בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה לח
שיל"ת ב' איפאלא ז' אדר ג' תצוה תרנ"ח לפ"ק:
שלום וברכה קמברכינא למאן דלא חזינא, המופלג בתורה ותלמוד רבינא שמו ר' אברהם משה שטיין נ"י [כעת הרה"ג דומ"ץ] בק"ק קלויזענבורג:
לזאת יסלח נא כי אולי לא שתי עדיו עליו כראוי לו כי אינני מכירו לשעבר אם הוא בחור או חבר, מלוא דבר ולא ידעתיו אכנהו רק על דברי תורה בא והנני להשיב מפני כבוד התורה, והנה הקשה בחולין פ"ב דקתני שחטה ואת בת בתה ואח"כ שחט בתה דס"ל לר"מ סופג שמונים ואמאי הא כששחט את אמה כבר נאסרה בתה לשחוט משום אותו ואת בנו וא"כ כששחט ב"ב איך חל איסור בנו ואותו הא אין איסור חל על איסור, ולק"מ דמי קתני שחטה ואח"כ שחט בת בתה הרי שחטה ואת בת בתה קתני ומשכחת לה ששחט בפעם אחד כדקתני בחולין ל' ע"ב השוחט שני ראשין כאחד שחיטתו כשרה ועיין שם כ"ט והוי איסור בת אחת, ועוד דבגמ' שם פ"ב ע"ב קרי להאי גופין מחולקין וע"כ הפירוש דכששחט האם חל איסור על האם לשחוט בתה היום וכששחט בת בתה חל עלי' איסור לשחוט אמה היום אבל יהי' הפירוש איך שיהי' כיון דקרי לי' גופין מוחלקים אין כאן אחע"א כלל. ועוד דבאיסור גברא ל"ש אין איסור חל על איסור דהא אסור לעשות כל עבירות שבתורה אפילו עשרה עבירות בפ"א חייב על כולם היכא דל"ש קלבד"מ כמו בשוחט בשבת בחוץ לע"ז ועיין ברמב"ם פ"ד משגגות ה"א וכבר כתב בס' תוספות יוכ"פ למהרל"ח ר"פ יוכ"פ דכל איסור התלוי בזמן הוי רק איסור גברא וגם או"ב תלוי בזמן שאינו אסור רק לשחוט היום ולא שייך בי' אאחע"א [עיין בי"ש או"ח סי' רמ"ו]:
ושוב הקשה למ"ש מהרי"ט בקידושין ע"ח אהא דחזר ובא עלי' עשאה חללה דק"ל והא אמרינן לעיל דאין איסור אלמנה חל על איסור אחוה וה"נ איך חייל איסור זונה למשוי חללה בתר הכי ותירץ דכי אמרינן דלא חייל היינו לחייב עלי' [גם אולי כצ"ל] משום אלמנה אבל אם התרו בו משום אלמנה או שהי' שוגג באחוה ומזיד באלמנה פשיטא דחייב דמשום שהיא אחות לא גרעה משאר אלמנות עיי"ש ותמה עליו מה יענה לסוגי' דזבחים ס"ט ע"ב דתניא רי"א יכול וכו' ת"ל נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה וכו' יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבילה אלא משום בל תאכל טמא ובתוס' שם ד"ה ר"י כתבו דדוקא בעוף טמא שאין במינו משום בל תאכל נבילה קממעט ולמהרי"ט קשי' הא שפיר יכול ללקות עליו משום נבלה כשהתרו בו רק משום נבלה לבד ואיך נאמר שהאוכלו חייב משום נבלה ואינו מטמא בגדים בבית הבליעה, הנה אי משום קושי' זו הייתי יכול לתרץ דמ"ש דלא חייל היינו לחייב עליו משום אלמנה ה"פ דאין העדים המתרים צריכין להתרות בו משום אלמנה רק משום אחות שהוא איסור הראשון וזהו עיקר חיובו אבל אם התרו משום אלמנה פי' משום אחות ומשום אלמנה חייב משום שניהם או שהי' שוגג באחות ומזיד באלמנה דאז אינו חייב משום אחות פשיטא דחייב עכ"פ משום אלמנות ולפ"ז אין צורך להגיה תיבת גם כמש"ל והוינא מצי לפרש בזבחים מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה פי' שעיקר איסורו משום בל תאכל נבלה ומשום. זה צריך להתרות בו יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבלה פירוש שאין עיקר איסורו בשביל נבילה וא"צ להתרות בו משום נבלה אלא משום בל תאכל טמא ואין במינו שיהא צריך להתרות בו משום בל תאכל נבלה כמ"ש תוספות וכדאמרינן מגילה ז' ע"ב זה עיקר זדונו בידי אדם וזה עיקר זדונו בהכרת ע"ש. אלא דשינוי' דחיקא לא משנינא, וגם אכתי תקשי מה יענה למ"ש רש"י בחולין קי"ד ד"ה ומר בהדי' ומ"ד אינו לוקה קאי אאכילה דאם לא התרו בו משום אכילת חלב אלא משום בשר בחלב אינו לוקה דלא אתי' איסור בב"ח וחייל אאיסור חלב מבואר להדיא דלא כמהרי"ט:
אבל נ"ל סברא ישרה למה שפירשו בכונת רשב"א ברכות כ' ד"ה שב ואל תעשה דהיכא דמשכחת לקיים העשה בלי דחיית ל"ת ולקיים הל"ת בלי עבירת העשה רק עכשיו איתרמי שאי אפשר לקיים האחד בלי עבירת השני ועשה דוחה ל"ת זה מקרי דחויה ולא הותרה אבל היכא שא"א לקיים בשום פעם העשה בלי עבירת לא תעשה ומ"מ אמרה תורה שיקיים העשה זה מקרי הותרה ועיין פני יושיע שם דלא נאמר לאו זה כלל במקום עשה וה"נ אני אומר דדוקא באלמנה וזונה על איסור אחות כתב מהרי"ט דינו דהא אפילו לית לן לא כולל ולא מוסיף מ"מ אית בה שם אלמנה וזונה בעולם דהא משום זונה אסורה גם לכהנים הדיוטים ואפילו אלמנה דאינה אסורה רק לכהן גדול ואין ממנין רק כה"ג אחד מ"מ אית בה שם אלמנות אם יסתלק אחי' מן הכהונה וימנו אחר תחתיו דכהן גדול מתמנה בפה ומסתלק בפה כמ"ש תוספות יומא י"ב ד"ה כהן גדול וגם כשאירע פסול בכ"ג ומינו אחר תחתיו דראשון חוזר לעבודתו וכהן שעבר אסור באלמנה כמ"ש רש"י ביומא שם ובמגילה ט' ע"ב וגם אסורה למשוח מלחמה משום אלמנה כמ"ש תו"י בקידושין שם בתוד"ה פרט רק בכהן גדול זה אין איסור חל על איסור אחות בזה שפיר כתב מהרי"ט כיון דעכ"פ אלמנה היא אם התרו בו משום אלמנה לוקה כעין מ"ש תוס' רי"ד בקידושין נ' דל"ש באיסור בת אחת כל שאינו בזאח"ז אפילו בב"א אינו כיון שמ"מ יש בו שני איסורים ע"ש אבל בעוף טמא שם בזבחים וכן בחלב שכתבו רש"י בחולין שאסורים מתחילת בריתן לכולי עלמא משום טמא ומשום חלב וכיון דאאחע"א לא נאמר איסור נבילה ואיסור בב"ח כלל בעוף טמא וחלב בזה מודה מהרי"ט דאפילו לא התרו בו משום טמא וחלב רק משום נבלה ובב"ח אינו לוקה דלית בהו איסור נבלה ובב"ח כלל וא"ש:
מיהו פנ"י בקידושין שם כתב זה אהא דקאמר ישראל שבא על אחותו זונה משוי לה ובחללה מסתפקא לי' והקשה פנ"י דמה נפ"מ הא אין חללה חל על זונה ותי' דנפ"מ אי אתרו בי' משום חללה ולא משום זונה ועוד דהוי איסור בת אחת ושם ל"ש תירוצי הנ"ל דהא חללה לא משכחת בה שום איסור יותר מזונה, אלא דבזה י"ל דפנ"י לא כתב כן רק לס"ד אבל במסקנא גלי קרא באיסורי כהונה דחלוקין וחייב על כולם עיין רש"י שם ד"ה כך חלוקה וי"ל דליתא להאי סברא, או דנאמר שכתב כן למ"ד דאפילו איסור בת אחת ל"ל עיין תוס' יבמות ל"ג וחולין ק"א ע"ב ד"ה רע"ק ובזה כתב פנ"י דאף דלדידי' אינו לוקה שתים מ"מ על איזה מהם שהתרו בו לוקה חדא ועוד דיש לומר דאית לי' איסור בת אחת אבל אם איסור אחד קדם ואח"כ בא השני מודה פנ"י דאינו לוקה אם התרו בו על השני למ"ד אאחע"א:
ובמ"ש מיושב נמי מהא דפסחים ל"ה דאינו יוצא במצה של טבל דדרשינן מי שאיסורו משום בל תאכל עליו חמץ יצא זה שאין איסורו משום ב"ת חמץ אלא משום בל תאכל טבל וקשי' נמי למהרי"ט הא אי אתרו בי' משום חמץ לוקה ולפמ"ש ניחא כיון דטבל אסור לכל כמו חמץ מודה מהרי"ט דאינו לוקה אם אתרו בי' משום אי' השני למ"ד אאחע"א:
ובהאי דפסחים נ"ל עוד דהתם מוקמי' לי' כר"ש דאוכל נבלה ביו"כ פטור מחטאת דאין יוכ"פ חל על נבלה וא"כ אין בו נמי כרת משום יו"כ דכל שחייבים על זדונו כרת חייבים על שגגתו חטאת דס"ל אאחע"א אפילו חמור על קל כמ"ש תוס' קידושין ע"ז ד"ה פרט ואפילו לענין חומרתו לכרת וחטאת אינו חל ואעפ"י שחומרא זו אינו בראשון ולדידי' ודאי מודה מהרי"ט דאפילו הוא שוגג באיסור הראשון והתרו בו בשני דאינו לוקה כמו דאינו חייב כרת וחטאת באיסור שני אעפ"י שאינו בראשון ולא אמרה מהרי"ט אלא למ"ד דחמור על קל חל עכ"פ לענין חומרתו, ואם נפשך לומר דגם לדידי' אמרה אבל זה עכ"פ אמת לר"ש דאינו חייב בחמץ של טבל לא כרת ולא חטאת כמו ביו"כ וא"כ שפיר קאמר מי שאיסורו משום ב"ת חמץ שחייב כרת במזיד וחטאת בשוגג יצא זה שאין איסורו משום ב"ת חמץ שיתחייב כרת במזיד וחטאת בשוגג אלא כמו שמחויב משום בל תאכל טבל מלקות בהתרו בו משום חמץ כמו בהתרו בו משום טבל ולא כרת במזיד ולא חטאת בשוגג וא"ש:
אבל קושטא קאמינא דלדעתי קושי' מעיקרא ליתא דעכ"פ זה אמת דאם אכל נבלת עוף טמא בלי התראה כלל או בהתראת טמא אינו מטמא בבית הבליעה דאז ודאי אין איסורו משום נבלה רק משום טומאה וא"כ שוב אפילו התרו בו משום נבלה נמי אינו מטמא דתורה לא אמרה שמטמא אלא בדבר שכל זמן שאוכלו איסורו משום נבילה אבל דבר שברוב אכילות אין איסורו משום נבלה אינו מטמא בשום פעם וזהו הפשוט והאמת, ובזה מיושב נמי האי דפסחים דאינו יוצא י"ח מצה אלא בדבר שאם נתחמץ איסורו בכל אכילותיו משום חמץ, וניחא נמי מה שהקשה דמשכחת דעוף טמא שנתנבל איסורו משום נבלה בא' שהביא שתי שערות אחר שנתנבל דהוי לגבי' איסור בת אחת כמ"ש רמב"ם בפי' המשנה כריתות י"ג [ולא הי' לו להביא מרמב"ם כי הוא ש"ס ערוך יבמות ל"ג כגון דאייתי שתי שערות בשבת וכו'] דמ"מ כיון דברוב אכילות אין איסורו משום נבלה אינו מטמא אפילו במקום שאיסורו משום נבלה:
ובל"ז יש לומר לפמ"ש תוספות רי"ד קידושין נ' דמשו"ה בבת אחת חיילי תרווייהו משום דהי מיניהו מפקת וכאן ל"ש האי טעמא דידעי' הי מיניהו לאפוקי דהיינו נבלה דלא חייל לגבי אחריני ולא טמא דחייל נמי לגבי אחריני אהאי חתיכה והוי איסור מוסיף על נבלה דהאי דמוסיף איסור לגבי אחרים מקרי מוסיף עיין יבמות ל"ב ע"ב ברש"י ד"ה אר"א:
ומה שהקשה על רש"י בחולין ק"א שכתב דיו"כ לגבי שבת הוי כולל ואמאי לא כתב דהוי מוסיף מיגו דחל על מי שנעשה בר מצוה ביו"כ שחל בשבת דלגבי' הוי איסור בת אחת חל אכ"ע, והוא טעות דמוכח דגם על מי שנעשה ב"מ ביו"כ זה אין יו"כ מוסיף איסור דגם בלי יו"כ הי' אסור במלאכה משום שבת ואין כאן הוספת איסור על יום השבת:
ומ"ש ליישב קושי' שעה"מ פי"ז מא"ב ה"ח ד"ה כתבו שהק' איך הוי יו"כ כולל לגבי שבת משום איסור אכילה הא אכילה ומלאכה הוי שני שמות ולא אמרינן כולל בכהאי גונח כמ"ש תוס' יבמות ל"ב ע"ב ד"ה איסור ותי' דאמרינן ביומא ע"ד דמרבינן שאר עינוים חוץ מאכילה ושתי' משבתון שבות ופירש"י וגבי עינוי כתיב וא"כ הוי שם אחד שביתה, ולא כוון יפה לא מיבעי' לשיטת ראשונים דשאר עינויים רק מדרבנן וקרא דשבתון הוא רק אסמכתא א"כ ודאי אינו שם אחד אלא אפילו לשיטות דהוי דאורייתא מ"מ אין בהם כרת וחטאת ואיך הוי שם אחד לחייב חטאת הא מכח שם זה אינו חייב חטאת, ויותר נכון לומר למה דאמרינן ביומא פ"א לתנא דעצם עצם דיליף אזהרה בעינוי ממלאכה ולא ענש אא"כ הזהיר א"כ כרת דעינוי ומלאכה משם אחד וכל שיש בזדונו כרת יש בשגגתו חטאת והוי גם לענין חטאת שם אחד, אבל לפענ"ד דברי שעה"מ תמוהים דחמותו ושאר קרובות שפיר כתבו תוספות דהם שני שמות דזה משום חמותו וזה משום אחות אשתו וכדומה אבל מלאכה ועינוי הכל שם אחד משום יו"כ והדבר צריך תלמוד:
ומה שהק' חולין דף צ"ו בתוס' שהניחו בתימה לר"ש דחטה הוי בריה ערלה וכלאי הכרם לא ליבטלו ותמה הא לר"ש כל העומד לשרוף כשרוף דמי והו"ל כנתרסקה הבריה, הנה בגוף דבר זה דכתותי מיכתת שיעורא אין רצוני להאריך פה אבל נ"ל לפמ"ש טו"ז רסי' ק' דהא דבריה אינה בטילה הוא לפי שהחמירה בו תורה לחייב על אכילתו בכל שהוא החמירו בו חכמים שלא יתבטל והנה זה פשוט לר"ש דחייב באוכל חטה אחת של ערלה וכה"כ דלענין חיוב ערלה וכה"כ גופא ליכא למימר דכתותי מיכתת משום איסור ערלה וכה"כ דהא בהכי חייבי' רחמנא דאל"כ אפי' באוכל כזית ליפטר משום דכתותי מיכתת שיעורא וממילא כיון דהחזירה בו תורה לחייבו על אכילתה דלא נימא בזה דהוי כאלו נתרסק שפיר י"ל דהחמירו בו חכמים דלא ליבטל ושפיר הקשו התוספות, ובזה יבא שלם וברכה כנפשו ונפש החותם בברכה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל