אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה ט

תשובה ח

אלפי שלומים, מגבהי מרומים לידידי הרבני החרוץ ושנון, וריח לו כלבנון, כמו"ה אברהם יצחק נ"י גרינבערגער בק"ק מאדע:

מכתבו הגיענו בזמנו ולא הי' פנאי להשיבו עד היום ע"ד מה שתמה על נוב"י קמא אהע"ז סי' מ"ג ד"ה ואולם שתי' קושיתו על הריב"ש דסובר דרוב לא עדיף מב' חזקות א"כ איך אזלינן בפרה אדומה בתר רוב הא איכא ב' חזקות נגד הרוב חזקת אינה זבוח דדילמא במקום נקב שחיט ונקיבת הוושט אין שחיטה מועלת, וחזקת טומאה דגברא, ותי' דנגד חזקת אינה זבוח איכא חזקת טהרה שהרי בחיי' טהורה היתה ואם נאמר שלא נשחטה הרי היא נבילה וטמאה ע"ש, ולפ"ז מה פריך בחולין י"ב ממנ"פ אי חזקה שליח עושה שליחתו וכו', בשלמא גבי שחיטה איכא שני חזקות נגד חזקת אינה זבוח, חזקת טהרה וחזקת שע"ש אבל בתרומה ליכא נגד חזקת טבל רק חזקת שע"ש לחוד, הנה לפי פשוטו אין כאן קושי' כלל דהרי מבואר בעירובין ל"ב דר' ששת דס"ל חזקה שע"ש בדאורייתא אפי' לקולא עיין גיטין ס"ד מוכח לה מדתנן משקרב העומר וכו' אע"ג דיש חזקת איסור חדש וכן מהאשה שיש עלי' לידה וכו' דאיכא חזקת איסור לקדשים דמהני חזקה שליח עושה שליחתו נגד חזקת איסור וכן אח"כ מייתי דמהני שע"ש נגד חזקת טבל וא"כ פריך שפיר אי שע"ש אם ס"ל לר"ן שמ"ש אפילו תרומה נמי דהא מהני אפילו נגד חזקת איסור ואי ס"ל דבדאורייתא אין חזקה שע"ש א"כ אפי' שחיטה נמי לא דהא נגד חזקת טהרה איכא חזקת אינו זבוח והוי כמו איקבע איסורא כמ"ש תוס' כתובות כ"ב ואפילו לרמב"ם מה"ת לחומרא ולא מהני שע"ש וגרם לו להקשות לפי ששינה לשון הגמ' וכתב מ"ש תרומה משחיטה:

ומה שנ"ל עוד בזה דבתשו' מהרי"א חיו"ד סי' נ"ד הקשה לנוב"י מה הקשו תוס' בכורות כ' וחולין וביבמות לשיטת ר"ת אמאי סמכינן על רמאש"מ הן נימא סמוך מיעוט לחזקה דהיינו מיעוטא דאין מומחין לחזקת איסור שלא נשחטה כראוי הא נגד חזקת איסור איכא חזקת טהרה, ובתשו' אמרי אש יו"ד ח"י הקשה מחולין פ"ו דאמרינן מ"ט דר"מ הואיל ורוב מעשיהן מקולקלין ופריך מאי ארי' רוב אפי' מיעוט נמי דהא ר"מ חייש למיעוטא סמל"ח וכו' ותקשי נמי הא נגד חזקת איסור איכא חזקת טהרה, ולפענ"ד נראה לפמ"ש שם דאמאי באמת לא אזלינן בתר חזקת טהרה משום דלא אזלינן בתר חזקה אלא לומר שלא נתחדש דבר ולא נשחטה כהוגן אבל לומר בשביל החזקה שנתחדש דבר ונשחטה כהוגן לא אמרינן ע"ש ואני אומר דודאי חזקת הדין הוא חזקה מעליא היכא שודאי נעשה מעשה לומר שנעשה כהוגן או שלא כהוגן כמו חזקת פנוי' בכתובות כ"ג וחזקת טמא במקוה שנמדד בריש נדה אבל מ"מ נגד חזקה שלא נתחדש דבר אינה כלום דהוי כמו חזקת הגוף שכתבו תוס' כתובות ע"ה ע"ב ד"ה אבל וחזקת פנוי' לא חשיבא כלל חזקה לגבי חזקת הגוף ועיין בש"ש ריש שמעתא ב' ועיין רשב"א יבמות דף ל' ע"ב ד"ה אשה ורשב"א חולין דף ט' ע"א ד"ה א"ל אביי ומהרי"ט ספר ב' סימן ב' ושע"ת כ"ה פ"ב, ולפי זה נוב"י הקשה שפיר דגבי פרה אדומה איכא שני חזקות חזקת א"ז משום נקיבת הוושט וחזקת טמא אלא דפ"א כיון שהיתה בת שתי שנים וודאי כשירה היתה כשנולדה וכמ"ש תוס' חולין דף י"א ונהי דמשו"ה לא מקרי חזקת כשרות משום דהוי חזקה שלא נתבררה בשעתא כמ"ש תוס' שם אבל עכ"פ צ"ל מכח חזקת אינו זבוח שנתחדש בה נקובת הוושט ולכן שפיר תי' נוב"י דאיכא כנגדה חזקת טהרה ואי דחזקת טהרה לאו חזקה מעליא משום דצ"ל שנתחדש בה שחיטה מעליא הלא גם חזקת אינו זבוח הוא רק חזקה כמותה אבל בהך דחולין י"ב דאיכא חזקת אינו זבוח שלא נתחדש בה שחיטה וכן במאי שהקשו ראשונים אהא דרוב מצויין אצל שחיטה מומחי' וכו' דאיכא חזקת אינו זבוח מעליא שלא נתחדש בה שחיטה ל"ל דיש כנגדה חזקת טהרה דבזה צ"ל שנתחדש בה שחיטה וא"כ חזקת טהרה אינו כלום נגד חזקת א"ז, וכן בחולין פ"ו אי מצרפינן מיעוט מעשיהם מקולקלי' בהדי חזקת א"ז אמרי' דלא נתחדש שחיטה לכן חזקת טהרה נגדה אינו כלום:

ושוב הביא קושי' מה פריך התם אי שע"ש אפילו בתרומה נמי הא הפמג"ד בפתיחה להלכות טריפות העלה דבעון מיתה לא מוקמי' אחזקה ותרומה עון מיתה, ומה שתי' מעלתו דפריך משום דמשמע לי' אפילו תרומה בזמה"ז דרבנן להרמב"ם או בתרומת פירי דרבנן ליתא דהרי מסיק בתרומה אין חזקה שע"ש והרי בעירובין ל"ב ס"ל לר"נ בהדי' דבשל סופרים חזקה שע"ש, אבל לדעתי אינו קושי' מכמה טעמי', חדא דפמג"ד לא כתב רק דלא מוקמי' אחזקה דמעיקרא דהוא גזיה"כ מקרא או מהל"מ אבל חזקה שהיא מסברא כמו חזקה שע"ש שפיר אזלינן בתר חזקה אפילו בעין מיתה דהרי מוציאין ממון בחזקה דאתי' מכח סברא כמו חזקה אין אדם פורע תוך זמנו ועדיף מרוב דאין הולכין בממון אחר הרוב, ועוד דגם פמג"ד לא קאמר רק דבעון מיתה החמירו מדרבנן ולשון אין חזקתו תרום משמע דחייב עליו משום טבל וזה אינו, ועוד דחומרא זו בעון מיתה אינו אלא בספק השקול אבל כאן אפילו אין חזקה שליח עושה שליחתו אינו ספק השקול דמצוי יותר שהשליח תרם משנאמר דאינש אחרינא שמע ואזיל תרם:

ומ"ש ליישב קושי' נוב"י עפ"י דברי מהרש"א בתוד"ה מנה"מ בחולין י"א בתירוץ השני שכתב דמיעוט טריפות דפרה לא שכיח ולא אמרינן סמל"ח ולכן הרוב עדיף מתרי חזקות כיון דמיעוט לא שכיח הנה דברי מהרש"א אינם מבוארים אמאי מיעוט טריפות דפרה לא שכיח וכן דברי הרא"ש דמיעוט אין מומחים לא שכיח ולפענ"ד נתכונו למ"ש הרשב"א במשמרת וביבמות קי"ט דלא אמרינן סמל"ח. אלא ברוב נשים מתעברות ויולדות ומיעוט מפילות דאיכא תרי מיעוטא:

מיעוט אין מתעברות ומהרוב מתעברות איכא מיעוט מפילות וזה נקרא מיעוט דשכיח שלא יהי' להם ולד בן קיימא אבל רוב מאש"מ הן לא אמרינן סמל"ח, כיון דליכא רק מיעוט אחד נגד הרוב וזה נקרא מיעוט דלא שכיח וא"כ שפיר כתב מהרש"א דמיעוט טריפות לא שכיח ולא אמרינן סמל"ח, אבל קושי' נוב"י אינו מתורצת בכך דגם בהאי דריב"ש ליכא שני מיעוטים, ובזה מיושב קושי' מפורשים על מהרש"א שהביא דאיך ילפינן מעולה ופסח ושאר לימודים לגבי קטן וקטנה דשם מיעוט סריס ואילונית שכיח דז"א דגם שם ליכא תרי מיעוטים והוי מיעוט דלא שכיח:

ומה שתירץ דגם בס"ד ידע דיש הל"מ על רובא דליתא קמן אלא דלא ידע אם דוקא במיעוט דלא שכיח או אפילו במיעוט השכיח ולהכי כי איכא קרא על מיעוט דלא שכיח ע"כ הל"מ אפילו במיעוט השכיח, אינו נ"ל שהרי כתב הרמב"ם בהקדמה לזרעים שבהל"מ לא הי' מחלוקת מעולם כי הי' מקובל בשפה ברורה וכ"ש שלא הי' בו ספק ועיין תוס' עירובין ד' ע"ב ד"ה דבר תורה שכתבו ועוד אי בשערו דוקא א"כ כשנאמר הל"מ הוצרך לומר שערו רובו ומקפיד וכו' ואמאי צריך קרא לשערו, מבואר ג"כ דהל"מ נאמר בפירוש באופן שאין לטעות בו, ועוד דאל"כ לק"מ דילמא דהל"מ הי' רק רובו ומקפיד ואי לאו קרא לשערו הוי מוקמי' הל"מ לבשרו אבל בתר דאיכא קרא לשערו מוקמי' הל"מ לשערו. [עיין רמב"ם פ"א ממרים ה"ד ובסה"מ שורש ב' ורש"י שבת נ"ז ע"א ד"ה ה"נ אריג הוא ותוס' יבמות ע"ז ד"ה הלכה וכו' מנב"ה]:

ואמנם מה שתימא בעיני על הנוב"י שכתב דאיכא חזקת טהרה נגד חזקת אינו זבוח והא האי דטהורה מחיים אינו מחמת דאמרינן דאינו נקובת הושט אלא מפני שהוא חי וכתב הרמב"ם בהקדמה לטהרות שאינו בכל מיני הבעלי חי שיטמא בעודנו חי או יתטמא והוא חי זולת האדם ע"ש [והא דאמרינן בכמה דוכתי נבלה מחיים הוא רק דרך השאלה ומתה היא וחיותה רק כזנב הלטאה שמפרכסת כדקתני במתני' דאהלות] וכיון דעכשיו מתה היא ואם יש נקובת הושט מטמא ומיטמא ואיך שייך לומר אוקמא אחזקה דמעיקרא כיון דעכשיו אינה טהורה מחמת טהרה דמעיקרא וצ"ל כמו דמחזקינן מאיסור לאיסור ה"נ מחזקינן מטהרה לטהרה אכן כיון דמחמת חזקת איסור דא"ז אתי עלה א"כ אין הכרח לומר דמחזקינן מאיסור לאיסור וא"כ מנ"ל דמחזקינן מטהרה לטהרה וצ"ע:

ומ"ש לתרץ קושי' תוס' בחולין י"א ד"ה אבל דאמאי לא יליף מכל קרבנות דדחי שבת ולא חיישינן שמא ימצא קרבן טריפה ונמצא שחילל את השבת ותי' דכבר הקשו לרמב"ם דסדא"ו מה"ת לקולא איך יליף רוב מעולה ופסח ואלי' ועגלה ערופה ופרה אדומה וכו' דלא חיישינן דילמא טריפה דילמא היינו טעמא משום דספיקא לקולא ותי' החוו"ד דבמ"ע מודה הרמב"ם דספיקא לחומרא [עיי' תשובת ב"א אה"ע סי' ב' ומהר"ם בנעט בביאורו על המרדכי, ה' ציצית סי' תתקמ"ט ורי"ט אלגאזי פ"ג דבכורות, מנב"ה] ואיסי בן יהודה קאמר שבת ו' אבות מלאכות ארבעים חסר א' ואינו חייב על א' מהן ולא פירש איזהו ורשב"א ריש יבמות כתב דעל ל"ת דשבת שאין בה כרת ליכא עשה דתשבות, וא"כ מקרבנות ליכא למילף דדילמא שחיטה הוא מלאכה זו שאין חייב עלי' וליכא עשה רק ל"ת ומותר משום דסדא"ו לקולא הרבה תשובות בדבר חדא לפמ"ש מהרי"ט ח"ב סי' א' דבאפשר לברר איסורי מודה הרמב"ם דספק מה"ת לחומרא וה"נ אפשר לברר איסורו כמ"ש תוס' שמא ימצא קרבן טריפה ונמצא שחילל שבת, ושנית מ"ש בשם רשב"א יבמות אינו אמת וז"ל רשב"א שם דף ו' סוד"ה ונגמר ומורי ז"ל תי' דבחמר ליכא עשה, דתשבות אינו עשה אלא באבות מלאכות ע"ש וא"כ שחיטה שהוא מאבות מלאכות וודאי אית בי' עשה אפילו היא האחת שאינו חייב עלי' ועוד דשחיטה וודאי היא מהני דלא מספקן שהרי משנה שלימה שנינו השוחט בשבת וכו' אעפ"י שמתחייב בנפשו וכו' וכן הא דתני' בחולין מ' ובפסחי' ע"ב השוחט בשבת בחוץ לע"ז חייב שלשה חטאות, מבואר דשחיטה מהני דלא מספקו ודוחק לומר דמתני' וברייתא הכל דלא כאיסי ולשיטת תוס' שם בשבת דלא קאי איסי רק אסקילה אבל חטאת חייב אכולהו א"כ עכ"ח אית בי' נמי' כרת דכל שזדונו בכרת חייבים על שגגתו חטאת א"כ וודאי אין התחלה לדבריו כיון דאית בי' כרת אית בי' נמי עשה אפילו לפי הבנתו ברשב"א, ועוד לפמ"ש פנ"י ביצה דף י"ב דבשחיטת קדשים חייב שתים אחת משום נטילת נשמה ואחת משום מפרק ע"ש והרי גם לאיסי רק אחת הוא בספק ולא שתים וא"כ שפיר יש בחד מהני תרתי סקילה וכרת וחטאת ועשה ול"ת ושפיר הקשו תוס' דניליף מיני' רוב מדדחי שבת:

ואני תמה על החוו"ד דלדבריו מה הקשו תוס' קידושין ל"ד ד"ה מעקה דמה נפ"מ בהני תלתא שם דהוו מצות עשה שאין הזמן גרמא ונשים חייבות הא בכל הני שלשה איכא נמי לאו ע"ש הא נפ"מ לענין ספק דבשביל הל"ת לקולא ובשביל מ"ע הוי לחומרא ועיי':

ומ"ש לדעת המקנה קידושין הנ"ל דבנשים ליכא עשה דשבת רק ל"ת, י"ל בפשיטות דנשים שחטו הקרבנות בשבת משום דספיקא לקולא, ואני אומר דכל התירוצים שנאמרו דהשחיטה היתה בהיתר לא יתכנו דאכתי תקשה לראבר"ש במנחות י"ב דס"ל נקצר שלא כמצותו פסול מדדחי שבת ופריך הגמ' שם דילמא דחי שבת משום דחביבא מצוה בשעתא שהרי הקטר חלבים ואימורי' כשרים כל הלילה ולא הי' ממתין להם עד שתחשך [ובהדי' התירה תורה בשבת כדילפינן בשבת כ' מלא תבערו וכו' ועיין תוס' שם ד"ה למשרי] ומשני שאני התם שהרי דחתה שחיטה את השבת ע"ש בפי' רש"י וא"כ עכ"ח השחיטה הי' בדחיית מלאכת שבת וקשה קושי' תוס' דילמא ימצא טריפה אצא עכ"ח דאזלינן בתר רוב, אבל תי' בלא"ה אינו נכון דהרי שחיטת קדשים אינו אלא ביום כדיליפינן במגילה כ' ע"ב מביום זבחכם וכן פסק הרמב"ם רפ"ד ממעשה הקרבנות וא"כ הוי ע"ע שהזמ"ג ונשים פטורות וא"כ אסורים לשחוט אפילו קרבן כשר בשבת אפילו אי נשים אינם בעשה רק בלאו כיון דבדידהו אין השחיטה מצוה לא דחי שבת ועיין פנ"י קידושין דף ליד בתוד"ה מעקה לענין שריפת קדשים:

ושוב הביא קושי' המובא בחת"ס על מס' רולין [לא ראיתיו עד הנה] בשם ס' שיחת חולין על קושי' תוס' הנ"ל הא יש לומר דשנים שחטו ושנים שעשאו פטורים כדאמרינן בשבת צ"ג [ועיי' בס' מעיין חכמה פ' אמור דף ק"ד ע"ב] ולפמ"ש זה אינו דאכתי תקשי לראבר"ש דע"כ דחתה שחיטה את השבת ולא בשנים שעשאוהו דאין כאן דחי', ועוד לפמ"ש בתשו' חכם צבי סי' פ"ב דאע"ג דפטור מחטאת אפשר דאפי' איסור דאורייתא איכא והרי הוא בכלל כל מלאכה לא תעשו מידי דהוי אח"ש דאסור מה"ת ואין לוקין עליו ע"ש והקשה תוס' שפיר דמוכח דאזלינן בתר רוב דאל"כ היתה השחיטה אסור מה"ת שמא ימצא טריפה וחללו שבת באיסור דאורייתא:

אבר אני תמה על תמיהתם הא דרשי' בחולין כ"ט תזבח שלא יהא שנים שוחטים זבח אחד ואף דמבואר שם דבדיעבד כשר מ"מ מהיכי תיתי נאמר דציותה תורה להקריב קרבנות בשבת באופן דפסול לכתחלה אלא וודאי דאזלינן בת"ר ומותר לאחד לשחוט, ואולי אינימא דאחד אסור לשחוט בשבת רק שנים ביחד דפסול לכתחילה אז אף דבחול כשר בדיעבד היינו משום דראוי לבילה אין בילה מעכבת בו אבל בשבת דאינו ראוי לבילה לשחוט אחד כמצותו לכתחילה אפי' בדיעבד פסול ועיין רשב"ם ב"ב פ"א ע"ב אלא עכ"ח דאזלינן בתר רוב:

ומה שתי' דאכתי תקשי אמאי לא ילפינן רוב מפרו של אהרן דכתיב ושחנו את פר החטאת אשר לו, לא נהירא לי דהרי במנחות י"ט ילפינן מהאי מכלל דשחיטה בעלמא לא בעי בעלים ע"ש ואי לא נילף רובא דליתא קמן רק מזה ולא משאר קרבנות דאפשר בשנים ששחטו ח"כ צריך קרא דמותר לשחוט לבדו ולא יהי' מוכח מכלל דשחיטה בעלמא לא בעי בעלי' די"ל לעולם בעי בעלים והא דאיצטרך קרא היינו להתיר לו לשחוט לבדו ולאשמעינן דאזלינן בת"ר ולהכי יליף רוב ממקום אתר ואייתר קרא לשחיטה בעלמא דלא בעי בעלים:

אמנם מה שהק' מעלתו על תוד"ה דמנח גומרתא שהקשה מחל ע"פ בשבת דא"א דמנח גומרתא דהא אפשר דשנים מנחי גומרתא ביחד דפטורים יפה הקשה, אלא דלדעת חכ"ן הנ"ל לק"מ דגם שנים ביחד אסור מה"ת ובקושי' ס"ל לתוס' דאינו דוחה שבת, אמנם נ"ל עוד לחדש דבר דעיין ביו"ד סי' ב' סי"א היו ישראל ופסול אוחזים בסכין ושוחטים פסולה וכתב השמ"ח אות כ"ז הטעם דהוי כאלו שחט כל א' חצי' ואפי' את"ל דהו"ל כאלו שחט כל אחד כולו מ"מ מה חזית דאזלת בתר הכשר זיל בתר הפסול והיינו בזה יכול וזה יכול דדין כשר יכול ופסול אינו יכול כתב אח"כ ועיין בתבו"ש אות צ"ב דגם במלאכת שבת הוא כך הא דפטור בעשאוהו שנים בזה יכול וזה יכול היינו משום דהוי כאלו עשה כל אחד פלגא ע"ש ולפ"ז כ"ל דהא דשנים שעשאו מלאכה פטורים בזה יכול וזה יכול היינו דוקא במלאכה שיש לה שיעור כגון מעביר ד' אמות ברה"ר שהשיעור דיא או בהוצאה דבעי' כגרוגרת או בגוזז דבעי' כמלא פי הזוג או בכותב ומוחק דבעינן שתי אותיות או באורג דבעינן שלשה חוטים בתחילה או בתופר דבעי שתי תפירות וכדומה ולכן בעשאוהו שנים פטורין דהוי כאלו עשה כל אחד פלגא דשיעורא אבל במלאכה שאין לה שיעור כגון הבונה אפילו עשאוהו שנים חייבים דליכא למימר דכל אחד לא עביד אלא פלגא דשיעורא שהרי אין לה שיעור וחייב בכל שהו, ולפ"ז במנח גומרתא עלי' דחייב משום מעביר והרי כתב הרמב"ם רפי"ב משבת דהמבעיר כל שהו חייב וא"כ אין לו שיעור וממילא דאפילו עשאוהו שנים חייבים והקשו תוס' שפיר, ובזה יחילו ברכות על ראשו, עדי יבנה ד' במו רמים מקדשו, ונזכה לראות בנחמת ציון, ובבנין אפריון כנפשו ונפש ידידו, עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה