אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה נד

תשובה נג

שוכ"ט לחתני אהובי הרב המאה"ג מו"ה גרשון נ"י שטערן:

אחרי וכו' ועתה באתי על ד"ת שכתבת ליישב קושי' פלתי סי' ל"א סק"ה אהא דחולין נ"ג גבי שרקפא דספק דרוסות דפריך הגמ' ולישהנהו י"ב חודש והא אליבא דשמואל קאי ושמואל ס"ל טרפה חיה כמו שהוכיח פלתי בסי' ל"א ד"ה ומה, וגם קושי' פלתי סי' כ"ט אות ג' על רש"י בחומש דסוף פ' שמיני בקרא דלהבדיל בין החיה הנאכלת נראה דס"ל לרש"י דט"ה ובפ' מצורע פירש"י צפורים חיות להוציא טרפות וזה כמ"ד דטרפה אינה חיה כדאמרינן בחולין דף ק"מ וע"ז כתבת דרש"י דחה סוגי' דחולין ק"מ מקמי סוגי' דחולין ע"ה דבעי התם למ"ד דט"ח בהמה הוא דנפישא חיותה אבל דגים דלא נפישא חיותיה לא עיי"ש ולפ"ז חידשת דאפילו למ"ד דט"ח היינו דוקא באדם ובבהמה דנפיש חיותיה אבל בעוף דלא נפיש חיותיה כמ"ש רש"י חולין נ"ו ע"א ד"ה ואלו טרפות בעוף ורא"ש ור"ן שם כ"ע מודו דטא"ח ומשו"ה בציפורי מצורע ושרקפא א דס"ד דמיירי בעוף שפיר טרפה אינה חיה:

הנה הא דעוף זוטר חיותיה כתב ג"כ הר"ן במשנת ואלו כשרות בעוף שם נ"ו ע"ב וכן כתבו תוס' דף נ"ז ד"ה למה אבל יותר היה לך להביא גמרא דחולין כ"ז ע"ב דעוף די לו בשחיטת סימן אחד משום דאיתקש לדגים ונבראו מן הרקק שיש בו מים ודומים במקצת לדגים וא"כ אם דג טרפה אינו חיה י"ל דגם בעוף טא"ח:

ואמנם מה שהפרזת על המדה לומר דרש"י דחה סוגי' דחולין ק"מ מפני סוגי' דדף ע"ה הילדות והשחרו' גרמה לך וחו"ש לומר כן לדחות גמ' מפורשת מפני דמיון שאינו מוכרח דאף דאפשר לומר שעוף דומה לדגים משום דזוטר חיותיה מבהמה אבל י"ל להיפוך דדמי לבהמה משום דנפיש חיותיה מדגים ועוד בדגים גופא הוא בעיא דלא איפשטא, אבל כך היה לך לומר דס"ל לרש"י דבחולין ק"מ לא קאמר רק הניחא למ"ד ט"ח י"ל דגם בעוף ט"ח ולא נפקי טרפה מחיות רק מטהורות ויש לתרץ קושי' הגמרא אבל למ"ד טא"ח תקשי וכ"ז לס"ד אבל למסקנא שפיר י"ל דבעוף כ"ע מודו דטא"ח וכסברתך לדמות לדגים ומתרצינן למ"ד ט"ח כמו למ"ד דאפי' בבהמה טא"ח ולא מדחינן סוגי' דחולין ק"מ כלל רק אמרי' דלמסקנא גם סוגי' דחולין ק"מ מודה לזה:

אבל נ"ל להביא ראי' דלמ"ד ט"ח גם בעוף חיה מהא דפריך בפא"ט דף נ"ז ע"ב ודלמא קסבר ר"י טרפה משבחת וכתבו תוס' שם ד"ה ודלמא דלא גרסינן יולדת דא"צ לו כלל וכו' אמנם עיין בתוס' ע"ז ט"ז ד"ה אלמא שכתבו לאו משום דסבר טרפה אינה יולדת דבפא"ט נ"ז בעי למימר לר"י דיולדת וכו' ויותר מבואר בתוס' בכורות ד"ב ע"ב ד"ה דלא מקבלי' זכר לאו משום טרפות מדאמר פא"ט גבי ר"ש בן חלפתא שהי' עסקן בדברים ודלמא קסבר ר"י טרפה יולדת ומשבחת ואית ספרים דלא גריס יולדת שאין צורך שם בלידה אלא במה שמשבחת מבואר מזה דדוקא אם טרפה יולדת שייך לומר שמשבחת אבל אם אינו יולדת לא שייך לומר שמשבחת רק מתנווה והולכת כדאמרינן בחולין דף הנ"ל ולא מיבעיא למאי דגרסי' ודלמא קסבר ר"י טרפה יולדת ומשבחת דלא לחנם נקט יולדת אלא משום דא"ל שמשבחת אלא אי ס"ל נמי דיולדת אלא אפי' לא גרסי' יולדת היינו משום דאין בזה צורך לקושי' הגמ' כמ"ש תוס' וממילא ידעינן דאי ס"ל משבחת ס"ל נמי יולדת דאי נימא דאפי' ס"ל אינה יולדת מצי נמי לסבור דמשבחת א"כ מנ"ל לתוס' להוכיח משום דס"ל לר"י דטרפה יולדת וכיון דס"ל דטרפה יולדת מכ"ש דט"ח וכמ"ש תוס' ע"ז וי"ו ד"ה אלא וחולין ק"מ ד"ה טרפות והרי התם בעוף קאי בתרנגולת שהי' לר"ש בן חלפתא וגם ר"י מיירי בעוף בניטלה הנוצה אלמא דלמ"ד טרפה חי' גם בעוף דזוטר חיותיה ט"ח ויולדת ומשבחת:

ועוד ראי' מהא דאמימר שם דף נ"ח הני ביעי דטרפה שיחלא קמא אסורים מכאן ואילך הו"ל זוז"ג ומותר עיי"ש והיינו אפי' בודאי טרפה ומשום דס"ל כראב"י דטרפה יולדת ומשבחת וכדאמרינן התם ר"א ס"ל כראב"י ומתני לה לדאמימר כדאמרן הרי דאפי' בעוף ס"ל דטרפה יולדת ומכש"כ דחי' וכנ"ל ומזה מוכח דאין סברא לחלק כלל דאל"כ נהי דס"ל לר"א כראב"י מ"מ מנ"ל למתניה לאדמימר כדאמרן דלמא ראב"י לא אמר אלא בבהמה אבל בעוף דזוטר חיותיה לא א"ו מוכח דאין סברא לחלק כלל:

ומ"ש לדחות תירץ הפלתי על סתירת רש"י שכתב עפ"י רשב"א בתשובה דודאי טרפה לא מהני יב"ח והוסיף מהרש"ל משום דרק רוב טא"ח אבל מיעוט חיים ולכן בספק טרפה וכו' מדחי יב"ח ודאי כשרה דאזלינן בת"ר אבל בודאי טרפה אמרינן שהוא מן המיעוט וא"כ י"ל דהפי' בקרא ובין החיה אשר לא תאכל היינו טרפה ודאי שחי יב"ח אמנם תנא דבי ר"י שפיר יליף מכאן דגם בס"ט לא סמכינן על שחי יב"ח כיון דמוכח מכאן דאיכא מיעוט דחיים ואיהו לשיטתו ס"ל בבכורות כ' דחיישינן למיעוטא עיי"ש וע"ז השבת דא"א לומר כן דכל מ"ד דס"ל ט"ח ס"ל נמי חיישינן למיעוטא וראב"י יוכיח דס"ל בחולין נ"ז טרפה יולדת ומשבחת ואפ"ה יליף בחולין י"א משעיר המשתלח דאזלינן בת"ר עכ"ד, אהובי חתני בחפזך כתבת כן וכי מ"ד דס"ל דחיישינן למיעוטא לא ס"ל דאזלינן בת"ר מהני לימודי דבחולין י"א אלא דס"ל דלא אזלינן בת"ר אלא היכא דלא אפשר אבל היכא דאפשר חיישינן למיעוטא וכדאמרינן התם לר"מ ואפי' חיישינן למיעוטא מה"ת מ"מ אכלינן בשרא דגם זה מקרי לא אפשר דהרי כתיב וזבחת ואכלת ועיין תוס' חולין שם ד"ה פסח ואכ"מ להאריך בזה אבל בנולד ס"ט שפיר לא סמכינן ארוב טא"ח דזה מקרי אפשר כיון שנולד בה ס"ט:

אלא דגוף דברי פלתי תמוהים דא"כ אין כאן מחלוקת בענין אי ט"ח דכ"ע ס"ל דרוב אינן חיין ומיעוט חיין רק הוא פלוגתא אחרת בס"ט אי סמכינן על יב"ח והיינו אי חיישינן למיעוטא או לא וא"כ איך יפרנס הא דאמרינן בכל דוכתי למ"ד ט"ח וטרפה יולדת ולמ"ד טא"ח ואינה יולדת עיין בנדה כ"ב בין ר"ז לר"י איכא בינייהו טרפה חיה ושם ל"ש לומר משום דחייש למיעוטא הוי ולד וכן בתמורה י"א ל"ש לומר משום דחייש למיעוטא ומיעוט ט"ח לא פשטה קדושה בכולה והך סוגי' דחולין ק"מ גופא דמקשי מיני' קשיתיה דקאמר למ"ד ט"ח ליכא למילף מחיות להוציא טרפה ואמאי הלא גם לדידי' רוב אינן חיין ואיך מיישב דברי רש"י דהקשה עלה מסוגי' דהתם בזה לכן דבריו צ"ע לפענ"ד:

וגם מ"ש לדחות דברי לב"א בישוב קושי' ראשונה הנ"ל שחידש דאפי' למ"ד ט"ח מ"מ מודה דבדרוסה אינה חיה מקרא דלכלב תשליכון אותו שהביא הרמב"ם פ"ד ממ"א וטויו"ד סי' כ"ט וע"ז השגת דלפ"ז צ"ל דקרא דלהבדיל בין החיה הנאכלת וכו' דמיני' יליף תדבר"י דטרפה חיה קאי רק על שאר מיני טרפות חוץ מדרוסה והרי מבואר בנזיר ס"א ע"ב דלא קאי קרא על מה דאתיא בהללמ"ס ע"ש ברש"י ותוס' גם בזה לא כיונת יפה דשם בנזיר שפיר אמרינן דאי אפשר לומר דקרא דבנ"י אתי למעט כותים שאין מדירין בניהם בנזיר דמה"ת שיוכלו להזיר בניהם הא לא כתיב אפי' בישראל שיכול להזיר בנו דאצטריך קרא למעוטי כותים ואי דהלל"מ שישראל מדיר בנו בנזיר הלא נמסר לו ג"כ שאין כותי מדיר בנו וכמ"ש תוס' שם וקרא ל"ל ואולי גם כונת רש"י כן וא"כ אין לו ענין כאן כלל דנהי נמי שנמסר הל"מ ח"י טרפות מ"מ אין ראי' מזה שנמסר לו שחיים ושפיר צריך קרא שט"ח אלא אפי' נאמר שכונת רש"י דל"ש למכתב קרא למעט נכרי מדבר שלא נזכר בקרא דשייך גבי ישראל רק מהלל"מ ויסמוך עצמו הקרא על מה שנמסר מ"מ אין זה ענין לדהכא דכאן כתיב קרא ובין החיה אשר לא תאכל דיש בהמה דאע"פ שהיא חיה אינה נאכלת ולא פירש איזהו ובא הלמ"מ ופירש הקרא דבהמה שהיא חיה ואינה נאכלת הוא אם יש בה מח"י טרפות וקאי הלל"מ אקרא ולא קרא על הללמ"מ ומ"מ שפיר אמרינן דח"י טרפות נאמרו למשה מסיני דהרי בקרא לא כתיב שום טרפות חוץ מדרוסה ודבריו נכונים מאוד לפענ"ד ולבי כלב אריה:

וביישוב קושי' ראשונה הנ"ל נראה לי דמה שהוכיח הפלתי דשמואל ס"ל ט"ח מנדה כ"ד דאמרי' בגוף אטום דלמ"ד טרפה א"ח אין אמו טמאה לידה ואפ"ה ס"ל לשמואל שם במפלת בריה שיש לה ב' גבין וב' שדראות באשה ולד ואמו טמאה לידה אף דודאי טרפה דכל יתר כנטול דמי אע"כ דס"ל ט"ח ע"ש ולפענ"ד הא ליתא ודבריו תמוהים דהא אמרינן בנדה שם במאי קמיפלגי בדרחב"א דאמר השסועה זה בריה שיש לה שני גבין ושני שדראות וכו' ושמואל אמר בריה בעלמא איתא וכי אגמריה רחמנא למשה בעלמא אגמריה אבל במעי אמן שריא עיי"ש הרי דלשמואל יש בריה שיש לה שני גבין ושני שדראות ולפ"ז ודאי בבריה שאין לה אלא גב אחד ושדרה אחד אם נמצא לה שני גבין ושני שדראות טרפה דכל יתר כנטול דמי ואינו חי אבל התם קאי במפלת ברית שסועה שכך בריתו בשני גבין ושני שדראות ואין כאן יתרת כלל ואינו טרפה ושפיר חי ולהכי אמו טמאה לידה ולעולם ס"ל לשמואל כדקי"ל טא"ח ולק"מ, ולפמ"ש רשב"א בתשובה הביאו יש"ש פא"ט סי' פ' דאפי' למ"ד טא"ח מ"מ בטרפות יתרת אפי' באותן שנטרפת שפיר חיה בלא"ה לק"מ דאף דס"ל לשמואל דטא"ח וביולדת טרפה אין אמו טמאה לידה מ"מ בבריה שיש לה שני גבין וכו' שהוא טרפה משום יתרת שפיר חיה ואמו טמאה לידה וא"ש:

ובסתירת דברי רש"י בחומש הנ"ל נראה לפענ"ד עמ"ש תוס' בכורות ג' ד"ה ר"ח שהק' אי גרסי' שם בבכורות ורבא אמר דבר שעושה אותה טרפה א"כ ס"ל טרפה אינה חיה ואיך אמר רבא בנדה כ"ג ושטו נקוב אמו טמאה לידה ותירץ דאע"ג דושטו נקוב טרפה וחיה לא מדמו לחסרון עד לארכובה ע"ש במהרש"א דאף למ"ד ט"ח מ"מ יש טרפות שאינה חיה כגון עד הארכובה ע"ש ולפ"ז ניחא דאף דס"ל לרש"י דהלכה ט"ח מ"מ פירש שפיר חיות פרט לטרפות היינו אותן טרפות שאינן חיין ולאפוקי דליכא למעוטי מינה דצריך שחיין ראשי אברים שלהן כדדרשינן בחולין ק"מ ועיין בקרבן אהרן שם ובפנים יפות אבל בגמ' קאמר שפיר הניחא למ"ד ט"ח ליכא למעוטי כל טרפות מחיות וצריך קרא דטהורות למעוטי טרפות שחיין ואין לדייק מכלל דאיכא טמאות וא"ש:

ועוד נ"ל דתוס' בע"ז וי"ו ד"ה אלא הקשו אהא דפריך אלא למ"ד טרפה יולדת מאי איכא למימר הא לדידי' אצטריך מכל החי למעוטי טרפה הא למ"ד דיולדת כ"ש דחי וא"כ איך ממעטי' טרפה מכל החי ותירצו דנפ"ל מכל החי שיהא כולו בריא וזריז ולא חולה וטרפה אע"ג דהוא חי מ"מ אינה בריאה אלא חולה כל ימיה ומתמעטת והולכת וממעט זה טפי ממחוסר אבר שכולו בריא וחיה חוץ מאבר אחד ע"ש ולפ"ז תקשי בחולין ק"מ מאי קאמר הניחא למ"ד טרפה חיה הא גם לדידי' יש למעט מחיות פרט לטרפות שאינו בריא וזריז ועיין תוס' שם ד"ה טרפות מה שהאריכו שם. אמנם לק"מ דעיין רש"י בע"ז דנ"א ד"ה ודלמא נח דהא דממעטינן טרפה מכל החי בלי ייתור אלא ממשמעותיה ע"ש ולפ"ז קאמר שפיר דלמ"ד ט"ח ניחא דצריך טהורות פרט לטרפות ולא מכלל דאיכא טמאות דאי מחיות לא נפקא ממשמעותא אלא אם הוא מיותר א"כ י"ל דחיות צריך שחיין ראשי אברים שלהם כדאמר התם וא"כ אינו מיותר ושפיר צריך טהורות ואי דיש סברא יותר למעט טרפה מחיות משנמעט מחוסר אבר כתוס' הנ"ל א"כ אם מוקי חיות פרט לטרפה לא יהא לנו קרא מיותר דבעינן שחיין ראשי אברים שלהם וא"ש, ולפ"ז לרש"י דהלכתא לית לי' הך דרשא שחיין ראשי אברים שלהם וכמ"ש ק"א ופנים יפות הנ"ל וא"כ חיות מיותר שפיר כתב חיות פרט לטרפות וכקושי' הנ"ל אפי' אי ס"ל ט"ח וא"ש:

ובדרך פלפול קצת נ"ל למ"ש תוס' שם בחולין ק"מ ד"ה טרפות דאע"ג דטרפה חיה אינו חיה זמן מרובה ועיין סנהדרין ע"ח ביארו יותר וכתבו אפי' למ"ד טרפה חיה סופן שימות בחבלה זו ע"ש וא"כ איך ממעטינן יותר מחיות פרט לטרפה למ"ד טרפה אינו חיה מלמ"ד טרפה חיה כיון דסוף כל סוף ימות מחמת טרפות זה מ"ל אם ימות מחמת זה תוך יב"ח או אחר שנים הרבה וכי חיות יב"ח כתיב ומאי קאמר הניחא למ"ד טרפה חיה הא גם לדידי' יש למעט טרפות מחיות, ואמנם גם בהא דיליף ר"ל בפא"ט דטרפה אינו חיה מזאת החיה חיה אכול שאינו חיה לא תיכול נמי קשה קושי' שאינה חיה יב"ח מאן דכר שמי' ודלמא שאינה חיה לא תיכול שתמות מחמת טרפות זה אחר כמה שנים ותנא דבר"י איך יליף מן ובין החיה אשר לא תאכל דאפי' שחיה לא תאכל דט"ח יב"ח הלא גם לדידי' תמות מחמת טרפות זה רק שעכשיו חיה והלא גם אי' אינה חיה יב"ח ג"כ עכשיו חיה הוא, לכן נ"ל דברירן של דברים כך הוא דכ"ע ס"ל דמיד שנוטל מקצת חיות מן הבע"ח שוב עכ"ח ינטל כל החיות תוך יב"ח ותמות אלא דמ"ד טרפה אינה חיה ס"ל דמיד שנטרפה ניטל מקצת מן החיות מכל האברים והוא מתה פלגא ולכן קראה אותה הכתוב שאינה חיה כי כבר מתה פלגא וכיון שהתחילה המיתה שוב קי"ל לחוש שתגמר המיתה כולה תוך יב"ח אבל תדבר"י דס"ל ט"ח ס"ל דבשעה שנטרפה עדיין לא התחילה המיתה אפי' במקצת בשאר האברים רק באותו אבר ומשו"ה טרפה יולדת ומשבחת רק לא במידי דמטרפה כדאמרינן בחולין נ"ז הנ"ל משום דבאותו אבר כבר התחילה המיתה ולא בשאר אברים ושפיר קראה רחמנא חיה כי עתה עדיין יש לה כל החיות ואין כאן אפי' מקצת מיתה בשאר אברים אבל מודה דסוף החולי להתפשט בכל האברים ותמות מזה כמ"ש תוס' ומשעה שהתחיל המיתה שוב לא תחיה יב"ח ומ"מ אין ראי' בספק טרפה שחיה יב"ח שאינה טרפה דדלמא לא התחיל מקצת המיתה מיד ואפילו עכשיו עדיין לא התחילה אבל למ"ד טא"ח ומתחיל מקצת המיתה מיד וממילא נגמר לכ"ע תוך יב"ח משעה שמתחיל שפיר יש ראי' שהוא כשרה וא"ש ולפ"ז ניחא דלמ"ד טרפה אינה חיה ומתחיל מקצת המיתה מיד שפיר ילפינן מחיות ולא טרפות דטרפה כבר מתה פלגא אבל למ"ד טרפה חיה ועדיין לא התחיל אפי' מקצת מיתה אף דסופו למות מזה מ"מ עכשיו יש בהן כל החיות שלהן ושפיר מקרי חיות וליכא למעט מזה טרפות:

אך אכתי תקשי דנהי דלמ"ד ט"ח אינו ודאי שהתחיל מקצת המיתה מיד מ"מ כיון דגם הוא ס"ל שסופו למות מטרפות זה א"כ עכ"פ אפשר הוא שכבר התחיל מקצת המיתה מיד ושפיר יש למעט חיה ולא טרפות שיש ספק אם יש להם עוד כל החיות או לא, ואמנם לשיטת הרמב"ם דסדא"ו מה"ת לקולא לק"מ דכיון דבטרפות יש ספק אם הם חיות אין סברא למעטם דספק מה"ת לקולא והנה מהרי"ט כתב דזה תליא דלמ"ד בכריתות י"ז שתי חתיכות שנינו ס"ל סדא"ו לקולא כדעת הרמב"ם אבל מ"ד דס"ל חתיכה אחת שנינו ס"ל סדא"ו מה"ת לחומרא ועיין בכריתות שם דרבא ס"ל שתי חתיכות שנינו דיש אם למקרא ומצות קרינן ועיין תוס' נדה כ"ג ד"ה אמר רבא ותוס' סנהדרין ע"ח ד"ה ההורג ותוס' בכורות הנ"ל דרבא ס"ל ט"ח וא"כ שפיר קאמר בחולין ק"מ הניחא למ"ד טרפה חיה והיינו רבא ואיהו לשיטתו ס"ל שתי חתיכות שנינו וסדא"ו לקולא שפיר ליכא למילף מחיות ולא טרפות כנ"ל אבל רש"י ס"ל כדעת רוב הפוסקים דסדא"ו מה"ת לחומרא שפיר כתב חיות פרט לטרפות אפילו למ"ד טרפה חיה כקושי' הנ"ל וא"ש:

ועמ"ש הפלתי סי' כ"ט אות ג' דאף למ"ד ט"ח מ"מ אם נקבו סימנים של שחיטה אינו חי דהוי נבלה ע"ש אני תמה הא אמר רבא בנדה כ"ג ע"ב ושטו נקוב אמו טמאה לידה ופירש"י ותוס' משום דס"ל ט"ח אלמא דאפי' בנקיבת סימנים ט"ח ואם נחלק בין אדם לבהמה דדוקא באדם ס"ל נקיבת סימנים חי דאית ליה מזלא ולא בבהמה וכמ"ש ר"ת שבתוס' חולין מ"ב א"כ לא הועלת כלום בתירוצך שבאת לתרץ לשיטות החולקים על ר"ת שוב מצאתי בפלתי סי' ל"ג סוף אות ב' שהוכיח מזה דנקובת הושט אינו נבלה מחיים ולמ"ד ט"ח שפיר יכול לחיות:

ובזה אתן החותמת, בדברי שלום ואמת חמיך החותם באהבה:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה