמה בהגהות רע"א ברש"י חולין נ' ע"ב ד"ה מאי דאזלינן בת"ר כדנפקי לי' מהאליה תמימה ומקראי טובא אפשר דמ"ש רש"י בדף י"ב אלא ודאי הללמ"מ הא דסמכינן ארובא אפי' היכא דאפשר אין הכונה שכך נאמר הללמ"מ לסמוך אפי' היכא דאפשר אלא דהיה הללמ"מ דאזלינן בת"ר וק"ל הא מקראי ילפינן לה והלכה ל"ל א"ו דהללמ"מ הוא לסמוך אפי' באפשר וא"כ צריך שפיר ג"כ ילפותא דקראי דאל"כ לא הוי ידעינן מהללמ"מ דאזלינן בת"ר היכא דאפשר וכן מ"ש רש"י א"נ אחרי רבים להטות משמע בין רובא דאיתא קמן בין רובא דליתא קמן דמ"ש האי מהאי היינו נמי רק בתר דילפינן מהני לימודים דלעיל דאזלינן בת"ר דליתא קמן בלא אפשר עכ"פ א"כ שפיר מוקמינן קרא דאחרי רבים להטות דמיירי נמי ברובא דליתא קמן וכיון דברובא דאיתא קמן מיירי אפי' באפשר ה"נ ברובא דליתא קמן אבל בלי הנך לימודים לא הוי מוקמינן קרא דאחרי רבים להטות רק ברובא דאיתא קמן וכסברת המקשן ושפיר הביא רש"י הנך קראי דילפינן מינייהו דאזלינן בת"ר:
ומ"ש על דברי שכתבתי לרשב"א דביתרת טרפה חיה ליתא למ"ש פלתי סי' ל' ד"ה ומה דשמואל ס"ל ט"ח דהא שמואל ביתרת קאי וע"ז אמרת דהפלתי לטעמי' אזיל שכתב בסי' נ"ז אות י' דרשב"א בחידושי חולין י"א סותר למ"ש בתשובה דביתרת ט"ח דהק' שם קושי' תוס' איך יליף רוב מפ"א דלמא התם משום חזקה שאינה טרפה דהא חיתה ב' שנים ומאי קושי' הא אכתי מוכח רוב דאל"כ שמא היא טרפה ביתרת דלא מהני יב"ח עיי"ש יפה כתבת אבל לענ"ד נראה דבר חדש ליישב דברי רשב"א שאינם סותרים זה את זה עיין תוס' קידושין מ"ה ע"ב ד"ה בפירוש מחלוקת ר"ת עם ר"מ מיוני וכתב נובי"ק יו"ד סי' נ"ז דדעת ר"ת אף דאמרינן בגיטין כ"ח שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן דלא מוקמינן אחזקה דמעיקרא אלא לשעבר אמרינן אוקמא אחזקתו ועדיין לא נשתנה אבל להבא לומר שלא ישתנה ל"ש חזקה מ"מ היינו דוקא בדבר שודאי ישתנה פ"א כגון מיתה שודאי ימות אבל בדבר שאפשר שלא ישתנה לעולם כגון בקידושין שאפשר שלא יקדשה אביה לעולם אמרינן חזקה גם להבא ע"ש ועיין בקונטרס החזקות לבעל שמן רוקח סי' ג' שחידש דחזקה דהשתא נלמד מחזקה דמעיקרא כמו דאמרינן בחזקה דמעיקרא שחזקה לא הי' שינוי כן אמרינן חזקה מדהשתא הוא כן מעיקרא נמי כך הי' ולא הי' שינוי ע"ש ועיין בשמ"ח סי' ל"ה אות י"א דס"ל דכל יתרת סופה להתפרק ועיין לב"ש סי' הנ"ל סק"א אות ד' ועיין בב"י יו"ד סוס"י מ"א והארכתי בזה בתשובה [ע"ל סי' ע"א] ולפ"ז נ"ל דאפי' אי לא אזלינן בת"ר נמי לא חיישינן שמא טרפה מחמת יותרת דהרי אם יש יתרת ע"כ כבר נתפרק או יתפרק וא"כ אנו צריכין לומר שנשתנה או ישתנה ואוקי אחזקתו שלא הי' שינוי בפירוק ולא יהיה שינוי שיתפרק רק דאין כאן יתרת דהא אינו ודאי שיש כאן יתרת שיתפרק עכ"פ ולא חיישינן ג"כ לשמא ימות כנ"ל וא"כ משום חשש יתרת אין כאן חשש טרפות בלי רוב רק מתורת חזקה ולא מוכח רוב רק מדלא חיישינן לשאר טרפות וע"ז הק' רשב"א שפיר כיון דחי יב"ח אוקי אחזקה שאינו טרפה דטרפה אינו חיה וא"ש, ואל תשיבני הא מעולם לא נתברר שעה שהי' בלא פירוק היתרת דלמא מיד כשנולד נתפרק דהא בקושי' ס"ל לרשב"א דחזקה שלא נתבררה הוי חזקה:
ובזה א"ש מה דהוי קשי' לי' למ"ש הרמב"ם פ"ב מאיסורי מזבח הי"א דבהמה שנמצא בה ג' כוליות או שני טחולים פסולה למזבח משום דכל יתר כנטול דמי וכתיב תמימים יהיה לכם א"כ בגמ' דיליף דאזלינן בת"ר מפ"א ודלמא טרפה וק"ל מה נ"מ והוצרך לומר חטאת קריה רחמנא ואמאי לא יליף דאזלינן בת"ר מפ"מ משום שמא יש בה יתרת כוליא או טחול ופסולה משום שאינה תמים ולא יהי' צריך להאי דחטאת קרי' רחמנא שוב מצאתי בפלתי סי' מ"ד אות ט' שהעיר בזה ועיין מה שהאריכו תוס' שם ד"ה חטאת ואף דתמימים רק בהקרבה כתיב מ"מ בפ"א בגופה כתיב תמימה ואף דכתבו תוס' שם דלרבנן צריך תמימה ששתי שערות שחורות פוסלות בה וליכא למילף מיני' דטרפות פוסל בה היינו דוקא לענין טרפות דלא דרשינן מתמים אא"כ הוא מיותר ועיין תוס' ע"ז וי"ו ד"ה תמים אבל חסר ויתר דדרשינן ממשמעותא דתמימים אע"ג דלא ממעטינן מינה טרפה לדעת הרמב"ם ה"נ איכא למדרש מתמימה אע"ג דאינו מיותר ונרויח בזה ג"כ דלא תקשי קושי' תוס' ורשב"א הנ"ל דחי יב"ח דיתר כוליא וטחול כשר ושפיר יוכל לחיות יב"ח ולפמ"ש ניחא דעל יתרת ליכא חשש כיון דכל יתרת סופה להתפרק אוקי אחזקה שלא נשתנה ולא ישתנה וכנ"ל:
איברא דאכתי תקשי אמאי לא יליף משום דלמא חסר כוליא אחת או שניטל הטחול דג"כ אינו טרפה ואפ"ה פסול משום דכתיב תמימה וכמ"ש הרמב"ם שם דפסול משום דכתיב תמימים אעפ"י שאינו מום שאין מום שבפנים פוסל ותקשי כנ"ל ובזה ל"ש תירץ שכתבתי, לכן נ"ל לחדש סברא ישרה הנה זה ברור דאם היה פלגא בהמות עם טחול ושני כוליות ופלגא בלא טחול וכוליא אחת דלא היה נקרא בהמה עם טחול וב' כוליות יתרת ולא בהמה בלא טחול וכוליא אחת יתרת וכן אם היה מחצה עם טחול ושני כוליות ומחצה בשני טחולים וג' כוליות לא הי' נקרא שני טחולים וג' כוליות יתרת רק מפני מה נקרא בכוליא אחת ובלא טחול חסר משום שרוב בהמות יש להם שני כוליות וטחול ומפני מה נקרא ג' כוליות ושני טחולים יתרת לפי שרוב בהמות אין להם רק טחול אחת ושני כוליות וכיון שכל פסול זה של יתרת וחסר וטריפותו אינו אלא מחמת הרוב שפיר אזלינן בת"ר ואמרינן שהוא באמת מהרוב שאין בו פסול זה דאם תאמר שהמיעוט הוא כפלגא אין זה פסול וטרפות כלל אבל בעלמא באמת לא אזלינן בת"ר ומשו"ה יליף ודלמא טרפה בשאר טרפות כגון נקובה ופסוקה דאין הטרפות מכח רוב דאפ' הי' פלגא נקובה ופסוקה וכדומה מ"מ היה טרפה פלגא מהלמ"מ ואפ"ה אזלינן בת"ר ומוכח בכה"ת דאזלינן בת"ר וכיון דמיתרת ל"ל דאזלינן בת"ר רק משאר טרפות דאינו חי יב"ח שפיר הק' רשב"א ואין כאן סתירה כלל:
ומ"ש ליישב קושי' פלתי עפ"י חת"ס יו"ד סי' ע"ב לדעת הרמב"ם דטרפה אינו פסול לגבוה רק מדברי קבלה דקושי' הגמ' היה רק מדרוסה דפסול מה"ת גם לרמב"ם וכיון דל"ק מיתרת רק מדרוסה שפיר הק' רשב"א ויישבת בזה גם מה שמקשין לרמב"ם דסדא"ו מותר מה"ת איך מוכח רוב ולפמ"ש חת"ס דהקושי' מן דרוסה ויש חשש שנדרסו סימנים והוי פסול בשחיטה לדעת פלתי סי' ל"ג וק"י וא"כ הוי איתחזק איסורא ובזה מודה רמב"ם דסדא"ו לחומרא מה"ת יפה כתבת אלא דמיניה ומינך תקשי אמאי צריך ר"ח שבתוס' חולין שם לומר דמפ"א מוכח דרובא עדיף מחזקה הא מכל הילפותות מוכח כן וצ"ע:
ועתה הסכת ושמע מה שנפל בדעתי ליישב דעת הרמב"ם דלכאורה ק"ל על כל הילפותות דאזלינן בת"ר ודלמא טרפה היא אי נמי אזלינן בת"ר נמי תקשי הא קי"ל קבוע כמע"מ וכיון דכל בהמות שבעולם בכלל הספק הו"ל קבוע איסור ודאי דודאי יש מיעוט טרפות בעולם וכמ"ש פלתי סי' ט"ל אות ב' עיי"ש וא"כ לא מהני רוב מידי, אך לק"מ דבאמת מכאן ראי' לשיטת הפוסקים בסי' ק"י דהיכא דאין האיסור ניכר במקומו לא הוי קבוע מה"ת וכאן נמי אין מיעוט טרפות ניכר ושפיר מהני רוב מה"ת, ואמנם בטעם הדבר דבאינו ניכר האיסור לא מקרי קבוע מה"ת כתבו אחרונים שם משום דאדרבה ברובא בטיל ואין כאן איסור כלל עיין פלתי שם אות י"ב ופמג"ד סקי"ד ולפ"ז נ"ל גם למאי דפשיטא לחוו"ד סי' ק"א אות ה' בביטול ברוב הוא אפי' אחד בסוף העולם עיי"ש מ"מ הא פירש"י חולין צ"ח ע"ב דביטול ברוב ילפינן מאחרי רבים להטות וא"כ כ"ז לפי המסקנא דגם ברובא דליתא קמן אזלינן בת"ר ולרש"י גם זה הוא מאחרי רבים להטות כמ"ש בחולין י"ב הנ"ל וא"כ אפי' ברובא דליתא קמן נמי בטיל אבל כל כמה דלא ידעינן דאזלינן בת"ר דליתא קמן גם ביטול לא מהני ברובא דליתא קמן ושוב הוי מיעוט טרפות שבעולם קבוע מה"ת ועיין פנ"י פסחים ט' ע"ב בתוס' ד"ה היינו דהיכא דאמרינן קבוע כמע"מ דמי חייב אשם תלוי דהוי איקבע איסורא כמו חתיכה משתי חתיכות עיי"ש ועיין פמג"ד הנ"ל בראשיתו וברמב"ם פ"ב מחמץ הי"א והה"מ שם, ולפ"ז שפיר מוכח דאזלינן בת"ר אפי' ברובא דליתא קמן ואז בטיל ג"כ בכה"ג ושפיר ליכא קבוע אבל אי לא אזלינן בת"ר דליתא קמן א"כ אינו בטיל נמי בכה"ג ושוב הו"ל קבוע ומודה הרמב"ם דספק מה"ת לחומרא וניחוש שמא הוא טרפה פי' ממיעוט טרפות וא"ש:
ומה שהבאת בשם לב אריה שמתמה על קושי' תוס' ורשב"א הנ"ל דלמא מאן דיליף מפ"א ס"ל ט"ח אני תמה על תמיהתו דאשתמיטתי' דברי תוס' בע"ז וי"ו ד"ה אלא שכתבו דאף למ"ד ט"ח מ"מ אינה בריאה וזריזה אלא חולה כל ימיה ומתמעטת והולכת עיי"ש ומבואר מדבריהם שזה ניכר בחוץ וא"כ נהי דחולה פסולה היינו רק מדברי קבלה הקריבהו נא לפחתיך מ"מ כיון דניכר מבחוץ אם היא טרפה שפיר י"ל דהביאו פ"א בריאה וזריזה וכיון דהיא בת שתי שנים אם איתא דנולדה טרפה כבר היה ניכר חולי' אחר יב"ח וכיון שנולדה כשרה אוקי אחזקתה ולק"מ, ואולי יש ליישב בזה גם קושי' פלתי דנהי דלרשב"א יתרת יכול לחיות כמה שנים אבל מ"מ היא חולה אחר יב"ח ועיין בחולין נ"ז כיון שעברו עליו ימות השנה וכו', וד' יאריך ימינו ושנותינו בטוב ובנעימים, ויברכנו מגבהי מרומים, כנפשך ונפש חמיך הדוש"ת וחותם בברכה שלימה.
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל