בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה לב
שיל"ת ב' איפאלא יום א' יתרו תרנ"ה לפ"ק. שוכ"ט לתלמידי אהובי הרבני החרוץ ושנון, שמו ינון מו"ה יאודה נ"י הירש:
כל כתביך באו עדי ולא השבתי יען הייתי עמוס הטרדות מאוד ועתה הנני להשיבך על כל פרט ופרט בקצרה, אשר שאלת מ"ט לא אסרינן שחיטת שבת משום לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך ואי שאין התועבה ניכרת שנעשה בשבת כמ"ש תוס' חולין קט"ו מ"מ למ"ש רש"י שבת ע"ה גבי צובע במאי ניחא לי' שניכר שנשחטה היום וא"כ עכ"פ תהי' אסורה ליומי' מטעם הנ"ל דהא ביומי' התועבה ניכרת וניחא לך כיון שאינו ניכרת לעולם לא חשיב תועבה ניכרת אך קשי' לך בעבר ומלחה אי מליחה בשבת אסור מה"ת תיאסר משום תועבה דהא ניכר שנמלח וניחא לך דשם אינו ניכר שנמלח בשבת, אך קשי' לך בב"ח נמי אינו ניכר שהוא ע"י בישול דילמא ע"י תרי לי', וזה שמעת ממני בלמדך אצלי סוגי' דטפת חלב:
דע שכל זה שיבוש דתוס' כתבו שם בחולין דוקא כשאוכל תועבה גופא אסור משום ל"ת כל תועבה וע"ז הק' אמאי אינו חשוב בישול שבת תועבה גופא כמו בישול בב"ח וע"ז תי' דבב"ח הבישול ניכר וכונתם שמרגיש בשעת אכילה שהוא בב"ח וא"כ אוכל תועבה גופא אבל מעשה שבת אינו ניכר שנעשה בשבת וכונתם שאינו מרגיש בשעת אכילה טעם בישול בשבת וא"כ אינו אוכל התועבה גופא ולפ"ז גם בניכר שנשחט היום ממראה הצבע של בשר מ"מ אינו טועם זה באכילתו ואינו אוכל התועבה גופא וכן במליחה אינו טועם טעם מליחת שבת בפיו ואינו אוכל תועבה גופא אבל בב"ח נהי דאינו ניכר שהוא ע"י בישול מ"מ טועם טעם בב"ח וכיון שהאמת הוא ע"י בישול הרי אוכל תועבה גופא ואסור משום לא תאכל כל תועבה וזה ברור:
ומה שהקשית במכתבך הקדום על רמב"ם בפיה"מ חולין י"ד שכתב דמיד שהתחיל לעשות חבורה בצואר הבהמה מחלל שבת, הא הוא פסק פ"ז משבת דשוחט חייב משום נטילת נשמה ומה נ"נ שייך בחתך בעור או אפי' במיעוט הקנה הא יכול לחיות, לק"מ דהוצאת הדם הוא נ"נ כי הדם הוא הנפש וכשנוטל מקצתו נוטל מקצת נשמה כמ"ש תוס' כתובות ה' ע"ב ד"ה דם או מפני שמחלישה ע"ש:
ומה שנסתפקת בכונת תוס' שבת ע"ה ד"ה שוחט שכתבו לאו אשוחט דמתני' קאי דהאי פשיטא דלא הוי אלא משום נ"נ וכו' אלא אשוחט דעלמא קאי תמהני הלא דבריהם מבוארי' דצובע תנן בהדי' במתני' אחד מט"ל אבות מלאכות וגם השוחט מנה אחד מאבות מלאכות ואם הוא משום צובע אינו אב בפ"ע וכן אם הוא משום מפרק הוא תולדה דדש ואיך חשיב לשוחט לאב בפ"ע ע"כ משום נ"נ וזה פשוט:
ומ"ש על קושי' פנ"י לדעת הרמב"ם דחובל חייב משום מפרק פ"ח משבת ה"ז א"כ שוחט ליחייב נמי משום מפרק וכתבת דמשכחת לה בשחיטה יבשתא כבחולין ל"ג אינו מוכרח דאפשר גם בלא יצא דם שיהי' מכשיר לקבל טומאה מ"מ נצרר הדם ואמרי' בשבת ק"ז בהני דאית להו עור נצרר הדם אעפ"י שלא יצא חייב ע"ש, אבל מ"ש כיון דא"צ לדם הוי משאצל"ג ופטור משום מפרק ולרמב"ם דפסק משאצל"ג חייב באמת חייב משום מפרק אינו כן דמה שתי' הפנ"י בביצה כיון שא"צ לדם אינו חייב משום מפרק אין הטעם משום משאצל"ג ולא משום שהוא תולדה דדישה ואין דרך דישה בכך ואפי' למ"ד משאצל"ג חייב עלי' הכא פטור וכמ"ש תוס' להדי' בשבת ע"ג ע"ב ד"ה וצריך ע"ש: