אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה כד

תשובה כג

שיל"ת ב' איפאלא יום א' לסדר להטיבך באחריתך תרנ"ג לפ"ק

נתנאל בן צוהר אבן הזוהר, כעצם השמים לטוהר, ידידי הרב הגדול בתורה:

מעוטר בתפארה, חריף ובקי, כהן שדעתו נקי, כמו"ה נתנאל הכהן פריעד נ"י בק"ק קוו"ד:

יקרת מכתבו הגיעני שבוע העבר בשעה אשר שמתי לדרך פעמי ולא יכולתי להשיב עד היום ומה דקשי' לי' בתוס' סנהדרין ע"ז ע"א ד"ה סוף שכתב והא דתנן בחולין ל"א נפלה סכין מידו ושחט שחיטתו פסולה ודייק טעמא דנפלה הא הפילה הוא כשרה כמאן כר"נ דלא בעי כונה קשה נפלה נמי ליהוי כי הפילה למ"ד אשו משום חציו וכו' אלא נראה דאתי' האי סוגי' כמ"ד אשו משום ממונו ע"ש וקשי' הא מרא דשמעתא דאשו משום חציו הוא ר"י בב"ק כ"ב ע"א ושם בחולין פריך ומי אר"י הכי וכו' הרי אמרו לר"י לחלק בין נפלה להפילה:

וקושיתו צריך ביאור קצת דהא שפיר פריך מ"ט נקט במתני' נפלה ולא הפילה וע"כ דהפילה כשרה משום דלא בעי כונה כר"נ וע"כ הא דנפלה שחיטתו פסולה היינו משום דלא הוי כח גברא וקשי' לר"י בתרתי חדא דמוכח ממתני' דאשו משום ממונו וקשי' לר"י דאמר משום חציו האר"י הלכה כסתם משנה ואף דמתניתא מסייע לי' כדאמר ב"ק כ"ב ע"ב ועוד דלא שביק מתני' ועביד כברייתא ותו קשי' על תוס' איך אר"י דחולין בעי כונה והא ממתני' מוכח דלא בעי כונה, אלא דכך קשי' דהא במאי דמשני בשחיטה אפי' ר' יונתן בן יוסף מודה אכתי לא מיתרצי הך דר"י ס"ל אשו משום חציו וממתני' מוכח דאשו משום ממונו וע"כ דס"ל לר"י דגם מתני' ס"ל אשו משום חציו והא דפסול בנפלה היינו משום דבעי כונה וה"ה להפילה ולא דייק כלל בין נפלה להפילה וכמו"ש רש"י שם בחולין ד"ה אבל הכא דמשו"ה לא פריך תנינא חדא זימנא ע"ש ועיין ראש יוסף שם וא"כ לא משני מידי בשחיטה אפי' ריב"י מודה:

ומה שנ"ל בזה ותחלה נבאר דברי תוס' אשר כתב מעלתו שצריכין ביאור שכתבו שם בקושיתם הנ"ל אם לא נחלק בשחיטה ולא מסתבר לחלק כיון דאפי' מיתה גמרי' מממון ע"ש ונ"ל בכונתם דאמרי' ב"ק וי"ו מ"ש אש דכח אחר מעורב בו וממונך ושמירתן עליך ה"נ פי' באבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצוי' והזיקו כח אחר מעורב בהן ע"ש ועיי' ביו"ד סי' ב' סי"א פסק המחבר דישראל ופסול אוחזין בסכין ושוחטין פסולה אלמא דבעי' כל השחיטה מכח גברא שהוא בר זביחה ועיי"ש בש"ך בשם מהרש"ל ולפי"ז לא קשה קושי' תוס' דנהי דאשו משום חציו וכחו הוא וחייב בניזוקין אף שכח אחר של רוח מעורב בו מ"מ בשחיטה פסול נפלה לפי שמעורב בו כח אחר ומה שאינו בר זביחה דהיינו הרוח ומיירי ששחט במקום שיש רוח ועיין תוס' ב"ק וי"ו ד"ה מה לבור דלא חשיב אש מעשיו גרמו לו לפי שהרוח מסייע לו, אך ז"א מתרי טעמא חדא לפמ"ש בחי' רשב"א שם ד"ה הא לפי שבשעה שהוא מדליקה מיד עשוי כח אחר להתערב בו וכן אבנו וסכינו וכו' שאף הן מיד בשעת הנחתן כח אחר מצוי להתערב בהן להפילן ולהזיק והכונה דגם כח אחר המעורב בהן בא מכחו ואף דזה הוי כח כחו מ"מ כח וכח כחו בשותפות חייב ולא הוי כאלו הוא כולו כח כחו ולפי"ז לא דמי לנכרי וישראל ששחטו דשם אין הנכרי בא מכח ישראל כלל ולהכי שחיטתו פסולה אבל כאן גם כח אחר המעורב בו בא מכחו ואף דהוי כח כחו דפסול בשחיטה כמו גלגל בסביבה שני' ביו"ד סי' ז' מ"מ הכא דאיכא כחו וכח כחו בשותפות כשר:

ושנית יש לחלק דבשלמא גבי ישראל ונכרי ששחטו דזה יכול וזה יכול משו"ה שחיטה פסולה דמה חזית שהוא שחיטת ישראל לגמרי אימא איפכא שהוא שחיטת נכרי לגמרי וע"כ תאמר שהוא שחיטת שניהם ולהכי פסול אבל כאן הוא יכול לשחוט בלא הרוח והרוח אינו יכול בלא הוא עיי' שבת צ"ב שפיר הוי הרוח מסייע שאין בו ממש ולהכי שחיטתו כשרה:

וראי' לא' משני הסברות הנ"ל שהרי בסנהדרין ע"ח שנינו הכהו עשרה בני אדם בעשרה מלקות ומת בין בבת אחת בין בזה אחר זה פטורין וכ"פ הרמב"ם פ"ד מרוצח ה"ו משום דבעי' שאחד יכה כל נפש ע"ש ואפ"ה חייב מיתה על אשו אי אשו משום חציו איתרבאי ואמאי הא כח אחר מעורב בו ואין כאן כל נפש אעכ"ח כסברות הנ"ל וא"כ גם בשחיטה כשר נפלה אי לא בעי כונה לשחיטה, וזה כונת תוס' אם לא נחלק בשחיטה דהיינו כקושי' הנ"ל לפי שכח אחר מעורב בו וע"ז כתבו ולא מסתבר לחלק כיון דאפי' מיתה גמרי' מממון כסברות הנ"ל וא"ש:

והנה הא שכתבו תוס' דאפי' מיתה גמרי' מממון הוא מדאמרי' ב"ק כ"ב ת"ש המדליק את הגדיש והי' גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עמו פטור בשלמא למ"ד אשו משום חציו משו"ה פטור אלא למ"ד אשו משום ממונו אמאי פטור וכו', ומוכח דלמ"ד אשו משום חציו חייב מיתה על העבד ופטור מתשלומי גדי משום קלב"מ ור"ל משני כשהצית בגופו של עבד דקלב"מ ואשמעינן בגדי דחד ועבדא דחד וכו' ובחי' רשב"א שם הק' אמאי פטור מממון לר"י דאשו משום חציו הא מתחייב בגדיש קודם שיתחייב בנפשו על העבד וכדאמרי' בכתובות ל' שכבר נתחייב בגנבה ואבדה קודם שיבא לידי אי' חלב ותי' דאמסקנא סמיך דאוקימנא כגון שהצית בגופו של עבד והק' הא זה רק לר"ל אבל לר"י לא מוקמי' הכי ואכתי תקשי לר"י ותי' דהוי מצי לאקשויי ולטעמך וכו' אע"כ גם לר"י מיירי בהצית בגופו של עבד ולפ"ז אינו מוכח מהאי מתני' דאי אשו משום חציו דחייב מיתה על אשו משום חציו דילפי' מיתה מממון ושפיר יש לחלק דבשחיטה לא מהני אשו משום חציו כמו"ש תוס':

אמנם לפענ"ד קושי' רשב"א לא קשה רק ללישנא דאמרי' בכתובות ל"א אי בעי לאהדורי מצי מיהדר וה"נ אחר שנשרף הגדיש ונתחייב ממון הי' יכול להתיר העבד שלא ישרף ושפיר חיוב ממון קדים לחיוב מיתה אבל ללישנא דעקירה צורך הנחה וע"ש בש"מ אריכות בפי' עקירה צורך הנחה כיון דעקירה צורך לחיוב מיתה ומהאי שעתא מתחיל חיוב מיתה פטור מממון אע"ג דחיוב מממון קדים לגמר חיוב מיתה וא"כ ה"נ חיוב מיתה בא על מעשה הצתת הגדיש ומהאי שעתא מתחיל חיוב מיתה ופטור מממון אע"ג דחיוב ממון קדים לגמר חיוב מיתה דהיינו שרפת העבד וא"ש:

ולפ"ז להאי לישנא לא מוקמינן לר"י בהצית בגופו של עבד רק כדס"ד מעיקרא וא"כ לר"י ילפי' מיתה מממון וא"כ גם בשחיטה אין לחלק והוכרחו תוס' לומר דסוגי' דחולין קאי למ"ד אשו משום ממונו אבל המקשה בחולין דפריך ומי אר"י הכי וכו' קאי ללישנא דאי בעי לאהדורי וק' קושי' רשב"א וע"כ גם לר"י מיירי בהצית בגופו של עבד ואינו מוכח דילפי' מיתה מממון ושפיר יש לחלק גבי שחיטה וא"כ שפיר יש חילוק בין נפלה להפילה גם לר"י דאשו משום חציו ופריך שפיר:

ועוד נ"ל ליישב לפמ"ש האשר"י בחולין ל"א שם דאף דלא בעי כוונה לשחיטה מ"מ נפלה סכין מידו פסול דלא קרינא בי' וזבחת ואכלת כיון שלא נתכוין לשום דבר וכו' מדכתיב וזבחת דהוי לכל הפחות כמו ועשית וצריך להתכוין לשום דבר מעשה ובענין אחר לא מקרי כח גברא ע"ש ולפי"ז תקשי מה הק' תוס' בסנהדרין נפלה נמי ליהוי כי הפילה למ"ד אשו משום חציו ומאי קושי' הא בהפילה יש לו כונת מעשה אבל בנפלה ליכא כונת מעשה ולא מקרי כח גברא אפי' למ"ד אשו משום חציו כמ"ש האשר"י אך ז"א דהאשר"י לא חידש כן רק לבתר דעביד צריכותא דאי אשמעינן התם משום דקא מיכוין לשום חתיכה בעולם וכו' וא"כ מצינו חילוק בין אינו מכוין לשחיטה ובין אינו מכוין לחתיכה וע"ש בתוס' ד"ה והא ותוס' ד"ה ואי דיש הרבה אינו מכוין אינו מכוין לשחיטה ואינו מכוין לחתיכת סימנים ואינו מכוין לחתיכת בשר ואינו מכוין לחתיכה כלל כמו הפילה ולכן חידש הרא"ש דנפלה גרע מהפילה דבהפילה אף דליכא כונת חתיכה כלל עכ"פ איכא כונת מעשה אבל בנפלה אפי' כונת מעשה ליכא אבל התוס' הקשו בס"ד דהוי ס"ל דאי לא בעי כונה לשחיטה לא בעי' שום כונה אפי' כונת מעשה והקשו שפיר אי אשו משום חציו נפלה נמי ליהוי כי הפילה והוצרכו לתרץ דאזיל אליבא דמ"ד אשו משום ממונו אבל למסקנא לק"מ קושי' תוס' די"ל כי קושיין דנפלה שאני דליכא כוונת מעשה כלל וא"ש אפי' אשו משום חציו דשחיטתו פסולה ופריך שפיר לר"י וא"ש, ויצו ה' אתו את הברכה ברכת התורה ברובה כנפשו ונפש ידידו דוש"ת:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה