אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה י

תשובה ט

שיל"ת ב' אויפאלו יום ד' לסדר ואתחנן תרנ"ב לפ"ק

שוכ"ט לידידי הרבני החריף ובקי מו"ה יונה אבעלעס כ"י בעיר פעסט:

בדבר אשר תמה מעלתו על חת"ס יו"ד סוס"י קס"ז שדחה דברי כובי"ק אה"ע סי' מ"ג שסותר דעת הריב"ש דס"ל דרוב לא עדיף משני חזקות והביא ראי' דרוב עדיף משני חזקות דתוס' חולין י"א כתבו בשם ר"ח דרוב עדיף מחזקה מוכח מפ"א דאזלי' בת"ר אף דגברא שמזין עליו יש לו חזקת טומאה וכיון דמסקי' אתי' משחיטה עצמה א"כ יש בפ"א ב' חזקות חזקת איכה זבוחה דבהמה וחזקת טומאה דגברא, וחת"ס רחה דיש להקשות על ר"ח איך מוכח מפ"א דרוב עדיף מחזקה הא לא אמרה תורה שפ"א פסולה בטריפה רק חטאת קרי' רחמנא שיהי' כה"ג כשרה לחטאת והרי בחטאת ליכא חזקה כנגד הרוב ושפיר כשרה כה"ג לחטאת וממילא כשרה בפ"א לא מטעם רוב רק מנועם ודאי אך לק"מ דתוס' לא כתבו כן רק קודם דאמרי' אתי' משחיטה עצמה והוי ס"ל דלא חיישי' כלל שמא במקום נקב קשחיט אפי' אי לא אזלי' בת"ר ושאר טריפות אפשר דבדקי' בחטאת וא"כ פ"א דא"א למיברקא משום דבעי' שריפתה כשהיא שלימה מנא ידעי' שהיא ראוי' לחטאת וע"כ משום רובא ואפ"ה אתי רובא ודחי לחזקת טומאה של אדם ושפיר מוכח דרוב עדיף מחזקה, אבל למאי דמסקי' דאתי' משחיטה עצמה שמא במקום נקב קשחיט א"כ נהי דמזה מוכח נמי דרוב עדיף מחזקה דהא איכא חזקת אינו זבוח אבל זה אינו מוכח מפ"א דעדיף משני חזקות דבפ"א כשר מכח ודאי כיון דראוי לחטאת דשם ליכא חזקת ומאה כי קושי' הנ"ל דהא גם חטאת א"א למיבדקי' במקום שחיטה ע"ש:

וע"ז תמה מעלתו הא בפ' תזריע פסוק ז' כתי' והקריבו לפני ד' וכפר עלי' וטהרה ממקור דמי' ופירש"י למדך שאין מעכבה לאכול בקדשי' אלא א' מהם ואיזהו זה חטאת שנ' וכפר עלי' וטהרה מי שהוא בא לכפר בו הטהרה תלוי' ועיין מזרחי שם והרי קודם הבאת חטאת היא טמאה לאכול בקדשים כמבואר במשנה ה' פ"א דכלי' וכן כהן שעובד קודם הבאת חטאת חייב מיתה משום שימוש בטומאה וא"כ מחטאת גופא נשמע דרוב עדיף מב' חזקות שהרי יש לחטאת חזקת אינו זבוח ולהמביאו חזקת טומאה לאכילת קדשים וגם איך אפשר לומר דלא מוכח מפ"א דרוב עדיף מב' חזקות משום דלא בעי' רק ראוי לחטאת הא לא כתי' לאיזה חטאת ובעי' ראוי לכל חטאת גם לחטאת דמחוסר כפורים, ולא ניחא לי' לומר דבעי' רק ראוי' לחטאת כל דהוא אפי' ראוי לחטאת א' אלא דבעי' ראוי לכל חטאת שבעולם דוקא:

ואני טרם אענה אעורר כי דברי חת"ס תמוהים בעיני במה שתי' קושיתו על ר"ח דמוכח מפ"א דרוב עדיף מחזקה דליכא למימר שכשירה וודאי משום דראוי לחטאת דמאן יימר שראוי לחטאת הא חטאת אפשר למבדקי' דילמא לעולם רוב לא עדיף מחזקה רק דגילתה תורה דאזלינן בתר רובא וא"כ חטאת לא בעי' למבדקי' ופרה אדומה כשירה לחטאת וממילא כשירה לפרה בתורת וודאי ולהכי לא אכפת לן בחזקת טומאה, טומאה, אבל היכא דצריכי' לדון מכח רוב נגד חזקה לא אזלי' בת"ר, ובדוחק יש לי לומר דקודם דמסקי' אתי' משחיטה עצמה והוי ס"ל דלא חיישי' כלל שמא במקום נקב קשחיט אפי' לא אזלי' בת"ר משום דזה לא הוי אפי' מ מיעוטא דמיעוטא דרוב בהמות כשרות ויש ח"י טריפות וא"כ נקובת הושט הוי רק חלק ח"י מן המיעוט ומקום שחיטה מיעוטא דמיעוטא מן שטח אורך הושט א"כ ס"ל אפי' אזלי' בת"ר מ"מ היכא דאיכא לברורי מבררי' מה"ת וא"כ חטאת ודאי בעי בדיקה אלא דנימא פ"א כיון דא"א למיבדקא אמרי' שהיא ראוי לחטאת מכח רוב ואלו בדקנוה ודאי היתה נמצאת כשירות דהיא מן הרוב ותהי' כשירה לפ"א א"כ שפיר יש כנגד הרוב חזקת טומאה אבל למסקנא דאתי' משחיטה עצמה א"כ כיון דגם בחטאת א"א לברורי אם אין נקב במקום שחיטה וע"כ סמכי' על הרוב שוב א"צ לברר כלל עכ"פ מה"ת ועיין בצמח צדק סי' ס"ט סברת השואל וא"כ אי אזלינן בתר רוב חטאת לא צריך למבדקי' וא"כ פ"א ראוי' לחטאת וכשירה ודאי ואין ראי' דרוב עדיף מחזקת טומאה:

אבל באמת גוף דברי חת"ס תמוהים שפירש חטאת קרי' רחמנא דבעי' שתהא ראוי' לחטאת שהרי כתב הרמב"ם פ"א מפרה ה"ט נשחטה לשם חולין תפדה ואינה מכפרת והק' כ"מ והא לא כתי' בה כפרה ותי' משום דחטאת קרי' רחמנא ואף דחטאת ששחטה לשם חולין כשרה כמ"ש פט"ו מפסוהמ"ק ה"ד מ"מ מאחר שלא עלתה לבעלי' לשם חובה שייך לומר בה אינה מכפרת ע"ש ובזה ל"ש לומר דבעי' שתהא ראוי' לחטאת שהרי ראוי' היא דגם החטאת כשר ואמאי אינה מכפרת וגם הא דמכפרת משום דחטאת קרי' רחמנא ל"ש לומר משום דבעי' ראוי' לחטאת אע"כ הפי' חטאת קרי' רחמנא שיש לה דין חטאת וא"כ כתי' בגופה שטריפות פוסלת בה וא"כ לק"מ אר"ח ואין צורך לתירוצו ודברי נוב"י נכונים:

אמנם מה שנ"ל ליישב קושי' נוב"י על הריב"ש דודאי אם הרוב הוא מיד נגד שני חזקות כמו בהאי דר"א בן פרטא שם בריב"ש סי' שע"ט דאע"ג דרובן למיתה מ"מ מיד יש כנגדו ב' חזקות חזקת חי וחזקת א"א אבל בפ"א האי חזקת אינו זבוח הוא בכל בהמות וכבר החזקנו אותו הרוב נגד החזקה וגם בפ"א החזקנו אותו נגד חזקה זו קודם שמזין על הטמא וכ"ש דלמ"ש רש"י בשבועות י"א ע"ב דהא דשחטה ע"ג מערכתה אין לה פדיי' עולמית היינו דמאחר שנעשה בהכשר גנאי הוא להוציאה לחולין ע"ש משמע דהוא רק מדרבנן ולכתחלה אבל אם פדאה מותרת אפי' באכילה ומה"ת פודין אותו אפי' לכתחלה ודלא כתוס' ב"ק ע"ז ע"ב ד"ה אומר ע"ש וא"כ נפ"מ בפרה גופא דאזלי' בת"ר וכשרה לאכילה אם פדאה וכיון שכבר החזקנו הרוב נגד חזקה אחת אף דכשמזין על הטמא איכא עוד חזקת טומאה כנגד הרוב שפיר מודה הריב"ש דאזלינן בת"ר כיון דאחר שהחזקנו אותו נגד חזקה אחת הוי חזקה, ראשונה כמאן דליתא והוי רק כמו נגד חזקה אחת דרובא עדיף וכמ"ש אחרוני' דרוב המוחזק לענין איסור בכל מקום אזלינן בתרי' אפי' לענין ממון וא"ש:

וביישוב קושיתו נ"ל דהנה ד' מחוסרי כפרה יש הזב והזבה והיולדת והמצורע כמבואר בכריתות ח' ע"ב וברמב"ם פ"א ממחוסרי כפרה וכולן מביאין חטאת העוף חוץ ממצורע עשיר שמביא חטאת בהמה ובדלות מביא ג"כ חטאת העוף ודבר זה כתוב בתורה ושנוי במשנה ומשולש ברמב"ם פ"א ממחוסרי כפרה ומבואר בהקדמת הרמב"ם לס' קדשי' ושאר הקרבנות שמביאין אינם מעכבין לאכול בקדשי' רק חטאת וכמ"ש הרמב"ם פ"א ממחוסרי כפרה דין ה' וכן נזיר טמא שמביא קרבנות למיחל עלי' נזירות טהרה מביא חטאת העוף כמפורש בקרא ומבואר ברמב"ם בהקדמה הנ"ל ופ"י מנזירות ושאר הקרבנות אינן מעכבין בטהרתו רק החטאת כמבואר ברמב"ם שם ה"ח ועוד מצינו מחוסר כפרה בגר שמעוכב לאכול בקדשי' עד שיביא קינו כמבואר בכריתות ח' ע"ב וברמב"ם פ"א ממחוסרי כפרה ה"ב וקרבנו עולת בהמה או שני בני יונה או שני תורים ושניהם עולות כמבואר ברמב"ם שם ועיין ברמב"ם בהקדמה הנ"ל:

ומעתה הרי בחטאת העוף אינו מולק רק סי' א' כמבואר זבחים דף ס"ד וחולין כ"א וברמב"ם פ"ז מה' מעשה הקרבנות ה"ו וא"כ אפשר לקרוע העור ולבדוק הקנה ולמלקו והדר לפכוה לושט וליבדקי' כדאמרי' בחולין כ"ח ואף דכתבו תוס' שם דבקדשים אי אפשר להפריד העור ולבדוק דאין מום גדול מזה היינו בבהמה דמום פוסל בה אבל בעוף אין המום פוסל רק מחוסר אבר וכמ"ש הרמב"ם פ"ג מאי' מזבח שפיר יכול לעשות כן ועיין תשו' ב"א או"ח סי' כ"ג ותוס' זבחי' ע"ז ע"ב ד"ה הכא בודקי' וכו' וא"כ אפי' לא בדקינן שאר ח"י טריפות מ"מ אין כאן חזקת אי' דשאינו זבוח רק חד חזקה חזקת טומאה ושפיר אזלינן בת"ר נגד חד חזקה, ולפ"ז פ"א ראוי' לכל חטאת קרינן בה דהרי ראוי' לכל מין חטאת ואפי' לחטאת מצורע אם הוא עני אף דלא מהני רוב נגד שני חזקות ואף דאינו ראוי' לחטאת מצורע עשיר שהוא בהמה מ"מ ראוי' לכל מין חטאת ועכ"פ ראוי לכל חטאת חוץ מאחד חטאת מצורע עשיר ושפיר קרינן בה ראוי לחטאת:

אלא פן יתעקש המתעקש לומר דלא מקרי ראוי לחטאת אם אינו ראוי גם לחטאת מצורע עשיר שהוא בהמה ועוד דאכתי תקשי מחטאת מצורע עשיר גופא מוכח דמהני רוב נגד ב' חזקות דהרי שם איכא חזקת אינו זבוח וחזקות טומאה, ועוד תקשי מגר שמביא עולת בהמה או שני עופות ושניהם עולות ועולת העוף בעי שני סימנים כמבואר בזבחים וחולין ורמב"ם הנ"ל וא"כ יש שני חזקות נגד הרוב חזקת אינו זבוח. וחזקת טומאה אע"כ דרוב מהני נגד שני חזקות והנה בגר נ"ל לפמ"ש בתשו' שיבת ציון סי' ע"ו דלא אמרי' חזקה רק בחיוב ולא בשלילות ע"ש, ולפ"ז גר שמל וטבל ולא, הביא קרבנו כיון דלכל דבר דינו כישראל גמור אלא שקרבנו מעכבו לאכול בקדשים ולבא בקהל עיי' כריתות ח' ורמב"ם פ"א ממחוסרי כפרה א"כ ליכא חזקה שהוא גוי דהרי אינו גוי רק ישראל ולומר דאוקמא אחזקה כמו שלא הי' רשאי לאכול קדשי' ולבא בקהל כמו כן עכשיו לא יאכל קדשים ולא יבא בקהל זהו חזקה בשלילות ולא הוי חזקה וא"כ אין כאן רק חזקה א' אינו זבוח ונגד חזקה אחת שפיר אזלי' בת"ר ולא נגד שני חזקות בחיוב:

ואמנם בחטאת מצורע נ"ל לפי מה ששנינו בסוף נגעים שני מצורעים שנתערבו קרבנותיהם זב"ז וכו' כותב נכסיו לאחרים והוי עני ומביא חטאת העוף וכו' ועיי' נדה ע' ורמב"ם פ"י מנזירות ה"ד ופ"ה ממחוסרי כפרה ה"י [ומה שאמרו דכותב נכסיו לאחר ולא אמרו שיפקיר אפשר שירא להפקיר פן יזכה בו אחר אבל במתנה יכול ליתן במתנה ע"מ להחזיר או במתנה לזמן מה שא"כ בהפקר לזמן אם אחד זוכה בו בתוך הזמן הוא שלו לעולם עיי' מקו"ח סי' תמ"ח אות ט' ד"ה ולפמ"ש וטו"ז או"ח סי' רמ"ו סק"ב] ועיי' ברש"י ותוס' ריש גיטין דאע"ג דאין ע"א נאמן באיתחזק איסורא מ"מ בדבר שבידו נאמן ע"ש ונראה דטעמא משום דכל שהוא בידו לסלק החזקה ואינו מוחזק שישאר כך להבא הוי כאלו אין כאן חזקה כלל ומה"ט דבר שבידו לא מקרי דבר שלא בא לעולם משום דהוי כאלו כבר נעשה וכן משמע בתוס' קידושין ס"ד ד"ה נאמן שכתבו כיון דסופו ליגדל עשאוהו כדבר שבידו ע"ש משמע דבידו נמי ה"ט משום דמסלק החזקה, ולפ"ז במצורע עשיר נמי כיון דבידו לכתוב נכסיו לאחרים ולהביא קרבן עני ליטהר לאכול בקדשים שוב ליכא חזקת טומאה ושפיר יכול להביא גם חטאת בהמה דאזלינן בת"ר נגד חדא חזקה דהיינו חזקת אינו זבוח וא"ש:

ועוד נ"ל דלק"מ דהרי כתב הרמב"ם פ"ב מאי' מזבח ה"י דטריפה אסורה להקריב ע"ג המזבח משום הקריבהו נא לפחתיך ועיין בכ"מ שהק' ת"ל מקרא דמן הבקר להוציא את הטריפה ואפשר לומר דמקרא דמן הבקר לא נשמע אלא דפסולה ולא שאסור להקריב אבל משום הקריבהו נא לפחתיך איסורא נמי איכא וכן כתב רש"י בזבחי' ע"ד ע"ב וכיון דאיתחזק בה ספק טריפה אין מכניסין אותה לעזרה לשוחטה משום הקריבהו נא לפחתיך ע"ש ולפ"ז בכל ד' מחוסרי כפרה וכן בנזיר ובגר קודם שדנין אם הוא טהור וכשר לאכול בקדשים צריכין אנו לדון דילמא הקרבן טריפה ואסור להקריב ע"ג המזבח ולשחטו בעזרה ואזלי' בת"ר דכשר הוא אף שהוא נגד חזקת אינו זבוח מ"מ רובא עדיף מחזקה אחת וכבר החזקנו הקרבן לכשר לכן אם אנו דנין אח"כ אם הגברא טהור וכשר לאכול בקדשי' ליכא לאוקמא אחזקת טומאה ואפי' להחולקין על ריטב"א עירובין ל"ו דס"ל דאזלינן בתר דבר שהספק בא ממנו ועיי' טו"ז יו"ד סי' א' סק"ו אלא ס"ל דאזלי' בתר הנגרר היינו אם יש ספק בדבר שהספק בא ממנו אבל כאן אינו ספק שכבר החזקנו את הרוב ולא אזלי' בתר חזקת טומאה כלל ואפי' אזלי' בתר חזקת טומאה הוי רק חזקה אחת דחזקת אינו זבוח כבר בטלה וכעין סברת רבינו ברוך שבתוס' כתובות כ"ו ע"ב ד"ה אנן דמיד שהעידו שנים פקע החזקה ואח"כ כשבאו שנים המכחישים ל"ל אוקמא אחזקתה ע"ש אבל פ"א כל מעשי' בחוץ ואין לדון שאסור לעשותה אם היא טריפה ותכלית עשייתה הוא רק לטהר טמאים ומיד אנו דנין אם היא טריפה ואין אפרה יכול לטהר טמאים שפיר הוי נגד שני חזקות חזקת אינו זבוח וחזקת טומאה שפיר מוכיח נוב"י דרוב עדיף משני חזקות:

ועד השלישי אני בא לפמ"ש פנ"י בברכות כ' ליישב קושי' תוס' על רש"י דבשאר עשה דוחה ל"ת ל"ל דהל"ת לא נאמרה במקום עשה כיון דלא נאמרה העשה אצל הל"ת רק ילפינן מכלאים בציצית דדחי אבל הא דכ"ג ונזיר מותר לטמאות למת מצוה כתיב בהאי קרא דאסר להו טומאות קרובים שפיר כתב רש"י דלאו דטומאה לא קאי עלייהו כמו דלא קאי לאו דטומאה על כהן הדיוט בקרובים ע"ש באריכות, ולפ"ז אני אומר הא ודאי גם אי אזלינן בתר חזקת הנגרר אינו מועיל חזקתו לדבר שהספק בא ממנו אלא לעצמו כגון חזקת טמא בפ"א אינו מועיל רק לעצמו שיהי' הוא טמא אבל לא ליפסל הפרה משום טריפה אלא דבפ"א אין נפ"מ בטריפותה רק לענין שלא תטהר הטמא ומעתה בפ"א דטומאות מת כתיב בקרא לעצמו וטהרת אפר פרה בקרא לעצמו וגם במעשה הם חלוקים דלא עם עשיות הפרה ניטהר הטמא אלא אח"כ כשמזין עליו שלישי ושביעי א"כ אין לומר דאם הפרה כשירה ממילא הוא טהור דהרי מחוסר מעשה וזמן הזאה ואפילו טומאה עדיין אין כאן רק כשמזין עליו יטהרנו אפר פרה ושפיר שייך דמכח רוב כשרות אין להוציאו מחזקתו אם לא דרוב עדיף משני חזקות אבל בד' מחוסרי כפרה דילפי' שהוא טמא לאכול קדשים מקרא והקריבו לפני ד' וכפר עלי' וטהרה שאינו טהור לאכול בקדשים עד שיקריב קרבנו וא"כ אין טומאה עליו רק מפני שלא הקריב קרבנו דהיינו חטאת והרי מצוה עליו להביא קרבנותיו בלא"ה שהרי האשם והעולה אינם מעכבים ואפ"ה מצוה עליו להביא וכיון שנעשית מצותו שהקריב חטאת והיא כשר ממילא אין כאן טומאה מיד והרי חזקת טומאתו אינו מועיל לפסל החטאת וא"כ החטאת משום רוב דאינו אלא נגד חזקה א' אינו זבוח וממילא אין כאן טומאה כלל אלא טהרה ודאית כיון שהקרבן כשר ושפיר אינו מוכח מזה דרוב עדיף משני חזקות הפוך בה והפוך בה כי הוא האמת:

אבל אני תמה על החת"ס שפי' חטאת קרי' רחמנא דבעי' שתהי' ראוי לחטאת והרי כל החטאות הבאות נקבה אינם ממין הבקר והבאים ממין הבקר הם כולם זכרים עיי' כל זה בהקדמת הרמב"ם לסדר קדשים וא"כ פרה אדומה אינה ראוי' לשום חטאת ואי כונתו דבעי' שתהא ראוי' מצד טריפות זו קשה מן הראשונה טריפות מאן דכר שמי' אע"כ הפי' חטאת היא שיהי' דינה כחטאת וכמש"ל וא"כ כתי' בגופה שלא תהי' טריפה ושפיר כתבו תוס' ונוב"י דאיכא חזקת טומאה נגד הרוב גם למסקנא חוץ חזקת אינה זבוח ומוכח דרוב עדיף משני חזקות ואין מקום כלל לדברי ח"ס, והמקום יהי' בעזרו ויעזור ויגן ויושיע לעסוק בתורה לשמה תורת אמת מתוך הרחבה ונחת ידידו דוש"ת באהבה,

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה