אור ברסלב

בית שערים יורה דעה חלק א· רבי עמרם בלום

תשובה ח

תשובה ז

שיל"ת ב' אויפאלו יום א' שמיני תרנ"ד לפ"ק

אחרי הודיע משלומינו מה שעוררת במכתבך על קושי' ראשונים אהך דרוב מצויין אצל שחוטה מומחין הן דנימא סמוך מיעוטא לחזקה דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת לפמ"ש תוס' בכורות כ' ע"א סד"ה ואבע"א שהקשו דבב"מ נ"ה גבי חמשה חומשין הן משמע דדמאי הוי מדרבנן אפי' לר"מ ולמה אינו טבל דאו' דסמוך מיעוט דאין מעשרין לחזקת טבל ותי' בתי' השני דאין להחזיק שום אדם ברשע בשביל מיעוט שאין מעשרין ע"ש א"כ ה"נ אין להחזיק שום אדם ברשע בשביל מיעוט שאין מומחין, ומ"ש לחלק דאם אינו מפריש תרומת מעשר הוא רשע יותר כיון שהוא מצוה להפריש משא"כ שחיטה אינו אלא סילוק איסור:

אמת שכן כתב הטו"ז יו"ד סי' א' סקי"ז דבהפרשת תרומה הוא מצוה אפי' אינו רוצה לאכול אבל שחיטה הוא רק סילוק איסור, ודבריו צ"ע מרש"י גיטין מ"ז ע"ב שכתב דמעשר טבול ואסר לי' באכילה ולאו מצוה דרמי' עלי' הוא אא"כ אוכלן או מוכרן והארכתי בזה במק"א ועכ"פ כאן שמוכרן ודאי מצוה להפריש אבל אינו מצוה דרמי' עלי' ודומה רק לשחיטה אם רוצה לאכול צריך לשחוט וה"נ אם רוצה למכור צריך לה להפריש ואין חילוק ביניהם, אבל לו יהיבנא דיש מצוה בהפרשה מ"מ אינו רשע יותר באם אינו יהיבם מצוה בשב וא"ת מאם עובר על אי' אבמה"ח בקו"ע ואדרבה אם עובר ל"ת בקו"ע מקרי רשע ופסול לעדות מה"ת כמבואר בחו"מ סי' ל"ד ואם ביטל מ"ע כתב בנתיבות המשפט שם דאינו פסול לעדות ע"ש ויותר הי' לך לומר דטבל חמור איסורא שהיא במיתה בי"ש משא"כ אבמה"ח או אינו זבוח אינו עון מיתה, אמנם גם זה לא נהירא דלענין להחזיק אדם ברשע אין חילוק בין הוא מחמת איסור חמור או מחמת אי' קל ורק לענין חשיד קיי"ל בסי' קי"ט דחשוד על הקל אינו חשוד על החמור, ועוד כיון שיש מיעוט החשודים גם על איסור החמור ואפ"ה לא מחזקי' לי' שהוא מן המיעוט גם באי' קל לא מחזקינן שהוא מן המיעוט:

ומה שהי' אפשר לחלק הוא, דבשלמא אם אינו מפריש תרומת מעשר עבירה דילי' הוא שלא הפריש חוץ מאיסור דלפ"ע שמכשיל אחרים באיסור טבל ולהכי לא מחזקי' לי' שעשה עבירה משא"כ בשחיטה ליכא רק לפ"ע שמכשיל אחרים וזהו קיל בעיניו עיי' סי' קי"ט ולכן חשדי' לי', ועוד יש לחלק להיפוך דגבי הפרשת תרומה חשדי' לי' יותר שלא הפריש משום חימוד ממון משא"כ בשחט והלך לו ליכא חימוד ועיי' בחו"מ סי' ל"ד וא"כ וודאי תקשי קושיתך מכח כ"ש:

והנראה לי בזה סברא ישרה דבשלמא גבי דמאי אינימא שאדם זה הוא מן המיעוט שאינו מעשרי' הרי מחזקי' אותו ברשע ופסול לעדות וא"כ אם אנו דנין אם הוא כשר לעדות אמרי' שהוא מן הרוב וכשר דבזה ליכא חזקה המסייע למיעוט וכיון שאנו מחזיקי' אותו מן הרוב אף דלענין הפירות איכא חזקת טבל שוב לא אמרי' סמל"ח כיון שכבר החזקנו הרוב לענין כשרותו אבל גבי רמא"ש אין לדון על הגברא לענין פסול עדות דהא אם איתי' קמן אפשר למיבדקי' אם הוא מומחה אם לאו ואין אנו דנין רק על הבהמה ששחט כי ליתא קמן ובזה שפיר הק' ראשונים דנימא סמל"ח וא"ש:

ובפשיטות י"ל דגם אם אינו מומחה ושחט אינו רשע שהרי לא אמר שהוא מומחה ושחט שפיר אלא שחט והלך לו ואי לא אמרי' רמא"ש מומחין אזי באמת אסור לאכול משחיטתו ולא הכשיל כלל אלא דאמרי' רמא"ש מומחין ואין זה מכח חזקת כשרות רק כמ"ש הטור שרוב הרגילים לשחוט הם מומחין ואם אינו מומחה אינו רגיל לשחוט ומותר לאכול משחיטתו ושפיר הק' ראשונים דנימא סמוך מיעוטא שרגילין לשחוט אעפ"י שאין מומחין לחזקת איסור ויהי' אסור לאכול משחיטתו וא"כ לא הכשיל כלל ואינו רשע אבל בדמאי הרי הוא מוכר בחזקת מעשר ואומר שהוא מעושר וא"כ אם אינו מעושר הרי הוא רשע שפיר כתבו תוס' דאין להחזיק שום אדם ברשע בשביל מיעוט שאין מעשרי':

ועוד נ"ל לפמ"ש ריטב"א קידושין נ' ובמלחמות שם דרובא דתלי' במנהגא לאו רוב גמור הוא שמי שרוצה יכול לנהוג כמנהג המיעוט ע"ש וה"נ כ"ש מיעוט דתלי' במנהג שאינו מיעוט גמור ולא אמרי' בי' סמל"ח ולפי"ז דוקא בהך דדמאי דמדינא ודאי כל ישראל בחזקת כשרות לענין כל הדברים לעדות ולשבועה ובאיסורי' והרי כבר החזקנו רוב זה ועיין בהפלא"ה ספ"ק דכתובות ונאמנים גם על הפרשת מעשרות אף דאיכא חזקת טבל משום בידו לתקנו ועיין רש"י ותוס' ריש גיטין אלא משום ששלח יוחנן כה"ג ומצא שמיעוט נוהגין שלא כדת ואין מעשרין עיין סוטה מ"ח ושבת י"ג וא"כ הוא מיעוט גרוע שתלי' במנהגא ואפשר שיבוטל המנהג הרע הזה בזה כתבו תוס' בשביל מיעוט שאין מעשרין אין מחזיקין אותו ברשע כיון שמי שרוצה יכול לנהוג כמנהג הרוב אבל מיעוט שאין מומחין השוחטין אינו תלוי במנהג שקבעו ונתחדש אלא שכך הוא טבע האנושי בזה שפיר הקשו דנימא סמל"ח:

ורביעי בקודש נ"ל דסברת תוס' הוא עפמ"ש תוס' חולין פ"ו ד"ה מ"ט דמספקא להו לרבנן אי רוב מעשיהם מקולקלי' אי רוב מעשיהם מתוקנים והשתא לא מהני חזקה מידי ע"ש, ביאור דבריהם דודאי אי פלגא מתוקנים ופלגא מקולקלי' ואנו מסופקי' בהך בהמה אי קלקל או תיקן מוקמי' בחזקת איסור ואמרינן דקלקל כיון דפלגא מקולקלי' אבל אם הספק אם רוב מעשיהן מתוקנים וא"כ ודאי תיקן או רוב מעשיהן מקולקלי' ודאי קלקל ל"ש לומר דחזקת אי' דבהמה יברר שרוב מעשיהם מקולקלי' דבשביל חזקת אי' דבהמה לא ישתנה הא דרוב מעשיהם מתוקנים הפוך בה כי הוא סברא עמוקה וה"נ בשביל חזקת אי' לא ישתנה שרוב מעשרי' והוא כשר ולא רשע ולהכי לא אמרי' סמל"ח אבל גבי רוב מצויין אצל שחיטה שאין אנו דנין רק על בהמה זו אם נשחטה כהוגן שפיר הקשו דנימא סמל"ח וניחוש דלא נשחטה שפיר ונכון, ויש עוד להאריך אך אין הזמן מסכים והי' זה שלום אתה שלום וביתך שלום וכאל"ש כנפשך ונפש חמיך דוש"ת באהבה:

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תוכן העניינים

בית שערים יורה דעה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה