בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה נג
שיל"ת מאדע יום ג' חקת תר"ם לפ"ק. מגדל עוז שם משמואל, למלכים למואל, ה"ה ידידי הרב הגדול חריף ובקי, זך ונקי כמו"ה שמואל נ"י קרויז אבדק"ק וואגאש והגליל:
יקרתו הגיעני בזמנו וכו' ותרי תמיהי מידכר דכירי במכתבו והנני להשיב הנלפענ"ד.
א) הק' אהא דחולין פ"ד ע"א דא"ל יעקב מינאה לרבא קי"ל חיה בכלל בהמה לסימנים אימא נמי בהמה בכלל חיה לכיסוי וכו' הלא כמו שיש לימוד לעיל דף ע' דחיה בכלל בהמה יש ג"כ לימוד דבהמה בכלל חיה וא"כ תקשי בפשיטות דליחייב בהמה בכסוי משום דהיא בכלל חיה ועכ"ח דלא ידע הלימוד הזה וכיון דידע הלימוד דחיה בכלל בהמה עכ"ח מוכח דבהמה אינו בכסוי דא"כ לכתוב בהמה ויהי' חיה בכלל משא"כ עתה דכתב חיה אין בהמה בכלל:
ולפענ"ד נראה דאי אין לנו אלא חד לימוד דבהמה בכלל חיה ואין לנו לימוד דחיה בכלל בהמה וא"כ חיה נקרא רק חיה ובהמה נקרא בשני שמות בהמה וחיה וכתבה תורה דין גבי חיה א"א למילף דין זה לענין די"ל דדוקא גבי מה שנקרא חיה לבד שייך דין זה ולא גבי חיה שנקרא ג"כ בהמה והא דבהמה בכלל חיה אינו פועל אלא שלא נמעט ממנו בהמה אבל לא לרבות וכן להיפוך אם יש לימוד דחיה בכלל בהמה ואין לימוד דבהמה בכלל חיה אין ללמוד דין הכתוב בבהמה לענין חיה מטעם הנ"ל רק כיון שיש לימוד דחיה בכלל בהמה ויש לימוד דבהמה בכלל חיה א"כ חזינן דהן מה שנקרא בלשון בני אדם חיה והן מה שנקרא בהמה נקראים בלשון תורה בשני שמות בהמה וחיה ואין שם מבדיל ביניהם וא"כ אין שום נפ"מ אי כתב בהמה או חיה שניהם בכלל ולכן לעיל דף ע"א אחר שלמד דבהמה בכלל חיה וקאמר הא כיצד בהמה בכלל חיה קאמר חיה טהורה בכלל בהמה טהורה לסימנים ולכאורה קשה דזה הו"ל למיתני לעיל בתר דיליף דחיה בכלל בהמה ואין לו שייכות להא דבהמה בכלל חיה אלא ודאי כמ"ש דא"א למילף דחיה בכלל בהמה לסימנים אלא בתר דיליף תרווייהו דחיה בכלל בהמה ובהמה בכלל חיה, ולזה נתכוין ג"כ רש"י סד"ה זאת החיה במ"ש ומעתה תלמוד לכל הצריך לך עיי"ש היינו כיון דידעינן תרווייהו דחיה בכלל בהמה ובהמה בכלל חיה אפשר ללמוד לכל הצריך אבל בחד לימוד לא סגיא, ולפ"ז א"ש דרק משום דקי"ל חיה בכלל בהמה לסימנים כיון דיש לנו שני למודים ואין שם מבדיל בין בהמה לחיה ושניהם נקראים בשני שמות א"כ אימא נמי בהמה בכלל חיה לכיסוי כיון שאין שם מפריש ביניהם כלל אבל מחד לימוד לא הוי קשה כלל והי' לי להאריך עוד ואין הזמן מסכים:
ב) שאל לפרש לו דברי תוס' סוכה דף ל"א ע"ב ד"ה אשרה וחולין דפ"ט ע"א ד"ה והתני' שכתבו ואפי' את"ל דשרי לכסות בעפר ע"ז כמו בשל עיר הנדחת ל"ד כיסוי לחליצה וכבר תמה בכפ"ת ע"ש, ונ"ל דל"ש מאיס למצוה אלא במצוה שהטילה עליו התורה שלא ברצונו ומאיס לעשות מצות הבורא במה שבא מע"ז אפי' לאחר ביטול אבל במצוה שהוא מביא עצמו לידי חיוב ברצונו כגון כיסוי אם ירצה לא ישחוט ולא יכסה כיון שיוצא בדיעבד ל"ש מאיס שיוסיף שלימות בנפשו מדבר הבא מע"ז דלא יגרע מאם לא הביא עצמו לידי חיוב זה כלל שאין רצון הבורא שיביא עצמו לידי חיוב זה כלל:
ובהדי שותא נפל בדעתי ליישב קושי' תוס' שם ד"ה של אשרה שהק' בחולין פ"ט אמר רבא מללה"נ ומכסין בעפר עיר הנדחת ופריך מדתניא שופר של עכו"ם אם תקע לא יצא ולולב של עכו"ם אם נטל לא יצא הא גם ממתני' הוי מצי לאקשויי דקתני של אשרה פסול עיי"ש, ונ"ל דבהגהת מל"מ פ"ה מאישות התפלא על מה שצידד שם דהמקדש באיסור הנאה אינו מקודשת משום דהוא אסור ליהנות הא קידושי אשה מצוה ומצות לאו ליהנות ניתנו עיי' תשובת אב"מ סי' כ"א וכתבתי במקום אחר עיין בית שערים או"ח סי' רע"ב וסי' רפ"א] דרש"י כתב בסוכה דל"א ע"ב ד"ה ואם נטל וכו' מללה"נ כלומר אין קיום מצות הנאת הגוף וכו' וא"כ דוקא הנאת הנשמה שנהנה במצוה אינו אסור מאיה"נ אבל מצוה שצריך לקנות בעד ממון ונותן ממון של איה"נ הרי משתרשי ליה ממון ואין הנאתו באיה"נ הנאת הנפש רק הנאת הגוף דהרי הנאת הנפש הי' אפשר לו בלי איה"נ וזה אסור וכן כתבתי בחי' בסוגי' דכבתה לענין שמן של איה"נ לנ"ח ומצאתי אח"כ בתשובת בית אפרים:
ולפ"ז ק"ל מאי פריך מלולב על כיסוי הא לולב בעי לכם ואם לא יצא בשל עכו"ם צריך לקנות אחר וא"כ משתרשי לי' ממון ול"ש מללה"נ, הגם שיש לחלק דכאן אם יקנה לולב גם הלולב הוא ממון ואחר שיצא בו יוכל למכרו או להצניעו לשנה הבאה ועיין מש"ל פט"ז ממעשה הקרבנות ה"ז מ"מ דוחק הוא שהרי קודם שיצא בו ידי מצוה ודאי הוא ביוקר ואח"כ בזול וא"כ משתרשי לי' וק' כנ"ל, וצ"ל דפריך משופר דלא בעי לכם כמ"ש טו"ז בהלכות ר"ה סי' תקפ"ו בשם ירושלמי תמן בגופו הוא הכא בקולו הוא יוצא ואין גזל בקול, ועוד התם ולקחתם לכם משלכם ברם הכא יום תרועה יהי' לכם וגם מותר ליקח שופר חבירו שלא מדעתו דניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממונו כמ"ש מג"א סי' תקפ"ו סק"ד וא"כ פריך שפיר משופר דלא משתרשי לי' ואפ"ה ליהנות ניתנו משא"כ מתני' דהכא דמיירי רק בלולב שפיר י"ל כקושי' הנ"ל ומיירי ביוט"ר וכריב"נ לעיל דף ל' ובעי לכם וא"ש.
ומה שעוררני ע"ד תוס' חולין שם דפ"ח ד"ה שחיקת, אעתיק לו מ"ש ע"ד תוס' בחי' ובו נכלל גם דברו וז"ל חולין דפ"ח קאמר דאין מכסין בשחיקת כלי מתכות, והק' בתוס' שם ד"ה שחיקת וכו' והא מגדל צמחים הוא כדאמרינן בע"ז דמ"ד רי"א שוחק וזורה לרוח א"ל אף הוא נעשה זבל ובשל מתכות איירי דמייתי עלה קרא דעגל, ותי' דלחודי' ודאי אינו מצמיח אבל כשהוא מזבל בקרקע המגדל צמחים הוא גורם ומסייע להצמיח ע"ש, ועיין תוס' ע"ז דמ"ד ד"ה נחל וכו' יע"ש, וקשי' לי בזה קושי' עצומה דא"כ איך קאמרי רבנן במתני' דע"ז שם אף הוא נעשה זבל ואסור משום דס"ל זוז"ג אסור כמ"ש תוס' שם ד"ה אמרו לו וכו' לפמ"ש הריטב"א ע"ז דמ"ט ד"ה מודה ר"י דהא דאמרי' בחולין דנ"ח ושוין בביצת טרפה שאסורה מפני שגדלה באיסור בדספנא מארעא ול"א שהתרנגולת והקרקע זוז"ג לפי שכל העיקר הוא מן התרנגולת כי היא הזורע והמצמיחה ואין הקרקע אלא כעין מזון בלבד לתרנגולת לחממה ע"ש, מבואר מזה כיון שהקרקע אין גורם לגוף הביצה רק גורם לתרנגולת וא"כ הוי קרקע גורם דגורם והתרנגולת גורם לבד לא מקרי זוז"ג [וזה נראה כונת תוס' פסחים דע"ה ד"ה וגרפו בשם הירושלמי שדייק כשהפסח נצלה בתנור והגחלים תחתיו הלא חום התנור ג"כ מבשלו והוי צלי מחמת ד"א, ומפרש כי איכא אש האש נוצח כח התנור והתנור מצרף חום הגחלים שלא יתפזר ע"ש, ואכתי תקשי הא התנור ג"כ גורם שיצלה והוי צלי מחמת ד"א, ולמ"ש הש"ג בע"ז דמ"ט דהיכא דאין הגורמין שוין אזלי' בתר עיקר הגורם ניחא דה"נ אין הגורמין שווין והגחלים עיקר הגורם, אבל לפ"ד הריטב"א א"ש בפשיטות טפי דהתנור אינו גורם לפסח רק לגחלים והגחלים לבד גורמין צליית הפסח לכן ל"ה צלי מחמת ד"א] ולפ"ז כאן דאין גורם איסור מצמיח רק כשהוא מזבל הקרקע המגדל צמחים הוא גורם ומסייע להצמיח והיינו שגורם לקרקע שתצמיח יותר טוב והקרקע מצמחת א"כ הוי האי זבל רק גורם דגורם והקרקע לבד גורם היתר וא"כ אין כאן זוז"ג ואמאי אסרו רבנן, ועיין בתוס' פסחים דכ"ז דלרבנן דר"א אם יש בשניהם כדי להחמיץ שרי ואינו אסור רק אם יש באיסור כדי להחמיץ ולא בהיתר ולא כמ"ש תוס' ע"ז דס"ח ע"ב ד"ה לר"ש דשאפילו למ"ד דזו"ג מותר ה"ד שאין בכל א' כדי להחמיץ אבל אם יש בכ"א כדי להחמיץ מודה דאסור ומדברי שניהם נלמד דאם יש בהיתר כדי לחמץ ואין באיסור כדי לחמץ לכ"ע שרי וכן משמע בתוס' ע"ז דמ"ט ד"ה עד שיהי' באיסור כדי לחמץ פי' ואז אסור אפילו יש בהיתר נמי כדי לחמץ אבל אם יש באיסור כדי לחמץ ובהיתר אין כדי לחמץ פשיטא דאסור וה"ה נמי להיפך אם יש בהיתר כדי לחמץ ובאיסור ליכא כדי לחמץ אפילו למ"ד זוז"ג אסור נמי שרי דזה לא מקרי גורם איסור כלל כמ"ש הטו"ז יו"ד סי' קמ"ב סק"ד דאפילו בע"ז דזוז"ג אסור ה"ד אם א"א בלי גורם איסור אבל בשדה שנזדבלה בזבל ע"ז כיון דאפשר בלי גורם איסור רק שמשביח הגורם איסור מותר ע"ש, וא"כ כאן שאין הגורם איסור מצמיח כלל רק גורם להשביח גורם דהיתר או להיפך שהגורם היתר גורם לגורם איסור שיוכל להצמיח, וא"כ הכל בא מגורם היתר ודאי תקשי מה זוז"ג הוא ואמאי אסרו רבנן וצ"ע, עכ"ל בחי' ואין פנאי להאריך והי' זה שלום וברכה וחיים מנאי ידידו הדוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל