אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה מח

תשובה מז

שיל"ת ב' איפאלא עש"ק לס' נשא את ראש בני גרשון גם הם תרמ"ה לפ"ק:

באסרו חג בעבותים. תהיו כשתילי זיתים, חתני אהובי הרב המאה"ג כמו"ה גרשון נ"י שטערן ובתי האהובה, זוגתך הרבנית היקרה והתשובה, תחי' בנחת ושובה, מ' מרים תחי' לאוי"ט:

מראשית אודיע כי תלי"ת שלום לנו וד' יתן לנו ולכם כל טוב סלה ועתה באתי עד"ת מה שחקרת בספק דרוסה דיש לחוש שנדרסו הסימנים אם שחיטה מועלת בהם לטהרם מידי נבלה או לא והבאת שדעת הגאון מהר"מ בנעט בספר מ"ב סי' כ"ד [שם מ"ב איני יודע, הודיעני] דאינם ראוי' לשחיטה דנקובת הושט ופסוקת הגרגרת נבלה הוא והוי ספק בשחיטה ואוקמא בחזקת אי' דאינו זבוח כמ"ש סברא זו פלתי בסי' ל"ג אות י"ד וסי' ק"י בביה"ס ד"ה ומה אעשה והוכיח כן משום דקשי' לדעת הרמב"ם בפט"ו ממ"א הכ"ו והכ"ז דבאיסור דרבנן מבטלי' אי' לכתחלה וס"ל ג"כ דסדא"ו מה"ת לקולא א"כ מאי משני בחולין נ"ג ע"ב גבי שרקפא דס' דרוסות מפרחן וסלקן ואמאי נפרחינהו ונסמוך ארובא וכמ"ש מל"מ פ"ז ממעילה ה"ו בהא דאמרי' בחולין ק"מ לא אמרה תורה שלח לתקלה והלא ליכא תקלה דמה"ת סמכי' ארובא והוכיח מזה דאין מבטלין אי' דאו' בידים מה"ת עיי"ש א"ו כיון דיש לחוש שנדרסו הסימנים תו אינם ראוים לשחיטה והוי ס' בשחיטה ואוקמא בחזקת אי' ולא הוי ספיקא לקולא ע"כ:

ואני בעניי לא זכיתי להבין דברי מל"מ והנה לפי מה שכתבתי בתשו' אחת ע"ל סימן קפ"ט] ליישב קושי' חוו"ד סי' ק"א אות ה' דל"ש ביטול ברוב אלא כשיש לרוב ומיעוטי ייחוס וחיבור יחד או שהם במקום אחד או של בעלים אחד ודאי לק"מ קושי' מל"מ דכאן אין להמשולחת שום קישור וחיבור להרוב ואינו בטול, אבל בלאה"נ לפענ"ד לא שייך ביטול ברוב אלא אם אחר הביטול לא יהי' ניכר לשום אדם בעולם איזהו ההיתר ואיזהו האיסור אבל אם יש רק אדם אחד בעולם שמכיר מיעוט האיסור ודאי לא בטיל ועיי' פלתי סי' ק"י אות י"ב בסופו דאם יש ישראל אחד שמכיר האי' מקרי קבוע הניכר ומה שהשיג עליו חוו"ד שם אות וי"ו כבר ישבתי בתשו' וא"כ ה"נ במשולחת אפשר שהמשלח אותה מכירה בטב"ע ואינה בטילה ושפיר הוי שלח לתקלה אבל לבטל באופן שלא יכיר שום אדם האי' אפשר דמותר מה"ת אפי' באי' דאו' לכתחלה, ואפי' תאמר דהמל"מ לאו מטעם ביטול ברוב אתי עלה רק מטעם דאזלי' בת"ר והאוכלה אוכל היתר משום דסומך שהוא מהרוב שאינן משולחת ועיי' בתשו' פמ"א ח"ג סי י"ט [עיין חת"ס אה"ע ח"ב סי' ה' וב"ש או"ח סי' ו'] ואין כאן תקלה מ"מ תקשי איך הוכיח מזה כמו דאסור לעשות רוב בידים מה"ת ה"נ אסור לבטל איסור מה"ת דילמא לבטל אי' שרי כיון דאחר הביטול אין האיסור ניכר לשום אדם והוא מותר לכל ומכ"ש לדעת הרא"ש שהביא הטור ביו"ד סי' ק"ט דמותר לאכול שלשתן ביחד דאי' נהפך להיתר אבל ברוב ודאי ברור דמי שחושב על בהמה שהוא מרוב כשרות מותר לאכלה ומ"מ אם אחד יודע שהוא טרפה אסור לתננה לו ועובר על לפ"ע אם מאכילו וה"נ כיון שהמשלח יודע שהוא אסורה הוי שלח לתקלה ועיין בר"ן קידושין ל"ט אהא דאמרינן שם ערלה בחו"ל הלל"מ וכו' עד א"ל אימא כך נאמר ספיקא מותר ודאי אסור וכתב הר"ן דיש שהוכיחו מזה דסדא"ו לחומרא מה"ת מדאיצטריך הכא להתיר מהלל"מ ודחה זה דבכולהו ספיקא אע"ג דמותר מה"ת מ"מ מי שיודע האי' אסור ליתן לחבירו שאינו יודע דעבר על לפ"ע ובערלה בחו"ל הלכה דספיקא מותר ומותר לספוקי אהדדי ע"ש ועיי' ש"ש ש"א פ"ב וה"נ דכוותי' אע"ג דמה"ת מותר לסמוך על הרוב אבל מי שיודע מיעוט האי' אסור להכשיל חבירו ולכן דברי המל"מ צ"ע בעיני:

ואמנם גם אם נכוף כאגמון ראשינו לקבל באימה דברי המל"מ מ"מ גוף ההוכחה אינו לפענ"ד מתרי ותלת טעמי חדא למ"ד בכריתות י"ז דטעמא דשתי חתיכות הוא משום דאפשר לברר איסורו א"כ נראה דהיכא דאפשר לברר איסורו סדא"ו מה"ת לחומרא לכ"ע כמו באיקבע איסורא וכעין זה כתב מהרי"ט ח"ב סי' א' עיי"ש ועיי' קידושין ס"ו גבי שלח ואחוי וא"כ בשרקפא דס' דרוסות אפשר לברר איסורו ולבדוק ולראות שהאדים בשר כנגד בני מעים או האדימו סימנים עצמם וא"כ מה"ת ספיקא לחומרא ולק"מ, וכ"ת גם אם האדים הבשר כנגד בני מעים או סימנים עצמן אכתי אינו מבורר איסורו דלמא מחמת ד"א האדים אף אני אומר לך א"כ לשיטת תוס' וסייעתיהו דאף לודאי דרוסה יש בדיקה ואם לא האדים הבשר כשר א"כ לא משכחת ודאי דרוסה דגם אם האדים שמא מחמת ד"א האדים אע"כ שטפת הדריסה ניכרת שאינו דומה לשאר אדמימות וא"כ שפיר יש לברר איסורו והארכתי בהנ"ל בסוגי' דדרוסה:

ואפשר שלזה נתכוון הרמב"ם פ"ה משחיטה ה"ג שכתב וכל ספק שיסתפק בדרוסה אסור וכו' אשר עמד עליו ב"י יו"ד סי' כ"ט ועיי' טו"ז שם ולפמ"ש י"ל למה שנראה שם מדברי הרמב"ם ה"ח דיש בדיקה גם לודאי דרוסה וקשי' כנ"ל א"כ איך משכחת ודאי דרוסה דלמא מחמת ד"א האדים ואף שי"ל כתי' הנ"ל וכן משמע שם קצת לשון הרמב"ם שכתב ואם נמצא בה רושם הדריסה וכו' מ"מ י"ל דכונתו רק שהאדים בשר ובאמת אינו ניכר אם אינו מחמת ד"א ועיין כ"מ שם רק דס"ל לרמב"ם דתורה אסרה ספק זה כודאי כמו ס"ט ברה"י וזה כונתו וכל ספק שיסתפק בדרוסה אסור, ולפ"ז גם בספק דרוסה אם בדקנו, ומצאנו אדמימות אסור מכח ודאי דספק זה עשאו תורה כודאי ושפיר אפשר לברר איסורו וספיקו אסור מה"ת וא"ש כנ"ל:

ושנית נ"ל לחלק דהא דס"ל לרמב"ם דאיסור דרבנן מותר לבטל לכתחילה היינו דוקא אם האי' מצד עצמו הוא דרבנן כמו בשר עוף בחלב אבל אם האיסור מצד עצמו הוא אי' תורה ומצד אחר בא לו שהוא מדרבנן לפי שהוא ספק בזה מודה הרמב"ם דאין מבטלי' ספק אי' תורה לכתחלה וכמו שמחלק הש"ך בדיני ס"ס אות י"ט לענין ספק דרבנן לקולא ע"ש שסיים בשם ד"מ דכל מקום שיש חשש איסור דאו' לא אמרי' בי' ס' דרבנן לקולא וה"נ דכוותי' דכל שיש חשש אי' תורה אין מבטלין לכתחילה וא"ש:

ועוד לפמ"ש נוב"י וחת"ס דאפי' אי מה"ת מבטלי' איסור לכתחילה היינו דוקא לח בלח אבל יבש ביבש מה"ת אסור לבטל ה"נ אני אומר לרמב"ם הא דאי' דרבנן מותר לבטל לכתחילה היינו לח בלח דוקא אבל יבש ביבש אפילו אי' דרבנן אסור לבטל לכתחלה וכן מורה לשון הרמב"ם שם מרבה עליו בשר עוף אחר עד שיבטל הטעם וכו' וא"כ בשרקפא דספק דרוסות דהוי יבש ביבש שפיר אין מבטלין ולק"מ

ובגוף הדין דעת החוו"ד סי' ק"י בבית הספק בד"ה בסקכ"ז וחת"ס יו"ד סי' כ"ד השיגו על הפלתי בטוב טעם ודעת וס"ל דנקובת הושט ופסוקת הגרגרת לא הוי ספק בשחיטה וגם אני הארכתי בזה בתשו' אבל מצד אחר יש לי לדון ע"ז ולא מיבעי' לדעת רמ"א בסי' ק"י ס"ט והסכים עמו הפלתי שם לדעת רשב"א דס"ס מהני נגד חזקת אי' א"כ לענין חשש זה שמא נדרסו הסימנים הוי ס"ס שמא לא נדרס כלל ואת"ל נדרס שמא לא כנגד הסימנים וא"צ יכול להתהפך כיון דצריך להתחיל תחלה שמא לא דרס כסברת מ"ע שבש"ך דיני ס"ס וגם לא הוי שם אונס חד דהא ספק שמא לא דרס כלל מתיר יותר שאינו אפי' טרפה משא"כ ספק שני שמא לא דרס כנגד הסימנים אינו מוציא רק מידי נבלה ולא מידי טרפה אלא אפי' לדעת ש"ך וטו"ז שם דס"ס לא מהני נגד חזקת אי' מ"מ נ"ל סברא ישרה דזה דוקא אם הספק הראשון הוא נגד חזקת אי' ואסור מה"ת כודאי לכן אינו מצטרף לספק השני אבל אם הס' הראשון אינו נגד חזקה ומותר מה"ת אף שהס' השני הוא נגד חזקת אי' שפיר מהני ס"ס דמצטרף לס' הראשון והוי רובא ורובא וחזקה רובא עדיף וכמו שכתב רשב"א בתשובה ושפיר מהני גם כאן ס"ס ולא הועיל בהוכחתו כלום ועיי' חוו"ד אות הנ"ל:

ועוד מצאתי לדון בדבר החדש הנה הפמ"ג בפתיחה להלכות שחיטה בשורש הג' עמד במ"ש הרמב"ם פ"ג מה"ש הי"ט דפסיקת הגרגרת ונקובת הושט אין שחיטה מועלת בהם ואמאי בשלמא פסוקת הגרגרת כיון שניטל רוב החיות הוי כמאן דמנחא בדיקולא ושפיר אין שחיטה מועלת אבל בנקובת הושט דאכתי איכא רוב הושט לשחוט מנ"ל דאין שחיטה מועלת בו ע"ש שנדחק וכבר אמרתי מאז עפי"מ דאמרינן חולין י"ט ע"ב שחט ופגע בו נקב שחיטתו פסולה משום דהוי כשחט ישראל וגמר נכרי וכתבו תוס' ד"ה שחט ול"ד לשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש דכשרה לר"י גופא [אע"ג דמיפק חיותא אינו בשחיטה אלא בהגרמא משום דאיכא רובא בשחיטה כמבואר שם בסוגי'] דהתם שלא במקום שחיטה אבל שחט במקום נקב עדיף טפי לפי שהוא במקום שחיטה וכו' ומבואר מזה דאם במקום שחיטה מיפק חיותא לאו בשחיטה כשרה שחיטתו פסולה אע"ג דגמר אח"כ שליש אחרון בשחיטה כשרה והוי רובא בשחיטה דאין לומר דהתם מיירי דוקא שהי' חצי קנה פגום עד מקום ששחט שלא הי' רובו בשחיטה דא"כ לא מקשו תוס' כלום דבשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש טעמי' דר"י דמכשיר משום דאיכא רובא בשחיטה והכא ליכא רובא בשחיטה אע"כ דס"ל לתוס' דבפגע בו נקב פסול אפי' נקב קטן ואפי' שחט כל הסימן דאיכא רובא בשחיטה משום דבשעה שנשחט הרוב דהוא מיפק חיותא הי' בשחיטה פסולה במקום שחיטה והוי כמי ששחט וגמר נכרי דפסול עיי"ש בגמ' ואפי' שחט אח"כ ישראל מיעוט בתרא ועיין בש"ך יו"ד סי' כ"ד סקח"י בשם כ"מ ודעת הש"ך שם עיין היטב בפמ"ג בשפ"ד שם וגם זה ברור דלאו דוקא פגע בו נקב באותו היקף דוקא ששחט אלא אפי' פגע בו נקב למעלה או למטה רק שאינו תחת אותו מקום ששחט רק בצד אחר נמי שחיטתו פסולה דהא קי"ל ביו"ד סי' כ"א ס"ג דאם לא שחט הרוב במקום אחד רק בשנים וג' מקומות אפילו אין החתיכות שוים בהיקף אחד רק אחד לצד הראש והשני לצד מטה נמי כשר בין בקנה בין בושט וממילא פסוקת הגרגרת בכה"ג נמי טרפה ועיי' ביו"ד סי' ל"ד בש"ך סק"ד וטו"ז סק"ג ופלתי ולפ"ז הה"נ אם שחט ישראל מיעוט הקנה למעלה וגמר נכרי למטה בצד אחר הוי שחיטה פסולה וא"כ ה"נ פגע בו נקב בכה"ג הוי שחיטה פסולה דהא בגמ' שם מדמי לה לשחט ישראל וגמר נכרי, אלא דבגמ' חולין הנ"ל דחי להאי דינא דקאמר אלא הכי משחט שחיט מ"ל במקום נקב מ"ל פגע בו נקב ופירש"י מכדי משחט שחיט כל הנמצא בה וטרפות בחצי קנה לא הוי והוי לה תחילה כקנה שלימה והרי שחיט לפנינו מ"ל במקום נקב וכו' ע"ש ומוסבר יותר לפי הנ"ל דאפי' הי' חצי קנה פגום מיד דשחיט פורתא מצד אחר למעלה או למטה והשלים לרוב הוי שחיטה מעליותא דא"צ לשחוט במק"א והוי כמו ששחט נכרי וגמר ישראל ולפ"ז כל זה בקנה דכשר עד דנפסק רובא הוי כקנה שלימה כפירש"י אבל נקובת הושט דהוי טרפה שפיר לא מהני בי' שחיטה דמיד ששחט חצי הושט מצטרף עם הנקב משהו בכ"מ שהוא והוי רובא וא"כ הוי מיפק חיותא בפסול כמו ששחט ישראל וגמר נכרי אותו משהו שהי' נקוב במקום שחיטה וא"כ אפי' שחט כל הושט דהוי רובא בשחיטה מ"מ פסול כנ"ל ושפיר הוי נקובת הושט נבלה ואין שחיטה מועלת וא"ש ואין לומר דאכתי משכחת לה ששחט את הושט באותו צד של הנקב למעלה או למטה מן הנקב דבכה"ג אם הי' הנקב הזה דרך שחיטה בלי שהיי' אינו מצטרף לרוב למיהוי שחיטה כשרה כמבואר סי' כ"א הנ"ל וא"כ אינו מצטרף נמי למיהוי שחיטה פסולה ז"א דכל מה ששוחט תחת הנקב ברוחב הנקב אינו שחיטה כלל כיון ששם כבר נפק למעלה או למטה ועיין טו"ז וש"ך ופלתי סי' ל"ד הנ"ל וא"כ גם כאן כששחט רוב הושט יש בו משהו שהוא שחיטה פסולה אותו משהו שכנגד הנקב והדר הו"ל מיפק חיותא בשחיטה פסולה במקום שחיטה ופסול וא"ש:

וכעת נ"ל לפמ"ש רשב"ם ב"ב דף פ"א ע"ב ד"ה כל דכל דבר שהוא מצוה לכתחילה אף שאינו מעכב בדיעבד מ"מ ראוי לקיים בו המצוה כמו שהוא לכתחילה וכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו אבל אם אינו ראוי לקיים בו מצוה לכתחילה מעכב ופסול אפי' בדיעבד דכל שאינו ראוי' לבילה בילה מעכבת בו עיי"ש ולפ"ז למאי דמבואר בחולין דף כ"ז בגמ' וראשונים דלכתחילה מצוה לשחוט כל הסימן אלא דאם שחט רק רוב כשר בדיעבד ועיין ביו"ד בסי' כ"א ופמ"ג שם א"כ בנקובת הושט כיון דהאי משהו כשחיט דמי ואינו ראוי' לשחוט כל הסימן בילה מעכבת בו ופסול בשחיטת רובו ושפיר הוי שחיטת הושט נבלה, אלא דלפ"ז בא' בעוף דג"כ לכתחילה צריך שנים ג"כ יהי' נבלה אם ניקב הושט אפי' שחט רק הקנה וכמ"ש הפמ"ג בפתיחה להלכות שחיטה סוף שורש ג' ואנן אמרי' בחולין ס"ח ע"ב נבדקי' לקנה ונשחטי' לקנה ולכשרי' והדר לפכוה לושט ולבדקי' עיי"ש ואמאי כיון דושט אינו ראוי' לשחיטה לא מהני שחיטת הקנה כלום אך בזה יש לומר כיון דבתר דמפיך הושט ובודקו שהוא כשר איגלאי מלתא למפרע שהי' גם הושט ראוי' לשחיטה שפיר מהני שחיטת הקנה:

ועוד דמעיקרא דדינא פרכא דהא דבעי' שני סימנים בעוף לכתחילה היינו רק מדרבנן וכמ"ש רש"י ר"פ השוחט ד"ה אאחד בעוף וא"כ ל"ש דבעי' ראוי' לבילה אבל הא דבעי' שחיטת כל הסימן לכתחילה הוא מה"ת ועיין ראש יוסף שם ופמ"ג רס"י כ"א ושפיר י"ל כנ"ל דאם אינו ראוי לשחיטת כל הסימן ששחיטתו פסולה וא"ש:

אלא שמדברי התוס' יומא דף ל"ג ד"ה למה מבואר דגם הא דצריך לשחוט לכתחילה כל הסימן ולא סגי ברובא הוא רק מדרבנן דילמא לא אתי למיעבד רובא ע"ש ולפ"ז ליתא למ"ש דכיון דמה"ת סגי לכתחילה ברוב ל"ש למימר בי' כל הראוי' לבילה מה"ת וצ"ע:

אבל מ"מ נ"ל לקיים דברי עפמ"ש חת"ס או"ח סי' ק"מ דלא אמרי' רובו ככולו אלא ברובו מתוך כולו אבל כי ליכא רק רובא לא אמרי' רובא ככולו ע"ש ובתשו' עשיתי סמוכין לזה מרש"י חולין דף י"ח [עיין ב"ש חאו"ח סי' קס"ד וקס"ה] ולפ"ז בנקובת הושט כיון דנגד הנקב לאו שחיטה היא אפי' למעלה ולמטה מהנקב וכמש"ל א"כ ליכא כולו ולא אמרי' בי' רובו ככולו ושפיר לא מהני בי' שחיטה וא"ש:

ובזה יש ליישב מה ששמעתי להקשות בשם הגאון מו"ה קאפל חריף זצ"ל אהא דפריך ריש פ' השוחט דיעבד אין לכתחלה לא ב' בבהמה לכתחילה לא עד כמה לישחוט וליזול והק' הנ"ל דמאי פריך דלמא הוי סד"א כיון דסגי ברוב אי שחט כל הסימן אסור משום דלמא במקום נקב קשחיט קמ"ל דכשר אבל לכתחילה באמת אינו רשאי לשחוט כל הסימן מה"ת ולפמ"ש א"ש דהא דסגי ברוב היינו אם יכול לשחוט כל הסי' אבל אי נימא דא"י לשחוט כל הסימן בדיעבד או לכתחילה שוב גם רוב לא מהני כיון דל"ש רובו ככולו:

ולפ"ז יש לפרש שם פי' חדש בגמ' דמשני ואבע"א ארובו של אחד כמוהו והוא פלא דתי' ראשון עדיף דקאי אדסמיך לי' אאחד בעוף ועיין ראש יוסף שם ולפמ"ש ה"פ דמשו"ה קתני אחד בעוף ושנים בבהמה דדוקא היכא דיש לשחוט א' בעוף ושנים בבהמה אז כיון דאיכא כולו רובו של אחד כמוהו דהוי רובו מתוך כולו אבל כי ליכא אחד בעוף ושנים בבהמה כגון ניקב הושט לא אמרי' רובו של אחד כמוהו כיון דאינו רובו מתוך כולו, ומיושב בזה קושי' ראש יוסף שם במשנה אהאי שינוי אמאי לא נקט השוחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה ע"ש ולמ"ש ניחא דאתי לאשמעי' דלא סגי ברוב אלא כי איכא כולו וכנ"ל:

ולפי פי' זה יהי' מוכח מכאן מדקתני אחד בעוף ושנים בבהמה דבעוף אם נקוב הושט ואין ראוי לשחיטה מ"מ לא הוי נבלה רק אם שחט הושט דוקא אבל אם שחט הקנה לא הוי רק טרפה דאף דאין הושט ראוי' לשחוט מ"מ מועלת שחיטה לקנה וכן בדין לכל הג' טעמים שכתבתי לעיל דלא שייכי אלא בהאי סימן גופא ולא לענין שלא תהא שחיטה מועלת לשני והרי בשחיטה הוצרכו תוס' חולין ט' ד"ה כולהו לומר לדעת בה"ג שכך הי' הל"מ אפי' בעוף שאם נשמט האחד שאין שחיטה מועלת לשני וכאן דליכא הלל"מ רק מסברא אין שחיטה מועלת וכמ"ש א"כ לסימן השני שפיר מהני שחיטה ודלא כפמ"ג בפתיחה סוף שורש ג' הנ"ל דאין שחיטה מועלת לשני ואיהו לשיטתו אזיל שכתב שם בראש השורש דנקובת הושט נבלה מהלל"מ ושפיר ס"ל דאין שחיטה מועלת לשני מטעם שהיי' אבל לפמ"ש הא ליתא:

ומעתה יש לי לדון בסימנים הנדרסי' לא מיבעי' למ"ש הכ"מ פ"ה מה"ש ה"ח בדעת הרמב"ם דדוקא האדים בשר כנגד ביני מיעים או האדימו סימנים עצמן טרפה אבל לא האדים בשר כנגד שאר איברים שהנקב פוסל בהם שאין הארס נוקב וכן נראה מדברי רש"י חולין מ"ג ד"ה לא תיפוק דכתב דלא חשיב כמה טרפות מפני שאיסורן משום דסופן לינקב והוי בכלל נקיבה ואפ"ה חשיב דרוסה משמע דדרוסה אין סופו לינקב ועיין בתוס' רפא"ט ד"ה דרוסת ורש"י דף נ"ג ופלתי סי' נ"ז אות ה' ד"ה והאמת וא"כ נהי דהארס שורף וטרפה מ"מ כיון דאינו נקוב והרי יש כל הסימן לשחוט מהני לי' שחיטתו להוציא מידי נבלה דל"ש כל הני טעמי שכתבתי לעיל אלא דאפי' למה דס"ל שם בדעת הטור דגם נגד שאר איברי' טרפה דארס נוקב ועיי' בש"ך סי' נ"ז סקל"ח ואפילו נאמר דמקום שהאדים בסימנים הו' כבשר שהרופא גורדו וכמי שאינו והו"ל כנקוב מ"מ תינח בושט דלא מהני שחיטה אי נקוב כטעמים הנ"ל אבל בקנה דפסוקתו ברובו נהי דאמרינן בחולין נ"ד דדריסתו במשהו משום דזיהרי' מקלי' קלי ואזיל וסופו לשרף רובו עיין ש"ך סי' הנ"ל סק"מ השתא מיהא הא לא נשרף רק מיעוטא ויש כאן מאי לשחוט שפיר שחיטה מועלת בו ואף אם נדרס הושט ואין שחיטה מועלת לושט מ"מ מהני לקנה כמש"ל, ונהי דמקום שהאדים הוי כנקוב ובלא"ה בדרוסת הנץ יש חשש נקובה ג"כ כמ"ש טו"ז סי' נ"ז סק"ז וא"כ נימא כששחט פלגא מצטרף נקב זה לרוב והוי שחיטה פסולה כמש"ל בושט או נימא שאינו ראוי לשחוט כל הקנה ז"א כיון דלאו מצד הנקב טרפה רק מצד הזיהרי' אכתי הו"ל כקנה שלימה וכולו ראוי לשחיטה הוא ואפי' ביש בו נקב דאיסור דטרפה נ"ל דמהני בו שחיטה כיון דאין הטרפות מחמת הרוחב לחוד רק מחמת האורך עיין סי' ל"ד בש"ך וטו"ז א"כ עדיין כל הרוחב ראוי' לשחיטה, ולפ"ז בשרקפא דס"ד שפירש"י שנכנס הנץ ביניהם ודריסתו ונקובתו חד ודק עיין טו"ז הנ"ל א"כ מהני לי' שחיטה לקנה ושוב ליכא חזקת אי' שאינו זבוח דהא אפשר לשחט הקנה גם אם נדרס וכיון דליכא חזקת אי' שוב לרמב"ם מה"ת לקולא, ובזה הנני חותם בברכה כנפשך ונפש חמיך החותם באהבה:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה