בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה כח
שיל"ת, ב' אויפאלו
בימי התשובה, יהי' לאלפי רבבה, בנחת ושיבה, ויגמור ד' בעדו החתימה לטובה, כבוד ידידי אהובי הרבני החו"ב, זך ונקי:
מחו' מו"ה מ"ש שטערן נ"י:
קבלתי ברכתו ברכת השנים, וכל המברך מתברך משוכן מעונים, לחיים טובים ארוכים ומתוקנים, דשנים ורעננים. וכל ביתו לבוש שוני"ם עם עדנים. לעשות למלאכת שמים כוונים, והביא לנו מעט צרי מ"ש על דברי הרמב"ם בפיה"מ חולין י"ד שכ' דמתני' מיירי בשוגג אבל במזיד שחיטתו פסולה משם דבתחילת שחיטה נעשה מומר ובגמר השחיטה הוא פסול והקשו אחרונים א"כ מאי פריך שם בגמ' ונוקמא במזיד ור"מ ולר"מ איך אפשר לאוקמי במזיד הא הוי מומר ושחיטתו פסולה ואיך קתני דשחיטה כשרה, עוד הקשו מב"ק ע"א דמוקי הא דגנב וטבח בשבת חייב בדו"ה בטובח ע"י אחר דל"ש קלב"מ ולרמב"ם אכתי תקשי כיון דהוי מומר ושחיטתו כנחירה אמאי חייב בדו"ה עיין פלתי סי"א, וע"ז תי' מעלתו דחידושי הר"ן הק' איך נעשה מומר בתחילת השחיטה הא הוי מקלקל ותי' אחרונים דהוי מקלקל ע"מ לתקן וע"ז הק' מעלת למ"ש תוס' שבת ק"ו דהא דחייב בשוחט היינו משום שהתיקון בשעת הקלקול ע"ש וא"כ איך יתחייב בתחילת השחיטה בשביל שעושה ע"מ לתקן הא אין התיקון בשעת הקלקול אך ז"א דרמב"ם פסק חובל וצריך לכלבו חייב ולשיטת תוס' היינו כר"ש וא"כ א"צ תיקון בשעת קלקול רק לר"י ולפ"ז הגמ' דפריך ונוקמא במזיד כר"מ וס"ל כר"י במקלקל ושפיר בעי' תיקון בשעת הקלקול וא"כ לא נעשה מומר כקושיתו לאמת וכן בב"ק מוקי לה כר"י דמקלקל בחבורה פטור:
ולפענ"ד מה שקיהה על תי' אחרונים ליתא דנ"ל סברא ישרה דהא דכתבו תוס' דבעי' תיקון בשעת הקלקול היינו דוקא במלאכת תיקון לא מקרי תיקון אלא אם התיקון הוא בשעת הקלקול אינו פטור משום קלקולו יתר על תיקונו אבל במלאכת קלקול כגון סותר ע"מ לבנות וקורע ע"מ לתפור מוחק ע"מ לכתוב א"צ שיהי' התיקון בשעת הקלקול דבהני כולהו אין הקלקול רק אח"כ ואפ"ה חייב כיון שהוא מקלקל ע"מ לתקן ובשעה שמתקן יש כאן תיקון וה"נ כיון דהחיוב בתחילת השחיטה הוא משום דמקלקל ע"מ לתקן והרי בשעה שמתקן התיקון בא בשעת הקלקול בגמר שחיטה והוי תיקון גמור וחייב בתחילת שחיטה אף שהוא מקלקל גמור משום שהוא ע"מ לתקן כמו סותר וקורע ומוחק, אלא דיש לחלק דשאני סותר וקורע ומוחק דא"א למלאכה זו שיהי' תיקונו בשעת קלקולו רק מקלקל ע"מ לתקן אח"כ אבל בשחיטה כיון דמלאכת נטילת נשמה וצובע או מפרק משכחת לה שיהי' התיקון בשעת הקלקול וכן בשחיטה בגמר שחיטה א"כ בתחלת שחיטה דהוי מקלקל ע"מ לתקן שפיר קשה הא אין התיקון בשעת הקלקול, אבל אם באנו לידי מדה זו תקשי אפי' לר"ש דמקלקל בחבורה חייב בצריך לכלבו אף דלא בעי' תיקון בשעת קלקול מ"מ אמאי חייב בתחילת השחיטה הא הוי מקלקל גמור כיון דא"צ לכלבו ואי דהוי ע"מ לתקן מנלן דמקלקל ע"מ לתקן חייב בשלמא סותר וקורע ומוחק כך היתה המלאכה במשכן וכך היא המלאכה וא"א בענין אחר אבל שוחט שלא הי' במשכן מקלקל ע"מ לתקן, אלא תיקון גמור בגמר שחיטה מנלן כלל דמקלקל ע"מ לתקן חייב אלא ע"כ דאין חילוק בין אם המלאכה אפשר בענין אחר או לא וא"כ ליתא לחילוק הנ"ל ולפ"ז דבריו נסתרים כמ"ש:
ומה שנ"ל כעת ביישוב דברי הרמב"ם דלכאו' קשה על תי' אחרונים הנ"ל למ"ש תוס' שבת צ"ד ד"ה ר"ש דבמקלקל ע"מ לתקן בעי' דוקא ע"מ לעשות תיקון יותר טוב ממה שהי' בתחילה כמו בסותר שיהי' הבנין האחרון יותר טוב מהראשון ע"ש וא"כ בשחיטה הרי כתבו תוס' חולין ח' דאדרבה הוי קלקולו יתר על תיקונו אלא דגבי שבת חייב משום דהוי מלאכת מחשבת ע"ש וא"כ גם בגמר שחיטה דהוי מתקן אין תיקון יותר טוב ממה שהי' בתחילה בחיי' וא"כ במקלקל ע"מ לתקן כזה פטור, אך ז"א דתוס' שם לא כתבו כן רק לר"ש דמשאצל"ג פטור ולהכי במקלקלי' אם א"צ לגופו ולגופה פטור משום דהוי מלשאצל"ג אבל הרמב"ם דפסק כר"י דמלשאצל"ג חייב גם במקלקל ע"מ לתקן א"צ שיהי' תיקון יותר טוב ושפיר נעשה מומר בתחילת השחיטה משום דהוי מקלקל ע"מ לתקן אבל בגמ' פריך שפיר ולוקי במזיד וכר"מ וס"ל כר"ש דמלשאצל"ג פטור ואינו נעשה מומר בתחילת שחיטה כקושי' הנ"ל וכן בב"ק כי מוקי לה בטובח ע"י אחר קאי אי ס"ל כר"ש דפטור במשאצל"ג:
ובפשיטות י"ל דרמב"ם סובר דבפ"א לא נעשה מומר אלא היכא דמתחייב בנפשו דהתרו בו נעשה מומר בפ"א וכדאמרי' חולין מ"א התיר עצמו למיתה אין לך מומר גדול מזה ובמתני' קתני אעפ"י שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה וס"ל דאשבת נמי קאי שמתחייב סקילה ותקשי איך שחיטתו כשרה הא בתחילת שחיטה נעשה מומר וע"ז פי' דאעפ"י דבמזיד מתחייב בנפשו בשוגג שחיטתו כשרה כדאמרי' בגמ' ולא בא אלא לאפוקי במזיד והתראה דהשחיטה פסולה אבל ה"ה במזיד בלא התראה דינו כשוגג ושחיטה כשרה ושפיר פריך בגמ' ונוקמה במזיד כר"מ פי' במזיד בלא התראה וכן בב"ק מיירי במזיד בלא התראה:
ועוד נ"ל כוונתו דבשבת ק"ג ע"ב תני' הקודח כ"ש חייב וכו' ר"ש אומר עד שיקדח את כולו וכו' ופירש"י כל מה שנתכווין לגרד או לעבד מתחילה בב"א ע"ש ולפ"ז תקשי איך נעשה מומר כלל בתחילת שחיטה הא כיון שנתכווין לשחוט את כולו אם שחט רק מקצתו פטור אפי' למ"ד מקלקל בחבורה חייב ואפי' צריך לכלבו אך ז"א דרמב"ם פ"י ופי"א משבת פסק כת"ק דחייב בעושה מקצת ממה שמכוין לעשות ועיין בפיה"מ שם ועיין שבת צ"ז התם כל כמה דלא כתב שם לא מכתיב לי' שמעון וה"נ כל כמה דלא שחט תחילת שחיטה לא משחיט לי' סוף שחיטה ושפיר נעשה מומר בתחלת שחיטה אבל בגמ' פריך שפיר ונוקמא מזיד כר"מ וכר"ש דאינו חייב עד שיקדח כולו ואינו נעשה מומר בתחילת שחיטה כקושי' הנ"ל וכן בב"ק קאי אליבא דר"ש, ויען כי אני טרוד מאוד לכן אקצר, וכ"ט ממנו לא יבצר, כנפשו ונפש החותם בברכה שלימה ידידו דוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל