בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה מו
שיל"ת ב' אויפאלו ד' בא תרנ"א לפ"ק
ברכת שלום להמופלג חו"ש כמו"ה יודא נ"י שווארץ בק"ק ס"ה:
היום בא מכתבו והיום יצאתי להשיב על מה שהק' לדעת הר"ש שבתוס' חולין כ"ח ע"ב ד"ה לפי ובתוס' עירובין ה' ע"ב ד"ה וספק דגם בידי אדם א"א לצמצם והא דכשר בשחט מע"מ למ"ד מע"מ כרוב היינו משום דאימא שחט רובא ואפי' הן שווין רחמנא אמר לא תשייר רובא ומאן דס"ל אינו כרוב משום דאימא נשאר רובא קיים ואפי' הן שווין רחמנא אמר שחוט רובא וכן גבי פרוץ כעומד וכו' ע"ש א"כ מאי משני בחולין מ' ע"ב בחצי קנה פגום והוסיף עליו כ"ש וגמרו דכולהי בהדדי קאתיין הא קי"ל בסי' כ"א ס"א כשיטות הרשב"א ור"ן דאם שחט יותר מחצי אפי' כחוט השערה שחיטה כשרה וכיון דאפילו בידי אדם א"א לצמצם א"כ לפוטרו מחטאת דבשחוטי חוץ איכא שני צדדי' וס"ס לפוטרו שמא הי' פחות מחצי וא"כ כשהשלים עד החצי כבר עשה בה מעשה ונאסרה משום ע"ז וכשמשלים השחיטה לרוב הוי מחתך בעפר ואת"ל דלא הוי פחות דלמא הי' משהו יותר והוי נבלה וג"כ לית בי' משום שחיטה חוץ וצד א' להתיר שהי' מע"מ ואכתי תקשי אשחוטי חוץ לא לחייב, הנה קושיא זו כבר כתובה על ספר הישר בית אפרים או"ח סי' כ"ג ותי' בדרך פלפול ואח"כ לחדש יצא דלמסקנא דחולין כ"ט דמע"מ אינו כרוב רק בעינן רוב הנראה לעינים והיינו במדידה וממילא כיון דקי"ל דאפילו בידי אדם א"א לצמצם, כל שנראה לנו קנה פגום מע"מ בהכי שריא רחמנא אע"ג דמצד שא"א לצמצם אפשר שיש כאן חוט השערה יותר לית לן בה כיון שבמדידה הוא רק מע"מ שריא רחמנא ודברי ר"ש מיינבלא אינם אמורים אלא לענין מה דפליגי התם בשחיטה אי מחצה ע"מ כרוב דלמ"ד כרוב הוי שני צדדי' להיתר ולמ"ד אינו כרוב הוי שני צדדים לאיסור וכו' ע"ש שהאריך בזה:
ושלשה המה נפלאו ממני, מ"ש לחלק בין הך דהכא להאי דר"ש אנא לא חילוק ידענא ולא בלק ידענא דאי נימא כסברתו דאף דפסיקת קנה טרפה ברובא אפי' כחוט השערה יותר ממחצה מ"מ אם רק חציו במדידה נפסק אף שיש ספק שמא הוא חוט השערה יותר מ"מ כשר כיון דספק זה הוא רק משום דא"א לצמצם א"כ בהך דר"ש נמי נימא הכי דלמ"ד מע"מ כרוב אם הוא מע"מ במדידה הוי שחיטה כשרה אף דאפשר שהיא פחות כחוט השערה משום דא"א לצמצם מ"מ בהכי אכשר רחמנא אם נראה לנו במדידה מע"מ ולמה יהיב הר"ש טעמא משום דאיכא שני צדדים להתיר דאימא שחט רובא ואפילו הן שווין רחמנא אמר לא תשייר רובא תי"ל אפי' ל"ל אימא שחט רובא מ"מ כשר כיון שלפי ראות עינינו במדידה הוי מע"מ, וכן מ"ש למאן דאסר משום דאימא נשאר רובא קיים לא מהני לאסור דנהי דאפשר שנשאר רובא קיים מ"מ כיון שלפי ראות עינינו הוי מע"מ שפיר כשר אי לאו טעמא שכתבו ואפילו הן שווין רחמנא אמר שחוט רובא, אע"כ דסברא זו ליתא אלא דאם מע"מ כרוב אם הוא חוט השערה פחות אינה שחוטה אפי' נראה לנו מע"מ כיון שאין האמת כן וכלפי שמיא גלי' שהוא פחות אף שהוא נעלם מאתנו וה"נ אף שנראה לנו חצי קנה פגום כיון שא"א לצמצם ואפשר כלפי שמיא גלי' שהוא כחוט השערה יותר הוי ספק טרפה ולא דמי להא דאמרי' קידושין נ"ד וכמה דוכתי לא נתנה תורה למה"ש דהתם א"א בענין אחר ודמי להא דאמרי' בכורות י"ז ע"ב גבי מדת כלים ומדת מזבח אף דא"א לצמצם מ"מ רחמנא אמר עביד ובכל היכי דמצית למיעבד ניחא לי' וכו' ע"ש אבל כאן הרי אפשר לשחוט רובא שיהי' מנכר שהוא רוב בלי ספק ולהטריף חצי קנה פגום בצמצום היכא דאפשר להסתפק שהוא חוט השערה יותר ול"ש בזה לא נתנה תורה למה"ש:
ושנית אני תמה עליו נהי דאפילו הקנה פגום חוט השערה יותר מחציו כיון שלפי ראות עין במדידה הוא רק חצי כשר ולכן כשהוסיף כ"ש חייב משום שחוטי חוץ מ"מ אכתי אינו מיושב הקושי' להיפך דלמא הוא חוט השערה פחות מרוב וכששחט חוט השערה עשה בה מעשה ואסרה משום ע"ז ואכתי אינו חייב משום שחוטי חוץ דהרי לא נשחט רובו עד ששוחט עוד משהו וא"כ מחתך בעפר הוא, מיהו בהא י"ל נמי כסברתו כיון דלמראית עין הי' חצי קנה פגום ובחוט השערה ששוחט הוי רוב במדידה למראית העין שפיר הי' חייב משום שחוטי חוץ אף דמשום א"א לצמצם אפשר דליכא רוב מ"מ כיון שנראה לנו דהוי רוב שפיר הוי שחיטה להתחייב משום שחוטי חוץ בחוט השערה ראשון ששוחט אלא שתימא שלא הזכיר מזה כלום, ונראה מדבריו דל"ק להו רק משום שיש שני צדדים לפוטרו מחטאת דשחוטי חוץ ולכן סגי לי' לתרץ מצד א' אבל בזה עד השלישה אני בא אמאי קשי' להו דוקא משום דאיכא שני צדדי' לפוטרו הלא אפי' ליכא רק צד א' לפטרו נמי פטור מחטאת וכ"ש חומרא דאתי לידי קולא הוא שאם פטור מחטאת הרי מביא חולין לעזרה:
לכן נ"ל והיתה לבאר מקודם דברי ר"ש שבתוס' חולין כ"ח ד"ה לפי הנ"ל שכתבו מאן דשרי משום דאימא שחט רובא ואפילו הן שווין רחמנא אמר לא תשייר רובא ותוס' בעירובין וי"ו ד"ה ספק כתבו דהוי כעין ס"ס ע"ש והוא פלא מה מהני ס"ס הא הוי נגד חזקת איסור ועיין סי' ק"י בטו"ז סקט"ו ובש"ך כללי ס"ס אות כ"ז וכבר עמדו בזה אחרונים, מיהו בזה י"ל למ"ש רשב"א בתשובה סי' ת"א דטעם דס"ס הוא מטעם רוב ועדיף מרוב כמבואר בפוסקים סי' ק"י וא"כ הא דלא מהני נגד חזקת איסור היינו משום דגם ברוב אמרי' סמל"ח ואיתרע לה רובא וה"נ בס"ס סמל"ח ולא מהני ס"ס דהוי כרוב וכבר צדדו תוס' ביבמות קי"ט לומר דאפילו לר"מ סמל"ח אינו אלא מדרבנן ועיין תוס' בכורות כ' וקידושין פ' ואפילו למה שצדדו שם דלר"מ היא מה"ת מ"מ לרבנן דר"מ דלא חיישי למיעוטא ודאי דסמל"ח הוא רק דרבנן ועיין מהרש"א חולין י"א ד"ה מנא ופנ"י בקו"א כתובות סמ"ו ופמ"ג שפ"ד סי' ח"י סקי"ד ושע"ת ח"ג כלל ט' פ"ג אות וי"ו וא"כ הא דס"ס לא מהני נגד חזקת איסור הוא רק מדרבנן וכתב ר"ש שפיר דעכ"פ מה"ת מותר מצד ס"ס ואפילו לר"מ וגם אי לר"מ סמל"ח מה"ת מ"מ לא הוי רק פלגא ופלגא והוי רק ספק איסור ושפיר מהני הא דמע"מ כרוב והוי ס"ס דלא ליהוי ודאי אי' תורה:
אך אכתי קשיא למ"ש פלתי סי' ק"י ובס' גוו"ד כלל ח' דה"ט דס"ס לשיטת הרמב"ם דסדא"ו מה"ת לקולא רק מדרבנן לחומרא וא"כ בס' ראשון הוי רק איסור ודאי דרבנן ובס' השני הוי סד"ר לקולא ע"ש וא"כ בס"ס נגד חזקת אי' הוי ספק א' איסור ודאי מה"ת וא"כ גם ספק השני אסור ודאי מה"ת משום חזקת איסור והדק"ל מה מהני ס"ס נגד חזקת איסור:
ועוד קשי' הא שני הספיקות שמא שחט רובא ושמא הוא מע"מ הוי שם אונס חד הוא דשני הספיקות הם שמא שחט כשיעור ולא מקרי ס"ס כמו"ש הש"ך בכללי ס"ס אות י"א וכבר העירו האחרונים גם בזה:
לכן נ"ל לחדש דאפילו אי ס"ס לא מהני נגד חזקת איסור היינו דוקא אם שני הספיקות אינן מעידין על דבר אחד כגון בהאי דחולין יו"ד ספק בעצם נפגמה ואת"ל בעור שמא לא שחט נגד הפגימה ע"ש בתוס' ד"ה סכין דספק א' הוא שלא נפגם בעור וספק השני שנפגם בעור רק שלא שחט באותו מקום שיש פגימה בסכין או כמו נידון דאו"ה שהביא טו"ז סי' ק"י בשוחט בסכין בדוק ונמצא פגום אחר שחיטה ונערבה הבהמה באחרות דאיכא ס"ס שמא אינה זאת ואת"ל זאת שמא נשחט כהוגן דספק אחד שאינה זאת שנשחטה בסכין שנמצא פגום וספק הב' שמא אותה שנשחטה באותו סכין נשחטה כהוגן, וכן הא דשם אונס חד הוא בכה"ג כגון הא דכתבו תוס' כתובות ט' ספק אונס ואת"ל ברצון שמא קטנה ופיתוי אונס הוא דספק א' מעיד שנאנסה בעכ"ח וספק השני מעיד שהיתה מרוצה אלא שרצונה אונס, או כנידון דפסקי מהרא"י שהביא הש"ך בדיני ס"ס אות י"א דספק א' שמא ילדה כבר וספק הב' שמא זה יצא ראשון ע"ש דרק מדין ס"ס אתאין עלה דשני הספיקות מעידין על היתר הדבר רק לא מטעם א' בזה אמרינן שם אונס חד הוא, אבל כאן שני הספיקות מעידין על דבר אחד מטעם א' ששחט כשיעור בין ספק א' דשחט רובא בין ספק השני דשחט מחצה למ"ד מע"מ כרוב והוי שני צדדים להיתר יצא א' לאיסור שמא נשתייר רובא בזה לכ"ע דינו כרוב ולא איכפת לן בשם אונס חד ולא בחזקת איסור דרובא וחזקה רובא עדיף וליכא אלא משום דנימא סמל"ח וזה אינו אלא מדרבנן כנ"ל והכא בדאו' מיירו ושפיר אמרינן מחצה על מחצה כרוב ואתיין כהוגן דברי ר"ש מיינבלא:
אבל יותר נכון נ"ל דלאו מדין ס"ס אתי הר"ש עלה אלא דנ"ל סברא חדשה דלא אמרינן ספיקא דאורייתא לחומרא אלא אם אנו מסופקים בעצמינו ואנו יודעים שהוא ספק אצלינו ולבו נוקפו אם אינו איסור תורה אבל כאן אם שחט מע"מ במדידה הלא הוא אינו מסופק וברי לו ששחט מחצה ואי מע"מ כרוב ברי לו ששחט כהוגן אלא דאנן אמרי' משום דגם בידי אדם א"א לצמצם אפשר שטועה בדמיונו ואומר שהוא מע"מ וחושב שהוא כן בדדמי אבל באמת הוא פחות כחוט השערה ולכן ודאי אם לא הי' אפשר להיות רק או מע"מ כמו שברי לו או פחות כחוט השערה היינו אומרים שאסור אף שברי לו שהוא מע"מ שמא הוא בדדמי והוא פחות כחוט השערה אבל הלא אפשר שטועה והוא חוט השערה יותר מחצי וא"כ מוקמי' האי בדדמי שאפשר שהוא פחות, נגד האי בדדמי שאפשר שהוא יותר. וממילא יותר מצד שברי בעיניו שהוא מע"מ ועיין ברש"י כתובות כ"ב באומרת ברי לי אין לבי נוקפי שברי אלו הי' קיים הי' בא ועיין בר"ן שם ועיין בר"ן בפ' כל הנשבעין בסוגיא דקציצה דאע"ג דבעה"ב טרוד בפועליו ואמרינן דשכח וא"י אם פרע מ"מ לא הו' כאינו יודע אם פרעתיד משום דהתם הוא עצמו מודה שהוא מסופק וא"י אבל בעה"ב טוען ברי ואומר שאינו מסופק רק אנן אמרינן שא"י לכן לא הוי כאינו יודע דעלמא ע"ש. וה"נ כיון שאין אנו מסופקים שהוא מע"מ רק מצד א"א לצמצם אנו חוששין שברי שלנו הוא ספק וכיון דמצד א"א לצמצם יש צד להיתר שהוא רוב כמו שיש צד לאיסור שמא הוא פחות אין ספק מוציא מידי ודאי ברי שלנו שהוא מע"מ במדידה ובכה"ג כ"ע מודו דלקולא ואפילו נגד חזקת איסור וכמ"ש מהרש"א ביבמות פ"ח בתוס' ד"ה והבא עליה דחזקה לא מהני רק למאן דמספקא לי' אבל למי שטוען ברי ל"ש אוקמא אחזקה ועיין פנ"י כתובות כ"ב, ולפ"ז גם שם אונס חד הוא ל"ש כאן כיון דלאו מדין ס"ס אתאין עלה וזה כוונת הר"ש דמאן דשרי משום דאימא דשחט רובא כמו דאפשר דשחט פחות ממחצה ולהכי סמכינן אברי שלנו שהוא מע"מ ואפילו הן שווין רחמנא אמר לא תשייר רובא וא"ש:
ואכתי פש גבן לבאר מ"ש ומאן דאסר משום דאימר נשאר רובא קיים ואפילו הן שווין רחמנא אמר שחוט רובא ל"ל לומר שיש שני צדדים לאיסור הא אפילו ודאי לא נשאר רובא רק שיש ספק אם הוא יותר ממחצה על מחצה ושחט רוב או הוא רק מע"מ בצמצום כיון דס"ל מע"מ אינו כרוב הו"ל ספק בשחיטה ואסור ודאי משום חזקת איסור וכ"ש למ"ש דאנו יודעים ברי שהוא רק מע"מ רק משום א"א לצמצם נימא דודאי שלנו הוא כספק שאין להכשיר בשביל זה, ונ"ל דה"פ דגם מאן דאסר מסתבר לי' דמה שאמרה תורה לשחוט רוב היינו רק מע"מ דאם לא נשתייר רובא מקרי ששחט הרוב וגם מסתבר לי' להכשיר מע"מ אם הוא כרוב ול"ש א"א לצמצם כסברות הנ"ל למאן דשרי אלא דס"ל כיון דא"א לצמצם ואם שוחט רק מע"מ יש ספק דאימא נשאר רובא קיים ואף דיש להכשיר מטעמים הנ"ל מ"מ אין סברא שצותה תורה לשחוט באופן שיהי' ספק בדבר ולהכשיר רק מטעם ס"ס ושני צדדים או בשביל ברי שלו כנ"ל וע"ד שאמרו בכמה דוכתי איצטריך קרא לרבויי ספיקא אעכ"ח דרחמנא אמר שחוט רובא ואפילו הן שווין באמת אסור דהא רחמנא אמר שחוט רובא אבל למסקנא נאדו מה"ט וס"ל דכ"ע מע"מ אינו כרוב דבלא הוכחה אם רחמנא אמר שחוט רובא אין הכוונה דלא נשתייר רובא רק שיהי' רוב שחוט ומטעם דרובו ככולו כדילפינן בנזיר מ"ב ואף דסגי ברוב מצומצם כחוט השערה וא"א לצמצם מ"מ מהני משום דאיכא שני צדדים להכשיר שמא הוא רוב שוחק ואת"ל שאינו שוחק שמא הוא רוב מצומצם ואף שיש ספק שמא אינו רוב מ"מ כשר מהני טעמים דלעיל למ"ד מע"מ כרוב:
ולפ"ז שפיר לא קשיא להו דלא לחייב אשחוטי חוץ בחצי קנה פגום רק משום דאיכא שני צדדים לפטרו שמא הי' פחות ממחצה והוי מחתך בעפר ושמא הי' יותר מחצי ונבלה אבל אם הי' חד צד לאיסור וחד צד להיתר לא אמרינן דהוי ספק ופטור משום שחוטי חוץ כיון דבמדידה הוי חצי קנה פגום וברי לנו שהוא חצי רק משום א"א לצמצם נימא דלא מהני ברי שלנו אבל כיון דאיכא צד לכאן ולכאן אין ספק מוציא מידי ודאי כנ"ל והוי כודאי חצי קנה פגום ושפיר חייב משום שחוטי חוץ:
ומעתה הגענו ליישוב דבב"ק י"א אמרי' שליא שיצאה מקצתה ביום ראשון ומקצתה ביום שני מונין לו מן הא' ופריך חומרא דאתי לידי קולא הוא דקא מטהרת לה מא' והק' בתוס' אמאי לא יהיו טהורים הא הוי ס"ס שמא ביום ראשון יצא ראשו או רובו ואפילו לא יצא דלמא הוא זכר ותי' דהוי תרי קולא דסתרי אהדדי שאם תראה יום מ"א תשתרי נמי מס"ס דשמא לא יצא ראשו או רובו ביום א' ואפילו יצא רוב דלמא נקבה היא ע"ש והק' מהר"מ שיף א"כ היכא דייק לקמן אין מקצת שלי' בלא ולד ואי דא"כ אמאי חוששת בראשון הא איכא ס"ס שמא לא יצא כלל בראשון ואת"ל יצא שמא לא יצא ראשו או רובו, ז"א דא"כ כי חזיא בט"ו נמי תשתרי מס"ס שמא כולו נפק ביום א' ושליא בא אחר הולד ביום שני ואפי' יצא ביום שני דלמא מיעוט נפק ורובא נפק ביום א' ע"ש, ונ"ל דלכאורה יש להבין על תי' תוס' הרי קי"ל ביו"ד סי' ק"י דאם לא נודע ב' הספקות ביחד לא הוי ס"ס דכיון שהחזקנו ספק ראשון לאיסור שוב אינו מצטרף לס"ס ועיין טו"ז שם סקי"ג ומג"א סי' תל"ט סק"ג וה"נ הדמים שתראה בט"ו יהי' טהורים מס"ס והדמים שתראה ביום מ"א יהיו טמאים כיון שכבר החזקנו שיצא ביום א' והוא זכר שוב לא הוי ס"ס שמא יצא ביום ב' ושמא נקבה, ונ"ל עפמ"ש הטור יו"ד סי' קצ"ד דצריך לפרוש מאשתו ליל מ"א לזכר וליל פ"א לנקבה והוא מגמ' פסחים קי"ג ע"ב ופי' בה"ג משום דאז היא שעת ווסתה והוי כמו בב' שבילי' דאם בא לשאול בב"א שניהם טמאים וה"נ הוי כאלו באו לשאול על יום ט"ו ומ"א בב"א והויי תרי קולא דסתרי אהדדי לכן בשניהם טמאה, ולפ"ז התינח בזה אבל הגמ' דייק שפיר דאין מקצת שליא בלא וולד דאל"כ תשתרי בראשון משום ס"ס וא"כ בט"ו נמי תשתרי ז"א כיון דאפשר דלא תראה בט"ו שרי' בראשון משום ס"ס וכיון שכבר החזקנו שיצא בשני שוב לא מהני ס"ס בט"ו וא"ש:
ולפ"ז א"ש בחצי קנה פגום דאמרי' דכשר אף דא"א לצמצם ושמא הוא יותר מחצי מ"מ הא יש ב' צדדים להתיר שמא מע"מ ושמא פחות מחצי וא"כ כבר החזקנו שאינו נפסק רובו וא"כ ספק שמא יותר אינו ספק כלל לפטרו משחוטי חוץ וליכא רק ספק שמא פחות ושוב הוי הודאי שלנו שהוא מע"מ ודאי גמור ואין ספק שמא פחות מוציא מידי ודאי שהוא מע"מ ושפיר חייב משום שחוטי חוץ וא"ש:
ובהכי ניחא לעיל כ"ט הרי שהי' חצי קנה פגום והוסיף עליו כ"ש וגמרו שחיטתה כשרה ולפי המסקנא מע"מ אינו כרוב ומ"מ סגי בכ"ש כחוט השערה כמבואר בסי' כ"א ואמאי כיון דא"א לצמצם הרי איכא ס"ס לאיסורא שמא הי' פחות וא"כ אכתי לא נשחט רובו ושמא הי' יותר מחצי והוי נבלה וכמדומה שעמדו אחרונים בזה, ולפמ"ש א"ש כיון דחצי קנה פגום כשר משום שמא פחות ושמא מע"מ וא"ל דהוי תרי קולא דאם ישחוט ע"כ יהא צ"ל דלא הי' פחות דז"א דהא אפשר לשחוט רובא מנכר שני שלישים וא"כ כבר החזקנו שאינו יותר מחצי ושוב אין ספק זה מצטרף לס"ס:
מיהו התם י"ל יישוב אחר כיון דא"א לצמצם א"כ כשמכווין להוסיף כ"ש כחוט השערה ג"כ א"א לצמצם ואפשר שהוסיף חוט השערה יותר מחוט השערה וא"כ יש שני צדדים להתיר שמא הי' מע"מ ואפי' הוסיף כחוט השערה כשר ואת"ל שהי' חוט השערה פחות מחצי שמא הוסיף יותר מחוט השערה וממילא דליכא שני צדדים לחומרא דהא שמא פחות אינו כולו לחומרא דאפילו הי' פחות אפשר דשחיט שפיר שהוסיף שני חוט השערה אף שנתכווין להוסיף רק אחת דהא א"א לצמצם ושפיר שחיטתו כשרה:
וגם בזה מיושב קושי' ב"א הנ"ל דספק דלמא פחות לאו ספק הוא כלל שהרי ע"כ כשמוסיף חוט השערה שחיטתו כשרה מטעם הנ"ל כיון דא"א לצמצם שמא הוסיף שני חוט השערה ומה תאמר כשהוסיף חוט השערה הראשון עשה בה מעשה ונאסר משום ע"ז ובחוט השערה השני מחתך בעפר הוא ז"א דכיון דא"א לצמצם להוסיף רק שני חוט השערה א"כ שני חוט השערה הוי רק מעשה אחד וחוט השערה א' רק חצי מעשה ואינו אוסר בזה ואפילו לשיטות דבמעשה זוטא נמי אוסר מ"מ בחצי מעשה אינו אוסר ולא הוי כמחתך בעפר ושפיר חייב משום שחוטי חוץ:
ויותר נכון למ"ש שמ"ק כתובות ל"א בזורק חץ כיון דאי בעי לאהדורי לא מצי מיהדר הוי כאלו הנחה קדמה ואתי' בשעת עקירה ע"ש ועיין תוס' שבועות י"ז ע"ב ד"ה אלמא ומהרש"א שם וא"כ כיון דא"א לצמצם ולפסוק שחיטתו בחוט השערה ראשונה הוי כאלו חוט השערה השני' נשחט מיד בשעה ששחט חוט השערה הראשונה ושפיר כולהי בהדדי קאתיין וחייב משום שחוטי חוץ:
ועוד בה שלישי' דטו"ז סי' ב' סקי"ד העלה דאף דעשה בה מעשה אסרה ואפילו מעשה כ"ד מ"מ היינו דוקא במעשה שעושה אותה נבלה אבל מידי שאינו עושה נבלה אפי' כ"ד לא מקרי, ע"ש והק' נקה"כ שם א"כ אמאי אוקי בחולין מ' כשהי' חצי קנה פגום אפילו לא הי' פגום נמי אינו אסורה משום ע"ז עד ששחט רוב הקנה דהא אינו נעשה נבלה עד רובא וא"כ כולהי בהדדי אתי', ונ"ל דסברת הטו"ז הוא עפמ"ש הר"ן חולין ל"ה דאף דזריקה והקטרה לע"ז אוסרין הבהמה היינו דוקא בחישב ע"ז בשעת שחיטה שעושה מעשה שפועל על כל הבהמה אבל אם נשחטה כראוי ואח"כ זרק או הקטיר לע"ז שאין כאן מעשה הפועל על כל הבהמה אינה נאסרת והא דבהמת קדשים נפסלה בד' עבודות ה"ט לפי שכולן מכשירי הקרבן הם ופועלים על כל הבהמה ע"ש וזה סברת טו"ז דוקא אם עשה מעשה שעושה נבלה שהוא מעשה שפועל על כל הבהמה בזה יכול לאסרה אבל אם אינה עושה אותה נבלה וטרפה שאינו פועל על כל הבהמה אפילו מעשה כל דהו לא חשיב לאסרה והא דבמנסך אוסר עיין ברא"ש היינו משום שעשה עבודה שלימה לע"ז שחייב עלי' מיתה אבל בשחיטה אפילו שחט סי' א' בבהמה לע"ז אינו חייב מיתה אם אין עבודתה בכך משום דבעי' כעין פנים ועיין ברמב"ם פ"ג מעכו"ם ה"ד ורפ"ד משגגות אלא שאסרה משום מוקצה בעשה מעשה ושחט סי' א' ועיין בלשון רש"י חולין מ' ד"ה היתה בעי' דוקא מעשה שפועל על כל הבהמה:
והנה בתשו' ב"א או"ח סי' כ"ג הקשה בחצי קנה פגום איך חייב משום שחוטי חוץ הא אינו מתקבל בפנים והא הוי בע"מ דהא אפי' במפריד עור מן הבשר כתבו תוס' חולין כ"ח סד"ה אתא דאין מום גדול מזה ע"ש, ואף דאמרי' בחולין כ"ג וכמה דוכתי תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות מ"מ הא כתב רש"י בזבחים פ"ה ע"ב ד"ה הואיל ומיהו מחוסר אבר לא [אפי' בעופות] משום הקריבהו נא לפחתיך וכן מום מגונה ע"ש וא"כ חצי קנה פגום הוי מום מגונה ואפי' בעופות פסול ועיין תוס' זבחים ע"ז ע"ב ד"ה הכא ותירץ כיון שדרך הכשירו בכך לשחוט רוב הסימנים ועי"כ נכשר לאכילה ולקרבן וא"כ בדרך שחיטה ודאי אינו נפסל משום בע"מ לכן בחצי קנה פגום אף שהי' חתוך מכבר שהי' כשר להקריבו ולגמור שחיטתו שהרי זה דרך שחיטתו ואם לא הי' חתוך צריך לחתכו עתה ואין חילוק בזה בין נשחט בב"א לנשחט בזאח"ז במקום שאין השהי' פוסלת אין שם מום עליו כיון שחתיכה זו בקנה הוא דרך הכשר שחיטתו ע"ש, ולפ"ז נראה דזה דוקא אם הוסיף כ"ש במקום שהי' חצי קנה פגום אבל אם שחט שלא במקום חתך באמת הוי מום ופסול להקרבה ועיין חולין ל"ב ע"ב כאן ששחט במקום חתך וכו', ולפ"ז אתיין שפיר דברי טו"ז דכמו דבחולין אם עשה מעשה טרפה לע"ז אסרה לפי שמעשה כזו פועל על כל הבהמה אף שעכשיו לא נטרפה בזה כיון שגמר השחיטה והוא דרך הכשירו מ"מ אם הי' שוהה או שוחט במק"א הי' מעשה טרפה יוכל לאסור בזה ועיין רש"י חולין כ' ע"ב ד"ה וכו' ה"נ בשוחט חצי קנה בבהמת קדשים לע"ז אף שגמר שחיטתו ואינו נעשה בע"מ דרך הכשירו מ"מ כיון דאם הי' פוסק ושוחט במק"א הי' זה מום ופוסל כל הבהמה להקרבה שפיר מקרי מעשה לאסרה משום ע"ז שזה פועל על כל הבהמה ולהכי נקט שהי' חצי קנה פגום וא"ש:
וכ"ז אם לא הי' חצי קנה פגום כלל אבל מה הי' קושיתם אפילו בחצי קנה פגום הא א"א לצמצם ושמא הוא חוט השערה פחות וא"כ כששוחט משהו א' אסרה משום ע"ז ז"א דכיון דאינו עושה בזה מעשה טרפה ולא מעשה בע"מ דהרי כבר הי' פגום ונעשה מעשה בע"מ א"כ א"י לאסור כלל כסברת טו"ז רק כששוחט משהו שני שהוא רוב דהוי מעשה טרפה ושחיטה ואז כולהי בהדדי אתיין וחייב שפיר משום שחוטי חוץ וא"ש, ויען נמשכו הדברים הרבה לא הרשני עתי לשום עין על יתר הדברים והי' זה שלום רב לאוהבי תורה כנפש החותם בברכת שלום ואמת.
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל