אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה יט

תשובה יח

שיל"ת ב' איפאלא ג' שופטים תרנ"ג לפ"ק:

כוח"ט בנחת ושובה, לתלמידי אהובי הרבני המופלג בתורה ויראה, שמועתו נאה, עושה פרי תבואה, חו"ש, שמו ינון כבוד מו"ה זכרי' נ"י שווארץ בסארוואש:

כתבך בא אלי בזמנו ולא הרשני עתי להשיב עד היום ושאלתך אם יש להעביר שוחט שצבע שערותיו הלבנות לשחור:

תשובה: הנה זה לשון הרמב"ם פי"ב מעכו"ם ה"י המלקט שערות מתוך השחורות וכו' לוקה מפני שעדה עדי אשה וכן אם צבע שערו שחור משיצבע שיער לבנה אחת לוקה ובהשגות א"א לא מחוור שיהא לוקה באחת שלא אמרו אלא אסור ועוד מאי עדי אשה איכא בחדא והא לא מנכרא מילתא כלל, ובכ"מ תמה על הראב"ד דהא חזי' בגמ' דעל אפי' אחת קאמר ודבר זה אפי' בחול אסור משום שנאמר לא ילבש גבר ותי' בדוחק ע"ש, ונראה שלא ראה דברי ריטב"א במכות כ' ד"ה ומודי' שכתב לישנא דמשום שנ' משמע דלא אי' תורה קאמר אלא אי' דרבנן ואתי' כרבנן דפליגי עלי' דראביי דאמרי' בנזיר נ"ט דלא ילבש גבר שמלת אשה כפשיטו בבגדים המיוחדים לנשים ולא בשום זיון אחר וכו' ולפ"ז י"ל דהראב"ד ס"ל אף דאנן קי"ל כראב"י שכל זיון הנוהג באשה אוסר הכתוב וכמ"ש ריטב"א שם בשם סה"מ משום דמשנה ראב"י קב ונקי מ"מ במלקט שערה לבנה אחת ליכא משום עדי אשה כיון דלא מנכרא מילתא ואינו אסור מה"ת אלא מדרבנן דלא אמרו לוקה אלא אסור ואי מאי דקאמר משום שנאמר אדרבה לישנא משמע שהוא מדרבנן כמ"ש ריטב"א הנ"ל:

אבל אני תמה שהרי בברייתא שנינו בשבת צ"ד ע"ב ובמכות כ' ע"ב הנוטל מלוא פי הזוג בשבת חייב וכמה מלוא פי הזוג שתים רא"א א' ומודים חכמים לר"א במלקט לבנות מתוך שחורות שאפילו א' חייב ופירש רש"י שבאחת הוא מקפיד שלא יהא נראה כזקן וכן פרש"י במכות דכיון דאדם מקפיד על שער לבן א' שבין שערותיו שחורות שלא יראה זקן אמרינן דכשהוא מלקט אותו מתוך השחורות מלאכה חשובה הוא לו וחייב וכו' א"כ מדמודי' חכמים דחייב בשבת על שערה א' ש"מ דס"ל דיש קפידא בזה ומנכרא מילתא ואיך כתב הראב"ד דאין עדי אשה בזה משום דלא מנכרא מילתא, מיהו בזה י"ל לפמ"ש תוס' חולין ח' ד"ה מותר דשוחט בשבת חייב אע"ג דקלקלו יתר על תיקונו משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה וכיון שיש תיקון פורתא חשוב מלאכת מחשבת שלכך נתכוין וכו' ע"ש וה"נ ס"ל לראב"ד דודאי שער א' לא מנכרא ואינו עדי אשה אלא כיון שזה מקפיד על שערה, א' מלאכת מחשבת חשיב לפי שלכך נתכוין ושפיר חייב בשבת והכי דייק לשון רש"י במכות שכתב מלאכה חשובה הוא לו וחייב משום גוזז כיון דחייש לגזיזה זו משמע אע"ג דאחרים אין חוששין ואין מקפידין מ"מ כיון דאיהו חייש ומקפיד היא לו מלאכה חשובה ומלאכת מחשבת:

אלא דיש לחלק דשאני בשוחט בשבת דהוי תיקון פורתא דכל אדם עושה כן ששוחט משום האי תיקון פורתא לאכול בשר משא"כ כאן אין שום אדם עושה כן להקפיד על שער אחת ועוד דהתם הרי עושה מלאכת נטילת נשמה רק שהוא קלקול אמרי' דמשום תיקון פורתא מקרי מלאכת מחשבת דמקלקל רק ממלאכת מחשבת ממעטי' לה אבל כאן שער א' אינה מלאכת גזיזה ואין מחשבתו מעלה ומוריד, אך נ"ל לדמות דבר זה להא דאמרי' בשבת ק"ב ובעירובין צ"ט בזרק ונח בפי כלב דחייב כיון דקא מכווין מחשבתו משוי לי' מקום וכתבו תוס' בשבת ד' ע"ב ד"ה אלא כיון דלא ניחא לי' בע"א מחשבתו משוי לי' מקום אע"ג דאינו מקום ד' וגם כל אדם אינו מניח בפי כלב וה"נ מחשבתו משוי לי' גזיזה אעפ"י שאין גזיזה פחות מב' ואע"ג שאין כל אדם מקפיד על שערה א' וא"ש כנ"ל:

ועדיין יש לחלק דשאני התם דכל אדם שרוצה שיאכל הכלב עושה כן, וכן במשתין ורק בעירובין שם כל אדם עושה כן אם א"י להשתין ולרוק בענין אחר וא"כ ל"ש בטלה דעתו אצל כל אדם, אבל כאן כיון שאין כל אדם מלקט שערה אחת בטלה דעתו אצל כל אדם וכה"ג מחלקי' תוס' בשבת צ"ב ע"ב ד"ה ואת"ל, ונראה דס"ל לראב"ד דל"ש בטלה דעתו אא"כ רוב בני אדם מקפידי' שלא לעשות כמו שהוא עושה אבל כאן נהי שאין רוב בנ"א מקפידי' לעשות כמוהו ללקט שער א' אבל ג"כ אין מקפידי' להיפוך שלא לעשות כמוהו דהיינו שלא ללקט ובזה ל"ש בטלה דעתו ושפיר חייב בשבת כיון שהוא מקפיד ללקטה מחשבתו משוי לי גזיזה אבל מ"מ אינו נוי ועדי לנשים ואין מקפידות ללקטן לדעת הראב"ד ואינו לוקה משום לא ילבש גבר וכו' וא"ש:

ובהכי ניחא דבתוספתא פ"י דשבת איתא הנוטל מלוא הזוג משערו ה"ז חייב רא"א אפי' אחת הבורר שחורות מבין לבנות ולבנות מבין שחורות חייב ע"ש ורש"י במכות דף כ' כתב שחורות מתוך לבנות לא גרסי' וכן בתוס' שם ד"ה במלקט כתוב שחורות מתוך לבנות ובהג"ה שם כתב צ"ל לבנות מתוך שחורות והוא תמוה דהרי בתוספתא שנו גם שחורות מתוך לבנות, ולפמ"ש ניחא עפמ"ש ב"י ביו"ד סוס"י קפ"ב דבשערו שחור וצבעו לבן מותר אפי' לכתחלה דלאו נוי הוא לו להראות זקן ואע"ג דאיש הדר הוא לו מ"מ כיון דגבי אשה לאו נוי הוא תו לית בי' משום לא ילבש גבר שמלת אשה ע"ש, ולפי"ז א"ש דבתוספתא מיירי רק לענין שבת ולא קתני עלה ודבר זה אפי' בחול אסור וכו' ולענין שבת שפיר חיוב גם במלקט שחורות מתוך לבנות כיון שהדר הוא לאיש ולזה נתכוין מחשבתו משוי לי' גזיזה והוי מלאכת מחשבת וחייב אבל בברייתא בגמ' דקתני ודבר זה אפי' בחול אסור משום לא ילבש וכו' שפיר כתב רש"י והג"ה דשחורות מתוך לבנות לא גרסי' כיון דבאשה לאו נוי הוא אלא לגריעותא תו לית בי' באיש אפי' אי' דרבנן משום לא ילבש גבר וכו' וא"ש:

ועוד נ"ל ליישב דעת הראב"ד דגם הוא מודה דאם אין לו אלא שער א' לבן בין השחורות ומלקט אותו שער לבן או צבעו שחור דלוקה משום לא ילבש גבר וכו' דשפיר מינכרי גם שער א' לבן בין השחורות ולקיטתה או צביעתה הוי נוי ועדי לאשה וכמ"ש רש"י בשבת שבנ"א מקפידי' שלא יהא נראה כזקן ובד"ה שמלת אשה ודרך הנשים להקפיד על כך ולהתנאות וכן הוא להדיא בחי' הר"ן שם והנשים מתקנות עצמן בזה ומקפידות ונוטלות אפי' שער א' לבן מתוך השחורות שלא יתגנו בעיני בעליהן והלכך הזכרים אסורים ע"ש ובהכי מיירי הש"ס ושפיר קאמר דעובר משום לא ילבש גבר וכו' וגם שפיר חייב במלקטו בשבת ולא קשה קושי' כ"מ ולא קושיתי הנ"ל אבל ביש לו הרבה שערות לבנות בתוך השחורות ומלקט או צובע שערה א' לבנה בזה כתב הראב"ד דלא מנכרי מילתא כלל שאינו זקן כ"כ ולהכי פטור ואפשר דאסור מדרבנן אטו אין לו אלא שערה א' לבנה ולהכי נקט בגמ' אסור משום היכא דיש לו הרבה שערות לבנות ונקט משום לא ילבש גבר משום היכא דאין לו אלא שער אחד לבן והוא הבין מדכתב הרמב"ם המלקט שערות לבנות מתוך השחורות וכו' דמיירי בהרבה שערות לבנות וע"ז כתב משילקט שערה אחת לוקה וע"ז שפיר השיג שלא אמרו אלא אסור והיינו משום דביש לו הרבה לבנות אינו לוקה בא' אלא אסור ועוד מה עדי אשה איכא בחדא והא לא מנכרא מילתא כלל היכא דאיכא הרבה לבנות, אבל באמת י"ל דגם הרמב"ם לא נתכוין במ"ש משילקט שערה א' לוקה אלא באין לו אלא בשער א' לבן ולהכי שינה הטור ביו"ד סי' קפ"ב לשון הרמב"ם וכתב ואם ליקט הלבן מתוך השחור חייב וכו' ואפי' בשער א' והיינו שליקט כל הלבן מתוך השחור אז חייב ולק"מ קושי' הראב"ד:

ואולי יש להעמיס כן בכונת הטור סי' הנ"ל שכתב וכ"כ הרמב"ם גבי צבע מי ששערו שחור וצבעו לבן חייב אפי' בשער א' וב"י הבין שכונתו שצבע שערות שחורות שיהיו לבן ופי' דברי הרמב"ם וכן אם צבע שערו שחור משיצבע שער לבנה אחת לוקה שהפי' משיצבע השער שחור שיהי' לבנה אפי' א' לוקה ותמה ע"ז דהפי' ברמב"ם הוא שבא לצבוע שערות לבנות שבו בצבע שחור כדי שיהי' נראה בחור וקאמר דמשיצבע שערה לבנה א' לשחור לוקה דאי בצובע השחורות בצבע לבן לאו נוי הוא להראות זקן דאע"ג דאיש הדר הוא לו מ"מ כיון דבאשה לאו נוי הוא אלא גריעו הא לית בי' משום לא ילבש, ולפמ"ש י"ל דגם הטור מיירי בצבע שערות לבנות בצבע שחור אלא דאינו חייב בזה אלא אם שאר השער שחור חייב אפי' בצבע שער לבן אחד בצבע שחור אבל אם לא צבע כל השערות לבנות רק מקצתם שאינו נראה כבחור פטור ועכ"פ בלא צבע רק שער לבן אחד ונשארו לבנים ודאי פטור כנ"ל דלא מנכרא מילתא וה"פ מי ששערו שחור וצבעו לבן היינו שצבע שער הלבן שיהי' שחור כמו שאר שערותיו חייב אפי' בשער א' לאפוקי אם אין שערו שחור רק לבן אפי' צבע מקצת שערות לבנים לשחור פטור ועכ"פ בצבע רק שער א' פטור וכמו"ש והכי דייקא גם לשון הרמב"ם שכתב אם צבע שערו שחור אז דוקא משיצבע שער לבנה א' לוקה אבל אם צבע שערו אינו שחור רק לבן אינו חייב אם צבע שער לבן אחד לשחור וא"ש:

ולפי הבנת ב"י בטור נראה דס"ל כיון דבאשה ליקוט או צביעות שערה לבנה א' לשחור הוי נוי כיון דשערות שחורות באשה הוי נוי ולבנות גריעותא א"כ באיש דלבנות הוי הדר כמ"ש ב"י ליקט שערה שחורה אחד מתוך הלבנות או צביעותה הוי כמו לבנה מתוך השחורות באשה ועובר משום לא ילבש כיון שאשה מקפדת ללקוט שערות כעורי' גבה מתוך הנאות הוי באיש חייב אם לוקט או צובע הכעורות בין הנאות גבי' ויש פנים לזה בתוספתא פ"י דשבת לעיל דנקט ג"כ שחורות מתוך לבנות ואולי גריס גם בברייתא בגמ' כן כגי' שמחק רש"י ולכן נקט בתוספתא תחילה לשון הנוטל ואח"כ נקט לשון הבורר דהיינו כמו בורר פסולת מתוך אוכל בשבת ע"ד דהיינו הכעורות מן הנאות לאשה כדאית לה ולאיש כדאית לי' מה שהוא כעור ונאה גביהו ולא ס"ל כחילוק שכתבתי בין שבת לאי' דלא ילבש גבר וכו':

ועוד יש ליישב קצת היפך ממ"ש דדוקא באין לו אלא שערה א' לבנה ס"ל לראב"ד דאינו לוקה אם ליקטה או צובעה כיון דלא מנכרא אבל ביש לו שתים וליקט או צבע א' ולא נשאר רק אחד דלא מנכרא א"כ הוי נוי ומודה דלוקה ובהכי מיירי בש"ס ומיושב קושי' כ"מ וגם קושיתי דנקט אסור משום אין לו רק שער א' לבן ונקט משום לא ילבש משום היכא דיש לו שתים וצבע רק א' והכל ע"ד שכתבתי לעיל:

ולולא דמסתפינא הייתי אומר דכונת הרמב"ם הוא עפ"י מה שפסק פט"ז מסנהדרין ה"ד דהת"ס שמה התראה ועיין פ"ה משבועות ה"ב דזה דוקא בלאו המפורש בתורה ועיין בכ"מ שם ולפי"ז כונת הרמב"ם דבאמת יש לו הרבה שערות לבנות אלא שלא צבע תכ"ד של התראה רק אחת ואח"כ צובע האחרות אבל אם אינו צובע האחרות כלל באמת אינו לוקה וזה הלשון משיצבע שער לבנה אחת לוקה וכ"ת הת"ס הוא דלמא לא יצבע האחרות הא איהו לשיטתו היכא דלאו מפורש בתורה שמה התראה אבל בברייתא דקתני אסור אתי' כמ"ד לא שמה התראה דפלוגתא דתנאי הוא עיי' מכות ט"ו ולא קשה קושי' הראב"ד:

הארכתי קצת לפלפולא והיוצא לדינא דלדעת הרמב"ם בצובע כל שערותיו מלבן לשחור לוקה א"כ לדעתו בפ"ד משחיטה הי"ד דגם מומר לעברה אחרת צריך בדיקת סכין ה"נ בצובע שערותיו צריך בדיקת סכין וכן לדעת סה"מ דפסק כראב"י במלקט שערות לבנות מתוך שחורות אפשר דה"נ בצובע ועיין בכ"מ פי"ב דע"ז ה"י הדין כן ולפמ"ש בצובע כל שערותיו גם הראב"ד מודה דלוקה אבל לדעת כ"מ הנ"ל בראב"ד אפי' במלקט או צובע כל שערותיו ליכא רק אי' דרבנן וכן דעת הריטב"א במכות לפי' ראשון וא"כ אינו חשוד לשחוט בסכין פגום דהוא אי' דאורייתא ועיי' סי' קי"ט דחשוד על הקל אינו חשוד על החמור וא"צ בדיקת סכין אפי' לדעת הרמב"ם בה' שחיטה הנ"ל, מיהו גם לדעת הרמב"ם א"צ בדיקת סכין רק במומר אבל לא בעבר פ"א כמבואר ביו"ד סי' ב' ס"ו ועיין בש"ך שם ותבו"ש אות י"ב:

ועוד נ"ל דאפי' לדעת הרמב"ם א"צ בדיקת סכין בצבע שערותיו אא"כ עבר אחר הודעה והזהרה שזה אי' תורה שהרי מבואר בחו"מ סי' ל"ד סכ"ד שאינו נפסל לעדות אא"כ עבר על דבר שפשט בישראל שהוא עברה וכו' ועיי' יו"ד סי' קי"ט סעי' ז' בהג"ה ואיסור זה של צביעות שערות אינו פשוט בישראל דהרי בתשו' שואל ומשיב ח"א סי' ר"י כתב דלרוב הפוסקי' אינו רק אי' דרבנן הגם שלפענ"ד אינו כן אבל ל"ש בזה אדם יודע כמו"ש שא ב"מ ט"ו ע"ב ד"ה ונתן ואף שגם לדבריו הוי אי' דרבנן מ"מ כיון שכבר כתב המ"מ פ"א מה' אישות דאי' דרבנן לאו כולהו אינשי זהירי בי' [ועיי' בהגהות מל"מ פ"ה מתרומות הי"ג ופ"ד מה' מלוה ה"י ורשב"א יבמות דל"ו ע"ב מנב"ה] תו ל"ל דפשט אי' בישראל ואפשר שטעה וסבר מותר הוא ועיי' מכות ט' וטו"ז סי' צ"ט סק"ט, מיהו כל זה מעיקר הדין אבל מ"מ נראה מזה שאינו ירא ד' כראוי לשוחט ומסלסל בשערו וראוי להעבירו עכ"פ על איזה שבועות וגם יקבל עליו דברי חבירות:

ומה שהבאת ראי' לרמב"ם מדברי רבא עצמו שנקט מומר אוכל נבלות וכתב פמג"ד סי' ב' בפי' הש"ך סק"כ דבשל עצמו אפי' בפ"א אינו נאמן אבל רבא מיירי להעיד בשל אחרים שאין לו הנאה לכן בעבר פ"א א"צ בדיקת סכין רק במומר הרבה פעמים וק"ל אי מיירי בשל אחרים הרי עובר על לפ"ע שהוא עברה אחרת מנבלה ואמאי צריך בדיקת סכין הדבר פשוט דלק"מ דהרי לר"מ בבכורות ד"ל אפי' החשוד על הדבר פ"א לא דנו ולא מעידו כיון שאיסור זה קיל בעיניו לא חשיב מכשול אם נותן לאחרים אי' זה ונהי דאנן לא קיי"ל כוותי' רק כרשב"ג שם דנאמן בשל אחרים כמו"ש הש"ך סי' קי"ט סקח"י היינו משום דבעובר פ"א אינו קיל בעיניו וע"ז כתב הש"ך דבמומר שעובר הרבה פעמים ואותו אי' קיל בעיניו אינו נאמן גם בשל אחרים דאינו נחשב בעיניו מכשול ואינו מחשיב עצמו לעובר עברות לפ"ע אבל אינו ראי' עדיין לרמב"ם דאם איסור שעטנז קיל בעיניו שגם איסור נבלה קיל בעיניו שיהא צריך בדיקת סכין וזה פשוט למעיין בדינים אלו במקומותם:

ומה שהקשית על תו"ח שבש"ך הנ"ל איך הוכיח מדנקט מומר ולא חשוד דבפ"א ל"ל בדיקת סכין דילמא נקט מומר לרבותא דאפ"ה לא אמרינן כיון דדש כהיתרא דמי לי', נראה דמזה גופא הוכיח תו"ח כיון דמוכח מדבריו דבהרבה פעמים יש סברא דכהיתרא דמי לי' ונהי דלא אמרי' הכי לרבא לענין דיהא שביק היתרא אבל מ"מ אמרי' דוקא בכה"ג קיל לי' אי' וצריך בדיקת סכין אבל בפ"א לא קיל לי' אי' וא"צ בדיקת סכין ולש"ך דוקא בכה"ג אינו נאמן בשל אחרים משום דלא חשיב לי' מכשול כנ"ל, אבל בפ"א שפיר חשיב לי' מכשול ונאמן בשל אחרים, ואולי י"ל דחילי' דרמב"ם מהכא מדנקט מומר אבל בפ"א א"צ בדיקת סכין והרי בחשוד לנבלה אפי' בפ"א צריך בדיקת סכין כמ"ש ב"י ופסקוהו ברמ"א בשו"ע אלא דש"ך תי' דזה בשל עצמו ורבא קאי בשל אחרים אבל הרמב"ם לא ניחא לי' בזה אלא דרבא מיירי בשל עצמו ונקט מומר משום שאר עברות כמו"ש כ"מ ע"ש:

שוב כתבת שע"א מעיד שהשוחט צבע שערותיו הרבה פעמים והשוחט מכחיש שלא צבעם רק פ"א ודעתך נוטה שכאן ע"א נאמן דכבר איתרע חזקתו כיון שמודה בעצמו שצבע פ"א, טעית בזה דע"פ הודאתו לא אתרע חזקתו דאין אדם משים עצמו רשע כדאמרי' בכתובות דף ח"י ופירש"י אינו נאמן לפסול עצמו מחזקתו וכו' ועיי' תוס' ב"מ דף ג' ע"ב וכריתות דף י"ב אפילו באמרו לו שנים אכלת חלב אינו נאמן לומר מזיד הייתי משום דאין אדם משים עצמו רשע ליפסל אלא שלא להביא חולין לעזרה ע"ש, ועוד דהרי לא יקום עד אחד באיש כתי' ובכלל זה גם לפסלו לעדות ועיי' נובי"ק סימן ע"ב בסתירת היתר חמישי ואולי משו"ה כתיב באיש ובספרי דריש מזה אבל קם הוא לעדות אשה להשיאה אבל בגמרא משמע דע"א במיתת הבעל הוא רק מדרבנן וכבר האריכו אחרונים בזה פנ"י ונוב"י ולפמ"ש נכון דתורה גילתה דגם לפסול איש לעדות אין ע"א נאמן וזה ל"ש באשה דבלא"ה פסולה לעדות ולהכי כתוב באיש:

וכבר נחלקו קדמאי אי ע"א נאמן בדבר שבערוה היכא דליכא חזקה ולשיטת הסוברים דאינו נאמן גם כאן אין ע"א נאמן אפי' נימא דע"י הודאתו איתרע חזקתו, אבל כבר קי"ל בחו"מ סי' ל"ד סעי' כ"ה בהג"ה דאף דאינו נפסל על פי עצמו מ"מ אין עושי' אותו עד לכתחלה ע"ש וא"כ הוי עכ"פ רגלים לדבר וע"א נאמן עליו לפסלו כמו"ש מהרי"ק הובא ביש"ש פ"ק דחולין סי' ט' וכן העלו האחרונים ועיי' תבו"ש סי' ב' אות כ"א:

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה