בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום
תשובה כ
עוד להנ"ל
אודות השוחט המוזכר בתשו' הקודמת כתבת ושאלת שמסר לקצב מומר לחלל שבתות ולאכול נבלות בפרהסיא פתקין בחתימת ידו עליהם שיקחו הבעה"ב ממנו בשר והם סומכין על פתקין אלו שהוא כשר מה דינו:
הדבר פשוט שהשוחט עובר בזה על לפ"ע ולא שייך בזה לפני דלפני כבע"ז י"ד דזה שייך רק ביד נכרי באמצע משום דנכרי אינו מוזהר על לפ"ע אבל אם ישראל נותן מכשול לפני ישראל אחר שיכשיל ישראלים אחרים באיסורים כיון דהראשון מכשיל השני באי' לפ"ע גם הוא עובר על לפ"ע וכמ"ש תוס' ע"ז ט"ו ע"ב ד"ה לנכרי ואשר"י דף י"ד ואי דיש ספק שמא לא ימכור הקצב טרפה ואמרי' בע"ז ט"ו כל היכא דאיכא למיתלי תלי' כבר אמרינן התם כדרך שאסור למכור לעכו"ם כך אסור למכור לישראל החשוד למכור לעכו"ם דודאי נתן מכשול לפניו כיון שחשוד למכור לעכו"ם ומכשילו בלפ"ע וכמ"ש תוס' שם ד"ה רהט שכך ימכור לזה כמו לזה וה"נ הכשיל הקצב בלאו דלפ"ע כיון שהוא חשוד למכור טרפות כמו כשרות וכמו שכתבת וכ"ז פשוט וממילא דהשוחט שוב אינו נאמן להעיד בשל אחרים דהא דפסקי' בסי' קי"ט סעי' ז' דבשל אחרים נאמן היינו משום דלעבור בעצמו יצרו תקפו אבל בשל אחרים דאינו נהנה נאמן אבל כאן דחזי' דחשיד להכשיל בשל אחרים ועובר על לפ"ע הרי הוא חשוד גם בשל אחרים ודאי אינו נאמן גם בשל אחרים, ועוד דכבר העלה הש"ך שם דבמומר שעובר ג"פ גם בשל אחרים אינו נאמן ע"ש וא"כ כאן שנראה שעשה זאת כמה פעמים ודאי אינו נאמן:
ומ"ש דחשוד לחשוד אינו נאמן אין בזה טעם ומה שהבאת ראי' ממשנה פ"ד דדמאי א"ל אחר שאינו נאמן על המעשרות מעושרי' הן וכו' מוצאי שבת לא יאכל עד שיעשר ואמאי הא בשל אחרים נאמן אע"כ דחשוד לחשוד אינו נאמן כבר הק' קושי' זו טו"ז סי' קי"ט סקח"י ותי' דשם מיירי שיש לחוש לרמאות שעשו קנוניא ע"ש ולפמש"ל י"ל דלשון שאינו נאמן על המעשרות פירש שאינו נאמן מפני שכבר הכשיל גם בשל אחרים ולכן גם בשל אחרים אינו נאמן וא"ש:
ומה שהבאת עוד ראי' מהא דפריך בריש חולין אלא אישראל מומר אי דבדק סכין ונותן הא אמרת שוחט לכתחילה ומאי פריך נימא דמומר אחר בדק לו סכין וכיון דהוא לא טרח ואינו נהנה נאמן שהיה סכין יפה משום דאין אדם חוטא ולא לו אלא ודאי דמומר למומר אינו נאמן אינו ראי' כלל דאדרבה י"ל דמומר למומר נאמן אלא דתקשי קושי' הגמרא דבכה"ג שוחט אפי' לכתחלה ופשוט דאינו נאמן על השחיטה כיון שחשוד להכשיל גם בשל אחרים וכמוש"ל:
ומ"ש שהעיד על השוחט איש כשר שעבר על איסור ייחוד אשת איש, וגם אכל משחיטת שוחט פארשריטט גם רצה להשכיר עצמו להיות שוחט אצל קהל פארשריטט, וגם הוא חשוד שסיבב מיתת אשתו ראשונה שנשרפה שהי' עמה בקטטה תמיד והיא גם היא אמרה כשנסעה ממקום שהיתה שיודעת שאם תבוא אליו יעשה לה הסוף בקרוב, גם הורה באו"ה ומסדר קידושין בלי שום סמיכה ואין לו רק כתב קבלה א' ורגלים לדבר שהיא מזוייפת או בטעות, גם ידוע שלא היה ציית להרב שלו והורה נגד רצון הרב כל אלה חוברו יחדיו אל עמק הזדי"ם עם הדברים הנאמרי' למעלה בודאי הוא פוחז וריק וקל וראוי להעבירו ולהסיר אדרתו מעליו:
ואשר שאלת ביישוב ששוחט זה משמש דר בר אוריין ובר אבהן שיש לו התרות והי' שם מורה היראה מקדמת דנא וגם אח"כ סמכו עליו הבעה"ב אם יכול לפוסלו להיות שוחט, אינני יודע מה זו שאלה הלא אחכז"ל מו"ק והאי צורבא מרבנן דאיתא במתא כל מילי דמתא עלי' רמיא וכי בשביל שאינו מקבל פרס מן הקהל איבד זכותו, ואם יש איזה אנשים תקיפים שאינם בוטחי' בבר אוריין ההוא ראוי' להם להושיב ב"ד על כך ואם הב"ד ימצאו לו זכות להכשירו יעמוד על משמרתו עד שיגיע זמנו ואח"כ ילך לדרכו כיון שלבו של בר אוריין נוקפו בנאמנותו ואם יפסלוהו הב"ד הרי פסול הוא אבל עד שלא יושיבו ב"ד על ככה והאי צורבא מרבנן פסלו ודאי ימנעו מלאכול מזבחו כפי הוראת חכם ההוא, ובלי ספק שארית ישראל ישמעו ויאזינו לקול מוריהם, ויהי' ד' עמהם ועמך, כנפשך ונפש רבך, הדוש"ת:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל