בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה כו
שיל"ת ב' איפאלא יום א' לס' שמיני תרס"ב לפ"ק. אלקי הרוחות, ישית חכמה בטוחות. וישביע שובע שמחות, ברוב ברכות והצלחות, לבני אהובי הרב המאוה"ג, מעוז ומגדול, חריף ובקי, זך ונקי, כש"ת מו"ה יודא צבי נ"י בלוהם אבדק"ק האנשאוויטץ.
אחרי הודיעך משלומינו הטוב תלי"ת וכי בני אחיך הב' המופלג כתריאל נ"י יצא חפשי מהבקורת ומה שתמהת על רש"י כריתות כ"ו ע"ב ד"ה ובדין הוא דמותרת בהנאה דחולין גמורין היא ומשום חולין בעזרה נמי ליכא למימר דלא אסרה תורה אלא שחיטה אבל מליקה לא ע"ש מבואר דבמליקה ל"ש איסור חולין שנשחטה בעזרה ופלא בעיניך מסוגי' דנזיר כ"ט דקאמר קסבר כר"י בר יודא וכו' וחשנב"ע לאו דאו' והא אפי' חשנב"ע דאו' מ"מ בציפרי דנמלקו לאו דאו' וכן אח"כ דקאמר מאי שנא איסור לאו איסור נבלה וחולין בעזרה והרי חטאת העוף נמלק וליכא משום חשנב"ע, הנה בש"ס שלי עם הגהות הגאון מו"ה וו"ב זצ"ל מצאתי שכבר עמד בזה בכריתות כ"ו ושם דף ז' ע"ב באריכות יותר וכבר קדמו בעל פנים מאירות ח"ג סי' כ"ט בקושי' זו:
ולפענ"ד נראה דעיין זבחים ע"ז ע"א ומנחות כ"א ע"ב ושם ק"ו ותמורה כ"ג ע"א וב"ב פ"א ע"ב דדעת רש"י דאסור להכניס שום דבר חולין בעזרה מה"ת ודעת תוס' ב"ב הנ"ל ד"ה ודילמא ותמורה שם ד"ה אוכלי' דדוקא כשעושה מהם שום עבודה והקרבה אבל בלא"ה אין בו משום הכנסת חולין בעזרה ועיי' ברמב"ם פ"ב משחיטה ה"א שכתב אבל החולין אסור לשוחטן בעזרה בין בהמה בין חיה בין עוף וכו' ושם ה"ב אבל השוחט חולין בעזרה אותו הבשר טהור ואסור בהנאה כבב"ח וכו' אבל הנוחר בעזרה והמעקר וכו' הרי אלו כולן מותרין בהניי' ושם ה"ג ולא בהמה וחי' בלבד אלא כל החולין אסור להכניס לעזרה וכו' אם עבר והכניסן מותרי' באכילה כשהיו ודברים אלו כולן דברי קבלה הן וכו' ועיי' בכ"מ שם שכתב וזה שאמר ודברים אלו כולם דברי קבלה הם דהיינו שנאמרו מסיני ע"ש ועיי' באריכות מל"מ שם, ומעתה דברי רש"י נכונים דמותרת בהנאת דחולין גמורים היא ומשום חולין בעזרה נמי ל"ל דלא אסרה תורה פי' בהנאה אלא שחיטה אבל מליקה לא פי' דאינו אסור בהנאה כמו נוחר ומעקר אבל מ"מ יש בו אי' דאו' משום הכנסת חולין לעזרה ועושה בו עבודת מליקה דהרי קי"ל דמליקה בעצמו של כהן ועיין זבחים ס"ה וברמב"ם פ"ז ממעה"ק ה"ז אלא דילפי' בנזיר כ"ט דחטאת העוף באה על הספק מהקישא ע"ש וכ"ז בחטאת העוף אבל עולת העוף אסור להביא על הספק רק בתנאי אם אינו מחויב יהא לנדבה, ולפ"ז שפיר קאמר בנזיר דחולין בעזרה דאי הוי דאו' נהי דציפרי' נמלקי' ואינם אסבה"נ משום חשנב"ע מ"מ א"י להביאם מספק דשמא מעייל חולין בעזרה ועושה בו עבודת מליקה דאסור מה"ת וכן לקמן קאמר שפיר מאי שני איסורי' לאו אי' נבלה וחולין בעזרה היינו הבאת חולין בעזרה ועיין בלשון רש"י ותוס' שם אבל משום אכילת חולין שנשחטו בעזרה ליכא במליקה לרש"י דכריתות הנ"ל, שוב ראיתי שבגוף הדבר גם אתה כוונת ויצא לך כן מדברי הר"ן נדרים ט' ע"ב ד"ה מביאה חולין בעזרה שכ' לאו בעזרה ממש שאסור להביא חולין לעזרה אבל מ"ש הוא הנכון, והא דקאמר דבזכר הוי רק אי' אחד ובנקבה שני איסורי' היינו משום דבזכר ליכא רק משום חולין שנשחטו בעזרה מין אי' אחד על שחיטתו ואכילתו דהיינו חשנב"ע ולהכי נאכל אבל בנקבה אם יהי' נאכל יש שני מיני איסורים אי' חולין בעזרה על הבאתו כנ"ל ואיסור נבלה על אכילתו וא"ש ולק"מ:
ומה שעמד עוד בפמ"א על דברי רש"י כריתות ז' דכתב ומשום חולין על המזבח לא איפכת לן דכיון דאין למזבח אלא דמה לא חשיבא אכילה ובמס' נזיר כ"ט ילפי' דחטאת העוף באה על הספק דלמה לי' לרש"י ה"ט דאין למזבח אלא דמה הא שפיר ילפי' מהיקש דחטאת העוף באה על הספק נ"ל פשוט דכונת רש"י ליישב מ"ש קודם לזה דעולה מתנה עלה וכו' ול"ל תנאי נילף עולה דבאה על הספק מחטאת ואף דבקדשים איבעי' לן בזבחים נ' אי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב והרי חטאת העוף נלמד בהיקש נקבה וזכר ואינו חוזר ומלמד בבנין אב מחטאת לעולה מ"מ למ"ש תוס' שבועות י' ד"ה ואיתקש בשם ר"ת בס' הישר דאם ההיקש הוא היקש גמור למה דכתי' בי' בהדי' חוזר ומלמד אפי' בהיקש אפי' לדברים דלא גמר אלא בהיקש ממ"א ע"ש וה"נ הרי ילפי' חטאת מעולה בהיקישא דטעונה כלי כדאמרי' זבחים צ"ז דכתי' בהדי' בעולה וכן כולם מחטאת למה דכתי' בהדי' בחטאת ע"ש דף צ"ח וא"כ אף דהא דחטאת העוף באה על הספק נלמד רק בהיקש מזכר שפיר נלמוד מיני' עולה בהקישא דזאת התורה דזבחים צ"ז לזה תי' רש"י דאין ללמוד עולה מחטאת דכיון דאין למזבח בה אלא דמה לא חשיבא אכילה פי' אכילת המזבח ועיי' זבחים י"ג ע"ב ושם כ"ח ע"ב ואם האכול יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר א' אכילת אדם וא' אכילת מזבח ופירש"י חישב להקטיר אימורין למחר ועיי' מנחות י"ז מדאפקינהו רחמנא להקטרה בלשון אכילה ועיין בחולין פ"א אכילת מזבח שמה אכילה וכו' ופירש"י ע"מ להקטיר חוץ לזמנו אבל עולת העוף זרקו ע"ג האשים כמ"ש רמב"ם פ"ו ממעה"ק הכ"א שפיר חשובה אכילה לכן אין ללמדה מחטאת העוף וצריך תנאי וא"ש:
ואמנם מה שהקשית מהא דקאמר קסבר כריב"י דאין שחיטה לעוף מה"ת וחולין בעזרה לאו דאו' בלאה"נ לק"מ דהרי כתבו תוס' שם ולא צריכא אלא נחירת סימנים להוציא הדם דרך הסימנים ומכי מולק והוציא הדם תו לא צריך ועיי' שם עוד בתוס' ד"ה משום שכתבו יהא ל"ק לי' קאכיל טרפה דמליקה מן העורף והו"ל נשברה חוט השדרה דאיכא למימר דס"ל כמ"ד מחזיר סימנים אחורי העורף בחולין י"ט ולפ"ז לק"מ דרש"י כתב שפיר דלא אסרה תורה אלא שחיטה אבל מליקה לא לדידן דקי"ל יש שחיטה לעוף מה"ת כמ"ש רמב"ם פ"א משחיטה אבל כיון דאיהו ס"ל אין שחיטה לעוף מה"ת א"כ מליקתן באופן הנ"ל שהוא מותר באכילה בחולין מה"ת שפיר אסור משום חשנב"ע דמליקתן זו היא שחיטתן וכדאמרי' ביומא ס"ד דחייתו לצוק זו היא שחיטתו ובתוס' שם הק' אמאי לא משני בחולין פ"ב דשוחט דמתני' היינו עורף ור"ש פוטר משום דלא חזי' לאכילה ולרבנן חייב משום דעריפתה זו היא שחיטתה ונדחקו דא"כ ליתני העורף ע"ש ועיי' בחולין כ' וא"א טרפה הוי מליקתה זו היא שחיטתה וכו' ומשו"ה הוצרך לומר דס"ל וחולין בעזרה לאו דאו' וא"ש, ויען אני טרוד מאוד בענינים הרבה במילי דפסחא תהי' בזה שביתת קולמסי ואומר שלום וברכה וחיים אביך הנאמן דוש"ת באהבה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל