בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה לא
שיל"ת ב' איפאלא ג' לס' וירא סתר"ה לפ"ק. ברכתי תעלה לראש אהובי חתני הרב המאוה"ג חו"ב כש"ת מו"ה יוסף צבי סופר נ"י אבדק"ק ה' שאמשון:
אחרי הודיע וכו' בזו השעה קבלתי אגרת מהרב הגאבדק"ק וואיטצען נ"י לבוא להתיעץ אודות גזירת הפארלאגע של הקולטוסמיניסטער בענין השוהלען קדמתי תחלה לשמור מוצא שפתי להשיב לך בד"ת:
ומה שהקשית לפמ"ש בשם מהרי"ט לתרץ הקושי' אמאי השוחט בשבת שחיטתו כשרה נימא כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אעל"מ ותי' דלא אמרי' אעל"מ אלא במקום דאי, לא מהני ניתקן האיסור משא"כ בשוחט בשבת דאפי' נימא דלא מהני מ"מ תיקן להוציא מידי אבמה"ח וא"כ בכה"ג דלא ניתקן האיסור לא אמרינן אעל"מ ומשו"ה שחיטתו כשרה והפלאת למ"ש פלתי סי' י"א דלמאי דפריך התם ונוקמא במזיד כר"מ ע"כ מיירי בעוף דחזי לאומצא והרי ר"מ ס"ל בחולין ק"ב דאין אמה"ח נוהג בעוף וא"כ אמאי שחיטתו כשרה נימא אעל"מ ויתוקן האיסור דהא לא תיקן איסור שאינו זבוח כיון דשחיטתו פסולה ואי דתיקן איסור אמה"ח הא בעוף ליכא איסור אמה"ח לר"מ, ולא ידענא מה קשה לך הא הבאת דברי תוס' חולין ל"ג דדוקא בישראל ס"ל לר"מ דאינו נוהג בעוף אבל בב"נ גם לר"מ נוהג בעוף וא"כ לא ניתקן האיסור במה דלא מהני דהא תיקן להוציא מידי אבמה"ח לב"נ וכמ"ש רש"י בפסחים ע"ג:
אלא אי קשי' הא קשי' למ"ש תוס' שבת ק"ו בשם ר"ת דהא דחשיב לר"י מקלקל בצריך לכלבו ואפרו לפי שאין התיקון בא באותה שעה אלא לאחר מכאן דלאחר שנעשה החבורה בא הדם ולאחר שכלתה הבערה בא האפר אבל בשוחט בשבת בשעת הקלקול בא לו התיקון שמוציאה מידי אבמה"ח ואף דמפרכסת הרי היא כחיה לכל דברי' וא"כ הקלקול בא מיד כששחט והתיקון בא אח"כ כשמתה מ"מ ישראל דבשחיטה תלי' מילתא פקע איסור אבמה"ח בעודה מפרכסת וממילא מותרת גם לב"נ משום מי איכא מידי כמבואר כ"ז בחולין ל"ג ולפ"ז הדק"ל נימא אעל"מ ואסור לישראל משום אינו זבוח וממילא אסור לגוי בעודה מפרכסת וא"כ אין התיקון בשעת הקלקול והו"ל מקלקל וניתקן האיסור [עיי' ב"ש או"ח סי' ק"ח וקכ"ד]:
אמנם כן גם הבנתך בתירץ מהרי"ט ליתא דבכל שוחט בשבת אי נימא דלא מהני ושחיטתו פסולה א"כ אסורה כל זמן שהיא מפרכסת משום אבמה"ח ואין התיקון בשעת הקלקול והוי מקלקל וניתקן האיסור:
אבל האמת יורה דרכו דרבים שגו בכוונת מהרי"ט ואיך אפשר לומר דלא אמרינן אעל"מ אלא אם ניתקן האיסור הא מ"ד דלא מהני הוא דאמר והאי דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא וא"כ לא ניתקן האיסור והעברה שעבר כבר עבר וקיים, אבל כונת מהרי"ט דלא אמרינן לא מהני אלא אם קיום המעשה הוא איסור כגון אונס שגירש שקיום המעשה שתהא מגורשת ממנו הוא שרצון התורה שתהי' אשתו או תורם מן הרעה על היפה שקיום המעשה שתהא הרעה תרומה על היפה הוא איסור וכן תורם ממין על שאינו מינו וכן חרמים קיום המעשה שיהי' פדוי הוא איסור וכן כולהי דמייתי התם בתמורה הוא כן דהתורה אמרה לא תעבוד לפי שהפעולה הנמשך ממעשה זו אינו לרצון לפניו וקיום המעשה הוי איסור לכן אמרינן דלא מהני ויתבטל המעשה וניתקן האיסור מכאן ולהבא אבל לא למפרע ואיסורא דעבד עביד ועבר אמימרא דרחמנא אבל בשוחט בשבת אין קיום המעשה באיסור דלא אמרה תורה שלא ישחוט בשבת לפי שאין התורה חפץ שיהי' בע"ח זה שחוט רק עשיית המעשה בשעת מעשה אסרה תורה ואיסור זה א"א לתקן דהא עבר אמימרא דרחמנא אפי' נימא דלא מהני וקיום המעשה אינו נגד רצון התורה בזה שפיר אמרינן דמהני ולפ"ז אין מקום לקושיתך דאי נימא דלא מהני יתוקן האיסור ז"א דאיסור שכבר עבר א"א לתקן במה דנימא דלא מהני דהא איהו מ"מ עבר אמימרא דרחמנא ומכאן ולהבא אין כאן איסור אפי' מהני דקיום המעשה אינו נגד רצון התורה וא"ש:
ומ"ש ליישב דברי רש"י בפסחים ע"ג שפי' תיקון להוציא מידי אבמה"ח לב"נ שאם אכלו אינו נהרג עליו ותמהו עליו הא תיקן להוציא מידי אבמה"ח גם לישראל ואמרת משום דבחולין מ' מוקי להא ברייתא בחטאת העוף וא"כ לר"מ דס"ל בחולין ק"ב דאין אבמה"ח נוהג בעוף ואמרינן דאפי' למ"ד דאין אבמה"ח נוהג בטמאים הנ"מ לישראל אבל בב"נ נוהג בטמאים כטהורים וה"נ לר"מ דאינו נוהג בעוף היינו דוקא לישראל אבל בב"נ נוהג גם בעוף כמ"ש תוס' חולין ל"ג ול"ש מי איכא מידי כיון דאסור לישראל משום אינו זבוח ומשו"ה פירש"י דתיקן להוציא מידי אבמה"ח לב"נ כדי ליישב גם לר"מ הם דברים ראוים לאומרם:
ומ"מ יש לפקפק דיש להבין מנלי' לתוס' דב"נ לר"מ נוהג אמה"ח גם בעוף הא מה דלרבנן נוהג אמה"ח בב"נ גם בטמאים פירש"י בחולין ק"ב משום דקרינא בי' בשר לחודא אכול ע"ש וה"ט ל"ש לר"מ בעוף וצ"ל דהא טעמא דר"מ אמרי' שם בחולין דאמר קרא וזבחת מבקרך ומצאנך וכתיב בתרי' אבמה"ח וילפינן מהקישא דאמה"ח נוהג רק במה דכתיב וזבחת ואף דיש שחיטה לעוף מה"ת מ"מ לא כתיב בהדי' ועיין ראש יוסף שם ועיין תוס' חולין ס"ו סד"ה במאי ורש"י ותוס' שבת צ' ע"ב וע"ז ל"ח ד"ה לעולם ומשו"ה ב"נ דאינו בזביחה ולא הוקשו בהך היקישא נוהג אמה"ח גם בעוף ולפ"ז דבקדשים דאין שחיטה דידהו מקרא דוזבחת רק מקרא אחרינא ושחט ועיי' רמב"ן בחומש פ' ראה בפסוק וזבחת א"כ ליתניהו בהאי היקישא וא"כ אפי' לר"מ נוהג אמה"ח בעוף קדשים גם לישראל וליתא ליישוב שכתבת, ואין לומר לפמ"ש רמב"ן שם דכאשר צויתיך פירושו כאשר צויתיך בקדשים א"כ גם קדשים איתניהו בהך היקישא דאינו נוהג בעוף דהא לר"מ לא קאי הך היקישא רק על מה דכתיב בהדיא כמ"ש ראש יוסף:
אלא דלפ"ז אני אומר להיפך דרבנן דר"מ נמי ס"ל הך היקישא דאין אמה"ח נוהג אלא במה דשייך בי' וזבחת רק דס"ל דהיקישא קאי גם על מה דלא כתיב בהדיא וכיון דדרשינן בחולין כ"ח כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה וכו' ועל רוב אחד בעוף וכו' ולהכי גם עוף הוא בכלל היקישא ואמה"ח נוהג בו גם בישראל וא"כ לרמב"ן הנ"ל כאשר צויתיך בקדשים קאי הך היקישא גם בקדשים ולפ"ז עוף קדשים דאינו בשחיטה רק במליקה אין אמה"ח נוהג בו בישראל רק בב"נ דליתא בהך היקישא כנ"ל ומשו"ה כיון דמוקי לה בחולין בחטאת העוף פירש"י שתיקן להוציא מידי אבמה"ח לב"נ דבישראל ליכא בעוף קדשים משום אמה"ח:
אבל מ"ש הצל"ח דמשו"ה פירש"י תיקן להוציא מידי אמה"ח לב"נ ולא לישראל משום דקי"ל בהמה בחייה לאו לאברים עומדת וא"כ אין איסור אמה"ח חל על איסור קדשים לישראל ולכן פירש"י לב"נ תמוה בעיני דהא שם בפסחים קאי למ"ד מקלקל בחבורה פטור ואם מ"ד זה הוא ר' יודא בשבת ק"ו כפשטי' הא ס"ל בחולין ק' ע"ב דאיסור ג"ה חל על אי' טמאה משום דאיסורו נוהג בב"נ וה"נ איסור אמה"ח חל על איסור קדשים גם על ישראל מה"ט דאיסורו נוהג בב"נ וכדפריך התם ק"ב ור' יודא ל"ל קרא ליתי איסור אבר ליחול על איסור טומאה שכן איסורו נוהג בב"נ ומשני אה"נ וכי איצטריך קרא לר"א ועוד דהוי איסור מוסיף וע"ש בתוס' ד"ה ור"י ואי האי מ"ד הוא ר"י אליבא דר"ש וכמ"ש תוס' שם בפסחים ע"ג ד"ה לדברי הרי ר"י ס"ל בחולין ק"ג לאברים עומדת וא"כ איסור אמה"ח קדים לאי' קדשים ואי' קדשים חל על אמ"ה בכולל או מוסיף עיי' כריתות י"ד ורמב"ם שם בנקודה נפלאה וצ"ע:
ואשר אנכי אחזה לי ביישוב דברי רש"י דיש להקשות למאי דאמרינן חולין ח' סכין של ע"ז מותר לשחוט בה דמקלקל הוא א"כ שוחט בשבת אמאי חייב למ"ד מקלקל בחבורה פטור הא הוי מקלקל אך ז"א דדוקא בע"ז לא חשיב הנאה משום דקלקולו יתר על תיקונו אבל בשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה וכיון שיש תיקון פורתא חשיב מלאכת מחשבת שלכך נתכוין אע"פ שקלקולו יתר על תיקונו וכמ"ש תוס' שם בחולין ח' ע"ש אבל אני תמה וכי שוחט חטאת בחוץ בשבת לע"ז להכי נתכוין להוציא מידי אבמה"ח והלא שחט לעבוד ע"ז בכך ולא להוציא מידי אבמה"ח ואמאי חייב משום שבת הא קלקולו יתר על תיקונו והו"ל מקלקל, לכן נ"ל עפמ"ש כה"ג יו"ד סי' י' בשם דמשק אליעזר דדוקא בהמה מותר לשחוט בסכין של ע"ז דבבהמה הוי מקלקל משום דבחייה עומדת לג' דברים לגדל וולדות ולחרישה ולאכילה אבל עוף אסור לשחוט בסכין של ע"ז משום שגם בחיי' אינו עומד למלאכה ולא הוי מקלקל ולפ"ז למאי דמוקי בחולין מ' הך דשוחט בשבת בחוץ לע"ז בחטאת העוף א"כ אין כאן קלקול ושפיר הוי תיקון להוציא מידי אבמה"ח תיקון ומלאכת מחשבת אף דאינו מתכוין לכך ותוס' לא כתבו דבעי' מתכוין לכך רק ליישב השוחט דקתני באבות מלאכות או מתני' דהשוחט בשבת דאיירי גם בבהמה והוי מקלקל לכן בעינן שיתכוין להאי תיקון פורתא דליהוי מלאכת מחשבת ועיין בתוס' יומא ל"ד ע"ב ד"ה הנ"מ דבשבת אפי' לר"י דשא"מ מותר משום דבעי' מלאכת מחשבת וכעין זה מצינו בתוס' שבת צ"ד ד"ה ר"ש דבמקלקלין בעי לר"ש שיהי' צריך לגופו ולגופה ע"ש, ואפי' לדעת תבו"ש ופלתי סי' י' דס"ל דגם בעוף הוי מקלקל משום דבחייה עומדת לגדל ביצים מ"מ בחטאת העוף ל"ש ה"ט דהא פסק הרמב"ם פ"ג ממעילה הי"ב קדשי המזבח חלבן וביציהם אסור ליהנות מהן וכו' והוא מגמ' דמעילה דף י"ב ע"ב וא"כ אינו עומד לגדל וולדות ובצים ואין כאן קלקול ולא בעי שיתכוין להאי תיקון:
אלא דהא לכאו' בורכא דהא מ"מ הוי כאן קלקולו יתר על תיקונו דהא אסרה באכילה ובהנאה משום ע"ז ושחוטי חוץ ושוב בעינן שיתכוון להאי תיקון פורתא לתקן מידי אבמה"ח וליכא דהא נתכוין לעבוד ע"ז אלא דהתינח לישראל איכא קלקול בשחוטי חוץ וע"ז ולהכי פירש"י שתיקון להוציא מידי אבמה"ח לב"נ ולב"נ ליכא קלקול כלל ולא בעינן שיתכוין להוציא מידי אמה"ח ושפיר הוי תיקון וא"ש, וה' יתקנינו בעצה טובה. בנחת ושובה, עד זקנה ושיבה, ונמצא מנוחה, בהצלחה והרוחה, כנפשך ונפש חמיך הדוש"ת באהבה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל