אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה כג

תשובה כב

ב"ה ג' נח תרי"ז לפ"ק

אל מול פני המנורה הטהורה, מאירה כחמה ברה גלי לדרעי' ונפל נהורא, שר התורה, נזר ועטרה הנשר הגדול ארך האברה, גאון ישראל מאוה"ג כקש"ת מו"ה שלמה זלמן אוללמאנן שליט"א אבדק"ק מאקאווע יע"א, יהי שמו לעולם וכבוד ה' חופף עליו כל הימים עד יבנה בית עולמים אכי"ר:

זכרתי ימים מקדם אהבת אבות אשר אהב מרן הדגנ"י הבדלו החיים, לאאמו"ר הגאון זצ"ל, וכי חיבה יתירה נודעת לי ממנו בהיותי עוד עלם קטן ורך ומצאתי חן בעיני אדוני כי אמר אלי לשאת אותי בחיקו כאשר ישא האומן את היונק ובזאת בטחתי ואשען כי ארהב בנפשי עוז לגשת אל המלך הד"ג שליט"א לערוך על שלחן המלך בים התלמוד פרי עשתונותי בדברי תורה וסמכתי יתידותי בספר החכמה חכמתא דשלמה מלכא מרן הגנ"י זה שמו הנאה לו ונאה לעולם אשר פי קדשו יקבנו יריעו"ת שלמ"ה וארון אלקים בתוך היריעה, ואנכי אחזתי בשפת היריעה מקשה אל הקשה אשר לא זכיתי להבין דעת קדשו מעומק המושג וקוצר המשיג ואליו בקשתי להאר עינים הולך חשכים ולא נוגה למו במאור תורתו הזכה וברורה ובבוא תשובתו הרמתה אשימה לראשי עטרת פז:

א') בסימן ב' סוף אות ה' הקשה אדם קשה כברזל מרן הדגנ"י אמאי מהני בכותי חותך כזית בשר ונותן לו אכלו מותר לאכול משחיטתו כדאמרינן בחולין ג' הא קי"ל בחו"מ סי' ל"ג סי"ב דאם עדים העידו כשהיו קרובים ונתרחקו אינן יכולין אח"כ להעיד משום דעביד אינש לאחזוקי דיבורי' שלא יהא כשקרן והוא מבעה"ע אות קו"ף עיין בש"ך שם סק"ט ותומים שם וקצו"ח סי' כ"ח וה"נ נימא כיון דכבר אמר הכותי שהוא כשר עביד לאחזוקי דיבורי' ולאכול אח"כ, והנה בפשיטות ל"ז להבין דשם בחו"מ אם לא יאמר עכשיו שכן הוא כאשר העיד מקודם הוחזק שקרן דלא מצי לאשתמוטי שלא יאמר אם אמת או שקר אבל כאן אף אם לא יאכל מצי לאשתמוטי שא"צ לאכול עכשיו ולא יוחזק שקרן אם אינו אוכל ול"ש עביד לאחזוקי דיבורי':

ושנית יש לחלק דנהי דעביד לאחזוקי דיבורי' היינו בדיבור אבל לעשות מעשה לא דמה"ט קי"ל ביו"ד סימן קפ"ה ס"ה דבהוחזקה נדה בשכינותיה בעלה לוקה עליה משום נדה כדאמרינן בכתובות ע"ב משום דדיבורא אמרה בשביל אמתלא אבל מעשה לא עבדה ועיין טו"ז וחוו"ד שם:

ועוד בא שלישי' דלא אמרינן עביד אינש לאחזוקי דיבורי' אלא לעמוד במה שאמר כבר שלא יסתרנו אבל לעשות ולומר דבר חדש מה שלא עשה עדיין כגון לאכול כזית בשר הא לא אמרינן ושפיר סמכינן עלי':

ורביעי בקודש נ"ל לחלק דדוקא בקרוב המעיד או המעיד שלא בפניו שעשה עולה שרצה להפסיד ממון חבירו או להעניש אותו שלא כדין וכ"ש בנידון בעה"ע שלא היה ידוע בשעת עדות שהיה קרוב אלא שאח"כ נתברר שהוא קרוב אז עביד לאחזוקי דיבורי' שלא יהא מוחזק כשקרן בדבר שהוא רע לשמים או לבריות אבל כותי דחשוד שעובר על לפ"ע הלא הוא לפי דעתו המשובשת אינו מחזיק זה לשום עולה ועברה לא עביד לאחזוקי דיבורי' ואינו בוש לחזור כי לא פעל שום עולה בשקרותו לפי דעתו וא"ש:

ב') בסימן ט"ו הקשה מרן הדגנ"י בחולין נ"א ע"ב דקאמר ת"ש ושווין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן וכ"ת ה"נ שיצא דרך דופן מי קדוש והאר"י וכו' ולשיטת הרא"ש שהובא לקמן בסימן ח"ן גבי נפולה דא"צ לבדוק רק נגד כל החלל אבל קדקוד הראש א"צ לבדוק ע"ש והרי קי"ל דיצא ראשו הרי הוא כילוד וגבי אדם מקרי אפילו בכור לנחלה עיין בכורות מ"ז וא"כ דלמא מיירי ברייתא שיצא ראשו דרך ביהר"ח והוי כילוד וקדוש ואח"כ יצא כל הולד דרך דופן וליכא למיחש משום ריסוק איברים בכל הולד דהא יצא דרך דופן ואי משום הראש שיצא דרך ביהר"ח הא בראש ליכא חשש ריסוק איברים וקדוש הוי שפיר כיון שיצא ראש דרך ביהר"ח והוי כילוד ודפח"ח ש"י כי כולו מוקשה ואגב חביבותי' גבן שמעתא דרב מרן שליט"א הכינותי את לבי ליישב ונ"ל דהא דאמרינן יצא ראשו הוי כילוד היינו משום דהראש קשה לצאת ואם כבר נפתח הרחם כ"כ שיצא הראש שוב נקל לשאר הגוף לצאת [ולאחר זמ"ר שכתבתי תשובה זו העידו כן לפני חכמי הרופאים] ואם היינו אומרים דביהר"ח יש בו משום ריסוק אברים אז ודאי היה עיקר חשש ריסוק אברים בהראש שמחמת דוחק הרחם נתרסק ולא בשאר אברים, ומעתה מ"ש הרא"ש דקדקוד הראש א"צ בדיקה היינו לבתר דקי"ל דביהר"ח אין בו משום ריסוק אברים רק בשאר נפילה ובשאר נפילה שפיר אמרינן דראש קשה אצל נפילה וא"צ בדיקה אבל הש"ס שפיר הוכיח דביהר"ח אין בו משום ריסוק אברים דאם יש בו משום ריסוק אברים ע"כ בזה צריך לבדוק הראש דאם בראש לא יהיה שייך ריסוק בשאר הגוף ודאי ל"ש ריסוק כנ"ל וע"כ דשייך ריסוק בראש ואז אפשר דאפילו בשאר נפילה נמי צריך לבדוק קדקוד הראש דלא אמרינן הראש קשה הוא אצל נפילה וא"כ ליכא לאוקמא בגוונא הנ"ל אעכ"ח דביהר"ח ח אין בו משום ריסוק אברים דראש קשה הוא אצל ריסוק וכיון דליכא ריסוק בראש בשאר אברים נמי ליכא ריסוק מחמת דוחק ביהר"ח וכיון דביהר"ח אין בו משום ריסוק אברים דראש קשה הוא אצל ריסוק שפיר כתב הרא"ש דקדקוד הראש א"צ בדיקה וא"ש:

ועוד נ"ל בסברא דדוקא בנפילה שיש חשש ריסוק בכל הגוף שפיר כתב הרא"ש כיון דקדקוד הראש קשה יותר מכל הגוף א"כ אם בדק כל החלל ואין בו ריעותא שוב א"צ לבדוק קדקוד הראש דודאי אין בו ריעותא דאם באברים שאינן קשים אין בהם ריעותא כ"ש בראש שהוא קשה אבל אם יבדוק הראש שהוא קשה ולא יהיה בו ריעותא עדיין צריך לבדוק כל החלל שאינו קשה אולי יש בו ריעותא ושפיר כתב הרא"ש דא"צ לבדוק רק כל החלל ולא הראש אבל בגונא הנ"ל דליכא חשש ריסוק בכל האברים כיון שיצאו דרך דופן רק בראש לחודא שפיר מודה האשר"י דצריך לבדוק הראש וא"ש:

ושלישית נ"ל דהמעיין בסי' נ"ח דאותן הפוסקים דס"ל דא"צ לבדוק הראש ס"ל דאחר מעל"ע שוב ליכא חשש ריסוק רק דצריך לבדוק שמא נקרעו או נפסקו אברים הפנימיים ולזה מהני בדיקה דאם איתא שמחמת נפילתה נקבו אברים קרע גדול וניכר היה אבל הרמב"ם דס"ל דצריך לבדוק הראש ס"ל דגם אחר מעל"ע יש חשש ריסוק אלא דתוך מעל"ע לא מהני לי' בדיקה שאין הריסוק ניכר תוך מעל"ע אבל אחר מעל"ע מהני בדיקה דהריסוק ניכר, ולפ"ז י"ל דאזלי לטעמייהו דלהרא"ש דאין הבדיקה אלא משום שמא נקרע או נפסק קרע ניכר חשש זה אינו בראש ולהכי א"צ בדיקה אבל להרמב"ם דהבדיקה משום ריסוק שפיר צריך לבדוק גם הראש דגם בראש שייך ריסוק, ומעתה כאן דמיירי ביומי' תוך מעל"ע דאיכא חשש ריסוק אם איתא דביהר"ח יש בו משום ריסוק אברים מודה הרא"ש דגם בקדקוד הראש שייך ריסוק ושפיר הוכיח בגמ' דביהר"ח אין בו משום ריסוק אברים וע"ש:

ובעיוני בסימן ט"ו דקי"ל שם ס"ב דבהמה שילדה אם ידוע שכלו לו חדשיו מותר מיד ביום שנולד ראיתי למל"מ פ"ג מאיסורי מזבח ה"ח שהעלה דזה רק לחולין אבל לקרבן אפילו כלו לו חדשיו נמי פסול עד שיעברו עליו ז' ימים מעל"ע והביא ראי' מתוס' ערכין ח"י ע"ב אהא דאמרינן התם כבש בן שנתו שנתו שלו ולא של מנין עולם והקשו בתוס' ל"ל קרא ת"ל מסברא דאלת"ה האיך נמצא תמידין כשרים לר"ה שאם נולד קודם ר"ה מיד כשנכנס ר"ה בן שני שנים הוא ואנן כבש בן שנה בעינן לתמידין ואם הוא נולד ביום ר"ה מחוסר זמן הוא ואי נימא דבכלו לו חדשיו לא בעינן ז' ימים כיון דליכא חשש נפל א"כ מותר להקריבו ביומי' וא"כ שפיר משכחת תמידין לר"ה כשנולד בר"ה וידוע שכלו לו חדשיו ע"ש אמנם שמעתי להקשות [א"ה עיין מנחת חינוך בהשמטות שבסוה"ס השייך למצוה ת"א] ע"ד מל"מ למ"ש תוספות סוכה מ"ב אהא דאר"י השוחט תמיד שאינו מבוקר כהלכתו בשבת חייב חטאת וצריך תמיד אחר דאפילו נמצא תם משום דטעון ביקור ד' ימים קודם שחיטה דבפסחים צ"ו ילפינן לה מפסח בגז"ש ע"ש א"כ קושית תוס' במקומה עומדת אפילו כלו לו חדשיו מותר להקריבו קודם ז' ימים מ"מ בנולד בר"ה א"א להקריבו ביומי' משום דאפילו הוא תם מ"מ טעון ביקור ד' ימים, והנה בפשיטות נ"ל למאי דאמרינן בכתובות ל"ח ע"ב דלא אתי גז"ש ומפקי לי' לקרא מפשטי' לגמרי ע"ש א"כ אי הוי כתיב שנה דפשטי' שנה של מנין עולם ולא הוי משכחת תמידין בר"ה אלא בנולד בר"ה וידוע דכלו לו חדשיו לא הוי אמרינן מכח גז"ש מפסח דטעון ביקור ד' ימים דשנה היינו שנתו שלו דלא אתי גז"ש מפסח ומפקי' לקרא דשנה מפשטי' דהיינו של מנין עולם לגמרי ולא קשה קושית תוס' דשפיר אצטרך שנתו אע"כ דאפילו כלו חדשיו צריך להמתין ז' ימים כדכתיב שבעת ימים יהיה תחת אמו ושפיר הקשו תוס' דאפילו אי הוי כתיב שנה ע"כ מפקי' אותו מפשטי' לומר שנה שלו דאל"כ לא משכחת תמידין בר"ה דאם נולד בר"ה הוי מחוסר זמן מדכתיב קרא בהדיא שבעת ימים יהיה תחת אמו וא"ש:

אבל נ"ל עוד דהא דטעון ביקור ד' ימים היינו רק למצוה אבל לא לעיכוב שיהיה הקרבן פסול בלי ביקור ד' ימים דנהי דילפינן בגז"ש מפסח מ"מ גם בפסח לא שנה עליו הכתוב לעכב ובקדשים בעינן שנה עליו הכתוב לעכב כמבואר בכמה דוכתי ואי לא שנה עליו הכתוב הוי רק למצוה ועיין כפ"ת שם בסוכה מ"ב והא דשוחט התמיד שאינו מבוקר כהלכתו בשבת חייב חטאת היינו משום דיש מבוקרין רק הוא הביאו מלשכות שאינן מבוקרין כדמוקי התם בגמ' וכיון דמצוה לכתחלה שיהיה מבוקר אסור לשחוט שאינו מבוקר בשבת כיון דיש מבוקרין ואפילו נימא דהוא כשר בדיעבד אפ"ה חייב חטאת דהוי שב מידיעתו דאלו היה יודע שאינו מבוקר לא היה שוחטו ועיין תוס' חולין ה' ע"ב סד"ה מעם ותוס' שבועות כ"ח ע"א ד"ה אמר רבא וממילא פסול משום דהוי מהב"ע דפסול והא דבביצה כ' בעבר ושחט כשר הנה כבר נחה שקטה דעתי בזה במ"ש מרן הגאון שליט"א בספרו סימן י"א סוף אות ה' דהיינו דוקא בנדרים ונדבות משום דאפשר בלא עברה לשוחטם לשם שלמי שמחה דמותר כמ"ש תוס' חגיגה ח' או בכבשי עצרת ששחטן שלא לשמן משום דאפשר בלי עברה לשחטן לשמן ודפח"ח אבל כאן דא"א בלי עברה שפיר פסול משום מהב"ע ומדוייק לשון הגמרא חייב חטאת וצריך תמיד אחר ולפי פשוטו איפכא הו"ל פסול ומחויב חטאת אלא דלפמ"ש א"ש דאינו פסול אלא משום דחייב חטאת והוי מהב"ע וצריך תמיד אחר אבל בחול כה"ג כשר בדיעבד וא"צ תמיד אחר וא"ש:

ג') וראיתי למרן שליט"א שם בסימן י"א בתחלת אות ה' שהתפלא ע"ד תוס' ביצה י"ב דמוקמי' ברייתא דהשוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה כב"ש דלא אמרינן מתוך דאי כב"ה נימא מתוך שהותרה שחיטה לצורך וכו' וכתבו תוס' דאף לב"ה בעינן צורך קצת והכא בשוחט עולת נדבה ביו"ט ג"כ הוי צורך קצת שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם הא כיון דכתבה תורה לכם ולא לגבוה שאינו רשאי לשחוט עולת נדבה משום לאו הבא מכלל עשה דלכם ואין רצון התורה לשחוט עולת נדבה ביו"ט איך אפשר לומר דהוי צורך היום קצת משום שלא יהיה שלחן רבך ריקם והאריך למעניתו בדפח"ח, ותיתי לי שזכיתי לכוון בקושיא זו לדעתו הגדולה, ואני טרם אענה אקדים קושית הצל"ח שם דאיך נשמע כלל דב"ש הוא ולא ב"ה, הא גם לב"ה בעי צורך קצת עכ"פ וגם לב"ה איכא איסור עשה לשחוט עולת נדבה ביו"ט משום לכם ולא לגבוה כמ"ש תוס' בסוגיא, והנה לקמן דף כ' איתמר למ"ד נדונ"ד אין קריבין ביו"ט עבר ושחט מהו רבא אמר זורק הדם ע"מ להתיר בשר באכילה רבה בר ר"ה אמר זורק את הדם ע"מ להקטיר אימורים לערב וא"כ בשלמא לרבר"ה נהי נמי שאינו רשאי להקטיר האימורין ביו"ט משום לכם ולא לגבוה מ"מ כיון שעכ"פ זורק הדם י"ל דזה מקרי שלחן רבך מלא ומקרי צורך קצת אבל לרבא כיון דבעולה אין כאן להתיר בשר באכילה שכולה כליל א"כ אינו זורק את הדם ומכ"ש שאינו מקטיר כנ"ל והקרבן יופסל לגמרי שהדם נפסל בשקיעת חמה ואין כאן שלחן רבך מלא דשחיטה לאו עבודה ואין כאן אפילו צורך היום קצת וא"כ אפילו לב"ה אין אומרין מתוך ושפיר לוקה ע"ש באריכות, ולפענ"ד לק"מ דעיין תוס' שבת ד' ד"ה קודם שיבא לידי איסור סקילה שהקשו מה בעיא היא זו אם הותרה לרדותה פשיטא שלא ישמע לנו אם נאסר לו ותירצו בשם ריב"א דאם לא הותרה לא מחייב סקילה כיון שמניח מלרדות ע"י מה שאנו אוסרין לו וכו' ע"ש א"כ אף אנו נאמר כיון דמן התורה מותר לזרוק הדם ביו"ט דזריקה אינו אלא שבות עיין רש"י ביצה כ' ובפנ"י שם וא"כ אינו לוקה על שחיטתו לב"ה משום מתוך דהא איכא צורך קצת לזרוק דבזריקה מקרי שלחן רבך מלא ואינו מניח מלזרוק רק בשביל שאנו אוסרין לו וא"כ אינו לוקה לב"ה וע"כ כב"ש אתיא, ועפ"י אלה הדברים מיושב גם קושיא הנ"ל דעכ"פ כיון דבעבר ושחט זורק הדם ע"מ להקטיר אימורין לערב לחד מ"ד שפיר מקרי השחיטה צורך היום קצת שלא ילקה ואפילו למ"ד דאינו זורק רק ע"מ להקטיר אלא להתיר בשר באכילה מ"מ כיון דמה"ת זורק שפיר לא לקי דמקרי צורך היום קצת ודו"ק:

ובגוף המחלוקה שבין רש"י לתוס' דלרש"י אמרינן מתוך אפילו ליכא צורך היום קצת כלל ולתוס' דוקא אי איכא צורך היום קצת אמרתי ע"ד חידוד פרפרת נאה בסוגיא דביצה שם בתוד"ה השוחט עולת נדבה שכתבו וה"ה דהומ"ל רע"ק הוא דלית לי' מתוך אלא ניחא לי' למינקט ב"ש דס"ל הכי בהדיא טפי ועיין בפנ"י וצל"ח שם מה שקיהו בזה דאיך מפורש טפי בדברי ב"ש מדברי רע"ק, ונלע"ד דהנה בצל"ח דקדק למה לא נקט המקטיר אברי חול ביו"ט לוקה אף דהוי צורך היום קצת שלא יהא שלחנך מלא וכו' דהוי שמעינן שפיר דל"ל מתוך משא"כ עכשיו דנקט השוחט לא שמעינן שפיר דל"ל מתוך כמו שהאריך שם בפלפולו, ונ"ל לישב ואקדים דברי ה"ה פ"א מהלכות יו"ט ה"ד בדעת הרמב"ם שם דמלאכות שהן באכילה ושתיה כגון שחיטה ואפיה ולישה אפילו עשאן שלא לאוכלן אינו לוקה אלא שבהעברה והוצאה שאינה נעשית באכילה הו"א דהוי כמו אריגה וכתיבה דאסור ביו"ט לכן חידש הרמב"ם דגם בהם אמרינן מתוך בהוצאה משום שהוא גם באוכל ומשקה אף שהוא ג"כ בדברים אחרים ובהבערה מדכתיב גבי' ביום השבת ע"ש ותמה הלח"מ שם א"כ איך אמרינן בשמעתין גבי שוחט עולת נדבה דאמר לך מני ב"ש הוא הא אפילו כב"ש לא אתיא דדוקא בהוצאה לית להו לב"ש מתוך אבל בשחיטה ואפיה אית להו ע"ש ועיין באחרונים:

ולענ"ד נ"ל דהנה הפנ"י בשמעתין הקשה לדעת הרמב"ם בה' שבת דחובל חייב משום מפרק וא"כ שייך בשוחט ב' מיני מלאכות מפרק ונטילת נשמה רק בשוחט דעלמא אין לחייבו משום מפרק דחובל גופא אינו חייב אלא בצריך הדם לכלבו דאל"כ הו"ל מקלקל וא"כ בשוחט נהי דלענין נטילת נשמה מקרי מתקן שמוציאו מידי אמה"ח אבל לענין מפרק הו"ל מקלקל ומשאצל"ג משא"כ בשחיטת קדשים ודאי צריך לדם לזריקה וא"כ דלמא ב"ה מודו דלוקה משום מפרק דלענין מפרק ל"ש מתוך שלא הותרה כלל לצורך דהא מפרק תולדה דדש הוא ודישה גופא לא הותרה לצורך כדאיתא בירושלמי, והגאון מליסא ז"ל תירץ עפ"י דברי מג"א סי' תק"א סקי"ג דקשיא לי' אהא דפסק התם בשו"ע דמותר להסיק בכלים ביו"ט בכלים שלמים והא קי"ל בסי' שי"ד דיש סתירה גמורה בכלים וא"כ איך רשאי להסיק בהם הא הו"ל סותר ותירץ כיון דסתירה והבערה באים כאחד והבערה גופא אב מלאכה הוא והותרה לצורך א"כ ה"ה סתירה שבהדה ונהי דאסור לבקע כלי לצורך אוכל נפש היינו משום דמלאכה בפ"ע היא ע"ש ולפ"ז ה"נ כיון דמלאכת נטילת נשמה ומלאכת מפרק באים כאחד ע"י מעשה אחת ונטילת נשמה גופא מלאכה והותרה משום מתוך א"כ ה"ה מפרק שבהדה נמי מותר והוא סברא נכונה לכאו' אמנם אחר העיון יש לי לדון אחריו דהנה דעת רש"י בשמעתין כפי מה שהבינו תוספות והרא"ש מדבריו דמשום מתוך שריא אפילו בליכא צורך היום כלל עיין ברש"י ד"ה אלא מדלא איפלוג ותוס' הקשו על זה מאופה מיו"ט לחול והאשר"י הוסיף להקשות משריפת קדשים וממוגמר ועיין במג"ש מה שתי' מאופה מיו"ט לחול וממוגמר אמנם משריפת קדשים תירץ בסברא ישרה מאוד עפ"ד רש"י לקמן כ"ז ע"ב ד"ה חלה שנטמאת דאין מבערין קדשים טמאים מן העולם ביו"ט ואפילו ע"י אכילת בהמה דרחמנא אחשבי' להבערתן ע"ש ונגלה מזה אף דחולין אין איסור לבערם מן העולם אלא ע"י שרפת אש דהוא מלאכת הבערה מ"מ לבער קדשים מן העולם יהיה מאיזה ביעור שבעולם שיהיה הוא מלאכה כשריפה בחולין ולפ"ז כששורף קדשים טמאים ביו"ט עושה ב' מלאכות מלאכת הבערה ושרפה ומלאכת ביעור קדשים וא"כ נהי דלענין מלאכת הבערה ושרפה שייך לומר מתוך שהותרה לצורך אונ"פ הותרה נמי שלא לצורך אבל לענין מלאכת ביעור קדשים הלא לא משכחת שיבער קדשים לצורך אונ"פ ולא שייך בי' מתוך כלל זה תוכן כונתו בתוספת נופך, והנה לדעת מג"א הנ"ל ליתא להאי תירוצא שהרי כששורף קדשים ביו"ט באים ב' מלאכות הנ"ל בבת אחת והבערה גופא נמי מלאכה הוא ומ"מ שריא משום מתוך א"כ גם מלאכת ביעור קדשים דאיכא בהדה שריא כנ"ל וא"כ מוכח דלא כמג"א והדרה קושית פנ"י לדוכתא:

אך כל זה לדעת רש"י דמשום מתוך שריא אפילו ליכא צורך היום קצת אבל לדעת תוס' דליכא צורך היום כלל לא אמרינן מתוך לכ"ע לק"מ משריפת קדשים כמבואר בהרא"ש ואינן מוכרחין לתי' מג"ש וי"ל כדעת מג"א ולא קשה קושית פנ"י, ולפ"ז א"ש דלב"ה דאית להו מתוך גם גבי הוצאה במתני' ותקשי קושי' הגמרא ליפלוגי באבנים ומ"ש רש"י דרבנן גזור במידי דהוי טרחא דלא צריך כגון אבנים כבר עמדו בזה אחרונים עיין בצל"ח דמ"ש אי אמרינן אין ערוב והוצאה ליו"ט דלא גזרו ומ"ש או אמרינן מתוך דגזרו, וע"כ דבליכא צורך קצת גם ב"ה לא ס"ל מתוך וקשה מנ"ל דבעי צורך קצת וצ"ל דהוכיחו מכח קושיא הנ"ל משריפת קדשים אך הא ליתא די"ל כתירוץ מג"ש הנ"ל וצ"ל דס"ל לב"ה כסברת מג"א הנ"ל ול"ק קושית פנ"י ושפיר לב"ה אינו לוקה בשוחט עולת נדבה אבל לב"ש דל"ל מתוך גבי הוצאה והבערה ל"ק כלל משריפת קדשים ואין לנו הכרח הנ"ל לסברת מג"א א"כ בשוחט עולת נדבה שפיר לוקה אף דבשחיטה גם ב"ש אית להו מתוך כי קושי' פנ"י לאמת ושפיר קאמר דא"ל מני ב"ש הוא, ומדויק בזה לשון הגמ' דקאמר מני ב"ש הוא דאמרי לא אמרינן מתוך שהותרה הוצאה וכו' ולא מסיק ה"נ לא אמרינן מתוך שהותרה שחיטה וכו' ועיין בצל"ח שעמד בזה, ולמ"ש ניחא דבאמת בשחיטת גם לב"ש אמרינן מתוך רק בשחיטת קדשים ל"ש מתוך כי קושי' פנ"י וכמ"ש:

וביישוב קושית הצל"ח לדעת רש"י מ"ש אי אמרינן טעמיהו דב"ה משום אין עירוב והוצאה ליו"ט דלא גזרו רבנן בשלא לצורך ומ"ש אי טעמיהו משום מתוך דגזרו, נלע"ד חדא מתרי. טעמי חדא דאי עירוב והוצאה ליו"ט וטעמא רק משום מתוך א"כ עכ"פ לגבוה או לנכרים ולכלבים אסור משום לכם כמ"ש תוס' בשמעתין ועיין שמ"ק וא"כ כיון דישנו לאיסור הוצאה בעולם ביו"ט שפיר גזרו אבל אי אין עו"ה ליו"ט וליתא לאיסור הוצאה ביו"ט בעולם מה"ת ל"ש כלל לגזור בשלא לצורך, ושנית לפמ"ש הטו"ז ביו"ד סימן קי"ז דבדבר שהיתר מפורש בתורה אין כח ביד חכמים לאסור ועיין טו"ז או"ח סי' תקפ"ח וא"כ בשלמא אי אין עירוב והוצאה ליו"ט דילפינן מיתורא דביום השבת דביו"ט מותר א"כ התיר הכתוב בפירוש ואין כח ביד חכמים לאסור אבל אם הטעם משום מתוך הוא רק מסברא יש כח ביד חכמים לאסור ויש לפקפק ולעיין בזה:

ואי קשיא לי בסוגיא דביצה הנ"ל הא ק"ל לשיטת ריב"א שבתוס' חולין קמ"א ד"ה לא צריכא דאף דקי"ל אין עשה דוחה ל"ת ועשה היינו רק שהעשה נשאר אבל הל"ת דוחה ולהכי אי עביד לא לקי ע"ש וא"כ בשוחט עולת נדבה ביו"ט אמאי לוקה נימא אתי עשה דשחיטת והקרבת קדשים ודוחה ל"ת דיו"ט ואי דיו"ט הוי ל"ת ועשה מ"מ הל"ת דחי ולא נשאר רק עשה ולא לקי ועיין פנ"י לקמן ד"כ בסוגיא דעבר ושחט וסבור הייתי לומר כיון דשחיטה לאו עבודה עיין יומא דמ"ב ובתוס' שם א"כ בעידנא דמיעקר לאו בשעת שחיטה לא מקיים עשה עד שעת זריקה או הקטרה ולהכי לא דחי כדאמרינן בכ"ד היכא אמרינן אתי עשה ודחי ל"ת דבעידנא דמיעקר לאו מקיים עשה, אלא דלא נהירא לי דנהי דשחיטה לאו עבודה היא משום דכשרה בזר או משום שאר טעמים שכתבו תוס' ביומא הנ"ל מ"מ מצות עשה היא ושחט את בן הבקר ועיין פנ"י קידושין מ"ב, ועוד אפילו לו יהיבנא דליכא עשה בשחיטה כלל מ"מ הכשר מצוה הוא שהרי אי אפשר לזרוק ולהקטיר אם לא ישחוט והכשר מצוה נמי דחי ל"ת עיין יבמות ד"ו ע"א בתוד"ה הכשר מצוה וברש"י שם ד"ה אלא ותוס' שם ע"ב ד"ה טעמא ועיין תוס' שבת קל"א סד"ה ושווין ובנמוק"י ב"מ ל"ב ואם כן קשה כנ"ל למה לוקה, ודאי להנך אמוראי בשבת דכ"ד דילפי מקראי דאין שריפת קדשים דוחה יו"ט ממילה ילפינן מינה דכל מצוה שאין זמנה קבוע היום ויכול לעשותה למחר אינו דוחה יו"ט עיין רש"י שם ועיין תוס' יבמות ה' ד"ה כולה משעטנז נפקא א"כ ניחא דבעולת נדבה כיון שאין זמנה קבוע היום אין עשה שלה דוחה יו"ט ושפיר לקי, ובזה י"ל קושית תוד"ה השוחט למה לא נקט השוחט עולת חובה ביו"ט לוקה, ולמ"ש ניחא דבאמת מה שהביא תוס' מלקמן י"ט שם אינו מבואר דלב"ש לוקה אלא דק"ל לתוס' כיון דלא דרשו כל לד' רק ס"ל חגיגה אין עולת ראיה לא א"כ באיסורו עומד, וא"כ למ"ש אף דבאיסורו עומד מ"מ כיון שהוא עולת חובה וזמנה קבוע היום שפיר אמרינן אתי עשה ודחי ל"ת ולא נשאר רק עשה ולא לקי עכ"פ ויש לעיין עוד בזה, אמנם אכתי תקשי לר' אשי דמשני התם דמשו"ה שריפת קדשים לא דחי יו"ט משום דיו"ט עשה ול"ת הוא ולית לי' הנהו דרשות א"כ גם עשה שאין זמנה קבוע דוחה ל"ת וכמ"ש תוס' ביבמות הנ"ל להדיא דאי לאו דרשה משריפת קדשים אין לחלק והדר תקשי כנ"ל:

ועלה בדעתי עוד למה דאמרינן ביבמות ד"ה דמשו"ה דח' עשה דגילוח מצורע עשה ול"ת דנזיר משום שכן ישנו בשאלה א"כ הה"נ להיפוך אם העשה דקום ועשה הוא בשאלה אין בה כח לדחות וה"נ בעולת נדבה כיון דיכול לשאול על הקדשו אינו דוחה כלל ועיין טו"א חגיגה יו"ד, וגם בזה מיושב קושי' תוס' הנ"ל דבעולת חובה אף שיכול לישאל על בהמה זו מ"מ כיון שחובה עליו להקריבו והשאלה אינו מסלק ממנו חיוב העשה שפיר דחי ואינו לוקה כנ"ל:

אבל מה שנלפענ"ד יותר נכון דבתשו' נוב"י קמא בסוה"ס הקשה חתנו על שיטת ריב"א הנ"ל כיון דהעשה נשאר בתקפה א"כ הוי מהב"ע ולא קיים העשה כלל וא"כ ממילא נשאר גם הל"ת ולמה לא ילקה ותי' נוב"י דהא דאין עשה דוחה עשה היינו משום מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה כדאמרינן בחולין קמ"א וא"כ בעבר ועשה אמרינן להיפוך מאי אולמא וליכא עברה כלל ע"ש וראה אמריו כי נעמו ולפ"ז כאן כיון דגילתה תורה בפירוש לכם ולא לגבוה ואינו רשאי לשחוט עולת נדבה משום לאו הבא מכלל עשה דלכם בלא טעמא דמה אולמא שפיר אמרינן דגם בעבר ושחט הוי מהב"ע ולא עשה מצוה כלל וממילא נשאר עשה ול"ת דיו"ט ול"ש לומר מה אולמא דעשה של יו"ט מעשה דשחיטת קדשים שהכא מקרא מלא דיבר הכתוב דאלים ואלים להכי שפיר לקי ועיין כעין סברא זו בספר תשו' חתם סופר או"ח סימן ר"ח ד"ה ויען. ולפלא בעיני על הדגנ"י אשר לבו כלב ארי ולא שת לבו גם לזאת שלא עמד בכל מה שכתבתי, ונא ישקיני מיין רקחו מעסיס רמונים וינחיני במעגלי צדק להעמידני על האמת ובזה הנני חותם בברוך בתוך כדי שאילת שלום תלמיד לרב כורע ומשתחוה לו בהדרת קודש עבדו העבד העבר"י:

הקטן עמרם בהגאון רבי יצחק יעקב זצ"ל:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה