בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה לד
עוד להנ"ל
שיל"ת ב' איפאלא ג' בהעלותך תרנ"ה לפ"ק. תמול הגיעני מכתבך ומה שחקרת אם משכחת לי' דנבלה מדרבנן יהי' לו דין נבלה דאו' לענין מלקות ולענין שאר דברים ואשר הביאך לידי ספק זה המה דברי רש"י חולין כ"ח ע"ב ד"ה מדרבנן שפי' אהא דאמרי' למ"ד מחצה על מחצה כרוב דהא דאמרי' חצי אחד בעוף ואחד וחצי בבהמה שחיטתו פסולה מדרבנן אבל מדאו' כשר ונפ"מ דלא מטמא בנבלה והוא תמוה למה נקט האי נפ"מ דאין נפ"מ לדידן במה שמטמא ואמאי לא נקט נפ"מ לענין מלקות דמדאו' לקי משא"כ בדרבנן ונפ"מ גם לדידן לענין פסול עדות דפסול כשעובר עברה שיש בו מלקות כמו"ש בחו"מ סי' ל"ג וכן נפ"מ לענין ספק דמה"ת ספיקא לחומרא ורש"י ס"ל דהאו' מה"ת לחומרא כמ"ש אחרונים בקידושין ע"ג משא"כ בדרבנן ספיקא לקולא:
הנה מ"ש דבטומאה אין נ"מ לדידן ומה בכך הרי רש"י מפרש דברי הגמ' ובזמן הש"ס שפיר הי' נ"מ בדיני טומאה וכל הש"ס מלא מזה וא"צ לראי', אבל גם לדידן נ"מ במקום שנוהג תרומה ומעשרות אף שכלנו טמאי מתים אם לא נגע בה אדם אחר שהוכשרה אסור לטמאותה ועיי' ברמב"ם פי"ב מתרומות ועיי' בש"ך יו"ד סי' של"א סקל"ה וגם נפ"מ לדין שכתב רמ"א שם שטוב להכשירה קודם מירוח כדי שתקבל טומאה אם נטמאה ע"י נבלה זו ויש למצוא עוד נפ"מ הרבה:
ומ"ש דיש נפ"מ לענין ספק הנה מ"ש דלרש"י סדא"ו מה"ת לחומרא אין בזה שום תועלת דאכתי צרכת לומר נפ"מ בין אם הוא מה"ת לחומרא או רק מדרבנן לחומרא ובאמת כאן אפי' הוא רק מדרבנן ספיקא לחומרא כיון דהוא ספק בשחיטה ואיכא חזקת אי' וכמ"ש הש"ך בדיני ס"ס סי' ק"י:
ועונ"ל לפלפולא לפ"מ ששמעתי שהשואל ומשיב הבין מלשון זהר הרקיע להתשב"ץ ומגילת אסתר שורש א' דהא דהתנו חכמים שיהא ספק של דבריהם לקולא כמ"ש רמב"ן בהשגות לסה"מ הוא כדי שיהא היכר בין דבר שהוא מדבריהם לדבר שהוא מה"ת [ועיין בהקדמת קרית ספר להמבי"ט פ"ה] ולפ"ז כאן דאפילו אי נימא דגם סד"א לחומרא איכא היכירא דנבלה דאו' מטמא ונבלה דרבנן אינו מטמא שוב י"ל דלא התנו כלל שיהא ספק דבריהם לקולא ושפיר אזלינן לחומרא דגם זה דאו' מלא תסור:
ומ"ש דנפ"מ לענין מלקות שיהא פסול לעדות ליתא דהרי מבואר בחו"מ סי' ל"ג ס"ג דגם בעברה דרבנן הוא פסול לעדות מדרבנן ואפי' לדעת י"א שם דבעי' דוקא חימוד ממון מ"מ באוכל נבלות לתיאבון הוי כחימוד ממון כמבואר בסנהדרין כ"ז ועיי' נמ"י שם וא"כ שוב תצרך נפ"מ להנפ"מ דאם פסול מה"ת אין צריך הכרזה ואם פסול רק מדרבנן צריך הכרזה כמבואר סי' ל"ד שם סכ"ג ושפיר לא כתב רש"י נפ"מ זו:
אבל דברי רש"י קשי' להולמן וכי צ"ל נ"מ בין אם הוא איסור דאו' או דרבנן, אך לפענ"ד נראה לחדש דבר לפמ"ש פמ"ג סי' ג' בשם יש"ש פ"ב דחולין סי' י"ג דאף דלא בעי כונה לחולין מ"מ אם כוון שלא לשחוט שחיטה המכשרת אף ששחט כראוי שחיטתו פסולה ע"ש ולפ"ז לאחר שאמרו חכמים דמע"מ שחיטתו פסולה והוא כוון שלא לשחוט רק מחצה י"ל דהוי כאלו כוון שלא לשחוט שחיטה המכשרת וממילא פסול מה"ת, אמנם נ"ל דזה דוקא לענין אי' אכילה דכתב הרמב"ם פ"א משחיטה שהוא מ"ע לשחוט ע"ש ואם יש לו היפך כונה לא קיים מ"ע זו ונשאר אי' שאינו זבוח אבל לסלק איסור אבמה"ח ואיסור נבלה אין נפ"מ בכונה כלל וא"כ אינו מטמא משום נבלה וזה כונת רש"י דמשני מדרבנן אבל מדאו' כשר ותקשי כיון דפסול מדרבנן אסור נמי מה"ת כנ"ל וע"ז תי' ונ"מ דלא מטמא בנבלה וכמ"ש ולפ"ז נפשט ספיקך דאפי' בפסול שחיטה דרבנן הוא אסור מדאו' אבל מלקי וודאי לא לקי כיון דאינו רק באי' עשה שאינו זבוח ובזה הנני אומר שלום רבך הנאמן דוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל