אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה ל

תשובה כט

שוכ"ט לכבוד ידידי הרבני המופלג בתורה וביראה, מורג חרוץ ושנון הנגיד מו"ה משה עקשטיין נ"י בסערענטש:

ראיתי והנה מגילה שלוחה אלי היא הנותנת אמרי שפר לשמואל דס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב איך משכחת חיוב ד' וה' בטביחה דילמא במקום נקב קשחיט ובנקיבת הושט הוי נבלה עכ"פ לאחר מיתה ושוחט ונתנבלה בידו אפי' לרבנן פטור מדו"ה ואי דאזלינן בת"ר הלא אין הולכין בממון אחה"ר הנה לפמ"ש הפלא"ה סופ"ק דכתובות כיון דהחזקנו הרוב לענין שאר דברים ממילא מהני גם לענין ממון א"כ פשוט דלק"מ וספר הנ"ל אינו תח"י וימחול לעיין שם שתי' בזה קושיא על פדיון הבן, אמנם לדעתי בלא"ה לק"מ דנ"ל ברור אף דאין הולכין בממון אחה"ר אבל אם חזקה מסייע לרוב בודאי אזלינן בתר הרוב וחזקה נגד חזקת ממון, וידוע קושי' תוס' בפרה אדומה שהיתה בת שתי שנים וטרפה אינה חיה א"כ מנ"ל דאזלינן בת"ר דלמא משום דאוקמא אחזקה ותרצו דהוי חזקה שלא נתבררה בשעתה וא"כ משכחת ד' וה' בבהמה שהיא יותר משנה דאיכא רוב וחזקה שהיא כשרה ואי דלא נתבררה בשעתה הלא בשעתה לא היינו דנין לענין ממון והי' לה חזקת כשרות מחמת הרוב ודוגמת סברא זו איתא בפלתי:

ולפי שיטת תוס' בחולין כ"ח דנקובה יש לו בדיקה מבחוץ י"ל בפשוט דלכאו' איך מוכח משחיטה עצמה דאזלינן בת"ר דלמא בדקה ומ"ש מהרש"א משום ספק דרוסה צ"ע הלא נגד חשש דרוסה איכא חזקה שנתבררה שלא נולדה דרוסה וצ"ל כתי' רבינו אלחנן שבתוס' שם דאכתי פסח וקדשים מא"ל או שיש חולי שמאדים כמו דרוסה והי' לנו לחוש על חולי זו ולא על נקב לפ"ז משכחת חיוב דו"ה אם בדקנו הושט מבחוץ וא' משום חשש חולי שיאדים כדרוסה נ"ל לחדש סברא אחת דהא דאמרינן נקובת הושט הוי נבלה הוא דוקא אם יש נקב אבל אם אין נקב רק לקותה ולקותה סופה לינקב כמ"ש רש"י חולין מ"ג ד"ה לא תיפוק ובזה לא הוי נבלה רק טרפה וכבר דברנו פא"פ בענין סברא זו, וידעתי כי אינו מעלה ארוכה לר"ש דסובר גם בטרפה שאינו חייב בדו"ה יען דהוי שחיטה שאינה ראוי אבל מהא ל"ק לשמואל דהא מסיק שם בהמוכר פירות תנאי הוא אי הולכין בממון אחה"ר:

ובר מן דין נ"ל סברא ישרה דלרבנן דסברי שחיטה שאינה ראוי שמה שחיטה ומ"מ בשוחט ונתנבלה בידו מודו דפטור מדו"ה היינו דוקא אם הוא ניבל הבהמה בשהייה ודרסה וכו' שאז לא עשה מעשה שחיטה כלל ורחמנא אמר וטבחו שצריך לעשות מעשה שחיטה משא"כ בנקיבת הושט אף דלא מהני בי' שחיטה מ"מ הוא עשה מעשה שחיטה וקרינן בי' וטבחו וכמו מכירה לפני יאוש דלא מהני מעשיו ואפ"ה חייב בדו"ה יען שעשה מכירה כדינה רק שלא מהני מד"ת ה"נ כיון שהוא עשה מעשה טביחה אף שלא מהני מכח שהושט נקוב מ"מ מקרי וטבחו והוא קצת כעין סברת תוס' בקידושין לענין קידושין שאמ"ל, ובהכי ניחא לשון המשנה, דשוחט ונתנבלה בידו אשר לשון בידו הוא שפת יתר לכאו' ולפמ"ש ניחא דדוקא אם נעשה נבלה בידו אז פטור אבל אם נקובה דמעיקרא גרם לה להיות נבלה חייב באמת ועיין בלשון רש"י ד"ה והמעקר דהאי לאו שחיטה היא כלל, ובזה י"ל קצת מה דתנא הנוחר והמעקר פטור הלא גם זה נבלה ופשיטא דפטור אך למ"ש תוס' חולין דף ט' דעיקור היינו נשמט הסימן ממקומו ולדעת בה"ג אינו טרפה רק שאין שחיטה מועלת א"כ אפ"ל כיון שעקרו ונחרו מקודם שחיטה אף שאין השחיטה מועלת לו מ"מ הוא עושה מעשה שחיטה ולחייב כנ"ל קמ"ל דזה לא נקרא שחיטה כלל בסימן השמוט ואין להשיב מהא דאמרינן לעיל שם בב"ק ס"ח מה טביחה דאהני מעשיו דהתם פירוש דאהני מעשיו להוציאו ולהזיקו מרשות בעלים:

ועוד נ"ל דקושיא מעיקרא ליתא דהתורה לא אמרה שה שהשוחט טרפה לר"ש או נבלה לרבנן שפטור מדו"ה רק יען דכתבה וטבחו אמרינן לר"ש שצריך שתהא שחיטה ראוי או לרבנן שהשחיטה יפעול עכ"פ להוציאו מידי נבלה וא"כ בלא נמצא טרפה ולא נתנבלה אף אם באנו לחוש שמא במקום נקב קשחיט ומ"מ הלא לענין איסור שפיר אזלינן בת"ר וא"כ כיון דהוא מותרת באמת לו יהי' שהושט נקוב מ"מ כיון שנקובה זו התירה לנו התורה מחמת רוב ממילא טביחתו פעל ונקרא וטבחו ועיין דוגמא לזה בחת"ס בהשיב ע"ד נוב"י בתשובתו להגאון מו"ה נתן אדלער זצ"ל בה' נדה ואינו תח"י כעת ועוד בכמה מקומות שכתב שם על דברי תוס' דפרה אדומה איכא חזקת טומאה דגברא וכתב הוא זצ"ל דהתורה לא כתבה דפרה צריכה להיות כשרה רק חטאת קרי' רחמנא שתהא ראוי לחטאת והיא ראוי לחטאת דשם ליכא חזקת טומאה דגברא יע"ש [ע"ל ס"י] וכעין זה כתב מהרש"ל בהל' יו"ט שאף שרוב בהמות כשרות מ"מ כיון שאנו מטריפין מחמת חומרות ולא תהא ראוי לאכילה אסור לשחוט ביו"ט וה"נ כאן לו יהא שהוא נבלה וטרפה מ"מ כיון שנאכל אותה ע"י שחיטתה שפיר מקרי וטבחו וחייב ד' וה' ולדעתי דבר זה הוא אמת:

ובגוף הדבר דאין הולכין בממון אקה"ר נ"ל דהוא דוקא אם המוחזק טוען ברי שהוא מהמועט דאין רוב מועיל נגד מי שטוען ברי ועיין ברשב"א יבמות ובמהרש"א בסוגיא דתרי ותרי ופנ"י כתובות בסוגיא הנ"ל משא"כ כאן שאין הגנב יכול לטעון ברי שהי' טרפה ונקובה במקום שחיטה ודאי הולכין בתר הרוב, וכן משמע לי מלשון רשב"ם ב"ב צ"ב ד"ה יכול לומר לו בממונא לא אזלינן בת"ר אלא בתר טענה טובה יע"ש ויש לי בזה אריכות דברים ואין הזמן מסכים עמי כעת וצריך אני לקצר, וכל טוב ממנו לא יבצר כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת באהבה:

עמרם הק' בלוהם

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה