בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה לג
עוד להנ"ל
על דבר שיצא לדון בדבר חדש בס' דורש לציון סוף דרוש א' דאכילת קדשים מצוה אפי' בפחות מכזית וחילי' דידי' שהק' אהא דאמרי' מנחות דף מ"ה דקאמר סד"א הואיל ואשתרי מליקה לגביהו אשתרי נמי נבלה מהיכי תיתי נימא דאשתרי נבלה מדאשתרי מליקה הרי אכילת קדשים מ"ע וכל עשה דוחה ל"ת ותי' דאפשר לקיים שניהם שיאכלו כהנים רבים עד שיגיע לכל אחד פחות מכשיעור וח"ש מותר מה"ת ור"י לשיטתו דס"ל ח"ש אסור מה"ת אמר פ' זו אלי' עתיד לדורשה ע"ש:
קושטא קאמינא שכל דבריו שם תמוהים בעיני איך שייך בזה עדל"ת והיכן מצינו מ"ע לאכול קדשים שנתנבלו והם קדשים פסולים ועוד דאי משום עדל"ת אתאי' עלה יהי' פסול לגמרי להקרבה משום דלא הוי ממשקה ישראל מן המותר לישראל אע"כ דאשתרי מליקה, ומ"ש דאפשר לקיים שניהם שיאכל כל אחד ח"ש א"כ מנלן באמת דאשתרי כשיעור ודילמא באמת לא אשתרי מליקה לגבייהו כלל רק שאוכלין ח"ש, וגם מנלי' שמקיים מצות אכילת קדשים בח"ש וכבר האריך שם בהג"ה בזה ועיי' חת"ס או"ח סי' מ"ט וריטב"א ותוס' ישנים יומא ט"ל ד"ה שמגיעו כפול והארכתי בזה במקומות הרבה ועוד אי מקיים מצות אכילת קדשים בפחות מכשיעור מיגו דחשיב לקיים מצות אכילת קדשים חשיב נמי להיות אסור משום נבלה כדמצינו סברא זו בכמה דוכתי ואחד מהם בשבת ר"פ המצניע:
אבל מה שהקשית מנזיר כ"ט דפריך אלא לריב"ח אר"ל הא קאכיל נבלה ומאי קושי' דילמא אכלו הרבה כהנים כ"א פחות מכשיעור ור"ל ס"ל ח"ש מותר מה"ת ואף דאסור מדרבנן במקום מצוה לא גזור, בפשיטות לק"מ די"ל דס"ל למקשן דכיון שהוא רק כדי לחנכו במצות מדרבנן אין סברא שיתקנו רבנן דבר שיוכל לבא לידי אי' אכילת נבלה דרבנן דהיינו ח"ש והא דמשני דס"ל אין שחיטה לעוף מה"ת אף דמדרבנן צריך שחיטה י"ל דס"ל כיון דבעוף קדשים דצריך מליקה מה"ת לא תקנו שחיטה, האי נמי דמחזי כקדשים לא תקנו שחיטה כלל אבל אי יש שחיטה לעוף מה"ת והוא נבלה גמורה מה"ת ואסור לאכול כשיעור ל"ש לומר דמשום לחנכו התירו ח"ש כיון שניכר שאוכל ח"ש אי':
ולחדודי י"ל עפמ"ש שם בהגהות נוב"י ליישב קושיתו דל"ש עדל"ת משום דמליקה הוי עשה דאינו זבוח ול"ת דנבלה ואין עדל"ת ועשה אך דקשי' למ"ש תוס' חולין כ' ד"ה לא אמרן דלמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת הוי מליקה רק טרפה ולא נבלה א"כ ליכא עשה דאינו זבוח ואז שפיר קשה דילמא משום עדל"ת והוצרך לתי' דאפשר לקיים שניהם בח"ש ולומר דמקיים עשה דאכילת קדשים בכ"ש, ולפ"ז למאי דקי"ל יש שחיטה לעוף מה"ת ל"ק קושיתו כלל וגם א"א לומר כתירוצו דאפשר לקיים שניהם בח"ש למ"ש פמ"ג בפתיחה להלכות שחיטה דאי' אינו זבוח הוא אפי' בח"ש ע"ש ומעתה א"ש דהמקשן שם בנזיר ס"ל דיש שחיטה לעוף מה"ת ואיכא עשה דשאינו זבוח פריך שפיר דא"ל דאכיל הכהן רק ח"ש דמ"מ איכא עשה דאינו זבוח ועוד כיון דלא קשה קושי' נוב"י שפיר י"ל דלא מקיים מ"ע דאכילת קדשים בפחות מכשיעור ונוב"י לא כתב רק למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת:
ובזה יש ליישב מה שהק' חת"ס סי' הנ"ל מאי משני קסבר אין שחיטה לעוף מה"ת וכי אומרי' לכהנים חטא משום שיזכה הקטן או האב המצווה לחנכו ע"ש ולפמ"ש ניחא כיון דקסבר אין שחיטה לעוף וליכא אי' אינו זבוח ק' קושי' דורש לציון וע"כ דאפשר לקיים שתיהן בח"ש דמקיים עשה דאכילת קדשים בח"ש וא"כ אף דהוי נבלה מדרבנן מ"מ אפשר דאוכל כ"א ח"ש ובדרבנן ח"ש מותר לגמרי לר"ל דס"ל דח"ש מותר מה"ת אפי' באי' דאו' ממילא בדרבנן מותר לגמרי ואי דעכ"פ הוי טרפה מה"ת לתוס' חולין כ' הנ"ל י"ל דלזה באמת מחזיר סימנים אחורי עורף ומולק כבני ר' חייא ואח"כ חותך שדרה ומפרקת דאז טרפה נמי לא הוי כיון שגמר הסימנים וא"ש ובזה הנני חותם בברכה ושלום וחיים רבך הנאמן:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל