בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה מט
עוד להרב הנ"ל נ"י
על מ"ש דמשו"ה בנקיבת הושט אין שחיטה מועלת משום דליכא כולו לא אמרי' רובו ככולו כתבת לחלק דבשחיטה כולו הוא העדר החיות כולו וא"כ רובו בהכשר ומיעוטו בפסול נקב יש כאן כולו העדר כל החיות והוי רובו מתוך כולו כמו מקוה מ' סאה רובו כשר ומיעוטו שאובין שכתב חת"ס או"ח סי' ק"מ נהנתי בשכלך הישר אבל מ"מ לא צדקת בדבריך דאתה דן מה שהוא לאחר שנשחט אבל אני דן בתחילתו קודם שנשחט דתורה אמרה דלא יצא מאיסור אבמה"ח ואינו זבוח אלא ע"י שיטול כל חיות הסימנים ע"י שנים בבהמה ואחד בעוף או ע"י נחירת אחד בעוף למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת אלא דאנן ילפינן בנזיר מ"ב דרובו ככולו וסגי אם נוטל רוב חיות הסימנים ע"י שחיטה או נחירה אבל אי ליכא בסימנים רק רוב חיות א"כ א"י ליטול כל החיות בשחיטה או נחירה וממילא לא אמרינן רובו ככולו ואינו בר שחיטה ונחירה כלל או שאינני דן על החיות כלל רק שצריך לשחוט או ננחור כל הסימן ואם מקצת הסימן כבר נחתך וליכא כל הסימן לא אמרינן בי' רובו ככולו ואין כאן סימן אלא שבזה כבר שדיתי בו נרגא במק"א אבל הראשון נראה נכון:
ומ"ש על קושי' רק"ח [המוזכר בתשו' הקודמת] עפ"י דברי פ"ת סי' ק"י בהא דאמרי' ברוב איכא לברורי מבררי' היינו אם אחר הבירור א"צ לסמוך ארוב אבל אם גם אחר הבירור צריך לסמוך מפני ד"א על הרוב שוב א"צ לברר וה"נ כיון דבשחיטת הרוב ע"כ צריך לסמוך ארוב דלא ליחוש שמא במקום נקב שחט שוב מותר לשחוט גם המיעוט וא"צ לברר ולבדוק וסומך על הרוב יפה כתבת אבל שכחת כי אני זכיתי בזה תחלה והגדתי לך מפה לאוזן תי' זה עפ"י דעת השואל בצ"צ סי' ס"ט דביצת טרפה שנולדה ביו"ט שנתערבה לא מקרי דשיל"מ כיון שגם למחר עכ"ח יסמוך על ביטול ברוב משום טרפה סומך נמי על ביטול ברוב לענין נולד וה"נ דכוותי' [עיין השיב משה או"ח סי' י"ג ואדב"ע יו"ד סי' י"ט] אבל לפי דעת צ"צ שם דאף דלענין טרפה ע"כ יסמוך על הרוב מ"מ לענין נולד דאפשר לו בלי ביטול אינו סומך על הרוב ה"נ אע"ג דלענין שחיטת הרוב צריך לסמוך ארוב כשרות מ"מ במיעוט בתרא שאפשר לו לברר אינו רשאי לשחוט לכתחילה לסמוך ארוב ודלא כפ"ת הנ"ל בנ"צ שם בד"ה ונראה ועיי"ש שגם הוא מדמה זה לדשיל"מ וא"כ לדעת צ"צ הדק"ל:
ועוד נ"ל דאפי' לדעת פ"ת דהיכא שעכ"פ צריך לסמוך על הרוב א"צ לברר היינו דוקא לעשות מעשה ולברר א"צ אבל להיות בקו"ע לעשות מעשה שלא יוכל להתברר ודאי אסור לעשות אפי' היכא שבלא"ה צריך לסמוך ארוב כמו שאסור לעשות ס"ס או סד"ר בידים וא"כ ליתא לתירץ הנ"ל אפי' לדעת השואל בצ"צ דכששוחט מיעוט בתרא עושה בידים שלא יוכל להתברר:
ובזה מיושב מה שהקשו אחרונים בתוס' רפ"ק דכתובות ד"ה שאם דהקשו דהוי ס"ס ותירץ דלרש"י א"ש שיבואו עדים ויתברר הדבר וק"ל לפוסקים דבס"ס אפי' אפשר לברר א"צ לברר הדק"ל ולפמ"ש א"ש דאם נושא ביום אחר הוי כעושה מעשה שלא יתברר וזה לכ"ע אסור:
ומ"ש על דברי פלתי סי' ל"ג שהוכיח דנקובת הושט אינה נבלה מחיים דאל"כ איך אמרינן נדה כ"ג ע"ב ושטו נקוב אמו טמאה לידה ופרש"י ותוס' משום דס"ל טרפה חי' ואי נימא דהוא נבלה מחיים ודאי א"א לחיות וע"ז השגת דאותן פוסקים דס"ל דהוי נבלה מחיים אינם משועבדים לפירש"י ותוס' וס"ל דלא תלי' בחיות רק כיון דראוי לבריית נשמה אמו טמאה לידה או לבריית ח' וכדתני תנא קמי דרב שם כ"ד ע"ב וכ"כ ס"ט שם בחידוד הלכה, וגם הבאת שבתשו' נחלת שבעה סימן א' חולק אפלתי והאריך מאוד דאין חילוק בזה בין נבלה וטרפה דאי נבלה אינה חי' גם טרפה אינה חי' י"ב חודש וכן להיפך דלא אכפת לן בשמא והא דנקראת נבלה גזה"כ הוא דחלוק נבלה מטרפה בדינים לענין טומאה וכו':
תחילה אומר כ' דברי הנ"ש אינם מובנים לי ואין הספר תח"י לעיין בו בפנים דודאי אלו כתבה התורה או הי' הלל"מ דנקובת הושט ופסוקת הגרגרת הוא נבלה מחיים ומטמא הי' אפשר לומר כן דיוכל לחיות רק דגזה"כ הוא דמקרי נבלה אבל באמת לא מצינו בשום מקום שיהי' זה הלל"מ או דרש רק חז"ל הוציאו כן מסברתם ובקיאותם בטבעיות וא"כ כיון דלא מצינו בתורה דקרוי נבלה לענין אי' נבלה וטומאה רק בהמה מתה א"כ ע"כ הא דאחכז"ל דנקובת הושט ופסוקת הגרגרת נבלה ומטמאה מחיים היינו ע"כ מפני שידעו בטבע שכבר פסק כל חיותה ומתה היא רק שמפרכסת בזנב הלטאה שמפרכס כמו נשברה ורוב בשר עמה חולין כ' ע"ב ועיין רש"י שם ד"ה נבלה ומטמאה מיד אעפ"י שהיא מפרכסת דמתה ממש היא וכו' וכן עשאה גיסטרא וניטל ירך וחלל שלה נבלה שם כ"א הוא באופן זה ומשנה ערוכה הוא פ"ק דאהלות מ"ו וכן בהמה וחי' אינן מטמאי' עד שתצא נפשם הותזו ראשיהם אעפ"י שמפרכסין טמאי' כגון הזנב של הלטאה שהיא מפרכסת עיי"ש וא"כ פשיטא אי נקובת הושט ופסוקת הגרגרת נבלה ומטמאה בחיים שכבר יצא נפשה ואינה רק מפרכסת כזנב הלטאה ולפ"ז אני אומר קו"ח ומה גוסס שאינו מטמא כדתנן במשנה הנ"ל ומייתי לה בנזיר מ"ג אדם אינו מטמא עד שתצא נפשו ואפי' מגוייד ואפי' גוסס ומ"מ פסקי' בטוש"ע יו"ד סי' של"ט דמי שאמרו לו ראינו קרובך גוסס היום ג' ימים צריך להתאבל עליו דודאי כבר מת עיי"ש דא"י לחיות יותר מג' ימים ואף דרק רוב גוססי' למיתה ומיעוטן חיים זמן ארוך מ"מ אותן שמעותדי' למיתה אינן חיים יותר מג"י ועיין תוס' יבמות דף ק"כ ע"ב ד"ה למימרא וב"ש אה"ע סי' י"ז סוף סקצ"ד ודג"מ שם א"כ מכ"ש מה שמטמא מחיים שכבר יצא הנפש ואין חיותא רק כזנב הלטאה שמפרכס שא"י לחיות יותר מג"י והגם שי"ל דגוסס אינו חי ג"י היינו רק חיות גמור ואפי' מפרכס מתאבלי' דהרי הוא כמת אבל לעולם דחיות של פרכוס יוכל להיות יב"ח ויותר דזה דוחק וזה ודאי אינו בטרפה דאפי' למ"ד אינה חי' היינו רק יב"ח אבל עד יב"ח יכולה היא לחיות וא"כ מה קמדמי נבלה מחיים לטרפה בזה לכן דברים אלו אין להם שחר לפענ"ד:
וממילא נסתרו דבריך דאפי' אי לא ס"ל כפרש"י ותוס' רק דס"ל לרבא טא"ח ואפ"ה ושטו נקוב אמר טמאה לידה משום דראוי לבריית נשמה וכמו שפירש רשב"א שם בשם הרמב"ן מ"מ הא הרשב"א יהיב טעמא שראוי לבריית נשמה ולחיות פחות מיב"ח וכ"ז אם אינה נבלה שמטמאה מחיים אבל אם הוא נבלה שמטמאה מחיים אינה ראוי לחיות כלל ואינה ראוי לבריית נשמה ודאי תקשי אמאי אמו טמאה לידה ואפי' לגי' שם בנדה כ"ד ראוי לבריית שמונה מ"מ זה אינו ראוי אפי' לבריית ח' לפמ"ש דאינו חי ג"י ועוד דאינו ראוי לבריית נשמה כלל אפי' לשעה חדא דאין חיותא חיות רק פרכוס כזנב הלטאה וכנ"ל אלא ודאי דאינו נבלה מחיים לטמא עכ"פ ושפיר כתב הפלתי וכבר רמז הוא לזה שם ע"ש:
שמא תאמר דיש חילוק דודאי ניקב הושט אח"כ הוי נבלה מחיים אפי' ניקב ע"י חולי בי"ש אבל נברא כך בושט נקוב מתחילת בריתו אינה נבלה מחיים וראוי לבריית נשמה וכמ"ש ס"ט בנדה כ"ד לענין חסר ירך ע"ש ז"א דא"כ מה פריך בחולין ל"ב רומי' דמתני' והתנן אלו טרפות בבהמה נקובת הושט וכו' דלמא מתני' דא"ט מיירי שהיא מתחילת בריתו והכי משמע לישנא של נקובת הושט ופסוקת הגרגרת וכ"ת מנא ידעי' שהוא מתחילת בריתו הא לפי הנ"ל שפיר ידעינן מדחי ע"כ הוא מתחילת בריתו לכן לא הוי נבלה רק טרפה ומתני' דהתם בנעשה אח"כ בידי אדם מיירי לכן הוי נבלה מחיים אע"כ דאין חילוק ונקובת הושט לא הוי נבלה מחיים כלל וא"ש:
אבל מה שיש להשיב על דברי הפלתי לפי' שני של רשב"א דמשו"ה ושטו נקוב אמו טמאה שמא מתחילה הי' ולד והי' ראוי לבריית נשמה אלא שלאח"ז ניקב ולעולם דהוי נבלה מחיים ואפי' ראינו הולד חי שמא במעי אמו יכול לחיות דלא שליט בי' זיקא ועיין גיטין דף ע' ע"ב וחולין מ"ו ע"ב ויש להאריך עוד וד' יאריך ימינו ושנותינו בטוב ובנעימים, ויברכנו מגבהי מרומים, כנפשך ונפש חמיך הדוש"ת וחותם בברכה שלימה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל